באיטליה מנסים להבין מי הרג את קרנבל המסכות השנתי של ונציה

הקורונה הגיעה לצפון איטליה והמקומיים חוששים לצאת מהבית ולהתקהל במקומות ציבוריים, אך לדעת תושבי ונציה מה שהרג את הקרנבל השנה זה לא הווירוס הסיני

דורון צויבל
ונציה
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
קרנבל ונציה 2020
היה נדמה שהקרנבל חזר להיות שוב חלק מהעירצילום: Luca Bruno/אי־פי
דורון צויבל
ונציה

הגיע זמן הקרנבל. כמו בכל שנה, במהלך חודש פברואר מתקיים קרנבל המסכות המפורסם של עיר התעלות, אבל בוונציה של 2020 הרחובות ריקים. יחסית. מזווית הראייה של הוונציאנים עצמם, נדמה שהשנה אין באמת קרנבל וגם אין יותר מדי סיבות לחגוג.

חבריי הוונציאנים מספרים שכשהם יוצאים מבתיהם לרחובות העיר, על מנת לחגוג את הקרנבל שנערך בה בימים אלה, הם פוגשים את אותם ארבעה-חמישה אנשים. הם משתוממים: היכן כולם? אני זוכר כיצד בשנותיי הראשונות באיטליה (אי שם בתחילת שנות האלפיים) נותרתי המום בכל פעם מחדש, כשפקדתי את הקרנבל והייתי מתקשה להתהלך ברחובות ונציה בגלל ההמולה הגדולה. באותם ימים, כראוי לקרנבל המפורסם של ונציה, כבר בשעה 10 בבוקר גשר ריאלטו היה עמוס באנשים מחופשים והיה מאוד קשה לחצות אותו. אז מה קרה הפעם?

קרנבל ונציה 2020
עד לא מזמן בזמן הקרנבל גשר הריאלטו היה עמוס באנשים מחופשים והיה מאוד קשה לחצות אותוצילום: Luca Bruno/אי־פי

ובכן, יש לכך שלושה חשודים עיקריים: הפחד התקשורתי מההצפות (אקווה אלטה), וכמובן - וירוס הקורונה שהגיע לצפון איטליה ומונע מאנשים לצאת מהבית ולהתכנס במקומות ציבוריים. מעבר לשתי הסיבות הללו - ישנו חשוד עיקרי שכולם מדברים עליו כאן ומיד נגיע אליו.

בשביל להבין על מה מלינים הוונציאנים, צריך לדלג לאחור לכמה נקודות זמן חשובות בהיסטוריה של הסרניסימה, היא הרפובליקה של ונציה. יש האומרים שהקרנבל הוונציאני נולד באופן לא רשמי במאה ה-11, אך רק בסוף המאה ה-13 הוא קיבל תוקף רשמי מהאוליגרכיה המקומית. הצורך של האנשים לפרוק מתחים ולהשתטות היה נחוץ לא רק לעם עצמו, אלא גם למעמד הגבוה. אחת הדרכים היעילות להגיע לאותו שחרור, הייתה דרך הסוואת הזהויות בעזרת מסכות. עשיר, עני, פוליטיקאי רם מעלה או דייג - כולם הפכו לשווים כשעטו את המסכה. כך נולד הקרנבל שהתקיים עד המאה ה-18. עד היום זקני ונציה מספרים אגדות ששמעו מדורות לפניהם על הקרנבל המקורי.

קרנבל ונציה 2020
כיכר סן מארקו מעולם לא היתה ריקה יותרצילום: Luca Bruno/אי־פי

כל כך השתרש המנהג, שיש מי שאומר שאפילו המילה קרנבל מורכבת משתי מילים באיטלקית: המילה בשר - Carne והמילה הולך - Va, כלומר הבשר הולך. אכן, יום לאחר סיום הקרבל שהוא יום שלישי השמן - בו אוכלים ומשתכרים, מגיע יום רביעי של האפר. זהו היום הראשון בתענית הנוצרית שעורכת 40 יום ובה חל איסור על אכילת בשר.

בחודש מאי 1797 עם כניסתו של נפוליאון וצבאו לפיאצה סאן מרקו מסתיימת למעשה עצמאותה של הסרניסימה, ובכך החלה תקופה שמאופיינת בנורמליזציה של הלבוש, לא רק בוונציה אלא באירופה כולה. הטרנד האירופאי החדש הזה שמלווה לאחר מכן במהפכה הצרפתית, בעידן הנאורות שדגל בחשיבה הרציונלית ובמעמד הבורגנות, החזיר את הציבור למקומו ובכך הפך גם את הקרנבל ל"נורמלי" בכל אירופה. מאירוע חתרני כמעט, הוא הפך לתהלוכה רגילה שניתן לעמוד, לצפות בה ולהריע. קרנבל שלא ניתן לקחת בו חלק פעיל בעצמך. בערים רבות הוא מופסק לגמרי. גם בוונציה השלטון הצרפתי-אוסטרי החדש מפסיק את החגיגה, אך הקרנבל עוד לא אמר את מילתו האחרונה.

תהלוכת המים בקרנבל ונציה 2020
מצעד הסירות בקרנבל ונציה. תיירות היתר הרגה את העירצילום: Antonio Calanni/אי־פי

בשנות ה-80 של המאה הקודמת קורה הלא צפוי. דווקא באיים שמקיפים את ונציה, נולד מחדש אותו קרנבל, זה שמזכיר את סיפוריהם של זקני ונציה: חגיגות ללא הפסקה, מוזיקה חיה בכל מקום, תיאטראות פתוחים חינם כל היום, מסיבה עד שעות הבוקר המוקדמות בפיאצה סאן מרקו והכי חשוב המסכות חוזרות ובגדול. ערבוב מחדש של המעמדות יצא לדרך. אנשים משתטים ונדמה שהכול מותר שוב. נשים מתחפשות למכשפות, גברים לקונדומים (בכל זאת מדובר בשנות ה-80), ולאורך כל תקופת הקרנבל במקומות עבודה או בחנויות כולם התחפשו. לרגע אחד היה נדמה שהקרנבל חזר להיות שוב חלק מהעיר.

זמן קצר אחר כך, העולם גילה שוב את ונציה והקרנבל שלה ובארבעים השנים האחרונות מאסות של תיירים החלו להגיע לעיר. מעל 50 אלף תיירים חדשים מציפים את העיר בכל יום, רובם לא נשארים בוונציה יותר מכמה שעות. כ-20 מיליון תיירים בשנה, כולם רוצים פיסה ממה שנשאר מהסרניסימה. העיר הפכה מנוכרת ויקרה. ונציאנים רבים כבר לא יכלו להרשות לעצמם לגור בה ועזבו אותה, כשהם מותירים מאחוריהם בתים וארמונות שנמכרים לזרים. ונציה של ימינו עוברת שינויים עצומים.

קרנבל ונציה 2020
הקהל עדיין כאן, אבל היכן המקומיים?צילום: Antonio Calanni/אי־פי

אלו שעדיין חיים בה מתייחסים באדישות לכל המתרחש סביבם. הם כבר שנים ארוכות אינם משתתפים באירועי הקרנבל, על כן הם גם פחות נבהלים מהיעלמות החוגגים השנה. זה אופייני בעיקר לאלו שמתגוררים ליד הנמל. הם רואים מדי יום כיצד עירם נכבשת לכמה שעות ומתרוקנת באחת. הם חושבים שכמו גל בים, גם הקורונה וגם היעלמות התיירים, יעברו כלעומת שבאו.

עבור אנשי ונציה ב-2020 אותו חשוד הוא האשם העיקרי. לא הווירוס ולא האקווה אלטה שהייתה שם תמיד, אלא אותו תייר שפולש אל עירם. אותו תייר שבא לקחת משהו וללכת, הוא האשם ששוב הפך את הקרנבל ל"תהלוכה נורמלית" מאורגנת, מסודרת וטקסית. דווקא עכשיו כשהעיר ריקה בגלל הפחד מהקורונה אותם ונציאנים מעטים שנשארו בה, מתחילים לחשוב איך מחזירים עטרה ליושנה.

____

דורון צויבל הוא ישראלי שמתגורר באיטליה וכותב משם באתר הטיולים - "באיטליה"

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ