בזמן שכולם נוסעים לאמלפי, סעו אתם לליגוריה

ליגוריה (Liguria), חבל ארץ המשתרע לחופה הצפון מערבי של איטליה וגובל בריביירה הצרפתית, הביא לעולם שתי המצאות קולינריות והוא אחד האזורים היפים ביבשת כולה

שחר פרנהיימר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
העיירה ורנאצה, ליגוריה
העיירה ורנאצה, ליגוריה צילום: Alex Tihonovs / Shutterstock

ליגוריה או אמלפי? במה אתם הייתם בוחרים? בניגוד לרצועת אמלפי, הנמתחת דרומית לנאפולי וקנתה את עולמה כיעד רומנטי שמככב בלא מעט סרטים, חבל ליגוריה נותר עדיין פחות מתויר, לפחות בקרב התייר הישראלי, על אף מעלותיו הרבות.

הרי האפנינים והרי האלפים התוחמים את ליגוריה, מתנשאים לגובה של 2,000 מטר ונשפכים בצורה דרמטית אל הים הליגורי, שממנו קיבל המחוז את שמו. בכך הם יוצרים תבנית נוף שמקנה לאזור יופי פראי, טבעי וירוק. תנאי שטח הייחודיים הם אלה, בין היתר, שמספקים לליגורי חומרי גלם איכותיים שהפכו את חבל הארץ גם לאחד ממרכזי הקולינריה של איטליה.

שכן הים הליגורי הוא מהעשירים ביבשת בדגה ובפירות ים, ולחופיו תמצאו עיירות קטנות וקסומות שהחלו כעיירות דייגים צנועות אבל כיום מהוות תחנות עגינה קבועה לעשרות יאכטות מפוארות ולעשירי עולם - כהמפורסמת שבהן היא פורטופינו. מקום קסום ויפה מאוד, אבל גם מלכודת תיירים עמוסה ברוב ימי השנה.

במדרונות ההרים הירוקים ובשמורות הטבע גדלים ירקות ופירות מופלאים, פטריות כמהין ופורצ'יני (שתיהן בעונה כמובן), ובעיקר הם אלה שהביאו לעולם את אחד הממרחים המפורסמים והפופולריים ביותר – הפסטו, כשהפגישו בין הבזיליקום הנפלא מהגבעות הירוקות שנשפכות מהים, לבין שום, שמן זית וצנוברים מהאזור וגבינת פרמז'ן. הפסטו הקלאסי נקרא פסטו די ג'נובזה, על שם בירת חבל ליגוריה (ועיר מגוריו של הילד מרקו מ"הלב") - גנואה.

מלבד הפסטו, ליגוריה הביאה לעולם גם את הפוקאצ'ה, ושוב סליחה על הקלישאה, אבל הפוקאצ'ה די רקו (על שם העיירה רקו – recco) של אזור ליגוריה שונה בתכלית מהפוקאצ'ה המקורית. הפוקא'צה הליגורית עשויה מבצק דק בעל שתי שכבות, הממולאות בגבינת בקר מקומית ומלוחה בשם סטרצ'ינו (בקר). לרוב הפוקאצ'ה די רקו מגיעה למרכז השולחן במגש עגול וגדול ממנו יכולים ליהנות לפחות ארבעה אנשים. אל תתנו לבצק הדק להטעות אתכם ולנטוע בכם אשליה שתוכלו להתמודד אתה סולו – היא דקה-דקה, אבל קטלנית. בקיצור, אל תחמיצו!

אז לאן נוסעים?
בגדול? לאן שרק תרצו - וזו לא קלישאה. כל נקודה שתבחרו לאורך רצועת החוף באורך 350 ק"מ - מלה ונטימליה (ventimiglia) בקצה המערבי ועד לה ספציה (La spezia) במזרח. תפסו טיסה למילאנו, בלו בה יומיים בתחילת הטיול או בסוף, וסעו ברכבת או ברכב שכור את הדרך היפה שאורכה כ-3 שעות.

אנחנו קבענו את המרכז שלנו בעיירה הקטנה והנעימה סנטה מרגריטה ליגוריה (santa margherita ligure) בעיקר בגלל מיקומה האסטרטגי (35 ק"מ מגנואה הבירה) במרכז רצועת החוף. בסנטה מרגריטה יש בדיוק כל מה שצריך אך לא יותר מדי: כמה בתי קפה, מסעדות מצוינות, סופרים וכמה מהחופים היפים ביותר בליגוריה, ובראשם חוף פאראגי (Paraggi Beach) המדהים אך היקר (כ-15 יורו עבור כניסה לחוף, הכוללת מיטה, מגבת ותא הלבשה), שמעליו ניצבת יתומה אחת הווילות של ברלוסקוני.

מסנטה מרגריטה תוכלו לסוע לפורטופינו, לגנואה וגם לכפרים המפורסמים של צ'ינקווה טרה (cinque terre). חמש דקות מסנטה מרגריטה נמצאת גם העיירה המקסימה ראפאלו (Rappallo), גדולה יותר מסנטה מרגריטה, שמציעה טיילת יפה, מדרחוב ומרכז קטן וחמוד עם מגוון מעדניות, קונדיטוריות ובתי קפה איכותיים.

לסיכום: אם הייתי מרקו, בחיים לא עוזב את ליגוריה ונוסע לחפש את אמא. שהיא תבוא לפה.

_______________________

שחר פרנהיימר הוא בעל הבלוג Fork & Life על אוכל בעולם והאנשים שמאחוריו

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ