שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

חייו ומותו של אוטזי, האיש שבא מן הקרח בדרום טירול

מוזיאון הארכיאולוגיה שבעיר בולזאנו, בצפון איטליה, מוקדש כולו לאדם אחד. חייו ומותו של אדם זה הם המפתח להבנת אורחות החיים בעידן הנחושת בהרי האלפים של דרום טירול

דורון צויבל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אוטזי איש הקרח
אוטזי איש הקרח צילום: Sergio Monti Photography / Shutt

במוזיאון האריכאולוגיה שבעיר בולזאנו בצפון איטליה, אל לכם לחפש עתיקות או חרסים, מכיוון שהמקום הזה מוקדש לאדם אחד בלבד. החוקרים העניקו לו את השם רב הכבוד - "האיש שבא מן הקרח", אך שמו הוא בכלל אוטזי. עלילת חייו ומותו מלהיטה את יצר הסקרנות באופן חריג, והביקור במוזיאון הופך באחת למעין משחק בתצרף רב חלקים תוך גילוי כל שביב מידע.

טיול בסוף הקיץ

הכל התחיל בצהרי יום חמישי אחד בהיר ושמשי בספטמבר שנת 1991. הלמוט ואריקה סימון, מהעיר נירנברג שבגרמניה, עסקו בירידה מרכס ההרים אליו העפילו במשך כל אותו הבוקר. השניים שהיו בחופשת קיץ, נהגו לערוך טיולים רגליים ברכס הרי האלפים שבדרום טירול. לרגע נדמה היה להם שמצאו קיצור דרך. הם סטו מן השביל המסומן ובחרו לרדת בערוץ סלעי צר, מחפשים בזהירות אחר מקומות בטוחים ויציבים להניח את רגליהם. 

על אף שהיה זה סוף הקיץ, בערוץ הנחל זרמו עדיין מי הפשרת השלגים ושכבות נוקשות של קרח כיסו את הסלעים ואת אדמת המדרון. הם נמצאו בגובה 3,210 מטרים מעל פני הים ולמרות השמש, היה זה יום קר. למטה, בהמשך המורד ולאורך הערוץ, נדמה היה שמישהו השליך שאריות מזון או בגדים, אך משהו לא ברור בצבע חום דהוי משך את עיניהם. הם המשיכו לרדת בשתיקה לכיוונו, מנסים ללקט קולות, אולי ישמעו אנשים מדברים. הם לא שמעו דבר.

כשהיו במרחק מטרים ספורים עצרו והביטו בזעזוע במה שנגלה לעיניהם. מן הקרח ביצבצו כתפים חשופות של אדם. זרועותיו וחלקו האחורי של ראשו נראו לעין. חזהו היה מוטל על הסלע הקפוא, ולא רחוק ממנו נראו שאריות של קליפות עץ מגולגלות, שאולי היו חלק מתרמיל הגב שלו. מי הנחל הקפואים זרמו במורד כתפיו וגבו. פניו היו כבושות בקרקע. בהלה אחזה בהם, אך השניים ניסו לא לאבד תושיה. משהתאוששו מעט מההלם הלמוט ואריקה החליטו לצלם את הגופה ולמהר לתחנת המשטרה. 

חקירת משטרה

חוקרי משטרת אוסטריה התבוננו בתמונה. קשה לומר שהם היו מופתעים. פסגות ההרים גבו לא מעט חיי אדם במהלך השנים. מטפסים רבים נעלמו מבלי שאיש ידע מה עלה בגורלם. כנהוג במקרים דומים לאלו מהעבר, בבוקר המחרת עמדו לשלוח מסוק וצוות חילוץ אל המקום. כאשר תהייה גופתו של המטייל חסר המזל בידם יתחיל תהליך זיהוי הגופה. 

אוטזי איש הקרח

לרוע המזל, יום המחרת לא האיר פנים כקודמו. בזהירות רבה ובעזרת אוויר חם וקיטור, קיוו המחלצים להמיס את הקרח שבתוכו היתה לכודה הגופה. אך תהליך החילוץ הסתבך ושני המחלצים שעבדו במשך שעות ארוכות, כשלו וחזרו בידים ריקות.

רק ארבעה ימים לאחר מכן תנאי מזג האוויר איפשרו את השלמת החילוץ. הגופה חולצה והועברה יחד עם פריטים נוספים שנמצאו לצידה, במסוק אל העיר האוסטרית אינסברוק.

במכון הפתולוגי האוסטרי החלו החוקרים לסקור את הגופה ואת שרידי הפריטים שנמצאו סביבה. משהו נראה היה להם מוזר. וכשהבינו מהו הדבר, לא האמינו למראה עיניהם. בין החפצים השחוקים מפגעי האקלים והזמן נמצא גם מה שהיה גרזן בעל קת עץ ולהב מתכתי. בשלב הזה חקירת הגופה הובילה ליותר שאלות מאשר תשובות, עד שהבינו החוקרים כי אינם יכולים לפתור את התעלומה לבדם. למקום הוזעק ארכיאולוג. קונרד ספינדלר, ארכיאולוג אוסטרי בעל שם, שבחן את הגרזן והכריז: "האדם הזה חי לכל הפחות לפני 4,000 שנה".

סנסציה עולמית

לטובת חקירת הגופה, ספינדלר החל להשתמש בטכנולוגיה מודרנית שמסייעת לאריכאולוגים לתארך ולבדוק את גילו של חומר אורגני. ממצאיו הכו את העולם בתדהמה. הגופה מההר היתה השריד האנושי היחיד שהתגלה אי פעם מעידן הנחושת. גופתו של איש הקרח, שלימים קיבל את השם אוטזי, עברה תהליך חניטה טבעי ועל כן השתמרה. הקור והקרח שימרו גם את בגדיו, נעליו וחפציו האישיים, בהם אותו הגרזן.

otzi the Iceman

מה גרם לכך שהגופה נחנטה ונשמרה? ככל הנראה שכבה של שלג כיסתה את גופו של אוטזי כמו גם את כל חפציו, דבר שמסביר את מציאתם לידו בדיוק כפי שהניח אותם, מבלי שהרוח סחפה אותם הרחק. שכבת השלג אפשרה לאוויר לחדור בעדה ויצרה סביבה שהיתה שילוב של קיפאון, יובש ואווריריות. באלפי השנים שבאו לאחר מכן, עטף הקרחון את שכבת השלג ואת אוטזי תחתיה והביא את תהליך החניטה לכדי סיום.

מחקירתו של ספינדלר עולה שאוטזי חי בין השנים 3350-3100 לפני הספירה. כלומר, לפני 5,000 שנה לערך. בפועל זה אומר למשל, שהוא כבר היה חנוט על ראש ההר בתוך הקרחון במשך 600 שנים כשהפרעונים הורו להתחיל לבנות את הפירמידות.

במותו היה אוטזי כבן 45, גובהו הסתכם ב-160 סנטימטרים, כגובהם הממוצע של בני התקופה הניאוליתית. הוא היה רזה. שקל 50 קילוגרמים בערך. עיניו היו חומות. שער ראשו היה שחור, מתולתל והגיע עד כתפיו. היה לו גם זקן ארוך למדי. מצב בריאותו לא היה טוב במיוחד. צדה השמאלי של הלסת העליונה היה שחוק כמעט לגמרי. אוטזי ובני תקופתו השתמשו בשיניהם כדי לעבד עור, עץ, עצמות וגידים. על פי הסימנים שעל גופו, במהלך חייו סבל גם מטפילי מעיים ומפציעות אחדות. ככל הנראה הוא סדק במהלך שנות חייו שתיים מצלעותיו, אך הן החלימו וכן שבר את האף.

על גופו של אוטזי נתגלו גם מה שהיום יודעים לתאר ככתובות קעקע רבות ובקרב חובבי הקעקועים הוא נחשב למקועקע הראשון בעולם. השחקן בראד פיט הושפע מסיפורו של אוטזי וקעקע את דמותו על זרועו.

כדי לשמר את הממצא הנדיר הוכן תא קרח מיוחד שבתוכו נשמרו התנאים שעל ההר בדיוק רב, כלומר אותה הטמפרטורה ואותם אחוזי הלחות. בכל חודשיים רוססה הגופה במים מעוקרים כדי למנוע את התייבשותה. תהליך החקירה היה ארוך וממושך, עד שלחוקרים נדמה היה שהם מכירים את גופו של אוטזי טוב ממה שהם מכירים את גופם שלהם.

אוטזי איש הקרח
אוטזי איש הקרח צילום: Sergio Monti Photography / Shutt

בוקר אחד, הבחין אחד החוקרים בחור קטן בחלקה האחורי של כתף שמאל. סדרת בדיקות מחודשת נערכה במהירות והעלתה ממצא נוסף. בתוך גופו של אוטזי, קרוב ללבו, היה טמון ראש חץ קטלני. אוטזי לא היה חסר מזל שאיבד את דרכו בהרים, הוא היה למעשה קורבן רצח. כעת שברו שוב החוקרים את הראש עם התעלומה החדשה - מי רצח את אוטזי ולמה?

מי הרוצח? שלוש תאוריות אפשריות 

כל אחת מהתאוריות סותרת באופנים מסויימים את התאוריות האחרות ועל כן נשארת תעלומת הרצח ללא פתרון חד משמעי ובכל זאת, כל אחת אפשרית או הגיונית בדרכה:

חיסול פוליטי

הגרזן שנמצא לידו ושהיה החפץ שבעזרתו זוהה ותוארך אוטזי, היה גם סמל סטטוס בחברה הניאוליתית. באותה התקופה, אדם שנשא גרזן שכזה שהיה בעל השפעה פוליטית ועם הון לא קטן. כזכור, אוטזי היה בן 45 במותו. זהו גיל מבוגר, בסוף חייו ממש, על פי תוחלת החיים בתקופה הניאוליתית. על כן, סביר להניח שנלקח אל נקודה מבודדת ברכס ההרים, על ידי טוען לכתר צעיר שירה בו שם חץ למוות. בדיקת הפצע מראה שהחץ נשלף מגופו של אוטזי לאחר שנורה, רק ראש החץ נשבר ונותר בגופה.  חצים באותה התקופה היו מזוהים עם בעליהם וככל הנראה נעשה כאן ניסיון להעלים ראיות. על פי אותו הגיון, זוהי הסיבה שהגרזן המפואר נשאר ליד הגופה, כדי שהרוצח לא יזוהה על ידי החפץ של הנרצח. 

מלחמה

אוטזי חי בתקופה שבה יבשת אירופה החלה משתחררת מעידן האבן. השבטים השכילו לזהות מרבצי נחושת, למדו כיצד להתיכה ואיך להכין ממנה כלי נשק וכלי בית. הגילוי החדש הפך את מרבצי הנחושת ליקרי ערך ועל כן התנהלו על בעלותם מלחמות. על פי גרסה זו, סביר להניח שאוטזי השתתף בקרב שהתחיל למטה בעמק ושבמהלכו ברח לבדו במעלה ההר, נתפס ונורה.

קורבן

בתקופה הניאוליתית מעמד גבוה היה שמור לא רק לבעלי ממון, אלא גם לשמאנים ולמרפאים. חקר האמונה והקודש בתרבויות הרריות עתיקות, מסביר, שבתקופה המדוברת הפסיקו בני האדם לנדוד והחלו להקים יישובי קבע. המבנה הטופוגרפי ההררי של האזור הלך וצבר חשיבות. במקרים רבים אפילו החלו לסגוד לפסגות ההרים. בגרסה זו, מפני שהגופה נמצאה בדיוק במעבר בין שני הרים, מסיקים החוקרים כי מקום מציאת הגופה אינו מקרי, אלא נבחר בכוונה תחילה. אוטזי טיפס על ההר, מרצונו או בכפיה, ושם הוקרב כקורבן לאלים. בגרסה זו תומכות הראיות שנמצאו, כמו החיצים והגרזן שהיו ברשותו והיו חסרי ראשי אבן ונוצות. הטלת מום בחפץ אישי היא סממן פולחני כמו גם השארת הגרזן בקרבת הגוף, כדי לאפשר לבעליו לקחת אותו אל העולם הבא.

עוד שאלה אחת נותרה ללא מענה - למי שייך אוטזי?

הערוץ הסלעי שבו נמצא על ידי הזוג סימון הוא המקום הפיזי שבו עובר כיום הגבול בין איטליה לאוסטריה. מפני שקשה לקבוע במדויק היכן עובר קו הגבול בגובה כה רב ובתוואי שטח פראי מאוד, התעוררה מחלוקת בין שתי המדינות בימים שלאחר מציאת הגופה, שהפכה אחר כך לתגלית. לאחר בדיקות מדוקדקות נקבע כי אוטזי נמצא בטריטוריה איטלקית ועל כן הועבר המחקר והמוזיאון לעיר האיטלקית בולצנו ששוכנת קרוב לגבול עם אוסטריה. אך שאלת השייכות אינה מסתיימת כאן. 

הזוג אריקה והלמוט סימון תבעו מממשלת איטליה להכיר בהם כמוצאי המומיה ולציין את שמם בהקשר זה. אולם עורך דין שפנה אליהם מיוזמתו הפנה את תשומת ליבם לכך שהם זכאים ליותר. לדבריו, הם זכאים לבעלות על אוטזי ולפי כך יכולים לבקש להחזיקו ברשותם. בתחילה הציעה להם ממשלת איטליה 5,000 יורו ולאחר מאבקים משפטיים העלו את ההצעה ל- 50,000 יורו. המשפט הסתיים בסופו של דבר לאחר מותו של הלמוט, ואריקה סימון קיבלה מממשלת איטליה פיצוי על סך 150,000 יורו.

אוטזי איש הקרח
אוטזי איש הקרח צילום: Sergio Monti Photography / Shutt

המוזיאון נמצא כאמור בעיר הקטנה בולזאנו המוקפת בפסגות האלפים של דרום טירול. הוא פתוח בכל שבוע מיום שלישי עד ראשון בין השעות 18:00 -10:00 (כניסה אחרונה בחמש וחצי). פרטים נוספים באתר המוזיאון

_______

דורון צויבל הוא ישראלי שגר באיטליה וכותב משם באתר הטיולים - "באיטליה"

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ