מסע בין כוכבים באוסקה, הבירה הקולינרית החדשה של יפן

עם 97 מסעדות ממושלנות, מנסה אוסקה למתג עצמה כיעד חובה לפודיז שמבקרים ביפן. מסע בין מלונות קולינריים, מסעדות משפחתיות שקוטפות כוכבים וכמה מקומות שעדיין מתרגשים מתיירים

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מבט אל אוסקה
אוסקה. לא יפה כמו קיוטו, לא מסעירה כמו טוקיוצילום: עומר שוברט
עומר שוברט
עומר שוברט

לאוסקה, העיר השלישית בגודלה ביפן, רגשי נחיתות מובנים: לא יפה כמו קיוטו, לא מסעירה כמו טוקיו. אומנם מחלון החדר במלון (New Otani), המשקיף ל-Osaka Castle האיקונית, ההבדלים האלה מטשטשים לרגע. אבל עם טירה אחת, מרהיבה ככל שתהיה, שב-1615 נשלחו 200 אלף חיילים כדי לכבוש, קשה להיהפך ליעד תיירותי מבוקש, בטח ביפן. לכן, בשנים האחרונות מנסה אוסקה למתג עצמה כבירה הקולינרית של יפן. עם 97 מסעדות ממושלנות - הבסיס כבר שם. אומנם גם במספר כוכבי המישלן היא מפגרת אחרי טוקיו וקיוטו (וממוקמת רביעית בדירוג העולמי, פריז לפניה), אבל את זה דווקא אפשר להפוך ליתרון, מיתוגי לפחות. "היעד הקולינרי הבא" לעולם יסעיר יותר מ"היעד הקולינרי הנוכחי". לכן תמצאו את אוסקה בשנים האחרונות בכל רשימת יעדי החובה החדשים לפודיז. 

רחובות אוסקה
אוסקהצילום: Thiémard horlogerie

נדמה שהעיר כולה קצת נסחפה אחרי המיתוג המוצלח. זה לא רק מספר המסעדות, כמות סיורי האוכל וסדנאות הבישול או הקמפיינים התיירותיים שממשיכים לפמפם את הסצנה הקולינרית. ניכר שגם בתי המלון נכנסו לסחרור, והם מתחרים ביניהם באמצעות היצע מסעדות חריג. וזה כולל את מלונות הביניים. ב-New Otani, למשל, מלון המציע חדרים בטווח מחירים בינוני (החל מ-150 דולר ללילה. אוסקה זולה מעט מטוקיו וקיוטו), תמצאו לא פחות משבע מסעדות יפניות: ISSHIN (המתמחה באודן, טמפטורה ומטבח יפני מודרני), Nakajima (גרסאות שף של מרקי סובה ואודון), Kenzan (סושי), Yugentei (מסעדת ברביקיו יפני בסגנון yaki-niku, עם גריל לצלייה עצמית במרכז השולחן), Kagairo (ארוחות קאייסקי מסורתיות), Fujio (מאכלי קדרה) ו-Keyaki, מסעדת ה-Teppan Grill, שלאחר התלבטות ממושכת נבחרה עבור ארוחת הערב (ואם ההיצע היפני לא מספיק מבלבל, יש גם מסעדה סינית ושתי מסעדות צרפתיות). 

מסעדת  Keyaki
מסעדת Keyaki. אל תוותרו על הלוטוס הצלויצילום: עומר שוברט

מסעדת Keyaki, ממוקמת בקומה ה-18 של המלון ומשקיפה כמובן לטירה המדוברת, מורכבת משלושה ברים קטנים, בעלי שבעה מקומות, שבמרכזם גריל הברזל היפני השטוח. הוא אומנם פועל על גז, אבל תרכובות המתכת הייחודיות מתיימרות לטשטש את העניין הזה למינימום. הרעיון הוא לייצר חווית צלייה נטולת עשן, שמאפשרת מפגש אינטימי בין שף לסועדים. בבתי המלון מקפידים שהשפים ידברו אנגלית, לפחות חלקית (עניין ממש לא שכיח במסעדות היפניות ברחבי אוסקה), מתוך הבנה שההסברים על חומרי הגלם הנצלים הם מרכיב חשוב בארוחה. זו ארוחה נטולת שטיקים שכוללת את מיטב התוצרת המקומית: טונה, סקאלופס וכמובן, נתחי בשר מקובה הסמוכה. ארוחת טעימות זוגית מלאה יכולה להאמיר ל-150 דולר, אבל אפשר להסתפק בכמה מנות נבחרות מהתפריט ולסיים בפחות. רק אל תוותרו על הלוטוס הצלוי.

השף של Keyaki
מסעדת Keyaki. זו ארוחה נטולת שטיקים, הכוללת את מיטב התוצרת המקומית: טונה, סקלופס, וכמובן נתחי בשר מקובה הסמוכהצילום: עומר שוברט

מסעדת Fujiya 1935 היא אילוסטרציה לתהליך שעוברת סצנת המסעדות באוסקה. מרקיית האודון המשפחתית שנפתחה ב-1935 נהפכה בשנים האחרונות - בהובלת שף Tetsuya Fujiwara, נציג הדור הרביעי במשפחה - למסעדה ממושלנת. בשנה שעברה אחזה המסעדה בשלושה כוכבים, השנה "הידרדרה" לשניים. וזו, כידוע, השפלה שמייצרת מוטיבציות יוצאות דופן. המטרה ברורה: להבין איך האסון הזה ארע ולדאוג שהוא לא יחזור בשנה הבאה. כלומר, לשכלל ולהדק את הסיפור שמנסים לספר פה בכל ארוחה. ובגלל שמדובר, איך לא, בסיפור על עונות השנה ביפן, נדמה שהאתגר העיקרי הוא להימנע מכל המלכודות הקלישאתיות שההבטחה הזאת עורמת על כל צלחת. מגיעה צלחת עץ בהירה מכוסה בשכבת שעועית רחבה קצוצה בגווני ירוק בהיר ומקושטת בפרחים אכילים. בתחתית הערימה: בשר סרטן קצוץ. הערבוב מפר את ההעמדה, אבל מפיק שילובי טעמים מיטביים ובחשבון אחרון, הטעמים גברו על האסתטיקה והטכניקה לאורך כל הארוחה. מהאספרגוס הלבן שטבל בפלאן, דרך לחם התה הירוק הבועתי ומכוסה העלים ועד פסטת הקפליני הדקיקה עם קיפוד הים. את הכבש לא מתביישים להביא כל הדרך מצרפת. למה? פשוט "כי הוא טוב יותר שם עכשיו"; ועוד דבר לא שכיח ביפן: קינוח שמותיר חותם אמיתי - עוגת מסקרפונה פנטסטית עם סורבה קמומיל. דיל הצהריים הוא מהסוג המועדף: מקבלים את תפריט הערב, בלי שינמוכים ובלי התחכמויות, ב-100 דולר לסועד במקום ב-165 דולר בערב. אין לדעת מתי יפציעו אנשי מישלן.

Fujiya 1935
מסעדת Fujiya 1935 צילום: עומר שוברט

מלון ה-Ritz Carlton באוסקה שווה ביקור גם אם אין לכם תקציב ללילה שם (וכנראה שאין). קומפלקס המסעדות המופרע של המלון כולל מסעדה צרפתית ממושלנת, מסעדה סינית מרהיבה ומסעדה איטלקית ארומטית במיוחד. אבל אם אתם כבר כאן, חפשו את HANAGATAMI, הקומפלקס היפני הכולל חמש מיני מסעדות מתמחות (סושי, קייסקי, טמפורה, ושני סוגי גריל: פחמים וגז). תשעה מקומות בלבד על בר ה-  Sumibiyaki- גריל הפחמים היפני. זה מייצר אינטימיות, והפעם: עם שף יפני דובר אנגלית רהוטה (לא עניין נפוץ, אבל בריץ מקפידים) תקבלו את החוויה המלאה, לרבות הסברים על חומרי הגלם והטכניקות. עבור 50 דולר לסועד מגישים בצהריים ארוחה מלאה שכוללת שתי מנות פתיחה (טופו צלוי, סלט מתחלף), מנת דג, מנת בשר או עוף, תוספת אורז וקינוח. הדגה והבשרים משתנים על בסיס יומי. בקיץ מגישים Ayu  (או בשמו התיירותי Sweet Fish) שלם ומשופד, שמגיע עם בקשה מפורשת: לאכול את כולו, כולל העצמות, Head to Tail. נתחי העוף הפטנסטיים עם המעטפת הקריספית, מלווים בסיפור קצת פחות פנטסטי: מדובר בתרנגול קרבות, שהאימונים הפכו אותו לגדול, חזק וכמעט נטול שומן. טעים, אבל עצוב. אולי מוטב לבחור במנת הוואגיו ולהתנחם, לפחות מצפונית, בפינוקים להם זכתה הפרה בדרכה לצלחת.

Hanagatami
הדג המשופד על הצלחת
Sumibiyaki- גריל הפחמים היפני. בקיץ מגישים Ayu (או בשמו התיירותי Sweet Fish) שלם משופד, המגיע עם בקשה מפורשת: לאכול את כולו, כולל העצמות, Head to Tailצילום: עומר שוברט
 Sumibiyaki- גריל הפחמים היפני
Sumibiyaki- גריל הפחמים היפניצילום: עומר שוברט
משפדים את הדג
Sumibiyaki- גריל הפחמים היפני. Ayu (או בשמו התיירותי Sweet Fish) על השיפודצילום: עומר שוברט

הזרמים הטבעיים של אוסקה יובילו אתכם לרובע נמבה השוקק, למדרחוב דוטונבורי הניאוני ולחנויות או הבזארים של שינסאיבשי. אלה אזורים תיירותים ולא מאוד ייחודיים. יתרונם בכך שהם עמוסים פחות מהאזורים המקבילים בטוקיו ומעט זולים יותר (אבל לא באופן משמעותי). ובכל זאת, אפשר להפיק משיטוט אקראי באוסקה יותר מעוד חוויה תיירותית. בעיקר כי המקומיים, כך לפחות עולה ממדגם פרוביזורי, עדיין מתעקשים להסביר פניהם לזרים. פעמיים נעצרנו ליד מסעדות מקומיות, מהסוג שלא ממש זקוק לתיירים כדי לשמור על תפוסה מלאה. איש לא דיבר אנגלית, איש לא ציפה שנישאר להמתין למקום פנוי. כשבכל זאת נשארנו, החלו לפתע הסועדים לנסות להנדס לנו מקום. בסושייה התיישבנו על הבר עם זוג מקומי שדאג שיוציאו כיסאות נוספים מהמחסן; במקום של ראמן הצטרפנו לשולחן של משפחה שהתעקשה להצטופף. אלה היו ארוחות נהדרות (אין תפריט באנגלית, אבל אפשר להיות בטוחים שיוציאו לכם את המיטב), בליווי שיחות דרך אפליקציית תרגום קולי. בסוף גם כמעט וסירבו לתת לנו לשלם. וזו כנראה סיבה מספיק טובה לעצור באוסקה. בטוקיו וקיוטו מזמן הפסיקו להתרגש מתיירים. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ