אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פרח השכונות: האיש ששותל פרחים בלוקיישנים של תקיפות הומופוביות

פול הארפליט, אמן בריטי, גנן חובב וגיי מוצהר, שותל פרחי אמנון ותמר בכל מקום שבו מישהו הוטרד על רקע הומופובי. זה אולי לא מאבק שיפיל ממשלות, אבל לפחות משכיח את הזיכרונות הרעים

תגובות

בעידן שבו אנשים שורפים את עצמם במחאה, שימוש ב־Flower Power להעברת מסרים חברתיים נשמע, איך לומר, קצת גיי. אבל זו דרכו של האמן הבריטי פול הארפליט - צייר, פסל, אוצר וגנן נלהב - ששותל פרחי אמנון ותמר בלוקיישנים שונים שבהם התרחשו אירועים הומופוביים, באנגליה ומחוץ לה. “למחאה שקטה יש תפקיד חשוב בהתנגדות לאי צדק”, הוא אומר מביתו שבלונדון, “אנשים נוטים להתנגד למחאות עם רטוריקה אגרסיבית, ואני מקווה שהאופי השקט של הפרויקט יחלחל לקהל הרחב, ויעביר את המסר”.

ספיישל גינון:» לא רק גראס: הדור הבא של הגידול הביתי» מירי חנוך החליפה את הגקוינטים בעגבניות

תחת הכותרת The Pansy Project שותל הארפליט שתילי אמנון ותמר בשמם של מאות קורבנות הומופוביה, שפונים אליו בטוויטר ובפייסבוק, ומעידים על ההטרדה שעברו. במהלך שבע השנים האחרונות השאיר את חותמו הססגוני בעשרות נקודות, וסחף אחריו רבים אחרים שבחרו להנציח את הטראומה שחוו באמצעות אותו שתיל אמנון ותמר.

הארפליט ונאמניו ברחבי העולם חוזרים לזירת הפשע, שותלים פרח בודד, מצלמים אותו ומעלים לאתר הפרויקט. שמה של כל יצירה נגזר מקריאת הגנאי ההומופובית שבגינה הפכה זירת הנטיעות לראויה לציון. “Fucking Faggot” ו־”You Fucking Queer Cunt”, למשל, הם כיתובי תמונה פופולריים באתר הפרויקט. במרוצת השנים הפך האתר למסמך תיעודי מרשים של בוטניקה אורבאנית והומופוביה קוסמופוליטית בת זמננו. השילוב בין הפרחים העדינים למרחב העירוני הקודר ולטקסטים הפוגעניים מייצר תיעוד ייחודי וחי במיוחד של התעללות על רקע הומופובי, שלטענת הארטפליט נפוצה בבריטניה הרבה יותר מכפי שנדמה לנו.

"!Fuck Off and Die Faggots". טונהאם קורט יארד (צילום: פול הארפליט)

כמו זרי פרחים בזירות פשע

“התמריץ להקמת Pansy Project”, הוא מעיד, “היה רצף של התעללויות הומופוביות שחוויתי ביום בהיר אחד, שהתחיל עם שני באדי־בילדרים שצעקו ‘הגיעה עונת הגיי־באשינג, לא?’, המשיך עם חבורת צעירים שזרקו איומים ואבנים על החבר שלי דאז ועלי, ונגמר בעימות מטריד וביזארי עם גבר שקרא לנו ‘ליידיז’. התחלתי להרהר על שלל המתקפות שספגתי לוארך השנים, ועל איך הורגלתי להרגיש במקומות שבהם חוויתי את אותן השפלות. המטרה שלי היתה לבצע מניפולציה באסוציאציות שאותם מקומות עוררו בי, ולשנות את הזיכרונות שהם זימנו”.

"‎"Have a good night, Faggots. וויטצ'אפל רוד בלונדון (צילום: פול הארפליט)

מאז שהפרויקט יצא לדרך זכה הארטפליט להד חיובי גדול, ונקרא לעצב ברחבי העולם גנים שלמים של אמנון ותמר. לפני כשנתיים שיתף פעולה עם אחיו תום בעיצוב גן קונספטואלי ברוח הפרויקט, שזיכה את השניים במדליית הזהב בתערוכת הפרחים המפורסמת של האמפטון קורט. לאחר מכן הוזמן לשתול 2,000 שתילי אמנון ותמר מחוץ לגלריית מנצ’סטר, ונתבקש לייצר מיצג דומה עבור פסטיבל הסרטים הגאה של לונדון. הנטיעות שלו מפוזרות כיום מלבד בבריטניה גם בניו יורק, ברלין ואיסטנבול, ובספטמבר הקרוב תוכלו לחזות בו שותל את הפרחים הגאים שלו גם באוסטרליה, במסגרת פסטיבל האקטיביזם Truth is Concrete. בנוסף, הארטפליט עורך מפגשי נטיעות משותפים, מתוך אמונה שעצם פעולת השתילה במקומות שבהם הותקפת, טוענת את האתרים במשמעות חדשה ותרפויטית.

סאות'בנק בלונדון (צילום: פול הארפליט)

“שמתי לב שהנחת פרחים בזירות פשע וזירות של תאונות דרכים הפכו לריטואל מקובל”, אומר הארטפליט. “בקונטקסט הזה, לפרחים יש השפעה עדינה על העוברים ושבים - הם נזכרים ומהרהרים במקרה מסוים שהתרחש במקום שבו מונחים הפרחים. הפרחים שאני שותל מעודדים את העוברים והשבים לתהות מה עמד מאחורי המחווה הספציפית שלי. יחד עם זאת, לא נוח לי לערוך הקבלה בין התעללות הומופובית מילולית, לבין מוות או תאונות קטלניות. הרגשתי ששתילת צמחים בזירות שבהן נפגעתי היא סוג של תרופה. אם לפני כן זכרתי מקום מסוים כי הותקפתי בו, אחרי ששתלתי בו פרח הפרח הופך לזיכרון הדומיננטי שיש לי ממנו. הפרח העדין הזה הופך לסימן של מאבק”.

"?Is you Gay? Is you Fags? Are gonna get married". איזור Bow Church בלונדון (צילום: פול הארפליט)

הבחירה באמנון ותמר (Pansy) היתה, כמובן, מכוונת. “המילה מרפררת לגברים נשיים ולגייז. מקור השם ב־Pensee הצרפתית, מהשורש לחשוב, מילה המדמה את ראשו המורכן של הפרח לאדם חושב, וזו התאמה מושלמת”. הארטפליט לא מכיר את הסיפור מאחורי שמו העברי של ה־Pansy, ולא היה לי נעים לספר לו שבאזורנו הפרויקט שלו היה מקבל נופח אקזוטי נוסף, שכולל רפרנסים לאונס תנ”כי. “לא ביקרתי בישראל עוד, אבל שמעתי על כמה אינצידנטים הומופובים בתל אביב, ואני יודע שיש שם קהילה מאוד אקטיבית”, הוא מספר, “דווקא הייתי שמח להגיע”.

"!Batty Boy". אקסציינג' סקוור במנצ'סטר (צילום: פול הארפליט)

ספק מיצג אמנותי, ספק גננות גרילה, הפרויקט של הארפליט משמיע את זעקתה של קהילה שקורבנותיה נוטים לסבול בשקט, ולכן אין פלא שאומץ על ידה. “בבריטניה, מבחינת החוק יש התקדמות ביחס להומופוביה, אבל מבחינה תרבותית עוד יש דרך. חברתית, רמיזות הומופוביות עדיין נתפסות כמשהו הומוריסטי. במדינות שבהן מקבלים עונש מוות או נשלחים לכלא בגין הומוסקסואליות, קל יותר לזהות הומופוביה. לדעתי, החברה תמיד תבחין בין הומואים לסטרייטים, ותמיד יהיה מיעוט שירצה להדגיש את ההבחנה הזו בצורה פוגענית או אלימה. אבל ככל שיהיו לגייז יותר זכויות תהיה פחות לגיטימציה חברתית להומופוביה”. רק עוד כמה ערוגות, פול מיי דיר.

"!POOF". ארנדייל סנטר במנצ'סטר (צילום: פול הארפליט)

כתבות שאולי פספסתם

*#