בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סולו קומבו: היום שבו ראינו את האוורסט

החיים נכנסים לפורפורציות בגובה של 5,500 מטרים ומעליך הרים מרהיבים ובראשם פסגת האוורסט מוארת באור יקרות. הנקודה שכל מטייל חייב לראות

7תגובות
ההימאליה
יובל ילין

לוקלה לא עמדה בציפיות הגבוהות שלי. הכל היה בסדר. האוכל בסדר, השינה בסדר, אבל אחרי 25 ימים על השביל היה מוזר לעצור ולנוח. האמת היא שמהר מאוד רציתי לחזור להליכה. אולי זה כי פתאום בלוקלה היו כל כך הרבה תיירים ואחרי הליכה לבד בטבע במשך זמן כל כך ארוך, מרגישים קצת לא שייכים. אולי כי זה באמת קצת משונה פתאום להיות עוד תייר מתוך מאות, כשמקומיים רבים מסתכלים עליך כארנק מהלך. וכן, אני חייב להודות שהתחושה של מטייל בכפרים הנידחים, שם המקומיים מסמנים אותך כתופעת טבע משונה ומעניינת, היא בהחלט טובה.

ההימאליה
יובל ילין

מצד שני, ועם כל הכבוד לשפה הנפאלית שאני לומד בדרך ושהיא ברמה גבוהה יחסית לרוב התיירים, ואחרי הרבה זמן שאני מטייל עם רוקי ומאוד נחמד לנו יחד, יש יותר מקצת איוורור בלשוחח עם אנשים אחרים. בעברית למשל. לפגוש ישראלים שמגיעים ללוקלה כדי לטייל באזור האוורסט ובכלל קבוצות מכל העולם שמגיעות לכאן למטרה אחת - ההר הגבוה בעולם. בקיצור, למרות שהקצב המהיר שלנו מונע מאיתנו לטייל עם אחרים, זה נחמד מדי פעם לעבור ולהגיד שלום לאנשים מכל העולם.

ההימאליה
יובל ילין

מלוקלה המשכנו לנצ'מה ולטיול שלושת הפאסים הידוע כדרך שלושת מעברי ההרים המפורסמים באזור האוורסט. המסלול כולל כמה טיפוסים נוספים, נוף עוצר נשימה שאין כמותו על פני הכדור כולו והבונוס: שינה באוהל בלילה קפוא בבייסקאמפ של האוורסט.

בלילה, אחרי שהקמנו את האוהל ופינינו את האבנים החדות מתחת למזרנים התחיל
לרדת שלג. רק בבוקר גילינו שהסיבה העיקרית לקור העז, הייתה שמתחת לאבנים שפינינו הסתתר קרחון ענק. הקרחון העצום מכסה למעשה את העמק כולו, ואנחנו מבלי להבחין בכך בחושך, ישנו ישירות עליו.

ההימאליה
יובל ילין

אחרי תקופה ארוכה של גשמים, שלגים ומזג אוויר הפכפך באזור, האוורסט הבוקר היה יפהפה. השמש האירה אותו רוב היום במעין הילה מיוחדת והמראות היו בלתי נשכחים.  לשמחתנו, כמעט ולא ירדו משקעים שהפריעו לחגיגה עם נופים שקשה לתאר ושבילי הליכה ברורים ונוחים. אבל קר, קר מאוד.

שבילים נוחים ומזג אוויר טוב, זה מצוין. אולם כשמבלים את הזמן בין גובה 4,300 מטר ל-5,550 מטר שום דבר לא קל. כל צעד הופך לכבד יותר וכל עלייה ארוכה יותר. אבל עם כל כמה שנקטר, הסולו קומבו הוא בהחלט האזור היפה ביותר על השביל בינתיים, וההליכה בו מופלאה ממש.

ההימאליה
יובל ילין

את אותו הסבב של שלושת הפאסים שרוב המטיילים עוברים במשהו בין שבועיים לשלושה, אנחנו הלכנו בשישה ימים. בזכות ההליכה המוקדמת בשביל, הגענו אחרי תהליך אקלום לגובה ומוכנים פיזית. למרות שהיה קשה, רוב הימים לא היו ארוכים במיוחד.

אני לגמרי מבין למה האזור זכה לפרסום כה רב והייתי ממליץ בחום לכל מטייל שמבקר בנפאל, להגיע לשם. באוורסט רואים דוגמה נפלאה לתרבות הטיולים הנפאלית. המטיילים רובם ככולם תיירים. ישראלים, גרמנים, סינים, אמריקאים והודים ועוד רבים אחרים. מטיילים עצמאיים, זוגות עם פורטר (סבל שסוחב את ציוד המטיילים), משפחות עם מדריכים, משלחות טיפוס, מטיילים שבילים קצרים או ארוכים יותר. מעניין לראות את ההחלטות והבחירות של כל אופי טיול ומטייל ואיך כל כך הרבה אנשים שונים ולא קשורים הגיעו אל אותה נקודה מדהימה בעולם.

ההימאליה
יובל ילין

יש עוצמה להרים הגבוהים. לפתע הכל מקבל פרספקטיבה אחרת כשרואים את הגובה, המרחב והאינסופיות הזאת. פתאום מבינים כמה אנחנו קטנים וכמה כל הבעיות, הדאגות, הפחדים והרצונות שלנו, כל הדברים שאנחנו מייחסים להם כל כך הרבה חשיבות, כל כך קטנים בתוך העולם הגדול הזה. כשכל אלה ייעלמו ההרים יישארו שם ואפילו לא
ישימו לב. הרגשתי את העוצמה הזאת כשטיילתי במרחבים שבנגב וכשטיפסתי על פסגות בגובה 4,000 מטר בקליפורניה ובקולורדו. הרגשתי אז על פסגת העולם ועכשיו אני מרגיש את אותה עוצמה שוב. עומד בגובה 5,550 מטר ומסתכל למעלה על ענקים בני מיליוני שנים שנמצאים עוד אלפי מטרים מעלי. אני אוהב את ההרגשה הזאת. את ההבנה המפחידה שמגלה שוב כמה אנחנו קטנים ולא משמעותיים, אבל בה בעת גם משחררת.

ההימאליה
יובל ילין

בחזרה לנצ'מה לקחנו עוד יום 0 (כלומר יום שלא הולכים בו). התכוננו, נשמנו עמוק, אכלנו פיצה מצוינת ויצאנו מהכביש הראשי. שוב יורדים אל הכפרים הנידחים, ליערות, הג'ונגלים, והגבעות (במונחים של אנשי נפאל גובה של 4,000 מטרים הוא גבעה). עברנו בכפרים החקלאיים באזור הקומבו התחתון וחצינו לכיוון הרולוולינג מערבה משם. עברנו יערות בהם
המקומיים הזהירו אותנו משודדים על הדרכים וחשדנו בכל קבוצת גברים גדולה מדי (אבל עברנו בשלום), התארחנו אצל משפחות נפאליות ושטפנו רגליים בנהרות הרחבים. החיים יפים. באמת שלא הייתי רוצה להיות בשום מקום אחר עכשיו.

אנחנו הולכים כבר כמעט 40 ימים, כרגע בגבול המזרחי של שמורת הלנג-טאנג, וקרובים מאוד לחזרה הראשונה לקטמנדו. יש אישורים להוציא, ויזה להאריך, מקלחת טובה לעשות וארוחות, הרבה ארוחות לאכול. איזה חיים.

הבלוג של יובל ילין באוורסט - דלג

Can't complain... #greathimalayantrail

A post shared by Yuval Yellin (@yuvalyellin_himal) on



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו