בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סיכום ביניים: אחרי 40 ימים על שביל ההימלאיה

הטיול על שביל ההימלאיה הגדול מתקרב אל קו האמצע. זה הזמן לסיכום ביניים, רענון כוחות והבחנה בין מטייל ההר למטייל העיר בקטמנדו

3תגובות
הימלאיה
יובל ילין

אחרי 40 ימים על השביל הגענו לקטמנדו. 40 ימים של נופים מרהיבים. 40 ימים של שמש, גשם, שלג וקרח, עלוקות וקרציות, עיטים, נשרים, יאקים ואפילו נמר שלג אחד. 40 ימים של עליות וירידות ועליות וירידות ושביל אחד מדהים.

לא, השביל עוד לא נגמר, אבל הגענו כבר לחצי. חזרנו לקטמנדו לחידוש אישורים, הארכת ויזה והתרעננות כללית בעיר הגדולה לפני המשך השביל. דרך ארוכה עוד לפנינו. הירידה לעיר היא דבר די מוזר, שינוי מהותי מהחיים על השביל, שכבר גורם לנו להרגיש כמו בית.

קטמנדו
יובל ילין

פתאום להתעורר באותו מקום בוקר אחרי בוקר, ללכת באותם רחובות, לאכול אוכל שונה ולהעביר את היום בלי עשרות קילומטרים של הליכה, בלי צורך או יכולת להתקדם ולדחוף. 

הגענו לעיר מוקדם מהצפוי. התכנון היה ללכת שבוע נוסף ואז להגיע לקטמנדו אבל בגלל בעיות לוגיסטיות החלטנו להקדים את הירידה, כך שלא הספקנו לבנות לעצמנו פנטזיות על כמה כל הטוב שבעולם מחכה לנו בקטמנדו. בלי כוונה או תכנון, היה מצוין. אמנם לא ציפינו לכלום, אז לא היה ממה להתאכזב אבל כך או אחרת, יכולנו ליהנות מהמנוחה, מהאוכל וממקלחת חמה. מי חשב שמקלחת חמה זה כל כך כיף?

החיים על השביל שונים מאוד מהחיים בעיר. חיים פשוטים יותר. חיים זמניים שלוקחים לאין ספור מקומות,  אנשים וסיטואציות מדהימות ומהר מאוד לוקחים אותך מהם אל הנקודה הבאה. חיים שמחברים אל הטבע והחופש המוחלט אבל גם נותנים כיוון ומטרה להגשים. החופש מגיע מהידיעה שאני יכול להיות בכל מקום ולעשות כל דבר, אבל אני בוחר להיות שם בכל יום וכל רגע.

שביל ההימלאיה
יובל ילין

חמישה ימים היינו בקטמנדו, חיכינו שהאישורים יהיו מוכנים. ישנו הרבה, אכלנו לא מעט, דיברנו עם אנשים בבית חב"ד (כן, בית חב"ד בקטמנדו הוא משהו מיוחד, פיסה של ישראל במקום המרוחק הזה). אחרי כל כך הרבה זמן שהחיים היו בנויים מסדר יום אחיד – קמים בבוקר ומתחילים ללכת עד שיורד היום, עכשיו פתאום מחפשים מה לעשות עם כל הזמן הפנוי הזה.

מתחברים לאינטרנט, לפייסבוק ולחדשות ומגלים שכל הדרמות הגדולות לא באמת מעניינות אותך כרגע. החיים מצטמצמים ומתמקדים ברגעים, בתחושות ובחוויות שאתה עובר וכל מה שמסביב, כל מה שאין לו קשר ישיר לחיים שלך, כל מה שנראה בוער בחדשות הופך לרעשי רקע.

שביל ההימלאיה
יובל ילין

אחרי חמישה ימים עלינו על אוטובוס בחזרה אל ההרים. הלכלוך והאבק באוטובוס ביטלו את כל הכביסות והמקלחת בקטמנדו עוד לפני שהספקנו לצאת אל השביל, אבל זאת נפאל.

בקטמנדו חיפשנו מדריך טיפוס כדי לנסות ולעבור את Tilmans pass, מעבר הרים שהוביל אל עמק הלנג-טאנג ממזרח ודרש ציוד טיפוס וידע טכני, אבל מצאנו רק קבוצה אחת שתכננה לצאת לאותו הפאס. אחרי שיקולים של זמן וכסף החלטנו לוותר ובפעם השלישית לעבור מסביב.

יפהפיים אבל כבר לא קפואים
יובל ילין

ובפעם השלישית ירדנו מההרים אל ה"גבעות" (שבנפאל יכולות בקלות להגיע ל-4,000 מטר), עברנו כפרים חקלאיים פסטורליים, שדות ויערות, עצרנו לארוחות בכפר בו אין אפילו חנות מכולת או בית אירוח וכששאלנו בחור צעיר איפה נוכל למצוא משהו לאכול הוא לקח אותנו לבית בן הדוד שלו וביחד הכינו לנו ארוחה. כשהצענו כסף הם לא היו מוכנים לשמוע על כך, אבל שמחו לשמוע כמה שירים ביוקללי במקום.

המשכנו אל כפר קטן בדרך לאגמים הקפואים באזור הלנג-טאנג. הכפר היה כמעט נטוש והתברר שרוב האנשים הלכו אל המקדש הקרוב לאירוע מיוחד, אבל מצאנו במקרה חבורה גדולה של ישראלים שנתקעה שם, ובמקרה את אחד מהם פגשנו כבר כשטיילנו באזור האוורסט. עולם קטן?

הימלאיה
יובל ילין

למרות שבחוץ כבר החשיך, שקלנו להמשיך ללכת עד הכפר הבא. אך שוב התחיל הגשם, וכל מחשבה להמשיך נמוגה. אחרי שיחה קצרה עם אותם ישראלים, התחילו אנשי הכפר לחזור. בנפאלית קלוקלת, עברנו בין הבתים וחיפשנו מקום לישון בו את הלילה. פגישה עם זקני הכפר סידרה אותנו היטב. הם חזרו אל אחד הבתים ושכנעו את דייריו לארח ולהאכיל אותנו. זה קרה. אחרי ערב שתייה עם זקני הכפר (הם אלו ששתו) הלכנו לישון על בטן מלאה.

בבוקר כבר טיפסנו אל "האגמים הקפואים", שהיו יפהפיים אבל כבר לא קפואים. ירדנו אל טולו-סייברו (או סייברו העליונה) ומשם החלטנו להאריך את השביל בעוד כמה ימים ולטפס אל עמק הלנג-טאנג מזרחית אלינו.

טיפסנו את כל הדרך ל- Kianjin Gompa במעלה העמק ביום אחד, טיול שלוקח לפחות שלושה ימים בדרך כלל. כבר מזמן התרגלנו לקצב שונה לגמרי מרוב המטיילים, לימים ארוכים יותר, הליכה מהירה יותר ועצירות קצרות, כשכל מה שעושים כל היום זה ללכת.

התוכנית הייתה לעלות למעלה ביום הראשון, לטפס כמה פסגות ביום השני ולרדת למטה בשלישי, אך לצערינו מזג האוויר הנוח מיום הטיפוס הראשון לא המשיך לזה שאחריו. המשכנו לישון, מקווים שמזג האוויר ישתנה לטובתנו, וכשהבנו שזה לא הולך לקרות, ירדנו בחזרה את כל הדרך למטה. מה לעשות, יום ככה יום ככה. לפעמים הדברים מסתדרים מצוין ולפעמים צריך לרדת 2,300 מטר בידיים ריקות.

ומה עושים עכשיו? מה שעושים בכל יום. מנסים להשתלט על העולם. טוב הגזמתי, אולי רק לחצות את נפאל ממזרח למערב ברגל.

עמק המנסלו Manaslu

המסלול עובר בעמק מרהיב ושמור היטב, בגלל הקרבה שלו אל גבול טיבט. השביל מתקרב פחות מחמישה קילומטרים בחלקים מסוימים אל הגבול ומטיילים מחויבים להגיע עם מדריך. זאת הסיבה שבזמן השהייה בקטמנדו חיפשנו מדריכים שיסכימו להצטרף אלינו בנרות.

לפי המפה הבנו שאנחנו רוצים ויכולים לעבור את האזור בחמישה ימים (או פחות) אבל כל חברה שדיברנו איתה אמרה שהם לא יכולים לצאת לפחות מ-15 יום אל המנסלו, חלק הסכימו להתפשר על-14 ומצאתי אפילו 12.

מנסלו
יובל ילין

עד שהגעתי לאחת. "יש לנו מדריך מהיר מאוד שיכול להצטרף אליכם, תשלמו למדריך גם על הימים שיקח לו להגיע מקטמנדו אל המנסלו ובחזרה ועל חמישה ימים לפחות". אם נצטרך יותר נשלם יותר. "מה? באמת?" בטח! "קבענו, נפגש בתחילת העמק!"

היום שלפני הפגישה עם המדריך, היה קשה, ארוך, ורטוב, אבל גרוע מכל היו העלוקות. הן הגיעו עם הלחות. לא היו שם יום לפני, ונעלמו ביום שאחריו, אבל אותו היום היה סיוט מהסרטים. אי אפשר לעצור גם לא לרגע ובטח שאי אפשר להוריד את התיק או להתיישב. ברגע אחד תעלינה העלוקות ולא תהיינה מוכנות לרדת. גם כשדורכים עליהן בטעות הן נדבקות לנעלים ומשם עושות את דרכן אל מתחת לגרביים שואבות דם וגדלות לממדים של אצבע שמנמנה.

הגענו אל מצ'הקולה ופגשנו את סובס (Subas). הוא הביא איתו אוכל שהשארנו לו בקטמנדו ואת האישורים להמשך, ארזנו את הכל בתיקים ויצאנו לדרך. לא פשוט למדריך להצטרף לחברה שמטיילים כמונו. כבר למדנו להסתדר לבד במשך כמעט 50 יום של טיול בנפאל, גם קצב ההליכה שסיגלנו לעצמנו היה מהיר בהרבה מהקצב שהוא היה מוכן אליו. לא 15 ימים אלא 5, בסוף יצא יותר כמו 4 וחצי. סובס הגיע מוכן להדריך אבל אנחנו היינו צריכים רק שיעבור איתנו את המחסומים, והיינו צריכים להבין איך לעבוד ביחד.

היומיים הראשונים היו קצת בעייתיים, אבל בהמשך דיברנו, והתחברנו, אמרנו לו מה אנחנו צריכים ושמבחינתנו הוא פה כמו חבר, שייהנה מהשביל, זה בסדר אם הוא לא עומד בקצב או אפילו לא מגיע לאותו הכפר איתנו בסוף היום, רק שיפגוש אותנו בזמן שקבענו במחסומים.

הבלוג של יובל ילין באינסטגרם - דלג

This is life Mugu dissect #greathimalayantrail

A post shared by Yuval Yellin (@yuvalyellin_himal) on

הבלוג של יובל ילין באינסטגרם

אחרי המחסום האחרון שילמנו לו על הימים שהיה איתנו (ואפילו יום אקסטרה, הוא באמת עבד קשה) ונפרדנו כחברים, כל אחד בקצב שלו, להמשך השביל. טיפסנו בעמק המדהים הזה, עלינו לגובה 5,200 מטר ועברנו את  larke pass. ועכשיו, האנאפורנה, הפארק הפופולרי בנפאל ואחד הטראקים המטוילים בעולם, אולי אפילו הכי מטויל. ואחריו הדולפו והמערב הרחוק, האזור המבודד ו הכי פחות מטויל בנפאל. כמה התרגשות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו