בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המערב הפרוע: טיול עוצר נשימה באנאפורנה

מהצוקים המקיפים את העמק הנמוך, לגבעות וללוחות הסלע העצומים, אל ההרים המקיפים אותו בטיפוס לגובה, האגמים והעמקים: רק כשמטיילים כאן אפשר להבין למה האנאפורנה, כמו גם האוורסט, הם לונה פארק של מטיילים

5תגובות
אנאפורנה בהימלאיה
יובל ילין

כמה זבובים, אלוהים אדירים. התעוררתי אחרי לילה של שתייה עם ארבעה חברים חדשים בבקתה מבודדת בראש הפאס. הנגאובר ושרירים מכווצים משינה במיטה במידה הנפאלית, מה שאומר קטנה מאוד. טוב, זאת גם לא בדיוק מיטה, אלא יותר ספסל עץ עם שמיכה פרוסה עליו למזרון, אבל לפחות דאגו לי, אז מי אני שאתלונן.

ניסיתי לחזור לישון אבל הזבובים האלה, יאללה, אז לפחות אנסה לכתוב קצת.

הסוף כמעט כאן. אני במרחק שבוע הליכה מגבול נפאל-טיבט המזרחי ומסוף שביל ההימלאיה הגדול, על הגבול בין מחוז מוגו Mugu להומלה Humla, המקטע האחרון שנשאר. אבל בואו נחזור קצת אחורה אל הפעם האחרונה בה דיברנו, היציאה מהמנסלו והכניסה לאנאפורנה, ולמה הפעם אני אומר אני ולא אנחנו.

אנאפורנה בהימלאיה
יובל ילין

כמו שאמרתי הפעם הקודמת, רוקי שותפי לשביל היה בקשר עם אפשרות עבודה בארץ שקיוונו שלא תתממש לפני שנסיים את השביל אבל ידענו שיכולים בכל רגע להגיד "יאללה הגיע הזמן לחזור", וזה בדיוק מה שקרה.

ביום הראשון באנאפורנה, מצאנו קליטה ולאחר בירורים הגענו למסקנה שאין ברירה והחזרה שלו ארצה קרובה מהצפוי. את שאר האנאפורנה טיילנו ביחד, ואז הגיע הזמן להיפרד, כל אחד לדרכו. רוקי בחזרה לקטמנדו ומשם לארץ ולי יש עוד שביל לסיים.

האנפורנה עצמה היא פארק מדהים, סיום מושלם לטיול ארוך.

מזג האוויר היה נפלא, בלי גשם או שלג (כמעט). רשמית היינו ב"סוף העונה" (או לפחות זה מה ששמענו שוב ושוב), וזאת היתה הסיבה לכך שכמות המטיילים שפגשנו היתה נמוכה כל כך. בעונה, האנפורנה אמנם לא דיסנילנד, אבל גם לא רחוקה מזה. כעת, רק כמה מטיילים פה ושם. מעטים מעטים, אבל מתוכם פגשנו שלושה ישראלים. עם אחת מהם מתברר כשבר טיילתי את שביל ישראל, ואת השניים האחרים פגשנו באזור הלנג-טאנג וגם באוורסט. עולם קטן.

רק כשמטיילים כאן אפשר להבין למה האנפורנה, כמו גם האוורסט, כל כך פופולריים. קלישאה, אולי, אבל באמת מדובר ביופי שלא מהעולם הזה. מהצוקים המקיפים את העמק הנמוך, לגבעות וללוחות הסלע העצומים, אל ההרים המקיפים אותו בטיפוס לגובה, האגמים והעמקים, כולם כמו נוצרו ביד אמן.

בסוף היום השלישי התקרבנו לאגם טיליצ'ו, שבגובה 5,000 מטר, נחשב לאגם הגבוה בעולם. בדרך פגשנו בחור מאחד הכפרים הקרובים שהסביר שהוא בדרך ל"פוג'ה", טקס בודהיסטי בן ארבעה ימים, ושאל אם אנחנו רוצים להצטרף. ידענו שאין לנו זמן אבל החלטנו לנסות להצטרף ליום אחד.

אכלנו ארוחת ערב עם 50 מאנשי האזור שהגיעו לטקס ובבוקר שאחרי התעוררנו בארבע ונכנסנו למנזר. ישבנו במדיטציה, מקשיבים לתפילות ומנטרות בודהיסטיות בשפת הסנסקריט, שותים תה טיבטי מסורתי אותו שותים עם חלב ומלח. החוויה  מיוחדת במינה ומאוד זרה. במקום המדיטציה השקטה איתה היה לנו קצת ניסיון בעבר, בלי להבין מה נאמר ומה המטרה של כל העניין, אבל רואים מסביב את האמונה והדבקות של המתפללים. תהיתי איך ירגיש אדם זר שאינו דובר את השפה ובמקרה נקלע לתפילות יום כיפור בבית הכנסת.

ההימלאיה
יובל ילין

אחרי כמה שעות טובות של ישיבה והקשבה המשכנו בדרכנו. עלינו לאגם טיליצ'ו ובמקום לחזור אחורה ולעבור את הפאס תורונג- Thorung La המוכר, החלטנו להקיף את טיליצ'ו ולעבור את הפאס מסוקנטו לה -Mesukanto La, נשמע מסוכן אה?

שמענו עליו דיווחים סותרים, ידענו שעוברים אותו מעט מאוד מטיילים. היו שאמרו לנו שאין בעיה ויהיה בסדר, מאחרים שמענו שהוא בלתי עביר בלי ציוד טיפוס ומשלחת.

החלטנו לנסות ולגלות בעצמנו.

לאמהות הדואגות שלנו הבטחנו שנתנהג יפה. עם זאת, אני חושב שחשוב לקחת סיכונים בחיים, אבל כדאי במקרים כאלה להיות מחושבים. הכל יכול לקרות, כמו שאמר ג'ון מיור (שוב): "צעד לא נכון יכול להיות הצעד האחרון שלך ואבן יכולה ליפול מהשמיים בלי אזהרה כמו מכת ברק". בגדול, כשמגיעים לנקודה שנראית מסוכנת מדי צריך להיות מוכנים. לעצור, לרדת, להסתובב ולחזור אחורה, לתכנן דרך מילוט או אזעקת עזרה (אמא, לי יש מכשיר איתור איתי תמיד).

למזלי לא היה צורך.

הטיפוס היה קשה. קשה מאוד. ההליכה בגובה של יותר מ-5,000 מטרים למשך זמן ממושך, יותר ממה שחוויתי עד היום, הייתה מאתגרת במיוחד. מצד שני, זאת היתה הליכה נהדרת. ההרים והנופים שנשקפו באותו היום היו מרהיבים. חוויה מחזקת ומרגשת ולמזלנו - השלג התחיל (כי כמובן שהוא יתחיל) רק כשהחלק המסוכן של הירידה נגמר, וגם אז עם רוח גבית שעזרה לדחוף אותנו לכיוון הנכון. משם החלה בעצם הירידה הארוכה לג'ומסום, כשעצרנו רק בעבור ארוחת צהריים בבקתת רועי יאק. אחרי יום מתיש הגענו למלון שעה אחרי רדת השמש.

דאל-באט, בירה, מקלחת, אינטרנט, מיטה נוחה ושוב מקלחת. מה עוד בן אדם יכול לבקש? בבוקר שאחרי רוקי מצא אוטובוס שיקח אותו לקטמנדו ואני החלטתי לקחת יום 0 ולנוח.

יובל ילין וג'וני מטיילים ברכס ההימלאיה
יובל ילין

פתאום הכל משתנה. משותפות מלאה, התחשבות ומחשבה על האחר בכל צעד וצעד, חבר לשיחה והתייעצות, לעידוד כשרוצים ודחיפה כשצריך. מהעזרה לקום בבוקר, לחכות או שיחכו לך בזמן ההליכה, מישהו שיהיה שם וידע שהכל בסדר איתך, ועד ההחלטה המשותפת איפה לישון ולאכול. 24/7. ועכשיו - עצמאות. בלי צורך להתחשב באף אחד ושום דבר חוץ ממה שאני רוצה לעשות, לקבוע את הזמנים שלי, בלי צורך לחכות לאף אחד שיגיע ובלי להיות תלוי במישהו אחר. בלי אף אחד לשתף ולחלוק את החוויה, את הטוב ואת הרע, או להתלבט ולעבד את מה שקרה היום ומה מתכננים למחר.

הטיול המשותף היה אתגר גדול בשבילי. אני רגיל להיות עצמאי לגמרי, בחופש מוחלט. ועכשיו אני חוזר לזה ואני בהחלט מוכן. עם זאת, אני חייב להודות שרוקי היה שותף נהדר, ואני מלא הכרת תודה על החוויה שעברנו ביחד.

יום ה-0 שתכננתי נהפך ליומיים בג'ומסום. קניתי אוכל לשלושה ימים והמשכתי לתוך מוסטנג, אל המדבר. בדרך לכפר סנגדה פגשתי רועה עם מאה עיזים מאחוריו, שהראה לי קיצור דרך לכפר. במקום על השביל, ירדנו במדרון חולי ותלול. הרועה הזקן רץ וקופץ בדרך למטה, עוצר לחכות לי וממשיך כאילו לא שם לב לזווית הירידה התלולה. בעוד הוא מקפץ כאחת העיזים, אני מנסה לעמוד בקצב, לא ליפול ולהתנהג כאילו המדרון לא מזיז לי. הוא הזיז ועוד איך.

מוגו בהימלאיה - דלג

This is life Mugu dissect #greathimalayantrail

A post shared by Yuval Yellin (@yuvalyellin_himal) on

את הלילה ביליתי על מרפסת חימר בבית הזקן, ובבוקר התחיל הטיפוס. מגובה של 3,700 ל-4,200 מטרים ובחזרה ל-3,700 ואז העליה הארוכה ל-Junben La. הנקודה הגבוהה ביותר אליה הגעתי הייתה ב-5,550 מטרים. הגעתי לגובה הזה פעמיים לפני כן. שתי הפעמים היו באזור האוורסט בשני טיפוסים קשים אבל קצרים יחסית, רק 700-800 מטר עלייה.

כשמגיעים לגבהים האלה, בעיקר מעל ל-5,000 מטרים, ההליכה הופכת לקשה מאוד. באותו היום חזרתי ל-5,550 מטר, ב-Junben La, אבל את העלייה התחלתי 1,800 מטרים מתחת, והיה קשה. התנאים להליכה היו טובים מרבית הדרך (אי אפשר שיהיה קל מדי), אבל העלייה בסוף הייתה אולי הקשה ביותר לטיפוס, מאז הלומבה סומבה בתחילת השביל. וכמובן שלקראת סוף הטיפוס קרה מה שתמיד קורה: השלג התחיל.

טיול ברכס ההימלאיה
יובל ילין

מצאתי מחסה בבקתה מבודדת ונטושה, אכלתי וחיכיתי שהשלג יפסיק. חיכיתי וחיכיתי וראיתי שאין לשלג כוונה ללכת לשום מקום, אבל הוא גם לא חזק מדי. אחרי התלבטות החלטתי לצאת ולטפס את 500 המטרים שנותרו לי, ולא לחכות למחר ולהסתכן לטפס כשהמעבר מושלג וקשה עוד יותר.

יצאתי לבוש בכל בגדיי והתחלתי לטפס. עכשיו, כשאני מוכן לסערת שלגים התחלתי לטפס, אך כמו תמיד - באמצע העלייה השלג הפסיק. הגעתי לראש המעבר עם העננים הנפתחים והשמש לקראת שקיעה שוטפת את העמק הפרוס לרגליי ברסיסים של אור. קשת בענן השלימה את תמונה.

שוב ההבנה מגיעה שבשביל זה אני כאן. בשביל היופי והעוצמה, בשביל הרגשת השלמות שאי אפשר לתאר, כמו גם האתגר וההגשמה. החיבור אל היופי הנשגב הזה שנמצא מסביבינו בכל יום. החיים יפים.

בלי רוח או שלג, אחרי עצירה ארוכה של התפעמות (וגם מנוחה אחרי העלייה הקשה), התחלתי לרדת לפני שהשמש תשקע, על מנת למצוא מקום להקים אוהל. להפתעתי הרבה ולמרות כל התכנונים שלי לפני תחילת השביל, לא הייתי צריך לישון יותר מידי באוהל במהלך הטיול. כמעט בכל יום אפשר להגיע לכפר ולישון תחת קורת גג, על מיטה נוחה, או רצפת חימר, אבל מה זה משנה. להפתעתי, גם הלילה מצאתי בקתה נטושה ומבודדת בגובה 5,200 מטר. אכלתי את שארית הטחינה שעוד הייתה לי עם לחם וחמאת בוטנים והלכתי לישון.

את השבוע הקרוב העברתי במדבר של דולפו בהליכה נוחה למדי. יורד בעמקים הרחבים ובדרכי הנחלים הגדולים, ישן עם רועי צאן וחקלאים. עובר כפרים מבודדים ומרוחקים, חלקם נטושים ואחרים מיושבים. נהנה מהאווירה החדשה של לטייל לבד, מהיופי הריק אבל מלא החיים של המדבר (אליו תמיד נמשכתי וכבר התחלתי להתגעגע) והחופש שמגיע מההתנתקות והטיול לבד (שגם אליו התגעגעתי).

המדבר של דולפו
יובל ילין

מדולפו אל מוגו ובחזרה אל הגבעות העשירות והשופעות, מלאות הכפרים והחיים, אל אגם רהרה (האגם הגדול בנפאל) שלמרות כמות המים העצומה במדינה הוא קטנטן אפילו לעומת הכנרת. טיול קצר עם ילדי בית ספר מקומי שהיו מאוד סקרנים בקשר למי אני ומה אני עושה פה ולמה. משם הטיפוס אל Chankhil La וגבול הומלה Humla, בו פגשתי בחבורה של צעירים שהציעו לי להצטרף אליהם לכוסי משקה.

לחיי הומלה והמקטע האחרון של השביל, לחיי שביל ההימלאיה הגדול, לחיי העולם הזה שאנחנו חיים בו והאנשים שממלאים אותו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו