טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סוף שבוע במדריד - בפחות מ-100 יורו

המוזיאונים, ברי הטאפאס, שווקי הפשפשים ומועדוני הריקוד הדומיניקנים עשויים להקשות על תיירים לטייל בבירת ספרד עם תקציב מוגבל, אבל זה אפשרי לחלוטין. המלצות למקומות זולים ומשתלמים במדריד

תגובות

יש הרבה דרכים שבהן זה היה יכול לקרות: היו יכולים לכייס אותי, הייתי יכול לנפץ אגרטל בחנות עתיקות, או לאבד בטעות שטר של 50 יורו בתעלות הביוב. אבל אחרי מחרוזת ארוכה של סופי שבוע מוצלחים ב-100 דולר בלבד, מניו יורק ועד איסטנבול, סוף סוף חרגתי מהמגבלה שהצבתי לעצמי. לפחות זה היה למען מטרה טובה: שתי נשים מפורטוגל הזמין אותי לצאת לרקוד במועדון שכניסה אליו עולה 14 יורו. לפי שער של 1.40 דולר ליורו, זה יוצא בסביבות ה-20 דולר, ולהוצאה של 20 דולר על מועדון אין מקום בתקציב זעום שכזה.

זה קרה במדריד, עיר עם מספיק אטרקציות בחינם, פארקים יפים וכריכי בשר חזיר ביורו אחד כדי לצלוח סוף שבוע זול בקלי קלות. לינה בחינם גם כן לא היוותה בעיה, שכן בחרתי במדריד כדי לנצל הזמנה ארוכת שנים של חוסה לואיס (החבר הספרדי של חברה טובה), אשר סיפק לי דירה ריקה ועצות מצוינת. אם הוא רק היה אומר לי להתרחק מנשים פורטוגזיות.

מחירן של בננות הוא רק 65 יורו סנט, אבל הן עלו לי בדרכים אחרות. מתוך ידיעה שהספרדים נוהגים לאכול מאוחר, עצרתי בחנות מכולת בשכונה של חוסה לואיס, Carabanchel, כדי לחטוף משהו טעים לפני ביקור בשעות הערב המוקדמות ב-Museo del Prado. הבעלים היו דוברי ספרדית עם מבטא דומיניקני שאני מכיר כל כך טוב מניו יורק, והחלטתי לבקש מהם עצה על חיי הלילה בעיר. כשמדובר בריקודים אל תוך הלילה, אני בדרך כלל צריך אחד משני דברים: תקציב משקאות בריא, או מקום שמנגן מוסיקה שאני יכול לרקוד לצליליה - מוסיקה דומיניקנית למשל. הם אמרו לי שהמקום להיות בו הוא Sugar Hot, מועדון שממוקם בתוך אצטדיון מקורה של מלחמות שוורים, למרבה הפלא. רשמתי לעצמי את הוראות ההגעה ברכבת התחתית.

אבל לפני זה - הפראדו, כוכב המוזיאונים של מדריד אשר, מסיבה מוזרה ומופלאה כלשהי, מעניק כניסה חינם אחרי 6 בערב בימי שלישי עד שבת, ואחרי 5 בערב ביום ראשון. אין בו תורים ענקיים (לפחות כשהגעתי לשם בסביבות 18:30): צריך רק להופיע, לטייל ולצלול לתוך יצירות המופת. חובבי אמנות מתחילים שמרגישים לא נוח כששואלים אותם אם הם מעדיפים גויה, ולאסקז או אל גרקו, יכולים למצוא את עצמם בעזרת מפת המוזיאון שהפראדו מעניק למבקרים בכניסה. היא מבריקה, וכוללת תמונות ממוזערות של העבודות המפורסמות ביותר באוסף ומידע על היכן למצוא אותן.

» Museo del Prado - כתובת: Paseo del Prado s/n. 28014. Madrid, טלפון: 34.91.330.2800+

לצלול לתוך יצירות מופת. יצירה במוזיאון הפראדו (צילום: האתר הרשמי)

המוזיאון נסגר בשעה 8 בערב ונאלצתי לשרוף קצת זמן עד 10, שעת ארוחת הערב של מדריד. הפתרון: קנאס, בירה קטנה מהחבית שעולה בין יורו לשניים ברחבי העיר (לעתים קרובות היא מוגשת עם טאפאס חינם). התחנה הראשונה שלי היתה Pozo Real (כתובת: Pozo 6, Madrid 28012; אתר רשמי: madrid.salir.com/restaurante_pozo_real) מקום רגוע ונעים (בשעה שהייתי בו), שם שוחחתי עם זוג שסחב את התינוק שלו איתו. לאחר מכן  המשכתי ל-Malaspina - בר שוקק יותר ומלא בגזעי עץ וגווני אדמה, שם הוספתי הזמנה של patatas bravas לפרוסות הגבינה והמיני כריכים שהמשיכו להגיע בחינם עם הקנאס.

» Malaspina - כתובת: C/ C'diz, 9, 28012 Madrid. Spain, טלפון: 34.91.523.4024+

סוף כל סוף נהיה מאוחר מספיק כדי להבין איך מועדון דומיניקני עשוי להשתלב באיצטדיון ענק של מלחמות שוורים. כשהגעתי בסביבות 00:30 לתחנת המטרוCasa del Reloj ב-Leganes, מחוץ לגבולות העיר מדריד, גיליתי את איצטדיון La Cubierta. בתוך קירותיו בנויה שרשרת אינסופית של מועדוני לילה לטינים קיטשיים, שמי שאלרגי לחיי לילה רצוי שימנע מהם בכל מחיר. לי אין אלרגיה כזו, ו-Hot Sugar הציע כניסה חינם והרבה דומיניקניות, כשהז'אנר המוזיקלי הדומיננטי היה בצ'אטה. אבל במקום היו עשרה אנשים בלבד, תערובת של ספרדים ומהגרים. הגעתי בלילה הלא נכון - מתברר שבשבתות הוא די מפוצץ. הרכבת התחתית, לעומת זאת, לא התחילה לפעול עד אחרי 5 בבוקר, כך שנתקעתי שם במשך כמה שעות. למרבה המזל, הבעלים פינק את מעט הלקוחות שהיו לו במשקאות חינם כדי למנוע מהמקום להתרוקן.

» La Cubierta - כתובת: Calle del Maestro, 4, 28914 Leganes; אתר רשמי: www.la-cubierta.com

סכום שבוזבז: 34.03$סכום שנשאר: 65.97$

לחובבי קיטש בלבד. איזור המועדונים ב-La Cubierta (צילום מסך)

באופן לא מפתיע, התחלתי את היום די מאוחר. בשעות אחר הצהריים המוקדמות לקחתי את הרכבת התחתית (רק 93 סנט לנסיעה, אם קונים כרטיס של 10 נסיעות) לארמיטה דה סן אנטוניו דה לה פלורידה, כנסיה קטנה שהיא לא רק מקום קבורתו של הצייר גויה, אלא גם גם בית לחלק מהעבודות הטובות ביותר שלו, בצורה של ציורי קיר ותקרה. זו אטרקציה קצת מוכרת (וחינמית), אבל בהחלט שווה ביקור. לארוחת צהריים, הרכבתי יחד ארוחה זולה על ידי אכילה בשתי רשתות בינוניות - 100Montaditos, מקום של בירה שמגיש כריכים זעירים בפרוטות, ו-Museo del Jamon, שהוא לא "מוזיאון של חזירים" אלא רשת של מזנוני ארוחות שבה כריכים עם מעט בשר עולים החל מיורו אחד.

» Ermita de San Antonio de la Florida - כתובת: Glorieta de San Antonio de la Florida 5, 28008 Madrid

» 100Montaditos - כתובת: C/ Mayor, 22, 28013 Madrid; אתר רשמי: www.100montaditos.com

לחלוק לו כבוד - ובחינם. אנדרטה לזכרו של גויה (צילום: rjhuttondfw, פליקר)

אז הגיע הזמן ל-Caixa Madrid, גלריה לאמנות (בחינם) שמציגה כעת שתי תערוכות מרתקות. אחת של  צילומים כאוטיים ומהפנטים שנלקחו בהאיטי מיד לאחר רעידת האדמה בשנה שעברה. השנייה - אוצרות מטאוטיהואקאן, העיר האצטקית שהגיעה לקיצה המסתורי מאות שנים לפני שהאירופאים הראשונים הגיעו ל"עולם החדש". משם המשכתי לפארק דל רטירו, כ-1400 דונם עם של גנים רשמיים וחללי תצוגה. יש בו גם אגם שאפשר לחתור בו, ובריכה שבה ילדים מאכילים צבים, ברווזים וברבורים בג'אנק פוד כמו צ'יפס ודונאטס. מבט מהיר בגרניקה של פיקאסו במוזיאון Reina Sofia הסמוך (גם ללא תשלום בחלקים נבחרים של היום), וסיימתי עד הערב.

» Reina Sofia - כתובת: Santa Isabel 52, 28012 Madrid, Spain, טלפון: 34.91.774.1000+

כצפוי, יש גם סטודנטים. פארק רטירו (צילום: לירן גרינהאוס)

המשכתי לשכונת Conde Duque, למסעדה עליה המליץ חוסה לואיס: Gabriel. מדובר במקום בעל מחירים סבירים עם אווירה חמה, מתוחכמת ו"למקומיים בלבד" שהזכירה לי את ברוקלין. ישבתי ליד הבר והזמנתי morcilla artisanal  (נקניק דם) עם שתי ביצים וצנוברים (9 יורו), ומוחיטו (6 יורו). שאלתי למה המורסילה זול כל כך. "אנחנו לא כאן כדי לשדוד את הלקוחות שלנו", אמר הברמן, "אנחנו מכסים את העלויות שלנו, עם טיפה רווח).

המאמצים שלי למצוא מקום עם מופע פלמנקו צנוע ולא יקר מדי (להבדיל ממופעי ארוחות הערב היקרים שנועדו לתיירים) נכשלו: מתוך שני מקומות חסכנים שהצלחתי ללקט עבורם המלצות, האחד (Solea) נסגר והשני, Clan, לא פעיל בקיץ. נשארתי בשכונת קונדה דוקה, שכונה מלאה ברחובות צרים ובברים גועשים, ונחתתי ב- Kabokla (אתר רשמי: www.kabokla.es), מקום סמוך בעל תימה ברזילאית.

הולה ברזיל. Kabokla (צילום: האתר הרשמי)

שם פגשתי את זוג הנשים הפורטוגליות, שתכננו ללכת לרקוד ב-El Son, המועדון הלטיני הידוע ביותר בעיר. אחת מהן, לואיסה (שהגיעה לסוף שבוע בעיר עם טיסה זולה במיוחד מפורטו), אמרה לי מיוזמתה שהיא חובבת מושבעת של מרנגה ובצ'אטה אבל לא כל כך אוהבת סלסה - הנפש המוזיקלית התאומה שלי - לא יכולתי שלא להצטרף אליהן. כשהתברר שמחיר הכניסה ל-El Son הוא 14 יורו (כולל שני משקאות חינם), היה כבר מאוחר מדי מכדי להתחרט. ארוחה קלה של צ'ורוס ושוקולד ב- Chocolateria San Gines המפורסם ב-6 בבוקר, והתקציב שלי חוסל.

» El Son - כתובת: C/ Victoria 6, 28012 Madrid, Spain

» Chocolateria San Gines - כתובת: Pasadizo de San Gines, 5, 28013 Madrid

יום שבת סך הכל: 83.99$ מתחת לקו האדום: 18.02$

ללקק את המקלות. צ'ורוס ושוקולד בשוקולטריה גאן ג'ינס (צילום: rubychild, פליקר)

כשארוחת הבוקר שלי טופלה לפני השינה, כל מה שנותר לי לעשות ביום ראשון היה להקים את עצמי בשעה סבירה ולבקר עד 10:30 ב-El Rastro, שוק פשפשים חינמי לחלוטין בשכונת La Latina שאי אפשר להחמיץ. אם נתעלם מהנוכחות המעצבנת של דוכנים שמוכרים טישרטים של הרמונ'ס בכל פינה, היו שם הרבה דברים מגניבים. החל תכשיטים בעבודת יד, דרך בובות שובבות ועד ארנקים שעשויים מרצועות של חוברות קומיקס ישנות. אבל הידיעה שאני חורג בתקציב מנעה ממני את הפיתויים.

יחד עם זאת, הייתי חייב לאכול, וכדי לבדוק את הגבולות של תרבות הטאפאס בחינם המשכתי ל- La Chata (אתר רשמי: www.la-cubierta.com), בר-מסעדה לאורך רחוב Cava Baja המקסים בלה לטינה. באדיבות הכספומט שילמתי 4.20 יורו (6 דולר) על שלושה קנאס, שכל אחד מהם בא עם צלחת קטנה אך גדושה של פאייה עם נתחי עוף בחינם. זה סגר את סוף השבוע בהרבה מעבר לתקציב. מצד שני, סוף שבוע ב-130 דולר מצלצל הרבה יותר טוב, לא?

יום ראשון בסך הכל: 11.75$מתחת לקו האדום: 29.77$

*#