טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עגבניות, נפצים וארונות קבורה: הפסטיבלים הביזאריים של ספרד

גברים שמתחפשים לשטן ומזנקים על תינוקות, עזים שמושלכות מגובה של 15 מטר, אנשים שנועלים את עצמם בארונות קבורה וספרדים שזורקים אחד על השני עגבניות. החגיגות הכי מוזרות שמתקיימות מדי שנה בספרד

תגובות

זה לא סוד שהפיאסטות הספרדיות מעט מוזרות לכל מי שלא יליד ספרד, ושאפילו הרגילות ביותר שבהן מאמצות טוויסט מוזר. לברוח כל עוד נפשך בך מעדר שוורים כועס בסן פרמינס, להצטרף בלבוש שחור לתהלוכת אבל על סרדינה בקרנבל, לצפות בשריפת בובות המתנשאות לעשרות מטרים בלאס פאיאס - אלו הפסטיבלים "הרגילים" שהרבה אמנם מכירים, אבל הם לא היחידים. אילו אירועים ביזארים נמצאים מתחת לפני השטח?

לכלכתם: מלחמת עגבניות ויין ה-Tomatina שבעיר הולנסיאנית Bunol מתקיימת ביום הרביעי האחרון באוגוסט. הטומטינה היא בעצם מלחמת עגבניות ענקית, ואולי החגיגה הכי מוכרת בכתבה זו. היום מתחיל בסביבות 10 בבוקר, כאשר המקומיים מנסים לטפס על מוט משומן גבוה ולהפיל רגל חזיר מלמעלה. עד שזה קורה, הקהל מעודד בשירה וריקוד בזמן שמשאיות מפזרות עליו מים. כשמצליחים להפיל את החזיר, מתחילה המלחמה - המשאיות נכנסות לאזור ומפזרות כ-150 אלף עגבניות בשלות (יש חוקים כדי למנוע פציעות), ולקהל יש בדיוק שעה להשליך כמה שיותר עגבניות אחד על השני (מומלץ להצטייד במשקפי מגן). אחר כך החגיגה הופכת למעין חגיגת מים, בה כולם שוטפים את עצמם ואת רחובות העיר בזרנוקי מים.

» אתר הפסטיבל: www.tomatina.net

כך זה נראה:

עגבניות הן לא הדבר היחיד שספרדים אוהבים לזרוק אחד על השני. בלה ריוחה שבצפון ספרד, בעיירה בשם Horo, ב-29 ביוני בכל שנה מתקיימת מלחמת יין. זה נראה אולי כמו בזבוז, אבל אלוהים יודע שיש להם המון יין - קילומטרים על גבי קילומטרים של כרמים. אז מה זה כמו מאות ליטרים של יין כדי לבלות במלחמה דביקה יום אחד בשנה?

בהמשך למסורת ההשלכות - בשתי עיירות שבמחוז גרנדה, Baza ו-Gaudix, משחזרים מלחמה שהייתה ביניהן על בעלות פסל של ה-Virgen de la Piedad (בתולת הרחמים). לפי המסורת, אם מצליחים תושבי גואדיקס להגיע לכנסייה בבסה בה מוחזק הפסל מבלי להתלכלך, הם יכולים לקחת את הפסל. זה אף פעם לא קורה, כמובן, כי תושבי בסה מחכים לתושבי גואדיקס בכל 28 לספטמבר, ומשליכים עליהם מכל הבא ליד - קמח, שמן, יין, מים, ביצים ועוד. מדובר במחזה מאוד משעשע שכנראה ימשיך להתקיים, מכיוון שהתושבים מנסים שוב ושוב מדי שנה, כבר מאות שנים.

» אתר רשמי: www.virgendelapiedad.org

למי זה שייך? פסל בתולת הרחמים (צילום: האתר הרשמי)

מי שרוצה להוציא את העצבים ולזרוק דברים בפיאסטה ספרדית מבלי להיות דביק מעגבניות, יין או כל דבר מגעיל אחר, יכול לבקר בעיירה Lanjaron שליד גרנדה, שם מתקיימת מלחמת מים ענקית מדי 24 ביוני.

בלי עין הרע: קופצים על תינוקות ועל מדורות כנראה שאמונות טפלות עדיין קיימות בהרבה אזורים בספרד, אחרת אין ממש הסבר הגיוני לחגיגות הבאות:

בפסטיבל El Colacho בעיירה בשם Castillo de Murcia שבאזור בורגוס, כדי להרחיק רוחות רעות ומחלות מתינוקות, גברים המחופשים לשטן קופצים מעל שורה של תינוקות שכובים על מזרון, במסגרת החג הקתולי קורפוס קריסטי שמתקיים מדי יוני. לא ברור, אמנם, מי מגן על התינוקות מפני הגברים שקופצים מעליהם.

השטן בגירסת ספרד:

גם מבוגרים זקוקים להגנה: בחג Hogueras שמתקיים ב-21 לדצמבר בגרנדה וב-Jaen שבחבל אנדלוסיה, אנשים קופצים דרך מדורות ענק כדי להגן על עצמם מפני מחלות. אולי הם צריכים לנסות ללכת על גחלים.

ב-Las Nieves שבחבל גליסיה בצפון מערב המדינה, חוגגים את ה-Fiesta de Santa Maria de Ribartem - החג למען הקדושה מריה, פטרונית התקומה, במסורת המשלבת נצרות ופגניות. אנשים שהיו על סף מוות וניצלו בשנה האחרונה באים להביע תודה לקדושה בעלייה לרגל לכנסייה שבעיר ב-29 ליולי. עד כאן הכל נשמע נורמלי, אבל יש טוויסט - המתפללים באים בתוך ארון קבורה. ההסבר ההגיוני היחיד הוא שכנראה המתפללים השתתפו בינקותם בפסטיבל El Colacho.

תנו לחיות לחיות: תולים אווזים, זורקים עזים, מסכסכים בין שוורים המחלוקת סביב מלחמות השוורים בספרד קיימת כבר שנים רבות, ויש אפילו כמה אזורים שכבר אסרו את קיומן. אך השוורים הם לא החיות היחידות שסובלות. ב-Lekeitio (Lequeiti) שבארץ הבסקית יש פסטיבל אווזים בתחילת ספטמבר, אלא שהפסטיבל הוא לא למען האווזים - אלא על חשבונם. ההיילייט של הפסטיבל הוא תחרות תלייה-על-אווזים- המשתתפים תולים אווזים מהצוואר מעל מי הנמל ומתחרים במי יכול לקפוץ ולהישאר תלוי על האווז הכי הרבה זמן. בעבר זה נעשה עם אווזים חיים, אולם פעילי זכויות בעלי חיים הצליחו למנוע זאת, ועכשיו זה מתבצע עם אווזים מתים. הרבה יותר טוב.

אווזים אווזים, בואו לחבל:

ביום ראשון האחרון בינואר במסגרת חג הקדוש ויסנטה, בעיירה בשם Manganeses de la Polvorosa שבחבל זמורה, קושרים עז, מובילים אותה בתהלוכה ענקית לכנסייה שבמרכז העיירה, עולים איתה למגדל הפעמון ומשליכים אותה מגובה 15 מטר ליריעת ברזנט. למה, אתם שואלים? כדי לשחזר אגדה עתיקה שמספרת שלנזיר מהעיירה היה פעם עז שבעזרת החלב שלה הצליחה להאכיל את כל עניי האזור. יום אחד העז עלתה למגדל הפעמון וכאשר הפעמון צלצל, העז המבוהלת קפצה מהמגדל, אך נחתה על שמיכה וניצלה. הממשלה המקומית אסרה על קיום המנהג, אך ככל הנראה הוא עדיין מתרחש ללא הפרעה.

ייתכן שהפסטיבל המפורסם ביותר בספרד הוא סן פרמינס, שמתקיים מה-6 עד ה-14 ביולי כל שנה בפמפלונה שבחבל Navarra. רוב האנשים מכירים את הפסטיבל בזכות האירוע המרכזי שלו - ריצת השוורים, שמתקיימת בכל יום מימי הפסטיבל, החל מ-8:00 בבוקר. סן פרמינס, שנערך באופן מפתיע לכבוד הקדוש סן פרמין, התפרסם בעולם בזכות העניין של הסופר ארנסט המינגווי בתרבות השוורים הספרדית (אירועי הפסטיבל נמצאים במרכז העלילה של ספרו “The Sun Also Rises"). מעל מיליון איש באים מכל רחבי העולם לצפות במחזה הזה. ריצת השוורים היא אמנם האטרקציה המרכזית, אולם יש עוד הרבה אירועים מסורתיים יפים לראות בפסטיבל: הפסטיבל נפתח ב-6 ליולי ב-12 בצהריים על ידי יריית תותח ומסיבת רחוב ענקית. האירועים הבאים הם תהלוכת ה"ענקיים" ו"הראשים הגדולים" (בתרגום חופשי) שמתקיימת כל יום בשעות הבוקר, מלחמות שוורים אשר מתקיימות כל יום אחר הצהריים עם השוורים שרצו באותו בוקר, תהלוכה דתית למען סן פרמין שמתקיים בשביעי ביולי, וסגירת הפסטיבל ב-14 ביולי בחצות - כשהמקומיים שרים לאור נרות בכיכר העיר.

» האתר הרשמי: www.sanfermintravelcentral.com

שוורים gone wild. פסטיבל san fermin (צילום: האתר הרשמי)

אם אתם לא יכולים להגיע לפמפלונה, או שלא בא לכם על מיליוני אנשים וצפיפות, אלטרנטיבה טובה מתקיימת בסוף אוגוסט מחוץ למדריד - פסטיבל ריצת השוורים השני בגודלו, בעיירה שנקראת San Sebastian de los Reyes.

פסטיבל Las Fallas שבעיר ולנסיה הוא חגיגת אש ופירוטכניקה מרהיבה במיוחד. הפסטיבל מתקיים לאורך חמישה ימים, עד ה-19 במרץ שהוא חג הקדוש יוסף (ולכבודו כל החגיגה, בעצם). באופן מסורתי, כל שכונה מתארגנת ובונה בובות ענק במשך כל השנה כדי לשרוף אותן בערב האחרון של הפסטיבל. לבובות יש בדרך כלל אופי סאטירי - מפוליטיקאים מקומיים בינלאומיים ועד לבובות מסיפורי ילדים, פיות וכדומה - והן מגיעות לעתים לגובה של עשרות מטרים. לא את כולן שורפים - הבובות שנבחרות ליפות ביותר נלקחות למוזיאון הלאס פאייס בעיר. הפסטיבל הוא בעצם מסיבת רחוב ענקית: כולם יוצאים לרחובות ומשתתפים בתהלוכות מכל סוג בכל שעות היום. נפצים ופיצוצים נשמעים כל הזמן מכל פינה, במיוחד ב-5 בבוקר בזמן "ההשכמה", כשתזמורת כלי נשיפה מנגנת מוזיקה עירנית ושמחה בליווי אלפי אנשים המשליכים נפצים. פסגת הפסטיבל הוא ביום האחרון, בו שורפים את כל ה-fallas במדורות ענק (בליווי צמוד של מכבי אש, לכל הדואגים).

שריפה, אחים, שריפה. פסטיבל לאס פאייס:

הקרנבל של סנטה קרוז דה טנריף שבאיים הקנריים הוא השני בגודלו בעולם אחרי ריו דה ז'נרו. העיר (והאי בכלל) הופכת למסיבת רחוב צבעונית למשך שבועיים בפברואר, כשהתאריכים המדוייקים משתנים משנה לשנה. הקרנבל נפתח במצעד תחפושות ובמות ניידות, ונגמר במה שנקרא "קבורת הסרדינה", שבה מצעידים בובת סרדינה גדולה לאורך הרחובות ושורפים אותה על מצוף בים. בזמן שזה קורה, התושבים כולם לבושים בשחורים כמו אלמנות ובוכים באבל, והקהילה הגאה הגדולה באי אף מנצלת את האירוע כדי להתלבש בדראג אלמנתי אקסטרוגנטי ומושקע. אם שבוע של קרנבל לא מספיק, בסוף השבוע שלאחר מכן מתחילים לחגוג שוב את סופ"ש הפיניאטה (האפטר-פארטי של הקרנבל).

הקרנבל הגדול של טנריף:

הקרנבל בקדיז שבחבל אנדלוסיה מפורסם אף הוא. הוא לא מגיע למימדים של הקרנבל בטנריף, אך הוא גם צבעוני ושמח. מה שמיוחד בקרנבל הזה הוא המוסיקה והסאטירה - להקות רבות עובדות על הופעות במשך כל השנה, חלקן מופיעות ברחוב וחלקן משתתפות בתחרויות המתקיימות בתיאטרון המרכזי שבעיר. התחפושות מאוד מושקעות בקרנבל הזה, ולעתים גם ביקורתיות כנגד הכנסייה - ניתן לראות הרבה תחפושות של כמרים, נזירים, נזירות, וכד', בשילוב אלמנט סוטה כלשהו.

השבוע שלפני פסחא, שיוצא בדרך כלל בחודש אפריל, נקרא Semana Santa ונחגג בכל רחבי ספרד. החגיגות בסביליה ובמלגה שבחבל אנדלוסיה הן החשובות ביותר, ובניגוד לכל הפסטיבלים שלעיל, לחגיגות האלו יש אופי קתולי מובהק. לאורך כל השבוע מתקיימות תהלוכות דתיות בהן אנשי דת נושאים פסלי עץ עתיקים המתארים את התשוקה של ישו והאבל של מריה. הנזירים לבושים ב"בגדי חרטה" עם ברדסים, הדומים באופן קצת מטריד לאלו של הארגון הגזעני האמריקאי קו קלוקס קלאן, למרות שאין כל קשר ביניהם. זו חוויה מאוד מיוחדת לאלו המתעניינים בדתות, ולישראלים שרגילים יותר לראות אירועים דתיים ביהדות ובאיסלאם.

אסוציאציה לא נעימה במיוחד. Semana Santa בסביליה (צילום: קבוצת הפייסבוק)

כשבועיים לאחר סמנה סנטה, מתקיים בסביליה יריד Feria de Sevilla. משפחות מקומיות, קבוצות פוליטיות, מועדונים וארגונים למיניהם מקימים casetas - אוהלים זמניים - לאורך הנהר במיוחד לכבוד האירוע. מתשע בערב ועד שש או שבע בבוקר שלמחרת חוגגים ברחובות ובקסטות, רוקדים פלמנקו, אוכלים טאפאס ושותים שרי מקומי. אפשר למצוא פעילויות לכל הגילאים - משחקים וחיות לילדים, מוסיקה, ריקודים, מלחמות שוורים, תהלוכות סוסים ומסיבות עד אור הבוקר.

*#