טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שרי, חזיר ומלחמת שוורים: מסע במדריד בעקבות ארנסט המינגווי

ארנסט המינגוויי חי את מדריד וכתב עליה לא מעט. 50 שנה לאחר מותו של הסופר המפורסם - מסע בעקבות המסעדות, הברים והפעילויות החביבות עליו בבירה הספרדית

תגובות

מטדרו מדריד, השוכן בשכונת לגאזפי במדריד, שימש במשך רוב המאה ה– 20 כבית המטבחיים העיקרי של העיר. תושבי שכונת הפועלים הסמוכה לא שוכחים עד היום את הריח העז שנדף ממנו, שלא הרתיע סופר אמריקאי אחוז דיבוק למלחמות שוורים שגר בעיר. “הנשים הזקנות היו מגיעות לשם מוקדם בבוקר כדי לשתות את הדם המזין לכאורה של בקר שהומת זה עתה”, סיפר ארנסט המינגוויי לביוגרף שלו, א’ א’ הוצ’נר. “בבקרים רבים נהגתי לקום עם שחר ולרדת לכאן לצפות בנובילרוס, ולפעמים במטדורים עצמם, שהגיעו כדי לתרגל הריגה, והנשים הזקנות היו עומדות בתור ומחכות לדם”.

כיום לא תמצאו שם מטדורים או נשים זקנות: המטדרו נהפך למרכז אמנות דינמי חדש. ביקרתי שם במסע בעקבות המינגוויי. המינגוויי נקשר לכמה מקומות בעולם - בעיקר פאריס, פמפלונה, הוואנה, קי ווסט וקטשום, איידהו, שם הוא שם קץ לחייו ביולי 1961. אך אף אחד מהם לא היה קרוב ללבו כמו מדריד, שאותה כינה “הספרדית שבערים”, כשהוא מכוון לאוכלוסיה המגוונת שהגיעה לעיר מכל מחוזות המדינה.

» Matadero Madrid - כתובת: Paseo de la Chopera 14, 28045 - Madrid; אתר רשמי: mataderomadrid.comפעם בית מטבחיים, היום בית אמנות. הגאזפי (צילום: האתר הרשמי)

דון ארנסטו, כפי שנקרא בספרדית, בילה במדריד בחלק משנות ה-20 , בסוף שנות ה-30 ובחלקים משנות ה-50 , ביקר בה בפעם האחרונה ב-1960, והותיר מאחוריו שובל נוטף בירה. מלבד המטדרו המשופץ, הגרסה המודרנית של מדריד של המינגוויי היא לו”ז של ברים, זירות מלחמות שוורים ומסעדות. לקראת יום השנה ה– 50 למותו, יצאתי לחוות את כל מה שמשך את המינגוויי לעיר.

אשתי ואני קבענו להיפגש מול מלון טריפ גרן ויאה, אחד המקומות שבהם שהה המינגוויי. בחדר ארוחת הבוקר בקומה השנייה, הנקרא על שמו של הסופר, מוצגות תמונות שלו במגוון פוזות גבריות - יורה ברובה או שולה דג עצום מהמים. משם שמנו פעמינו לעבר גרן ויאה, שדרות רחבות שאותן תיאר המינגוויי כתשובה של מדריד לברודוויי ולשדרה החמישית גם יחד, וחלפנו על פני מוזיאו צ’יקוטה, בר קוקטיילים שאותו נהג לפקוד בשנות ה-30. המשכנו דרך כיכר סנטה אנה, שם פועל סרווסרייה אלמנה, בר בירה מ-1904 שהיה כל כך אהוב על המינגוויי עד שהוקדש לו בו שולחן משלו.

» Tryp Gran Via Hotel - כתובת: Calle Gran Via 25, 28013 Madrid

» Cerveceria Alemana - כתובת: Plaza Santa Ana 6, 28012 Madrid

אפשר להזמין את שולחן המינגווי? סרווסריה אלמנה (האתר הרשמי)

ישבנו בחדר האחורי בלוויית סטיבן דרייק־ג’ונס, בריטי שחי במדריד זה 35 שנה. דרייק־ג’ונס, 61 , הוא הבעלים של חברת טיולים בשם וולינגטון סוסייטי אוף מדריד, שעורכת בעיר סיורים בעקבות המינגוויי, והוא בעל ידע אנציקלופדי על שהותו של הסופר במדריד. אל השולחן הובאו כוסות שרי בבונג מתקתק, ודרייק־ג’ונס סיפר לנו שבמלחמת האזרחים נהגו לפקוד את הבר חיילים רבים, והמינגוויי, שדיווח אז על המלחמה מטעם “נורת' אמריקן ניוזפייפר אליינס”, הפך מאוחר יותר את החומרים לספר “למי צילצלו הפעמונים”. “המקום לא השתנה 70 שנה. זה כמו להיכנס היישר לתוך חייו של המינגוויי”.

לפתוח את הערב עם מרטיני לאחר מכן ביקרתי בזירת לאס ונטס, אחת מזירות מלחמות השוורים היוקרתיות בעולם, שם הצטרפתי לסיור מודרך. בסיור עברנו דרך שורות המושבים אל לבה של רחבת החול הגדולה, שבה נלחמים המטדורים האמיצים במפלצות מקורננות במשקל 250 ק”ג מול 24 אלף צופים נלהבים. בתום הסיור שאלתי את המדריך, שון מרקוס, אם הוא חובב מלחמות שוורים. “לא, לא ממש”, הוא אמר. “אנשים מהדור שלי לא אוהבים מלחמות שוורים. זה מיועד בעיקר למבוגרים יותר”.

לא לבעלי עצבים חלשים. מלחמת שוורים בלאס ונטאס (צילום: האתר הרשמי)המינגוויי גם נהג לפקוד בקביעות את מוזיאון הפראדו, בית לאחד מאוספי האמנות הגדולים בעולם. הוא תיאר את הביקור במוזיאון באנלוגיה משלו: “יש להציג בפני המבקר אשה נאה מעורטלת למדי ובלי וילונות, בלי הסתרות ובלי שיחות ורק הפשוטה שבמיטות”.

» Museo del Prado - כתובת: Paseo del Prado s/n. 28014. Madrid; אתר רשמי: www.museodelprado.es

יש אישור מארנסט. ציור במוזיאון הפראדו (צילום: אתר המקום)

הפראדו היה גם אחת הסיבות לכך שנהג לשהות במלון פאלאס (הקרוי כיום מלון ווסטין פאלאס), הסמוך למוזיאון. המינגוויי נהג לפתוח את ערביו במרטיני או שניים בבר המלון, שמתואר גם בספרו “וזרח השמש” מ-1926. כמו גיבורי הספר, ג’ייק וברט, אשתי ואני נדחקנו בבר והזמנו שתי כוסות מרטיני. עם 17.20 יורו לכוס, קצת קשה היה להעמיד פנים שאנחנו בשנות ה-20. כנראה שאין אופן ראוי יותר להמשיך את הערב מאשר לסעוד באל סורבינו דה בוטין, תחנתם הבאה של ג’ייק וברט בקטעים האחרונים של הספר. בוטין, שנפתחה ב-1725, מתיימרת להיות המסעדה הוותיקה בעולם. הזמנו את מנת הדגל, חזיר צעיר בגריל, ושתינו כמה בקבוקים מיקב ריוחה אלטה.

» Westin Palace - כתובת: Plaza de las Cortes, 7, 28014 Madrid; אתר רשמי: www.westinpalacemadrid.com

» Sobrino de Botin - כתובת:  Calle de los Cuchilleros, 17, 28005 Madrid

אם המינגוויי אהב, מי אנחנו שנשפוט. חזיר במסעדת  בוטין (אתר המקום)

לאחר הארוחה המעולה, הצגתי את עצמי בפני אנטוניו וקרלוס גונזלס, דור שלישי של בעלי המסעדה. האחים עדיין לא נולדו כשהמינגוויי נהג לבקר כאן, אבל הם שמעו סיפורים רבים אודותיו. “דון ארנסטו רצה להכין פאייה”, מספר קרלוס. “אז סבא שלנו הרשה לו להיכנס למטבח להכין”. יצא טוב? “כנראה שלא”, הוא אומר, וצוחק. “זאת היתה הפעם האחרונה שהרשו לו לבשל”.

נפרדנו לשלום מהאחים גונזלס, ובדומה לג’ייק ולברט בסצנה האחרונה של “וזרח השמש” - וללא ספק בדומה לאיש שבעקבותיו פסעתי בימים האחרונים - עצרנו מונית ונסענו אל תוך הלילה המדרידי החמים.

דמיינו אותו יושב וכותב. מלון הווסטין פאלאס (צילום: האתר הרשמי)

*#