אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקור במוזיאון ה-11 בספטמבר בניו יורק

איך האמריקאים מתמודדים עם השכול, האם ניתן לצפות לביקורת והאם באמת אסור לפספס? כל הפרטים והמידע על מוזיאון החדש בגראנד זירו

תגובות
The 9/11 Museum
AP

כמעט 13 שנים אחרי מתקפת הטרור על מגדלי התאומים בניו יורק, רוב גראונד זירו עדיין נראה כמו אתר בנייה. כמעט כל דרך המובילה לאתר ההנצחה עמוס ברעש, אבק, שערים סגורים ושלדי מבנים. ברגע שעוברים את המעברים המאולתרים והצפופים, מתגלה נוף אחר: רחבה פתוחה ומרוצפת למשעי, עצים גדולים המטילים צל בימי הקיץ, אנדרטת זיכרון בדמות שתי בריכות ומפלים והמוזיאון החדש. מאות אנשים מתגודדים בכניסה לבניין א-סימטרי שקוף ומנצנץ, וממתינים להיבלע במבנה ובחלקי ההיסטוריה שהוא מכיל.

מוזיאון 9/11 בניו יורק- שעות פתיחה, מחירים ודרכי הגעה

ניו יורק - לכל הפרטים וההמלצות
המדריך המלא למוזיאונים בניו יורק
לא רק מומה: מוזיאונים בניו יורק

כבר בשלב קניית הכרטיס ברור שלא מדובר בעוד ביקור במוזיאון בניו יורק. בניגוד למומה או למטרופוליטן, למוזיאון 9/11 מומלץ לקנות כרטיס מראש באתר האינטרנט של המוזיאון, שם תתבקשו לבחור לא רק את היום אלא גם את השעה שבה תרצו להגיע. מי שבכל זאת בוחר לקנות כרטיסים במקום, יצטרך להתכונן לאפשרות שלא יוכל להיכנס למוזיאון מספר שעות – אם לא מספר ימים – מרגע הקנייה. אם אתם מעדיפים סיור מודרך במוזיאון - ובכן, אז תוכלו להמתין גם שבוע שלם. גם המחירים עלולים להפתיע אתכם לרעה – כניסה רגילה עולה 24 דולר למבוגר ו-15 דולר לנערים עד גיל 17. עבור סיור מודרך, על כל יתרונותיו, תאלצו להיפרד מ-42 דולר למבוגר, ו-33 דולר לנערים. יוצאי הצבא האמריקני, בני משפחותיהם של הנספים, וחברי כוחות החילוץ וההצלה שהשתתפו באירוע נכנסים בחינם.

ועוד טיפ קטן למבקרים: מדיניות הכרטיסים השונה, כמו גם העובדה שמדובר עדיין במוזיאון טרי, יוצרות מעט בלגן לוגיסטי. ישנם תורים שונים (וכולם ארוכים להפליא, כמובן) לקניית הכרטיסים ולבאי השעות השונות. צוות גדול ומסור של עובדי המוזיאון עומד בחוץ, בחום ובקור, כדי לכוון את הקהל ליעד הנכון, אך בכל זאת מומלץ לוודא שאתם לא מבזבזים את הזמן ועומדים בתור מפותל ואימתני של השעה 12:00, למרות שעל הכרטיס כתוב 12:30. ביקור בניו-יורק כולל מספיק תורים בהם תאלצו לעמוד, חבל להוסיף עוד אחד.

השמש נמצאת רק בכניסה. מוזיאון 9/11 (צילום: מיה אשרי)

אחרי ההמתנה, התור והבדיקות הביטחוניות שלא היו מביישות שום שדה תעופה (עוד תזכורת שלא מדובר במוזיאון רגיל) – בסופו של דבר  נכנסים, ובבת אחת האווירה משתנה. מבנה הזכוכית הבוהק בשמש הוא רק הלובי. המוזיאון עצמו ממוקם בקומות התחתונות, מתחת לפני הקרקע, שם אור השמש מועט והחושך הוא מוטיב מרכזי. המוני המבקרים שנדחסו יחד פתאום מתפזרים בחלל הרחב. בתחתית המדרגות מקדם את פני הבאים מרכז המבקרים, שם ניתן לקבל מידע, לקחת מפה או לקנות מדריך קולי בשישה דולרים (בקולו של השחקן ותושב העיר המפורסם רוברט דה-נירו).

לעמוד במקום ולהרגיש קשה לדעת למה לצפות ממוזיאון שמתמקד באירוע שנמשך פחות משלוש שעות, בעבר הלא-רחוק, והיה לאחד המתועדים בעולם. המוזיאון משלב היטב בין מייצגים מתוחכמים בהשראת האירוע, כמו מיצג ויזואלי בו עדויות מוקלטות מתנגנות בחלל והטקסטים מוקרנים בעשרות שפות על הקירות השחורים, לבין פריטים ותמונות הישר מלב האירוע, ללא פילטרים או עיבודים.

בנוסף נעשה שימוש נכון ואפקטיבי במיקום. בניגוד למוזיאונים לזכר השואה למשל, המוזיאון הזה נבנה ממש במקום האירוע אותו נועד לשמר. שלטי מידע מעדכנים את המבקרים איפה הם היו עומדים בכל רגע נתון אם הבניינים עדיין היו עומדים על כנם. שלט צנוע מוסיף ומספר שמאחורי הקיר עליו הוא מוצב נטמנו שרידי גופות של נספים שנמצאו בעת פינוי האתר, ומדגיש בפשטות מצמררת שמדובר באותה הנקודה שבה מצאו את מותם אלפי אנשים. הפריטים השונים, כולל חלקים ענקיים ששרדו מהבניינים המקוריים, מפוזרים במרווחים גדולים ברחבי החלל ומדגישים עד כמה גדולים היו המגדלים שנפלו. קשה שלא לחוש את היראה וההלם שבפער שבין מה שהיה למה שעכשיו.

מרגישים את הפער. מוזיאון 9/11 (צילום: מיה אשרי)

כשהשמיים מתרוקנים

התערוכה המרכזית, הנמצאת בחלל נפרד שבו גם אסור לצלם, משחזרת את היום הגורלי דקה אחר דקה, החל מ-8:46 בבוקר, אז פגע המטוס הראשון בבניין הצפוני, ועד 10:28, אז הוא קרס. בין לבין מתועדים גם הפגיעה בבניין הדרומי (9:03), נפילתו (9:59), הפגיעה בבניין הפנטגון בווירג'יניה (9:37), והתרסקות טיסה 93 בשדה בפנסילבניה לאחר מאבק בין נוסעים לטרוריסטים (10:03). בנוסף מתואר גם כל מה שבין לבין: ההבנה שמדובר במתקפת טרור, תגובת רשויות התעופה, תגובת הממשל, הפינוי של המבנים, ניסיונות החילוץ ועוד. כל דקה וכל שלב מצוינים דרך פריטים, קטעי וידאו, תמונות וקטעי סאונד. חדרי הקרנה קטנים מציגים סרטונים קצרים הכוללים עדויות ומידע משלבי האירוע השונים: כוחות הצלה שנכלאו מתחת להריסות לאחר קריסת המגדל הצפוני, הקלטות של התקשורת בין עובדי תעופה שניסו לברר מה קרה לטיסה 93 ועובדי ממשל בפנטגון. המגוון של הפריטים מרשים ומגוון, ומונע רפטטיביות של החוויה או התקהות של החושים. אחד המוצגים המפתיעים הוא המוניטור האלקטרוני, המראה איך המרחב האווירי של ארצות הברית התרוקן לאחר שהוכרז כשטח סגור. תוך שעות ספורות אלפי מטוסים נעלמים מהרדאר, משאירים את השמיים ריקים. גם זה מעביר את תחושות הפאניקה וחוסר האונים שליוו את היום ההוא. 

בבירור נראה שנעשה מאמץ כביר להדגיש את הצד האנושי באסון, ואכן מדובר במייצגים שוברי-לב. כל חפץ אישי, החל מקסדות כבאים וכלה בנעלי עקב מאובקות, מלווים בשם בעליהם. חדרון קטן, המלווה באזהרה שמדובר בחומרים קשים לצפייה ומגביל את הכניסה לילדים מעל גיל 10, עוסק באנשים שקפצו מהקומות הגבוהות של הבניינים אל מותם. עמדות האזנה מכילות הודעות קוליות שהשאירו קרובים וחברים מודאגים לאנשים שעבדו בבניינים או היו על אחת הטיסות. בניגוד לאזורים אחרים במוזיאון, התערוכה המרכזית עמוסה בפרטים וצפופה במידע, ואפשר להעביר שם שעות ארוכות. זה גם המקום שבו אנשים נתפסים בדממה ובהרהורים. קופסאות טישו מפוזרות בנקודות שונות, ומבקרים הממררים בבכי זה לא מחזה נדיר. 

זמן להרהורים ומחשבות. התערוכה המרכזית במוזיאון (צילום: מיה אשרי)

עדיף להשאיר את הביקורות בצד

התערוכה מסתיימת בשני חלקים: חלק המוקדש לתקופה שלפני האסון, הסוקר את ההיסטוריה של הבניינים וההכנות באל-קעאדה לקראת הפיגוע, וחלק המוקדש לתוצאותיו של האסון ולמה שבא אחריו. גאווה לאומית, שטף פטריוטיות והימנעות מנושאים שנויים במחלוקת מאפיינים את המיצגים האלו. זה לא מפתיע כשמבינים את ההיסטוריה של המוזיאון. ההחלטה להקים אתר הנצחה לנושא כל כך רגיש וטרי גררה ביקורות ובדיקות קפדניות, כך שהנושאים הקשיים כמו המלחמה בעיראק ואפגניסטן וועדות חקירה נשארו במחוץ לתחום. סרטון קצר סוקר את ההיסטוריה של אל קעאדה, צילומי מצלמות הביטחון מראות את החוטפים נכנסים לשדות התעופה, תמונותיהם של הטרוריסטים (מוסתרות בנקודה חשוכה ונמוכה) ועוד מספר קטן של פריטים מסכמים את העיסוק עם הצד המפגע. קיר עם שאלות תלויות מסכם את נושא ועדת החקירה ותאוריות הקונספירציה.

חדר גדול בהרבה סוקר את ההשלכות התרבותיות ואת תהליך השיקום – הפיזי והרגשי – מהאירוע. החל מהניסיון לחפש ולאתר ניצולים ונעדרים בימים שלאחר 11 בספטמבר, דרך ההלוויות והשינויים החקיקתיים בניסיון להיאבק באיום הטרור, וכלה בפינוי גראונד זירו ותכנון המוזיאון. חלק זה מזמין את המבקרים להקליט את העדויות והזיכרונות שלהם סביב האירוע. בקומה העליונה, לצד בית קפה קטן, ישנו אודיטוריום ובו מוקרן סרט תיעודי בלעדי למוזיאון, "Facing Crisis: America Under Attack", המשחזר את אירועי היום הגורלי מנקודת מבטם של בכירי הממשל, וכולל ראיונות אישיים עם הנשיא דאז ג'ורג' בוש, היועצת לביטחון לאומי קונדוליזה רייס, ראש העיר ניו יורק רודולף ג'וליאני, מושל ניו יורק ג'ורג' פטאקי ועוד. גם אם לרוב אתם נמנעים מסרטים במוזיאונים, במקרה הזה שווה לתת רבע שעה (פלוס המתנה בתור) בשביל הסרט. מדובר בהצצה מרתקת לתחושת השיתוק, ההלם, וחוסר האונים של האנשים הכי חזקים בעולם.

סביר להניח שמרבית המבקרים זוכרים את אותו יום גורלי לפרטיו, ובכל זאת למוזיאון יש הרבה מה לחדש גם למי שהיה ולמי שזוכר. היציאה חזרה לפני השטח היא קצת כמו התעוררות מסיוט: לאט לאט אנשים מתמתחים, מתחילים לדבר שוב ונזכרים שהחיים חזקים מהמוות. בכל אופן, מי שבאמת רוצה לחוש בדיסוננס שהמוזיאון יוצר מוזמן לבקר בחנות המזכרות. שם אפשר לרכוש, במחירים מופקעים כמובן, סימניות בצורת כבאים, בובות של כלבי חילוץ, ספרי ילדים המנסים להסביר את משמעות האירוע, חולצות המהללות את מכבי האש והמשטרה ושלל תכשיטים בהשראת האנדרטה. כן, זה מוזר כמו שזה נשמע.

סיור מודרך במוזיאון של כתב האדריכלות של הניו יורק טיימס:

*#