טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מיקרו גל חדש: בתי הקולנוע החדשים של ניו יורק

ספות במקום כיסאות, סרטוני יו-טיוב במקום פרומואים וקוקטיילים במקום פופקורן: טרנד המיקרו סינמה בניו יורק ממקם את המסך הגדול בחלל יותר ויותר קטן אינטימי

תגובות

הקרנת הבכורה הניו יורקית של יומני הרום, סרט מסע שבו ג’וני דפ נכנס שוב לנעליו הגדולות של האנטר ס’ תומפסון, היתה חגיגית במיוחד: בית הקולנוע הקטן Nitehawk, בוויליאמסבורג שבברוקלין, שילב את ההקרנה עם חגיגות קבלת הרישיון למכירת אלכוהול, שניתן לו אחרי מאבק ארוך ומתיש עם העירייה. התפריט החגיגי כלל, באופן מתבקש, קוקטיילים על בסיס רום וגם פודינג רום וצימוקים שהוגש במהלך ההקרנה. מאז אוקטובר האחרון מגישים ב־Nitehawk באופן חוקי אלכוהול ואוכל במהלך הקרנות, והבעלים מרשים לעצמם להשתעשע עם מנות מיוחדות שמותאמות לעלילה.

Nitehawk הצטרף השנה לטרנד הולך ומתרחב של Microcinemas, בתי קולנוע קטנים יחסית עם אולם הקרנה אחד עד שלושה, שנושאים אג’נדה ברורה ולא מסחרית. Indie screen (האתר הרשמי: www.indiescreen.us) מקרין סרטי ביכורים וסרטים תיעודיים שעוסקים באורבניות, במגדר ובנושאים קהילתיים, Uniondocs (האתר הרשמי: www.uniondocs.org) שבווילאמסבורג מתמחה בדוקו, בווידאו ארט ובסרטים ניסיוניים, Light Industry (האתר הרשמי: www.lightindustry.org) בשכונת גרין פוינט שבברוקלין משתדל להפגיש בין קולנוע ואמנות פלסטית, Maysles Cinema (האתר הרשמי: www.mayslesinstitute.org) שבהארלם מתמקד בסרטים שעוסקים במאבקים למען שוויון זכויות ונגד גזענות - וזו רשימה חלקית בלבד.

מגישים גם פודינג רום. Nitehawk (צילום: jolly_sonali, פליקר)

בתי הקולנוע הזערוריים האלה הולכים בדרכו של אנרי לנגלואה, מייסד הסינמטק המיתולוגי בפריז של שנות ה־30: הם לא מסתפקים בהקרנות, אלא מנסים ליצור תרבות שיחה קולנועית כמו זו שאיפיינה את חבורת כתב העת "Cahiers du Cinema", שממנו נולד הגל הצרפתי החדש. בעוד שרואי שחורות מנבאים כבר שנים את “מותו של הקולנוע”, אנשי המיקרו סינמה מייצגים גישה שונה ומרעננת – במקום להציע חוויית צפייה של מסכי איימקס בגודל מפלצתי ומערכות סאונד מתקדמות שהאייפון לעולם לא יוכל להתחרות בה, הם מתמקדים באג’נדה אוצרותית מגובשת שתקשר בין סרטים ויוצרים שונים. הסרטים הם רק נקודת המוצא: הדיונים, ההרצאות, ההופעות והפסטיבלים הם העניין האמיתי.

השגשוג של המקומות הללו מפתיע בהתחשב בעובדה שניו יורק מציעה אינספור קומפלקסים (שרובם שייכים לענקיות הקולנוע AMC ו־Regal), בתי קולנוע רבים דמויי סינמטק כמו IFC (האתר הרשמי: www.ifccenter.com) או Film Forum (האתר הרשמי: www.filmforum.org) בווילג’, ועוד עשרות חללי הקרנה במוזיאונים ובגלריות ברחבי העיר. נוסף על כל זה, כמעט בכל שבוע מתקיים בעיר פסטיבל קולנוע, מחגיגת הקולנוע הקאריבי ועד פסטיבל הקולנוע של ניו יורק. כדי להציב אלטרנטיבה ראויה לאינפלציה התרבותית הזו, המיקרו סינמה מציע חוויית צפייה אחרת: כורסאות, ספות או כריות במקום כיסאות קפואים שעושים טובה עם המאחז לפופקורן, הקרנות של קטעי יוטיוב במקום טריילרים, וביתיות נינוחה שקשה למצוא במקומות שאינם הבית שלך.

המיקרו סינמה ב-Uniondocs (צילום: האתר הרשמי)

בד בבד, פסטיבלים וארגונים נודדים מחלל לחלל ומציעים גם הם אג’נדה קולנועית מגובשת. Dirty Looks, למשל, היא סדרת הקרנות של סרטים קוויריים שמתארחת מדי חודש בבית קולנוע קטן אחר. ביולי, במסגרת אירועי הגאווה של ניו יורק, הסדרה מציעה לא פחות מ־31 הקרנות ב־31 חללים שונים ברחבי העיר. בשבוע שעבר הוקרן הסרט “המלכה”, שנחשב לאחד מהסרטים הראשונים שתיעדו תחרות מלכות דראג (שבחבר השופטים שלה כיהן לא אחר מאשר אנדי וורהול) ב־ Cinema Village (האתר הרשמי: www.cinemavillage.com). ב־25 ביולי ייחשף מיצג בשם “כחול”, ובו נשא האיידס דרק ג’ארמן מספר על ההתמודדות עם מחלתו באמצעות קריינות שמורכבת, בין השאר, מקולותיהם של שחקנים כמו טילדה סווינסטון. המיקום המפתיע שנבחר למיצג הוא Judson Memorial Church, כנסייה הממוקמת סמוך לוושינגטון סקוור פארק ולאוניברסיטת NYU.

השבח לאל. Judson Memorial Church (צילום: Beyond My Ken)

סדרת הקרנות אחרת, Rooftop Films, מאפשרת לחזות בסרטים בחללים לא שגרתיים כמו בניין תעשייתי רחב ממדים ששימש לייצור פחיות בברוקלין, או רצועת החוף בקוני איילנד. ב־21 ביולי ייערך במסגרת הסדרה אירוע אופייני: הקרנה חגיגית של הסרט התיעודי עטור הפרסים “Brooklyn Castle”, המגולל את סיפורם של חמישה תלמידים שמשתתפים בנבחרת השח של בית ספר ציבורי בברוקלין. אף על פי שמדובר בבית ספר עני שבו בעיות אלימות וכיתות גדולות וצפופות, נבחרת השח שלו מצליחה לזכות בעוד ועוד פרסים בדרכה לאליפות הארצית. לפני ההקרנה, שתיערך במפעל הפחיות הנטוש, חמשת הגיבורים של הסרט יגיעו למקום כדי להדגים איך נראה משחק שחמט מזורז, וינסו להביס על הדרך חובבי שחמט אמיצים מהקהל. ההשתוקקות לחיי קהילה, שרק הולכת ונהיית עמוקה ודחופה יותר בעידן שבו חברים יש רק בפייסבוק, הופכת את ההקרנות הקיציות ללהיט של ממש, בדומה למה שאתרי הקרנה תל אביביים קטנים כמו הירקון 70 או בית העם מנסים לעשות.

נגד גזענות. Maysles (צילום: La'J, פליקר)

אבל בניגוד לישראל, ניו יורק מתאפיינת בקהל סינמפילי גדול ומגוון כל כך, שגם הקרנת סרטי אוונגארד ברזילאיים מהפיפטיז בלי כתוביות עלולה להפוך לאירוע שמקבץ בצפיפות כמה עשרות אנשים. בנוסף, מכיוון שרבים מבתי הקולנוע הקטנים נתמכים על ידי קרנות, רבות מההקרנות נערכות לגמרי חינם, ובחלקן דמי הכניסה הם בגדר המלצה בלבד.

חוץ מהוזלת דמי הכניסה, הבשורה הכי מרעננת של המיקרו סינמה היא האפשרות להקרין בהם יצירות מאתגרות באמת בלי להתנצל. קשה לחשוב על חלל הקרנה מסחרי שהיה מארח את אמן הווידאו Les LeVeque, שהציג לפני חודש את עבודותיו החדשות ב־Uniondocs, והצליח לגרום ל־60 צופים לראות במשך שמונה דקות את הסרט “מובי דיק” בהילוך כל כך מהיר, עד שהעין קולטת ממנו רק רבעי פריימים. מצד שני, במונחים ניו יורקיים זאת נחשבת ליצירה קומוניקטיבית.

דוקו, בירה, ספות. Uniondocs (צילום: האתר הרשמי)

בקיץ, כשהטמפרטורות נוסקות והסבלנות לאוונגרד מורט עצבים יורדת בהתאם, ניתן לבחור בהקרנות אינטימיות פחות רדיקליות. בשישי הבא (20 ביולי) יארחו ב־Nitehawk את צמד הקומיקאים האחים ראספברי (Raspberry Brothers), שיציעו דיבוב מקורי ומצחיק במיוחד לקלאסיקה הקולנועית “צבי הנינג’ה”. כי עם כל הכבוד לדיוקן של כת האיימיש ב־16 מ”מ מ־1940, לפעמים כל מה שצריך כדי ליהנות מקיץ בניו יורק זה קוקטייל קפוא, ספה נוחה והאפשרות לצעוק “ליאונרדו, שרדר מאחוריך” יחד עם אולם שלם של שיכורים.

*#