אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פריז מהסרטים: סיורים בעקבות סצינות קולנוע

לרקוד על הגשר החדש כמו ב"הנאהבים בפריז", לאכול ב"קפה דה פלור" של רטטוי, לסייר בגני ורסאי כמו ב"חצות בפריז" ולרוץ במוזיאון הלובר כמו ב"החולמים" - מסע קולנועי בבירת צרפת

תגובות
קפה דה פלור בסן ז'רמן דה פרה, פריז, 1949. מקום מפגש מרכזי של האינטלקוטאלים הפריזאים, שלעתים קרובות ישבו שעות בבתי הקפה רק כדי להתחמם
PIGISTE / AFP

עיר אורות - היש פוטוגנית ממנה? מאז האחים לומייר, דרך סרטי "הגל החדש" ועד היום, פריז היא אחת מהערים המצולמות ביותר בקולנוע. הגשרים היפים, נהר הסיין, הרחובות הרומנטים, הכיכרות המיוחדות וכל הקסם הזה. מדובר, כנראה, בעיר הפוטוגנית ביותר בקולנוע, שמוצגת פעמיים רבות כעיר רומנטית מלאת אהבה ויופי. מסע בעקבות הסרטים הידועים ביותר שצולמו והתרחשו בפריז, והמקומות בהם צולמו.

נתחיל ביצירת המופת הידועה "עד כלות הנשימה" (1960) של הבמאי הצרפתי ז'אן-לוק גודאר. הסרט מגולל את מערכת היחסים בין מישל, גנב מכוניות צרפתי שרמנטי, לבין פטרישה, סטודנטית לעיתונאות אמריקאית, שמתפרנסת ממכירת ה"ניו יורק הראלד טריביון". זהו סיפור אהבה בין השניים שמתרחש כולו בנוף העיר. הסרט מכיל אלמנטים מיוחדים שבזכותם נחשב גודאר לגדול החדשנים של הקולנוע המודרני.

אחת הסצנות המפורסמות ביותר מתרחשות בשדרת שאנז אליזה, סמלה המובהק ביותר של פריז. השדרה היא הגדולה והמרכזית שבפריז, היא ידועה בזכות הזוהר ואין ספור החנויות (היוקרתיות) שבה. "ניו יורק הראלד טריביון" - צועקת פטרישה בשדרת השאנז-אליזה, בזמן שהיא מפטפטת עם בן זוגה הפושע. קשה לדעת במדויק את המיקום שבו היא נמצאת, אבל מה שבטוח הוא שמדובר במרכז השדרה הגדולה, היכן שהיום נמצאים כל חנויות המותגים והבוטיקים המפוארים.

להתאהב עד כלות הנשימה בפריז

"הנאהבים מפריז" (1991) הוא מסוחטי הדמעות הגדולים שצולמו בפריז. העלילה מספרת את סיפורה של ציירת צעירה ובורגנית בשם מישל (ז'ולייט בינוש) שמחליטה לשנות כיוון בחייה, בעקבות משבר אהבה, ועוברת לגור ברחוב. היא מגיעה לגשר הישן על נהר הסיין שנקרא דווקא "פונט נף" (Pont Neuf), כלומר, "הגשר החדש", ושם היא פוגשת באלכס, אמן רחוב שמתגורר מזה מספר שנים על הגשר יחד עם חסר בית נוסף. במהלך הסרט מתאהבים השניים זה בזו למרות הקשיים והפערים ביניהם.

מתוך "הנאהבים מפריז" עם ג'ולייט בינוש
הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים

כאמור, רוב הסרט מתרחש על הגשר אשר מסמל את היציבות היחידה שלהם. "הגשר החדש" הוא למעשה הישן ביותר שקיים בפריז (נבנה בתחילת המאה ה-17), והוא נמצא ברובע הראשון של פריז, בצדה המערבי של איל דה לה סיטה, ומחבר את הגדה השמאלית לימנית. הגשר הוא אחד מיעדי התיירות המוכרים בפריז ומשמש הולכי רגל וכלי רכב. הוא עשוי מאבן ומעוטר בפסלים קטנים, ובכמה נקודות על הגשר ישנן פינות מעוגלות בהן יכולים העוברים ושבים להשקיף על הנהר ולצלם תמונות.

עוד סרט רומנטי במיוחד שהתרחש כולו בפריז ונחשב לאחד מסרטי הרומנטיקה הגדולים הוא "לפני השקיעה" (2004), שלמעשה הוא המשך של הסרט "אחרי השקיעה" שמתרחש בעיר וינה. הפגישה המקרית בווינה בין אמריקאי צעיר בשם ג'ס לבין סטודנטית צרפתייה בשם סלין חוזרת על עצמה אחרי תשע שנים והפעם בפריז. במשך יממה שלמה הזוג המקסים מבלה יחד בפריז. השניים מתהלכים ומדברים על אהבה, אמנות ופילוסופיה תוך הסתובבות באחדות מנפלאות פריז, בהן הרחובות סן ז'וליין לה פובר ו- rue des Jardins-Saint-Paul  או Galande.

סצנת הפתיחה של הסרט מתרחשת בחנות הספרים המיתולוגית "שייקספיר אנד קומפני", כשג'ס מגיע להשיק את ספרו החדש. חנות הספרים היא אחת הסמלים המפורסמים של פריז. היא הוקמה בשנת 1951 על ידי אמריקאי בשם ג'ורג' וויטמן (שנפטר לאחרונה) וממוקמת עד היום מול קתדרלת נוטרדאם. מאז ומתמיד חנות הספרים הייתה מקום מפגש עבור סופרים ואנשי אמנות, ונחשבה כמקדש ספרותי קטן ומוצלח. כיום מתמחה החנות בעיקר בספרות בשפה האנגלית.

אי-אפשר שלא למנות ברשימה הזאת את סרט האנימציה המצליח ביותר רטטוי (2007) שאף זכה בפרס האוסקר ובפרס גלובוס הזהב, ויש בו הרבה מאווירת פריז הקלאסית. למי שבמקרה לא מכיר את הסיפור (יש כאלה?) מדובר בעכברוש צרפתי קטן בשם רמי שחולם להיות שף ועוזר לעובד מסעדה זוטר וכושל להיות שף מוצלח באחת המסעדות הטובות בעיר.

מתוך הסרט "רטטוי", 2007

הלוקיישן המרכזי בסרט הוא בתוך מסעדת הבראסרי, שאינה המצאה הוליוודית אלא מבוססת על בית קפה אמיתי בפריז. ולא סתם בית קפה, אלא Cafe de Flore המפורסם, שקיים עד היום, מעל ל-130 שנה, על שדרת סן ז'רמן. המקום התפרסם בין היתר בזכות הלקוחות הקבועים שהיו יושבים בו, כמו הפילוסוף סארטר, האמן פיקאסו והסופרת סימון דה בובואר. יש הטוענים שמדי פעם עוד אפשר להיתקל בעכברוש קטן מתחת לשולחנות.

סרט האהבה הגדול ביותר לפריז הוא ללא ספק חצות בפריז (2011) של הבמאי וודי אלן, שיצא לאקרנים בשנת 2011 וזכה לשבחים גדולים. העלילה עוסקת בזוג אמריקאי מאורס, גיל ואינז, המגיע לחופשה בפריז יחד עם הורי הכלה. גיל (אוון וילסון) הוא תסריטאי הוליוודי השואף לעזוב את עבודתו כדי לכתוב את הרומן הראשון שלו. בזמן השהייה בעיר הוא חולם חלומות על פריז של שנות ה-20 ופוגש בחלומותיו את גדולי האמנים ו-"הדור האבוד", ביניהם פאבלו פיקאסו, סלבדור דאלי, אנרי מטיס, ג'וזפיין בייקר, גרטרוד סטיין, ארנסט המינגווי ועוד רבים וטובים.

הסרט מתרחש בכל רחבי פריז ובכל האתרים המפורסמים שלה, בהחלט בתיירותיים שבהם. נזכיר סצנה אחת ומפורסמת שבה גיל ואישתו, יחד עם זוג חברים נוסף, יוצאים לטיול בארמון ורסאי, משכנם של מלכי צרפת בשלהי המאה ה-17. הם מתהלכים בין הגנים המפורסמים של הארמון, שהם דוגמה קלאסית לסגנון הגן הצרפתי - מזרקה גדולה, שבילים גדולים וישרים, צורות צמחייה ישרות ומדויקות. בזמן ההליכה החבורה מדסקסת בין היתר על הדמויות בספר החדש של גיל, ועל ההיסטוריה המפוארת של ארמון ורסאי.

אחד הסרטים הפריזאיים המוכרים וגם המקסימים ביותר, הוא סרט האגדה "אמלי" (2001) של הבמאי ז'אן-פייר ז'נה. הסרט עוסק בנערה צעירה בשם אמלי פולן (אודרי טוטו) שעובדת כמלצרית בבית קפה קטן בשכונת מונמרטר בפריז. אמלי היא דמות מיוחדת ומופנמת שנהנית מההנאות הקטנות בחייה, כולה טוב לב ונדיבות. יום אחד מוצאת אמלי בדירתה קופסת מתכת קטנה ששייכת לילד שהתגורר בדירה לפני שנים, והיא מחליטה למצוא את הילד ולהשיב לו את הקופסא. את הדרך להחזרת הקופסא היא עושה בצורה מתוחכמת ורומנטית.

הסרט מתרחש רובו בשכונת מונמרטר בצפון פריז, ברובע ה-18 שעל ההר. בסרט הוא מתואר כאזור ציורי ויפהפה. אחת הסצנות המפורסמות בסרט מתרחשת בגן שנמצא למרגלות בזיליקת הלב הקדוש (סקרה קר), עם השבילים המעוגלים והמדרגות הרבות וכמובן הקרוסלה הצבעונית. הגן נחשב היום לאטרקציית תיירות, אנשים רבים מגיעים לראות היכן בדיוק נמצאים כל השוטים מהסרט - תא הטלפון המפורסם, הספסלים שאמלי יושבת עליהם, המדרגות עם סימוני החצים ועוד.

ולסיום, אין סרט שיותר מדגיש את האהבה הגדולה לפריז ולקולנוע כמו "החולמים" (2003) של ברנרדו ברטולוצ'י. הסרט מספר את סיפורו של מתיו (מייקל פיט), סטודנט אמריקאי צעיר, שעובר לפריז במסגרת חילופי סטודנטים. בימים הראשונים שלו בפריז הוא נקלע להפגנות על רקע מהומות הסטודנטים של מאי 1968, שם הוא פוגש את איזבל (אווה גרין) ואחיה התאום תאו (לואי גארל), שמזמינים אותו לבוא ולהתגורר בביתם. מערכת היחסים בין השלושה הופכת מהר לקשר ארוטי וביזארי, ובמקביל אינטלקטואלי עם אהבה משותפת לקולנוע.

הסרט עורך מחוות רבות לסרטי הגל החדש הצרפתי ולסרטי הקולנוע ההוליוודי הקלאסי. אחת הסצנות המפורסמות מתרחשות במוזיאון הלובר, כששלושתם מחליטים לעשות שחזור לסרט הקלאסי של גודאר "חבורה נפרדת" ורצים בתוך המוזיאון מחדר לחדר. קשה לדעת לחלוטין באיזה איזור בלובר מתרחשת הריצה, אבל היא ללא מתרחשת בחללים המרכזיים של המוזיאון.

*#