אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לה קולטורה: כל מה שצריך לדעת על התרבות הצרפתית של 2012

האופנה השיקית, המוזיקה האלקטרונית, ספורט הרחוב המודרני, הקולנוע הנטורליסטי וחיי הלילה המסתוריים: להכיר מחדש את הסצינה התרבותית של צרפת שמתמקדת, מן הסתם, בעיר האורות פריז

תגובות

פרויקט מיוחד: הצרפתים באים

 » תל אביבי, אוהב צרפתים?» מהלובר עד השאנז-אליזה» כמהין, רוקפור וקרואסונים אחרים» לבלות כמו פריזאים» מה לראות בפסטיבל הקולנוע הצרפתי?

האשה הזו עומדת עם חברה שלה מחוץ לבר של בית המלון קוסט, רו סיינט אונורה, לא רחוק מכיכר ואנדום. אתה אף פעם לא תדע איך בדיוק הגעת לשם. אתה אף פעם לא ידעת איך הגעת למקומות מהסוג הזה, ובכל זאת תמיד הגעת למקומות מהסוג הזה, בסופו של דבר.

והנה אתה שוב עומד מחוץ לבר של איזה בית מלון בשתיים וחצי לפנות בוקר; אוויר הלילה, לח אך עם זאת קריר, עובר בין כנפות מקטורן הכותנה הכחול־צי שלך. אתה עומד בחוץ עם חבר שלך אבשלום, מעשנים גולואז אדום. האשה הזו עומדת שם לצד בחורה צעירה, נמוכה ממנה בהרבה. הצעירה נראית יותר כמו ילדה או זנזונת קטנה. היא בת 18, לכל היותר 19, והיא לובשת שמלה שחורה, לא ארוכה, החושפת ירכיים פריכות. אפשר להבחין, על נקלה, שהיא לא לובשת שום דבר מתחת לשמלה. היא משעינה את כל כובד משקלה על עקבי סטילטו דקים וארוכים. היא שיכורה והיא מעשנת כמו שאנשים שיכורים יעשנו, מדליקה סיגריה בסיגריה. שערה שחור, ארוך, גלי רק במרומז, מסתיר את הצד השמאלי של פניה, והיא מעין הכלאה של לוליטה וג'סיקה רביט. אבשלום ניגש אליה ומתחיל לפטפט איתה בצרפתית. חברה שלה, האשה הזו, הגבוהה, מתקרבת אליך.

תחילה אתה יכול לראות רק רגליים. נדמה לך שאלו זוג הרגליים הארוכות ביותר שראית בחיים. הרגליים האלו נתונות במכנסי עור שחורים, צמודים לגוף. מכנסי העור האלו מזכירים לך את ג'ים מוריסון שר את "light my fire". כשהיית ילד קטן בישראל של אמצע שנות ה־80, היית בוכה בכל פעם ששידרו את הווידאו הזה בטלוויזיה החינוכית.

» פריז של כאן ועכשיו: הפינות הנכונות של בירת צרפת

פגישות מקריות מחוץ ללובי. מלון costes (צילום: האתר הרשמי)

הרגליים האלו במכנסי העור הצמודים מטפסות אל גוף צנום, בטן שטוחה, חזה גדול, מוצק, כדורי. גם זרועותיה ארוכות. היא לובשת חולצה שחורה ומעליה מקטורן לבן ששרווליו המקופלים מעלה חושפים את פרקי הזרועות הדקים, המנומשים קלות. ציפורניה משוחות לקה אדומה. מבטך מטפס כל הדרך מעלה מנעלי עור התנין השטוחות, אל מכנסי העור, מקטורן הכותנה הלבן, החזה ואז אל הפנים, והשער הבהיר הגזור מעט קצר מהרגיל לתספורת קארה. יש לה עיניים ירוקות והפנים שלה לא נראות לך צרפתיות אלא יותר כמו אלו של ארצות השפלה. היא מעשנת סיגריה, דקה וארוכה, ואתה אוהב את האופן שבו היא אוחזת בסיגריה בין שתי אצבעות מתוחות, כמו אשה מהדור האבוד. היא מציגה את עצמה בצרפתית ואומרת שקוראים לה קלמונס.

אתה מגמגם את שמך. קלמונס לא מצליחה לבטא אותו נכון ואתה מוותר על זה. אבשלום והילדה שאמרה שקוראים לה לולו מתקרבים אליכם ומציעים ללכת למועדון החברים הפרטי סילנסיו ברו מונמרטר. בנקודה זו מתחילה אודיסיאה לילית שראשיתה בכמה כוסות של קוסמופוליטן בסילנסיו וניסיון להתחמק מדוגמנית העל שאבשלום שכב איתה בשבוע שעבר. האודיסיאה הלילית הזו שלכם תמשיך אל מועדון האבסינט לה כרמן, ליד פיגאל. מדובר במבנה אר נובו ששימש את המלחין ז'ורז' ביזה, והיום הדי.ג'יי מתקלט שם מעמדה הבנויה על פסנתר כנף אמיתי. אתם חולקים בקבוק דום פריניון עם לולו וקלמונס ואחרי ריקוד ארוך, מיני, עם בחורה יפה שקוראים לה אלכסנדרה, קלמונס באה, מעט נרגזת, גוררת אותך משם ומחליטה שאתם מסיימים את הלילה, איפשהו באזור חמש לפנות בוקר, במועדון לה ברון ברובע ה־16. בבוקר אתה לא זוכר איך הגעת חזרה הביתה ומה קרה לכם מהרגע שהגעתם ללה ברון. השעות האחרונות הוכיחו לך, מעל לכל צל של ספק, שהשם הרע שיצא לחיי הלילה של פריז הוא לחלוטין חסר בסיס.

מקדמת דנא היו לצרפתים הסגנון והשיק והפאסון, אבל, במובנים רבים, יש דבר מה שמרני בעולם האופנה שלהם. פריז, באופן מסורתי, היא בירת האופנה של העולם, מה שעושה את בתי האופנה הממוסדים שלה מעט שמרניים. מצד שני, אני לא מכיר אף אחד שהיה מתנגד לחליפה של לנוון או לצעיף של הרמס. ברם, לצד בתי האופנה העילית, קמו בפריז, במרוצת שלושת העשורים האחרונים, כמה וכמה בתי אופנה בוטיקיים כמו א.פ.ס (A.P.C), סאנדרו (Sandro), הרטפורד (Hartford) ואחרים. בתי האופנה הבוטיקית האלו מייצרים בגדים "קלאסיים" למראה, בדרך כלל ברוח הסמארט־קז'ואל, השומרים על קשר הן עם הטרנדים האחרונים בעולם והן עם מסורת השיק הצרפתית. המחירים נמצאים איפשהו בתחום הרחב שבין מחירי אופנה עילית לאופנת ייצור המונית.

את סאנדרו הקימו בני הזוג דו דידייה ואוולין שטריט ב־1984 ושאבו השראה מסגנון ה"גדה השמאלית" של פריז. אלכסה צ'אנג תיקלטה במסיבת הפתיחה של החנות הראשונה שלהם בלונדון ב־2010, ומאז אי אפשר להתחמק מפריטים של סאנדרו בכל מקום. A.P.C הוא מותג ברוח דומה, אבל מינימליסטית יותר, והוא מתמחה בג'ינסים מבד דנים סלבידג' יפני, סוודרים מפוספסים ובלייזרים בגזרה משוחררת. שני בתי האופנה האלו, ואחרים, נמכרים בחנויות המקוונות נט־א־פורטה (www.net-a-porter.com), מיסטר פורטר (www.mrporter.com) ובשלהם עצמם כמובן.

» וינטאג', אבל בסטייל: חנויות יד שניה בפריז 

השיגו לעצמכם. נט־א־פורטה (צילום מסך)

לא מעט אנשים, כשהם חושבים על מוזיקה צרפתית, עדיין חושבים במונחים של העבר. אבל צרפת זה לא רק השאנסון של ברל, ברסנס, פיאף, אזנבור וכו'; וזה לא רק נערות היה יה של שנות ה־60 כמו פראנס גל ופרנסואה הרדי או הפופ המתוחכם של סרז' גינסבורג; צרפת זה גם לא רק ההיפ הופ של NTM, אססיין, סייאן סופה קרו או אוקסמו פוצ'ינו. צרפת היא אפילו לא רק בנג'מין ביולה וקרן אן (או לה ריטה מיצוקו).

זה יותר מעשור שצרפת היא גם מעצמה של מוזיקה אלקטרונית. ולצד שמות שכבר נעשו נכסי צאן ברזל בקנה מידה בינלאומי כמו דאפט פאנק, סטארדאסט או לורן גרנייה, אפשר למצוא היום כמה וכמה שמות חדשים בתחום המוזיקה האלקטרונית הצרפתית, במיוחד באזורי ההאוס והטכנו. הלייבל אד בנגרס מחזיק כמה מהשמות הגדולים בסצנה כמו ההרכב ג'סטיס (Justice) או הזמרת אופי, אבל כדאי לשים לב גם לשמות כמו קווינסקי או דויד גרלייה (האחראי לפרויקטים המוזיקליים של קולג', סקסי סושי ועוד). שני האחרונים תרמו את הרצועות הכי טובות לפסקול של דרייב.

» קל להתאהב בג'יין בירקין: אחר צהריים תרבותי בפריז

מחלקת הפרומו של ערוץ 3, לפניכם. D.A.N.C.E של Justice:

סבאט (בצרפתית SAVATE, ביטוי שהוראתו "נעל ישנה", ידוע גם בכינוי "איגרוף צרפתי") היא אמנות לחימה שנולדה בעיקר בערי נמל צרפתיות (במיוחד במארסיי), אבל גם ברחובות פריז במהלך המאה ה־19. השם סבאט בא מהנעל הישנה שלוחמי סבאט נהגו ללבוש בשעתו. לוחם סאבט נקרא "סאבטור" ולוחמת סאבט נקראת "סאבט'וס". זו אמנות לחימה רחובית ומודרנית, אבל אפילו באיגרוף הצרפתים מצליחים לשמור על השיק (תלבושות הלוחמים מזכירות בגדי ים גבריים משנות ה־20). אחרי דעיכה מסוימת בשנות ה־70, הסבאט חזר בשנים האחרונות להיות טרנד ספורטיבי מרכזי בצרפת, ולא פעם אפשר לראות בפארקים וברחובות פריז אנשים מתאמנים בספורט האלגנטי הזה. הסבאט אולי פחות אפקטיבי, אבל לבטח הרבה יותר סטייליסטי מקרב מגע.

טכניקות בסיסיות בסבאט:

יש איזו נטייה אצל חנונים של קולנוע (כולל בי עצמי) להביט אחורה בזעם ולחשוב שבעבר נעשו דברים הרבה יותר חשובים, משפיעים, פורצי דרך ומשמעותיים בקולנוע הצרפתי ושהוא ירד מגדולתו. הדבר נכון רק חלקית כמובן. אמת, אין בצרפת תנועה של יוצרי קולנוע צעירים שירשה את מקומה של אנשי "הגל החדש" (גודאר, טריפו, שברול ורומר), אבל אין הדבר אומר שכל מה שיש לקולנוע הצרפתי להציע זה רק את הארטיסט. היום פועלים בצרפת כמה וכמה במאים "אוטרים" מהסוג שחשבנו שכבר נעלם מהעולם. הדוגמה הטובה ביותר תהיה זו של ברונו דומונט. דומונט כותב את סרטיו כספר, ורק אחר מעבד אותם לסרטים בעלי מבע קולנועי יוצא דופן, מהורהר, אלים ועם זאת יפה ונטורליסטי.

» הקשר הצרפתי: הוליווד משתלטת על פריז

מתוך Hors Satan, סרטו האחרון של ברונו דומנט:

וכל זה רק על קצה המזלג, מבלי להזכיר את המטבח הצרפתי החדש או את וולבק.

*#