טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קטן, טעים וזול: הביסטרו הפריזאי

רעבים בפריז? הנה ארבעה ביסטרו לא מוכרים ומאוד מומלצים, עם המחירים נמוכים יחסית: החל מ-30 יורו לארוחה

תגובות
חי ובועט. ביסטרו בפריז
Adam Wasilewski | Dreamstime.com

האם הביסטרו הצרפתי מת? התשובה תלויה בעיקר בהגדרה של "ביסטרו". מי שמחפש מפיות ממוספרות, מבחר יינות מצומצם מכיוון שגיסו של בעל הבית מייצר בוז'ולה וצלי עגל לבן מדי יום שלישי - יתקשה למצוא ביסטרו. אך מי שמחפש מקום קטן, נעים, אמין ונוח במידה, שבו מוגש אוכל זול, עשוי לגלות שיש כיום מבחר גדול מאי פעם.

» איך לחרוש את פריז במאה יורו?
» המקומות הכי טרנדים בפריז
» המדריך להכנת סנדביץ מקומי

» מגדל אייפל חוגג 120 שנה

האוכל במקומות המופיעים בכתבה חדשני לעתים, אך לעולם לא מטופש, וכולל לפעמים רק פיסות מהצלחת הקלאסית - אך מנה טובה. האווירה מוצלחת למדי: לא מתחככים בסועדים הסמוכים, כפי שקורה בביסטרו המסורתי, ולרוב שקט מספיק כדי לקיים שיחה. איכות השירות נעה מאדישות לידידותיות יעילה, כמו בפריז כולה. המחירים נמוכים להפליא יחסית לפריז: החל ב-30 יורו 

לה גנייה Le Gaigne

אם איאלץ להסביר מדוע מסעדה זו היא החביבה עלי, אודה שהיא פשוט המקום המקסים ביותר, שתמיד אשמח לראות שוב. לה גנייה מנוהלת על ידי זוג - הוא במטבח והיא מטפלת בסועדים - ונראה שהם מתמודדים עם הכל ללא מאמץ. המנות מגיעות חמות ובזמן, האוכל טעים ומעניין. מבחר היינות נאה, התאמת היין טובה למדי, והמאדאם מצליחה לראות הכל ולהימצא בכל מקום כל הזמן.

המקום מתאים לכ-20 סועדים בלבד, בלי יותר מדי שינויים בסידור הישיבה. התפריט מצומצם אך מגוון מספיק, ובשלושת ביקורי, כל מנה שקיבלתי היתה טובה. במחיר של 39 יורו לארוחה של חמש מנות, מדובר בביצוע ראוי להערצה. אפשר גם להזמין כל מנה בנפרד, והמנות עצומות. ברור כי החיסכון נובע מהיעדר צוות עובדים ומדמי שכירות נמוכים - המקום לא שוכן ברחובות האפנתיים ביותר בפריז, ועיצוב הפנים חובבני.

תפריט הטעימות מורכב משני מתאבנים, משתי מנות עיקריות ומקינוח. טרין חזיר, שכלל לחי, רגל ואוזן של החיה בתוספת מגוון ירקות - מנה כפרית אמיתית - היה מושלם. הוא הוגש עם לבבות חסה קטנים, רצועות חזיר דקיקות, סלאמי על האש ורוטב וינגרט. מנה נוספת היתה מגוון ירקות צעירים בפירה תרד ובליווי ענפי טימין שהוצתו באש. הייתי מתמודד עם המנה גם ללא הפירוטכניקה, אך חבריי לסעודה נהנו מהמופע. אספרגוס לבן וירוק הוגש בקונפי קורקבנים וירקות - השילוב היה מקסים. שרימפס טמפורה ברוטב סויה היה מוצלח פחות.

המנה העיקרית החביבה עלי היא צלי עגל בסאטה פטריות, תפוחי אדמה ובצל - פשוטה אך טעימה להפליא. בביסטרו רגיל, חומרי הגלם האלה היו מוגשים מבושלים או ברוטב - הנוסח של לה גיין טעים יותר. סאטה דג סול ברוטב מולים ואטריות שחורות היה מנה מנצחת נוספת, וכך גם קונפי חזה ורגל ברווז עם לפת מזוגגת. הקינוחים אינם נקודת השיא של המקום, אך הם נעימים דיים. אם מוצעת גבינה טובה, זו ההעדפה שלי.

ל'אפיגרם L'Epigramme

ל'אפיגרם נמצאת באזור התיירותי ביותר בין המסעדות המוזכרות כאן, ולמרות זאת היא הזולה ביותר: 30 יורו לתפריט קבוע של שלוש מנות. והכל חוקי. כמו בלה גיין, אין כאן השקעה בעיצוב. ההשקעה המעטה היתה בכיסאות נוחים מאוד, שהם בהחלט יתרון. המסעדה קטנה ומיועדת לכל היותר ל-30 סועדים - אך בניגוד ללה גיין, ל'אפיגרם מעניקה תחושה מקצועית ולא משפחתית. היא מציעה ארוחה טובה ומעניינת במחיר הוגן.

באחד מביקורי במקום, פתחתי במנה טובה ובטוחה - גבינה לבנה עם עשבי תיבול ושום, בליווי גזר וצנון, ומיד אחריה הימרתי על מרק קרם חסה, שהתבררה כמנה מנצחת. פירה מדהים של חסה קצוצה וכלל לא מרירה שטעמה בולט, עם קצת בייקון. לא פחות מרגש היה נזיד דיונון וירקות, מבושל ומטוגן בעגבניות, בבצל וכנראה גם ביין לבן, מנה שקיבלה את הגוון העשיר והכהה האופייני לנזידי דיונונים.

שוק טלה ברטטוי וקוסקוס נועד להעניק אווירה אפריקאית, אך לא היה מתובל דיו. למרות זאת, הבשר היה רך, חלק ומלא טעם. סאטה צדפות על מצע כרוב ונזיד זנב שור עם ירקות היו מתובלים טוב יותר, אך מפנקים פחות. היעדר ההפתעות במנות העיקריות מנחם מצד אחד אך קצת חסר דמיון מצד שני.

ידוע לי שקרמל מומלח הוא טעם השעה, כמעט קלישאה, אך הוא נהדר בראש פודינג האורז הנימוח בפה - הקינוח שהוגדר על ידי אחד מידידיי כטוב ביותר שאכל באותו שבוע. פרנץ' טוסט מבריוש עם ריבת תפוז היה לח ועדין.

איטינרייר Itineraires

המסעדה מתגאה בחדר נאה, בשף צעיר ובשירות קפדני באורח יוצא דופן בפיקוח אשתו. באופן יחסי למקומות האחרים המוזכרים, איטינרייר היא ביסטרו גדול ובו מקום לכ-60 סועדים, עמוס, ומעוצב באופן נחמד. המחירים נעימים (כ- 35 יורו לארוחה), כמו גם ההיכל והשירות, המנות היפות והשף. הניחוחות יתקיפו אתכם מיד בכניסה.

המזון מסתורי מאוד וזה לא תמיד חיובי, אך כאן הניסויים מוגבלים והטעם עדיין נפלא. מכיוון שהצרפתית שלי לא מדהימה, לא תמיד יכולתי לדעת בוודאות מה אנחנו אוכלים. עברתי במסעדה בבוקר למחרת אחד מביקורי, ושאלתי את השף מה בדיוק אכלתי אמש. הוא הסביר לי בסבלנות כי האספרגוס הלבן והירוק המבושל הוגש עם וינגרט פואה גרא (כבד אווז), גבינה לבנה מוקצפת וריבת פטרוזיליה. ביצה עלומה הוגשה קרה, עם נקניקיית דם, קרם ארטישוק ירושלמי ושום. צלי חזיר נצלה עם פרמזן, שום וכמעט ללא תוספת. היה לו עור פריך להפליא ובשר רך להדהים.

הצלחתי לפענח בעצמי כמה מנות אחרות: דג טורבו הוגש על מצע ריזוטו כוסמין וירקות; פטריות טריות עם צדפות, לימון, שומר וקרוטונים; ביצה עלומה קרה הופיעה גם בשילוב עם פטריות מורל, כרוב מבושל ורוטב פטריות מתוק.

הקינוחים היו פשוטים אך מבוצעים היטב: בצק עלים אוורירי עם קרם, מנטה ותותים; מרק תותים מפנק ומתוק; טארט שוקולד מריר באופן יוצא דופן - נפלא בעיני; ומקרון נהדר עם תותים ופיסטוקים (כפי שאתם רואים, הגעתי בעונת התותים).

לה פאפילס Les Papilles

המסעדה הזאת לא אלגנטית, לא שקטה, לא מרווחת, לא יפה, לא גמישה ולא יוקרתית. הרעיון שבבסיסה לא נשמע כרעיון טוב, אך הוא דווקא עובד. מדובר למעשה בחנות יינות ומצרכים (למשל, אפשר לקנות כאן קונפי ברווז בצנצנת) וגם מסעדה טובה - כל עוד לא משנה לכם שאין מבחר, או שמתחככים בכם אנשים העומדים לצדכם ובוחנים את יינות החנות. על אף שהתפריט לא מגוון - כולם מקבלים את אותו המרק, מנה עיקרית, סלט וקינוח - ובהנחה שיש לכם סבלנות  - סביר שתהיו לא רק מרוצים, אלא גם מאושרים. האוכל בלה פאפייה הוא לרוב באיכות של כוכבי מישלן.

אפשר לקנות כאן יין בקמעונות, ויש עמלת חליצה של 7 יורו. מבחר היינות מדהים ולא יקר, ובשילוב עם מחיר קבוע של 31 יורו לארוחה מדובר במציאה, מה שעשוי להסביר את הפופולריות של המקום. עם זאת, יש מקומות יקרים פחות במרחק הליכה מהמקום, כך שכנראה זו לא הסיבה היחידה. הסיבה העיקרית היא האוכל.

מרק גזר מגיע בקערה גדולה עם גזר מרוסק, עירית, בייקון ועשבי תיבול, ומעליו מונחת כף של פירה גזר, ציר ושמנת. בערבים אחרים קיבלתי גרסאות אחרות של המרק על בסיס ירקות אחרים, כמו תפוחי אדמה או סלרי. בכל המקרים הן היו עשויות באופן קלאסי ונכון.

המנה העיקרית מוגשת גם היא באופן משפחתי, לרוב ישירות מתבניות גראטן מנחושת. היא עשויה להיות צלי עגל וירקות לצד גראטן תפוחי אדמה נהדר או שוק טלה במשהו הדומה לרטטוי. זהו בישול ביתי - אבל יותר טוב מזה של רוב האנשים שאתם מכירים. לא התלהבתי מצלוחית קטנה של ירקות עם גבינת עזים טרייה וטוסט בממרח טפנד, אך אני לא אוהד גדול של גבינות עזים, ונראה שאחרים דווקא נהנו מהן.

הקינוחים הם לעתים נהדרים, למשל הפנה קוטה עם האגסים והקרמל. הם עלולים גם להיות מוצלחים פחות - כמו מנת האננס עם מסקרפונה וקצף ביצים. אבל באופן כללי אפשר לבנות על איכות האוכל, ואני, כמו רבים אחרים, חוזר לפה שוב ושוב.

*#