בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בונקרים נאציים וחסידות: מסע באזור האגמים של פולין

על שטח כפול מישראל משתרע חבל מאזוריה על 2,000 אגמיו, ומי שמגיע מארץ האגם האחד עם המפלס המתנדנד, לא יכול שלא להתפעל

11תגובות

חסידה גדולה, לבנה-שחורה, דאתה מעל גגות הכפר, הגיעה לקן ונחתה. עוף בגובה מטר, עם רגליים ארוכות ומוטת כנפיים ענקית הוא מראה יפה. מבין הענפים בקן הציץ גוזל חסון, כמעט בגודל האם, וחטף את האוכל שהביאה לו. דומה שהתיאבון הבריא של שניהם לא נפגם כלל מן הנוכחות של מבקרים משתאים, שניצבו בחצר. הקן העצום בראש עמוד החשמל היה אחד מעשרה שראינו באותו בוקר בשולי אזור האגמים מאזוריה (Masurian lakes - Jezior Mazurskich)

אחת מכל ארבע חסידות לבנות בעולם ואחת מכל שלוש באירופה מגיעה מפולין. ספירה אחרונה העלתה ש-40 אלף חסידות מקננות בכל שנה ברחבי המדינה ורובן הגדול מרוכזות בחבל האגמים מאזוריה. הן נחשבות אחד מסמלי פולין ואין אחד במדינה שלא יסכים שהן מביאות המון מזל טוב. המפגש אתן כבר בתחילת הביקור בחבל מאזוריה, עוד לפני שראינו את האגם הראשון, העניק לטיול כולו אופי אופטימי. מאזוריה, בפינה הצפון מזרחית של פולין, מרוחקת כשלוש שעות נסיעה מוורשה. הפעם הראשונה ששמעתי על חבל הארץ הזה היתה כאשר הוא הופיע כאחד המועמדים הסופיים בתחרות לבחירת שבעת פלאי הטבע בעולם.

להפתעתי גיליתי שבפינה הזאת של פולין, לא רחוק ממפגש הגבולות עם רוסיה וליטא, יש יותר מ-2,000 אגמים, שמשתרעים בין גבעות ירוקות על פני שטח שגודלו כ-50 אלף קילומטר רבוע, כלומר יותר מפי שניים משטחה של ישראל. אלפיים אגמים! אלפיים? לנו, אנשים שמגיעים מארץ האגם האחד, שבכל בוקר מודדים את המפלס שלו ומציינים זאת בעיתון, זה נשמע מבטיח במיוחד וכך, בתחילת הקיץ, ויתרנו על ביקור בגדנסק, עיר ששמענו עליה נסים ונפלאות, לטובת כמה ימים במאזוריה. הימור שנראה תחילה מעט מופרך והתגלה בסופו של דבר כהפתעה גדולה.

משה גלעד

ההבדל בין אגם לבצה

שני האגמים הגדולים ביותר בחבל מאזוריה הם אגם שניארדווי (Sniardwy), הגדול בפולין, ואגם מאמרי (Mamry). רוב מסלולי הטיול באזור מרוכזים סביבם. מהר מאוד התברר גם שההפרדה בין האגמים היא מזערית. הם מחוברים בתעלות, בנחלים ובערוצי מים רבים מספור שזורמים ביניהם. האזור כולו הוא מין סבך עצום, לא נתפש, של מקווי מים שרק דרכים ספורות מקיפות אותם ומפלסות למטיילים ביניהם דרך.

אחת התובנות המרתקות שאליה מגיעים לאחר כמה ימים באזור היא שהמינוח שלנו פשוט לא מתאים. אצלנו מקובלת הפרדה בין אגם כחול ("טוב") לביצה טובענית ("רע"). באזור האגמים המאזוריים אי אפשר להחזיק בדיכוטומיה הזאת יותר מעשר דקות. מוטב להיאחז במשהו בסיסי יותר: קרקע מוצקה או מקווה מים. כל השאר פחות חשוב.

לאורך הכביש שיורד מגיזיצקו (Gizycko) דרומה לאוז'יש (Orzysz) או על הכביש שמוליך מגיזיצקו למיקוואיקי (Mikolajki) אפשר לעצור עשרות פעמים כדי להתפעל מן השילוב היפה בין גבעות ירוקות, שדות עצומים של פרחי חרדל צהובים ואגמים תכולים. בכמה מקומות יש מזחי עץ קטנים, אליהם קשורות סירות. במקומות אחרים נטועים בלב מקווי המים עצים, שמטילים צל רחב, יוצרים לפעמים סבך נעים, והופכים את הנוף כולו למבוך של קנים, שרכים, תעלות מים, וזהרורי שמש שמטעים את העין ומסנוורים את המתבונן. אין בין המקומות האלה אתר אחד ש"חייבים" לראותו. יש שפע אדיר של מים שנקווים בצורות שונות, מתחברים, מתנקזים ויוצרים עוד ועוד אגמים.

הערים לצד האגם

משה גלעד

גיזיצקו ומיקוואיקי הן שתי העיירות המרכזיות בהן כדאי להתמקד. השנייה קטנה ונעימה יותר אבל בראשונה יש יותר מקומות לינה ומסעדות. משתיהן יוצאות במהלך הקיץ (עד סוף ספטמבר) הפלגות יומיות בספינות גדולות, שנמשכות כשלוש שעות וחוצות את האגמים הגדולים. ההפלגות האלה מעניקות בעיקר אפשרות לראות אותם מזווית אחרת, מעניינת, שהדרכים לאורך האגם אינן מאפשרות. במהלך הקיץ מפותח באזור ענף השכרת סירות קייאק וקאנו לחתירה. אפשר לעשות זאת משתי העיירות בקבוצות מאורגנות עם הדרכה, או בשיט פרטי ועצמאי. כמו כן פועלות בשתי העיירות כמה חברות שמשכירות יאכטות לשיט בן יום אחד או יותר בין האגמים.

האווזים משמורת ווקנאינו

בספר ההדרכה שאחזנו בידינו כתוב כך: "בשמורת ווקנאינו (Luknajno) מצאה מקלט הקהילה הגדולה ביותר שנותרה באירופה של אווזי (או ברבורי) בר (Cygnus olor), עוף נדיר בסכנת הכחדה חמורה. כאלפיים אווזים יקרי המציאות מבלים בשמורה במהלך כל הקיץ". אי אפשר כמובן להתעלם מהזמנה מפתה כל כך לצפות באווזים נדירים שעומדים, חלילה, להיעלם מן העולם. כמה שעות לאחר מכן כבר עמדנו מתנשפים בראשו של מגדל התצפית בלב השמורה.

הנוף היה נהדר, ירוק, עשיר בצמחייה ועם אגם כחול וגדול שנפרש מאופק לאופק. הבעיה הקטנה היתה שלא ראינו אפילו אווז, ברווז או ברבור אחד. לא ראינו גם אחד מבין 128 מיני העופות שחיים לדברי מחבר המדריך בדיוק כאן. לרגע, בהתקף חרדה, חששנו שמא הספיקו הללו להיכחד עוד בטרם הגענו, אבל הצעירה שהגישה לנו את הקפה על המרפסת באכסניה הסמוכה, צחקה וביטלה את דאגתנו. לדבריה, עכשיו פשוט חם להם מדי והם מסתתרים בצל. כדי לראות אותם צריך להגיע בשעת זריחה או ממש רגע לפני השקיעה. נשמנו לרווחה.

הסוסים משמורת פאופיאלנו

סוסים זה לא אווזים. אי אפשר להסתיר אותם בקלות רבה כל כך. בשמורת פאופיאלנו (Popielno), שבעה קילומטר דרומית מזרחית למיקוואיקי, פועלת כבר 80 שנה האקדמיה הפולנית למדעים ומטפחת כמה מיני סוסים. המניע העיקרי לפעילות הזאת היה הכחדתם המוחלטת לפני מאה שנה של סוסי בר שנקראו טארפאן (Equus ferus ferus Tarpan). הסוסים שרואים במהלך הביקור בפאופיאלנו, אזור מיוער ורחב ידיים על גדת אגם שניארדווי, הם סוסי בר נאים, רובם אפורים, שמשוטטים ברחבי השמורה בלהקות גדולות ולא חוששים כלל להתקרב אל המבקרים. אחד מהם אפילו תחב את ראשו מבעד לחלון המכונית הפתוח ונעץ בנו מבט תוהה, אבל ידידותי.

יותר ממאה סוסים חיים בשמורה, רובם משוטטים באורח חופשי ואחדים שוהים במכלאות גדולות. במקום פועל גם מוזיאון קטן, מלא בפוחלצים של בעלי חיים מן האזור ולצדו בית קפה ומעגן סירות.

הבונקר של היטלר

כמה דקות לאחר שנכנסנו למלון בו התאכסנו בגיזיצקו שאלנו את פקידת הקבלה היכן כדאי לבקר באזור האגמים. חשבנו שתמליץ בפנינו על אתרי טבע יפים, חוף אגם או יער. הצעירה האדיבה השיבה מיד וללא היסוס: "בבונקר של היטלר. זה המקום הכי מעניין באזור". ההחלטיות הזאת לא הותירה לנו הרבה ברירות ולמרות החששות וההסתייגויות נסענו כ-20 קילומטר מערבה מגיזיצקו ל"מאורת הזאב" (wolfsschanze בגרמנית או Wilczy Szaniec בפולנית).

קשה לחשוב על מקום מוזר או רדוף רוחות יותר מזה. בלב יער סבוך, על פני שטח גדול, ניצבים שרידים של עשרות קוביות בטון ענקיות, הרוסות, מכוסות אזוב ירוק. כאן פעלה במשך רוב שנות מלחמת העולם השנייה אחת המפקדות החשובות והמרכזיות ביותר של היטלר. מכאן, סמוך לגבול הרוסי, ניהל הפיהרר את המערכה בחזית המזרחית. הוא שהה במקום יותר משלוש שנים, בין 26 ביוני 1941 (ארבעה ימים לאחר הפלישה לברית המועצות) ל-20 בנובמבר 1944, ועזב אותו רק לעתים רחוקות ולפרקי זמן קצרים.

הבונקר של היטלר נהרס כמעט לחלוטין אבל זה של גרינג, למשל, נותר כמעט שלם. הביקור במקום מעורר צמרמורת מסיבות רבות. קירות הבטון העבים, ההסוואה הטבעית של היער הפסטורלי, אבל גם פרטים קטנים כמו העובדה שלא קל, למשל, לשמוע במהלך הסיור מדריכה שמובילה קבוצה של תיירים אמריקאים מספרת בדיחות ושרה שירים. אני מניח שלא היו לה כוונות רעות, אולי רצתה לעודד את חברי הקבוצה במקום מעורר חלחלה, אבל זה נשמע רע.

מעט עבודת שימור נעשתה במקום. בכמה צמתים מרכזיים בין שבילי היער ניצבים שלטי הסבר. במקומות אחרים יש שלטי אזהרה שהמבנים מסוכנים ועלולים להתמוטט. מעל כל אלה יש הרגשה שהטבע ניצח ב-70 השנים שחלפו. הצמחייה חזקה יותר מההיסטוריה האנושית. היער מכסה אט אט את השרידים מעוררי הצמרמורת ובכמה מקומות זה אפילו יפה מאוד - שכבה ירוקה ורעננה שמסתירה את הבטון והברזלים.

עיקר פרסומם של הבונקרים במאורת הזאב בא להם בזכות ניסיון ההתנקשות הכושל בחיי היטלר. ב-20 ביולי 1944 הגיע לכאן הקצין קלאוס פון שטאופנברג כדי להיפגש עם הפיהרר. הוא הניח תיק ובו פצצה תחת השולחן ויצא כדי לענות לשיחת טלפון מתוכננת. שני עוזרים של הפיהרר נהרגו בפיצוץ, אבל היטלר עצמו רק נשרט ופגש עוד באותו יום את מוסוליני. שטאופנברג ואלפי אנשים אחרים שנקשרו לניסיון ההתנקשות הכושל הוצאו להורג. כל אחד מן המבקרים שעומד שם בלב היער מול שרידי הבטון שואל עצמו מה היה קורה אילו? ההערכה המקובלת היא שכשלושה מיליון יהודים נרצחו מתאריך ההתנקשות ועד תום המלחמה.

מידע שימושי

אל על ולוט טסות לוורשה. פולין היא חלק מהאיחוד האירופי אבל המטבע שנהוג בה הוא עדיין זלוטי. זלוטי אחד שווה 1.2 שקל. הדרך הטובה ביותר לבקר באזור האגמים היא לשכור מכונית ולנסוע כ-250 קילומטר צפונה. רוב הדרך נעשית בכביש 61. כאשר חולפים על פני העיר וומזה (Lomza) מוטב לפנות שמאלה לכביש 63 הצר יותר, לעבור את העיר פיץ (Pisz) ולהמשיך עד גיזיצקו (Gizycko).

עיר זאת, בלב אזור האגמים, כ-80 קילומטר מדרום לגבול הרוסי וכ-120 קילומטר ממפגש הגבולות בין פולין, ליטא ורוסיה, היא מרכז טוב לביקור באזור כולו. יש בה לשכת מידע מעודכנת לתיירים וכמה בתי מלון, אכסניות, מסעדות ובתי קפה.

מלון Masovia בגיזיצקו הוא אפשרות לינה נוחה. זה מלון שלושה כוכבים עם חדרים מרווחים ומסעדה סבירה במרתף. האגם נמצא במרחק הליכה קצר ואתרי הביקור בסביבה הם במרחק נוח ביותר. מידע באתר www.hotelmasovia.pl

אפשרות טובה נוספת היא להתאכסן בעיירה מיקוואיקי, כ-40 קילומטר מדרום לגיזיצקו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו