אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שעה מרומא: ביקור בעיירה היפהפיה טיבולי

פסלים עתיקים, מזרקות מפוארות, גנים רחבי ידיים ושרידים מהפנטים מהתקופה הרומאית הקדומה. נסיעת רכבת אחת מרומא מובילה למסע קדום בזמן שאי אפשר להחמיץ

תגובות

אז נחתם ברומא. טיילתם ברחובות העיר, מיציתם את הכיכרות, הכנסיות, החנויות והאמנויות. יש לכם זמן, אבל לא באמת מתחשק לכם לבלות אותו בעוד כוס קפה ארוכה על הפיאצה. זה הזמן המושלם לקחת חופשה קצרה מהעיר - חצי שעה של נסיעת רכבת ממרכז רומא תביא אתכם למרחק של 30 קילומטרים צפונית-מזרחית, היישר אל טיבולי, אחת הערים העתיקות ביותר של איטליה. 

על פי הממצאים ההיסטוריים, ניתן לתארך את הקמתה של טיבולי למאה ה-13 לפני הספירה. על פי הגרסה הרווחת, מי שייסד אותה היה בכלל יווני - קאטיליו מארקדיה, בנו של אחד משבעת אנשי תבאי. קאטיליו ושלושת בניו - טיבוּרטוֹ, קוֹראצ'ה וקאטיליוֹ (ג'וניור) - כבשו את השטח, גירשו משם את הסיציליאנים שאכלסו את האזור, וחנכו שם את העיר טיבּוּר. עם השנים השם עבר אבולוציה לטיבּוּרי, טיבּוֹרי וטיבּוֹלי, עד שהגיע לבסוף לטיבולי (ב-ב' רפה) כפי שאנו מכירים כיום. זו, אגב, הסיבה שתושבי המקום מתקראים "טיבּוּרטיני" ולא, כפי שהיה מצופה, "טיבוֹלֶזי".

כנראה בזכות מיקומה של העיר - בשפך נהר, על גבעה, מוקפת ירוק - היא הפכה להיות מקום משכן אהוב עבור כל מי שרק החזיק בכסף הנכון, והסיבה העיקרית לבקר אותה היום מסתכמת במילה "וילה": וילה ד'אסטה, וילה אדריאנה ו-וילה גרגוראינה.

וילה ד'אסטה

הווילה המפורסמת ביותר של העיר, אתר מורשת עולמית של אונסקו, היא מופת של ארכיטקטורה בת תקופת הרנסנס. מי שהגה והקים אותה, בין השנים 1550-1572, היה הקרדינל איפּוֹליטוֹ השני ד'אסטה, בנם של לוקרציה בורג'יה ואלפונסו הראשון ד'אסטה. במיטב המסורת שבה הוקמה טיבולי, הקרדינל השקיע עשר שנים ברכישת שטחים והריסת הבתים שעמדו עליהם עד היסוד לצורך בניית הווילה וגניה.

כנראה המורשת של בורג'ה, בשילוב הראוותנות הקתולית הנודעת לשמצה, עלתה לאיפוליטו לראש והתוצאה היא מבנה עטור פרסקות, המהווה רק תוספת למנה העיקרית - הגנים רחבי הידיים. מן הטרסה של הווילה אפשר לקבל תצפית מושלמת על מבוך הצמחייה, הזרוע עצי אלון חסונים, מפלים ופסלי חיות ואלים, הסובב וחודר אל תוך השבילים המתפתלים.

כאשר יורדים למטה במדרגות המלכותיות, מבינים שהמבוך הזה הופך את חוויית הטיול במקום למשהו הלקוח מספרי מיתולוגיה עתיקה. וזה עוד כלום לעומת המזרקות אדירות המימדים, שכל אחת מהן היא יצירת אמנות לשמה. למשל, שדרת "מאה המזרקות" (Le cento fontane, שצידה קיר של צמחיה ממנו בוקעים ראשי אבן יורקי מים של אריות ושל חיות משונות אחרות שדרוש אומץ לא מבוטל על מנת לנסות ולנחש את מוצאן). או "מזרקת הינשוף" עמוסת הפרטים, אותה תזהו על פי עיטורי הגפן המתפתלים, ועל פי המגן של איפוליטו השני בראשה, המוחזק על ידי זוג מלאכים. או האופוס מגנום "מזרקת האורגן" – אנדרטה לתקופת הבארוק עמוסת פסלים, עיטורים, פיתולים ומפלסים, החורגת מהגנים הרנסנסיים הן בסגנונה והן במימדיה. הסיבה לכך טמונה בעובדה שהיא הוקמה מאוחר יותר, בין השנים 1611-1568, על ידי הקרדינל אלסנדרו ד'אסטה. הסוד של הקונסטרוקציה המרשימה הזו טמון בנישה המרכזית שלה, שם הוצב אורגן הידרולי, שהופעל על ידי המים הזורמים וגרם למזרקה לנגן.

כמו שאומר כל מי שאי פעם היה באיטליה – אם יש רק דבר אחד שצריך לראות בטיבולי, אלה הם הגנים של וילה ד'אסטה. אבל אם ברשותכם מעט יותר זמן, אולי כדי להתפנות גם לווילה ממנה שאב ד'אסטה השראה – וגם חלק נכבד מן הפסלים המעטרים את הווילה שלו כיום.

וילה אדריאנה

הווילה הגדולה ביותר שבה החזיק קיסר רומאי כלשהו, המתפרשת על פני 120 הקטרים, הוקמה עבור אדריאנוס במאה השניה לספירה. היא מכילה למעלה מ-30 מבנים, שרובם טרם נחשפו לאחר מאות של שנות הזנחה. זו לא הגזמה – לאחר 900 שנה בהן עמדו חורבות הווילה וצימחו עצי זית וטחב, החל הליך גילויה מחדש רק במאה החמש-עשרה, תחת ניצוחו של האפיפיור אלכסנדר השישי. וכשאומרים 'גילויה מחדש' מתכוונים בעצם לבזיזת כל מה שרק היה ניתן לבזיזה.

כיום הווילה מצויה במצב דומה לזה של הפורום ברומא, אבל עדיין ניתן לזהות בה עדויות ברורות לחיים הקיסריים דאז. למשל, בבתי המרחץ; או בעמודים המפוארים של התיאטרון, שהיה ממוקם על אי מלאכותי קטן וחובר לשאר השטח על ידי זוג גשרים מסתובבים; או ב"חצר הזהב", שם עמד בעבר נימפאוּם אלגנטי, לקח מט ליפול על שימור מבנים עתיקים. גם הוא אתר מורשת עולמית של אונסקו, אגב.

וילה גרגוריאנה

הווילה האחרונה ברשימה היא למעשה פארק. ב-1826 הוצפה טיבולי לאחר שהנהר עלה גדותיו. בציווי האפיפיור גרגורי ה-16, כעשור מאוחר יותר, הוסט זרם הנהר ויצר מפל מרהיב ביופיו, הממוקם בליבו של יער עבות. הטרסה היחידה שנמצאת כאן חצובה בסלע ומובילה אל תהום. מאידך, אם עזבתם את רומא על מנת לחוות את חיק הטבע, הגעתם למקום הנכון. קחו נעליים הולמות וסל פיקניק ושימו פעמיכם לכיוון גרגוריאנה. אם בכל זאת חשקה נפשכם במעט ארכיטקטורה, תוכלו לגלות את המעברים התת-קרקעיים בראש ההר, וכמובן, את מצרכי החובה בדמות עמודים ופסלים, מן האקרופוליס הסמוך.

טירת רוקה פיו: הווילה של האפיפיור

אם יש עיירה באיטליה שזכתה לעדנה גורפת מכלל האליטה האיטלקית, מדינית ודתית כאחד, הרי זו טיבולי. כמאה שנה לפני שהקרדינל ד'אסטה הקים בה את הגנים שהפכו אותה לאתר עלייה לרגל לתיירים, גילה אותה האפיפיור פאיוס השני, והקים בה את טירת רוקה פיו (Rocca Pio), כסמל לכוחו. ארבעת המגדלים האדירים של הטירה, המחוברים ביניהם על ידי חומה נישאה, מייצגים את הארכיטקטורה של ימי הביניים במיטבה. שער הכניסה לטירה, הנפתח באמצעות גשר מורם שיגרום לכם להרגיש כמו רובין הוד, נושא את הכיתוב הלטיני המתפרש, לערך: "אני כאן עבורך, הו טיבולי, האהובה על ידי האנשים הטובים, שנואה על ידי הרעים, אויבתן של היהירים: פיוס השני חפץ בזאת".

כנראה שטירות מימי הביניים מעוררות אסוציאציות מאוד ספציפיות, כי אחרי שהאפיפיור פרש לעולם שכולו טוב נוצרה כמעט מיד אחידות דעים לאורך הדורות לגבי השימוש הראוי ברוקה פיו. במהלך המאה ה18 השתמשו בה הצרפתים והאוסטרים כבכלא לשעת מצוא. נפוליאון הפך אותה לכלא באופן סופי, וגם הוסיף לה מפעל, ליד השיר הצפוני. משם הדרך הייתה סלולה, ורוקה פיו קובעה בתפקידה החדש עד ל-1960.

*#