קופים, חופים ולא מעט קפריניה: ביקור בריו דה ז'ניירו

ביקור בעיר הברזילאית שלא מפסיקה להפתיע יכול לכלול קפריניה בחוף, פגישה עם קופי קפוצ'ין בטיול ומוזיקה, אוכל והיסטוריה בכל פינה

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
Sugarloaf Mountain
Sugarloaf Mountainצילום: Dado Galdieri / NYT
נל מקשיין וולפהרט / ניו יורק טיימס
נל מקשיין וולפהרט / ניו יורק טיימס

בלתי אפשרי לבוא לעיר הברזילאית שוקקת החיים הזאת בלי ציפיות מוקדמות, בין אם הן מתייחסות לנשים בביקיני או לנשיא ברזיל ז'איר בולסונרו. אבל ריו תמיד מוצאת דרכים להפתיע – לפעמים תושב מקומי חברותי עוזר באיתור חנות שלא הצלחתם למצוא; לפעמים נתקלים בראיה חותכת לסחר העבדים שעדיין מתרחש בעיר; או הגילוי שהאוכל טעים במיוחד כשעומדים על המדרכה מוקפים בצלילים הליריים של השפה הפורטוגזית, בלוויית בירה קרה כל כך שהסתימות שלכם יכאבו. מחוף הים למוזיאון, מהכנסייה לשוק, ריו היא עיר שמנתצת בהתמדה את המיתוסים שלה-עצמה ושמעודדת תיירים להצטרף בהתלהבות חסרת מעצורים. הנה כמה המלצות לביקור בעיר:

ארוחת צהריים צמחונית

בשר ופירות ים הם מרכיבים מרכזיים במטבח הברזילאי, ולכן משמח מאוד למצוא בריו אוכל צמחוני לא מטוגן – וגם לא משעמם. Naturalie מגישה רק ארוחות צהריים והתפריט שלה (שרבות מהמנות הכלולות בו הן טבעוניות ואינן מכילות גלוטן) עושה שימוש נבון בחומרי גלם מקומיים כמו מאניוק (שורש קסאווה) ואגוז קוקוס. הסלטים מוגשים עם רוטב ורוד בהיר, בגלל שימוש בסלק. בפיג'ואדה (feijoada), נזיד עשיר, יש טופו במקום בשר. במסעדה מוגשים גם מיצי פירות טריים מפסיפלורה, היביסקוס וגוג'י ברי בלי תוספת סוכר. זה אוכל טעים שמוכן בתהליך של חשיבה עמוקה, ורק במקרה הוא צמחוני. ארוחה לשניים בכ-100 ריאל (92 שקל).

Naturalie is open only for lunch, and much of its menu is vegan and gluten-free,
Naturalie is open only for lunch, and much of its menu is vegan and gluten-free,צילום: Dado Galdieri / NYT

אל החוף

בדרום ריו נמצאות איפנמה (Ipanema) וקופקבנה (Copacabana), שכונות שבהן גם החופים היפים ביותר בעיר: רצועות של חול נקי גובלות בגלים רגועים. בחרו לכם בגד ים ב-Blue Man, מותג ברזילאי ותיק בתחום, שמייצר ביקיני ובגדי ים שלמים בדוגמאות תוכי ואננס צבעוניות, החל ב-150 ריאל (138 שקל). קפצו ל-Osklen, מותג ברזילאי ידוע נוסף, שמוכר חולצות טי אלגנטיות מפשתן וממשי. החברה פיתחה לאחרונה קו של בגדים עם הדפסים מעבודותיה של האמנית הברזילאית פורצת הדרך טרסילה דו אמראל (Tarsila do Amaral). ממש מעבר לפינה, בחנות של מוניקה פונדה (Monica Pondé), תוכלו למצוא שרשראות כסף בדוגמאות גיאומטריות (המעצבת למדה ארכיטקטורה). מומלץ לשתות כוס קפה מהדוכן הסמוך. הקפה נחלט מפולים שנאספים מההפרשות של תוכי מזן ג'אקו, שאוכלים רק פולי קפה בשלים. הקפה עצמו עשיר ובעל גוף מלא. התחנה האחרונה בסיור בחוף היא Toca do Vinicius, חנות שבה חובבי בוסה נובה וסמבה ימצאו תקליטי ויניל ישנים של כל היוצרים הגדולים מהעבר ותקליטורים של המוזיקאים הברזילאים העכשוויים.

beach kiosk in Ipanema
beach kiosk in Ipanemaצילום: Dado Galdieri / NYT

טווסים ותרנגולות

פבאו אזול (Pavão Azul, טווס כחול) הוא מקום מצוין להתניע את הערב. הוא עמוס לקוחות שפוקדים אותו אחרי העבודה, חלקם יושבים, אחרים עומדים סביב שולחנות קטנים. הוא ידוע בעיקר בשל הפטניסטקס שלו (pataniscas): כדורי פלנטיין מטוגנים עם נתחי דג ופלחים של בצל, שמוגשים עם בירה קרה כקרח. אם אתם מרגישים אמיצים, נסו את קוקטייל הוודקה-קוקוס שנמזג מבקבוק סמירנוף. המשקה מוכן במקום והוא טעים וחזק. משם המשיכו ל-Spring Chick, בר לא מכופתר שבו רק 12 שולחנות. מאחורי הבר שורות של תרנגולות נצלות על שיפודים מעל האש. כדאי לפתוח בסלסלה של לחם שום – לחם עשיר בחמאה שעליו פוזרו בנדיבות פיסות שום. הוסיפו צלחת של לבבות עוף עסיסיים וסכמו את הארוחה בעוף צלוי. ארוחת ערב לשניים ב-120 ריאל (109 שקל).

בקצב הסמבה

ביפ-ביפ (Bip-bip) מתקרב לשנתו ה-60, למרות היותו בר מקומי מהסוג שמרתיע באופן פעיל לקוחות חדשים. את הכיסאות המעטים תופסים הנגנים והלקוחות הקבועים והבירה – תערובת של מותגים ברזילאיים בינוניים והייניקן בפחיות – מוחזקת במקרר והלקוחות מוזמנים לשרת את עצמם. המוזיקה, לעומת זאת, שווה את המאמץ. בבר מופיעה להקה של כשמונה נגנים, שמבצעים בהתלהבות שירי בוסה נובה וסמבה. הלקוחות נסחפים בהתלהבות והם רוקדים, שרים עם הלהקה (בשקט) ומוחאים כפיים. הבעלים, שניהל את המקום שנים ארוכות והיה מוכר לכל בשם אלפרדיניו (Alfredinho), מת בתחילת השנה, אבל המוזיקה עדיין מתנגנת.

הנמל

מוזיאון המחר (Museum of Tomorrow), שתיכנן סנטיאגו קלטרווה (Santiago Calatrava), נפתח בקול תרועה ב-2015 (כרטיס כניסה, 20 ריאל, 18 שקל). רוב המוצגים שבתוך המבנה וירטואליים – מאות צגים גדולים, שחלקם מציעים משחקים אינטראקטיביים, ומערכת קולנוע IMAX – אבל תוכן התערוכות מתמקד יותר באופי הקהילתי של העיר, בקיימות ובחיזוי אסונות מאשר בחזון פוטוריסטי. החלק החיצוני של המוזיאון והקרקע שעליו הוא נבנה מרשימים אפילו יותר. כדאי לשוטט בין מצגות המים, להתפעל מהארכיטקטורה הנועזת (שהושוותה לכל דבר שאפשר להעלות על הדעת, מספינת חלל ועד לתנין). אחר כך חצו את הכיכר ובקרו במוזיאון לאמנות של ריו (Museu de Arte do Rio; כניסה, 20 ריאל, 18 שקל). התערוכות במוזיאון הדינמי הזה מתחלפות בקצב גבוה. על פי רוב מוצגות יצירות של אמנים ברזילאים. אל תחמיצו ביקור בגג, שממנו אפשר לראות, על קיר הבניין הסמוך, דיוקן חקוק באבן שיצר האמן הפורטוגלי אלחנדרה פרטו (Alexandre Farto), הידוע בכינוי Vhils.

A banner advertising an exhibition about samba is posted outside the Museu de Arte do Rio
A banner advertising an exhibition about samba is posted outside the Museu de Arte do Rioצילום: Dado Galdieri / NYT

זיכרון

ההיסטוריה האפרו-ברזילאית, ובעיקר סיפורו של סחר העבדים, הם חלק בלתי נפרד מהמורשת הברזילאית. עם זאת, המחקר ההיסטורי ממעט לעסוק בהם. כדאי להקדיש כמה שעות להכרת המסורת האפרו-ברזילאית ורצוי לפתוח בארוחת צהריים ב-Angu do Gomes. המסעדה נפתחה ב-1955 והיא מתמחה באנגו, נזיד עשיר שמכיל פולנטה, בשר וירקות שורש אפריקאיים (ארוחת צהריים לשניים בכ-150 ריאל, 137 שקל). המשיכו משם ל-Valongo Wharf, אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. הרציף הישן היה הנקודה שאליה הגיעו כמיליון עבדים, רובם ממערב אפריקה וממרכז אפריקה. הוא כוסה בעפר והתגלה מחדש רק בשל ההכנות למשחקים האולימפיים שנערכו בריו ב-2016. לא רחוק משם יש אתר נוסף שקשור לעבדות, Praça XV. אין הרבה מה לראות בחלל הענק, מלבד קופה לקניית כרטיסים לסירה וכמה חובבי סקייטבורד, אבל בעבר התקיים בו שוק עבדים רחב היקף. Instituto de Pesquisa e Memória Pretos Novos (פתוח מ-11:00 עד 14:00, הכניסה ללא תשלום) הוא מוזיאון קטן אבל עשיר באינפורמציה שמתמקד בסחר העבדים. המוזיאון נבנה מעל בית קברות. עדיין אפשר לראות עצמות שנחשפו בקרקע שתחתיו.

משקה מול הנוף

במקום להצטרף לתורים הארוכים שממתינים בתור לרכבל העולה לפאו דה אסוכר (Pão de Açúcar), טיילו למרגלות ההר. מצדו האחד של שביל קלאודיו קוטיניו (Claudio Coutinho) מתנשאים מצוקים תלולים ולידם עצים המאכלסים משפחות של קופי קפוצ'ין, מצדו האחר מתנפצים גלי הים על סלעים עצומים. אם התחלתם להזיע, לכו בכיוון השני מסביב לחצי האי (או סעו במונית) לבר אורקה (Bar Urca), מוסד שכונתי ותיק שמתמחה במאפים פריכים ממולאים בבשר, בקרם שרימפס (bobó de camarão), קציצות דג מטוגנות ובירה קרה (אוכל ובירה לשניים, כ-130 ריאל, 118 שקל). קחו את האוכל והבירה ושבו עם המקומיים מול הים; המים הסוערים לרגליכם וסירות קטנות שטות לא רחוק מהחוף.

In the Urca neighborhood, an overlook of Guanabara Bay
In the Urca neighborhood, an overlook of Guanabara Bay צילום: Dado Galdieri / NYT

קוקטיילים חכמים, בישול יצירתי

שכונת לבלון (Leblon), שבה ממוקמים כמה מהברים והמסעדות הטובים ביותר בריו, מושכת יותר ויותר לקוחות מיום ליום. לפני ארוחת הערב מומלץ להיכנס ללגימה קלה ב-Mixxing. בדרך כלל אפשר למצוא בבר הנעים די-ג'יי וכמה לקוחות נאמנים, שמעריכים מאוד את המשקאות – רבים מהם הומצאו על ידי הברמנים שעובדים כאן וכוללים מרכיבים כמו קצף ג'ינג'ר – שהם מהקוקטיילים המתוחכמים ביותר בעיר. לארוחת ערב כדי להזמין מקום באורו (Oro), שזכתה בשנה שעברה בכוכב מישלן השני שלה. השף, פליפה ברונזה (Felipe Bronze), יצר תפריטי טעימות הכוללים מנות ברזילאיות מודרניות כמו טפיוקה גבישית עם שרימפס וצ'יוטה (פרי טרופי שדומה למלפפון בטעמו), ניוקי מחלמון מעושן ולפתיחה לחם בטטה עם חמאה מעושנת. ארוחת ערב לשניים: 670 ריאל (611 שקל).

הלילה קורא לכם

שכונת בוטפוגו היא האזור המועדף לבילוי לילי בין בר לבר. לפתיחה קחו שולחן על המדרכה ב-WineHouse, בר קטן עם מבחר נאה של יינות מקומיים בתפריט, שחלק מהם אפשר להזמין בכוס (נסו כמה יינות מבעבעים ברזילאיים, שזה הרגע שלהם). המשיכו משם ל-CoLAB, נקודה היפסטרית שמשלבת בית קפה, בר ואולם הופעות. אפשר לשתות שם סוגים שונים של בירה, בחבית או בבקבוק, לשמוע מוזיקה חיה ולפגוש קהל צעיר שיושב ליד שולחנות משותפים. ממש ליד, ב-Comuna, אפשר לאכול כריכים, לשתות אלכוהול ולהאזין לצ'יל-אאוט אלקטרוני שמתאים להפליא לשעות הקטנות.

הולכים לכנסייה

בכל יום ראשון ב-10:00 מתקיימת מיסה ב-Mosteiro de São Bento, כולל מזמורים גרגוריאניים מרשימים (ללא תשלום). הכנסייה המרשימה, שנבנתה במאה ה-17, מלאה זהב. סדרה של קשתות מובילה למשטח מוגבה, שעליה עומדים הנזירים ששרים ומטיפים לפי תור. אפשר לעקוב אחר התוכנית בעזרת עלון בפורטוגלית שמפרט את כל התוכנית. מוזר שבעיר בעלת אוכלוסייה רבגונית כל כך, כל הפסלים בכנסייה הם בעלי פנים לבנות.

אל השוק

אחד משוקי המזון הצבעוניים והיפים ביותר בעיר, פיירה דה גלוריה (Feira da Glória), נערך בכל יום ראשון בבוקר ליד פארק פריז. אפשר לאכול בו ארוחת בוקר מאוחרת או ארוחת צהריים מוקדמת, שכוללת פנקייק טפיוקה ממלוא בבשר חזיר וגבינה מותכת, פרוסות אננס, מיץ קנה סוכר או סושי. אחר כך אפשר לשוטט בין הדוכנים, שבעליהם מכריזים בקול על מרכולתם: ירקות עלים טריים, פירות, תבלינים ופרחים. בקצה אחד של השוק יש דגים לאקווריום, שוק של בגדים יד שנייה ומוזיקה חיה (סביר מאוד שלפחות חלק מהנגנים הם מתופפים וירטואוזים).

 crab-stuffed shells at one of the city’s many colorful food markets
crab-stuffed shells at one of the city’s many colorful food marketsצילום: Dado Galdieri / NYT

יורדים לחוף

חוף קופקבנה מפורסם כל כך, שהוא כבר כמעט הפך לקלישאה. ועם זאת, זה עדיין החופים העירוניים היפים בעולם. בקיוסקים מוכרים בירה, קפריניה ושקיות של גלובוס (Globos), טבעות פריכות מעמילן מאניוק. על החול החם קבוצות של גברים בבגדי ים זעירים משחקים כדורעף, בלי לגעת בכדור בידיים, רוכלים מוכרים סרונגים עם הדפס של דגל ברזיל וכולם בחוף כדי לעשות חיים. בחוף ארפואדור (Arpoador), במרחק של עשר דקות הליכה דרומה, אפשר לראות גולשים צפים על הגלים כמו שחפים, ממתינים לגל המושלם. אם תגיעו לחוף בשבעת השקיעה הצטרפו לקבוצות המטפסות על הסלעים שבקצה המזרחי של החוף. משם השקיעה היא היפה ביותר.

לינה

יש שפע אפשרויות למצוא דירת Airbnb בריו; דירת חדר אפשר להשיג בפחות מ-50 דולר (180 שקל) ללילה, תלוי בעונה. בוטפוגו ופלמנגו הן שכונות מרכזיות, שממוקמות בין החופים בדרום לאזורי הבילוי והתרבות שבחלק הצפוני של העיר.

Praia Ipanema הוא מלון נקי, מרווח וקרוב מאוד לחוף. צריך רק לחצות את הכביש כדי להגיע לים. בכל החדרים יש מרפסת ובחדרים הגבוהים גם יש נוף. למלון יש חלק חוף, עם כיסאות ומגבות ללא תשלום (חדר לזוג, כולל ארוחת בוקר, החל ב-490 ריאל, 443 שקל, ללילה).

באמצע הדרך בין אזור הנמל לדרום העיר נמצא Yoo2, שתיכנן פיליפ סטארק. המיקום אידיאלי לסיורים בכל אזורי העיר. מהבריכה הקטנה שעל הגג יש תצפית יפה על פסל ישו הגואל בכיוון אחד ועל חוף בוטפוגו בכיוון השני (חדר לזוג, כולל ארוחת בוקר, החל ב-270 ריאל, 244 שקל, ללילה).

 A view from Red Beach from Claudio Coutinho path In Rio de Janeiro
A view from Red Beach from Claudio Coutinho path In Rio de Janeiroצילום: Dado Galdieri / NYT

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ