שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מדיין: העיר של אסקובר מתנערת מהעבר וחושפת פן אדריכלי מפתיע

רכבת תחתית מעופפת, פאבלות צבעוניות, אדריכלות נועזת, אמנות אוונגרדית וגלידות יוצאות מן הכלל – תור הזהב של העיר מדיין בקולומביה "הנקייה מסמים" כמעט שני עשורים

יואב אלעד
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
כיכר בוטרו
כיכר בוטרו. מדיין צילום: MarcPo / Getty Images

הנוף הנשקף מתצפית לאס פאלמאס (Las Palmas) עוצר נשימה. מדיין ההיסטורית נבנתה לאורך עמק אבורה שבמרכז קולומביה, בין הרים חרוטים ויערות גשם ירוקים. עם השנים התרחבה העיר במעלה המדרונות כמרבד צבעוני צפוף עם אופק אינסופי של פאבלות, שכונות עוני רעועות עם בינוי מאולתר ופשע משולח רסן.

"לערים יש את האפשרות לתת משהו לתושבים רק כאשר הן נוצרות על ידיהם", כתבה העיתונאית ג'יין ג'ייקובס בספרה "מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות", כשהיא יוצאת נגד התכנון המודרניסטי שנשען לדבריה, על תיאוריות אדריכליות וכוחות פוליטיים ומתעלם מצרכי התושבים. ג'ייקובס נפטרה בשנת 2006 ולא הספיקה לראות כיצד הפכה מדיין מכרך עני, מרוסק וחסר זהות לעיר שהישירה מבטה אל העתיד, העזה לחלום והפכה לאבן שואבת עבור אלפי מטיילים, אמנים ומתכנני ערים שמוכנים להשאיר את הציניות מאחור כדי ללמוד איך להפוך את העולם למקום טוב יותר.

קומונה 13
קומונה 13. מדיין צילום: Nizam Ergil / Getty Images/iStoc

אל מדיין הגעתי לראשונה בחגי תשרי לפני ארבע שנים לאחר שהשכלתי להשאיר את שקי הדעות הקדומות בגבולות הארץ. אחרי יומיים מתישים של טיסות ארוכות מצאתי את עצמי בנמל התעופה של מדיין מוקף כלבי גישוש שוודאי תהו למה חשוד פוטנציאלי בסחר בקוקאין מריח כמו גפילטע עם גזר אחרי שהאביס את עצמו בארוחת ראש השנה.

באולם מקבלי הפנים מתנוסס שלט "ברוכים הבאים" גדול וצבעוני, לצדו ניצבים נהגי מוניות מחויטים בסדר מופתי, שונה בנוף הדרום אמריקאי. עד לפני 30 שנה הייתה מדיין העיר המסוכנת בעולם ושימשה כבסיס הקרטל של פאבלו אסקובר, הנרקו-טרוריסט המפורסם שלא היסס לשחד אנשי ממשל, לחטוף חברי פרלמנט, לרצוח שופטים ולטבוח באלפי אזרחים כדי להפוך את קולומביה למוקד של ייצור וייצוא קוקאין בזמן שהוא משלשל לכיסו מיליארדי דולרים מדי שנה. החיים בפאבלות שנבנו על כרעי תרנגולת במדרונות ההרים הפכו לגיהינום אמיתי כאשר היריבות האלימה בין מיליציות ימניות ותנועות קומוניסטיות הפכה למאבק של שליטה על תעשיית הסמים במדינה.

Colombia’s New Hotspot: Medellin - Things to do & Tours

התרסקות אימפריית הקוקאין ושום מילה על "נרקוס"

"נקודת המפנה היתה הריגתו של אחי בדצמבר 1993", מספר בקור רוח פדרו אסקובר, אחיו של פאבלו, שעד לא מזמן עשה את הונו מסיורים מאורגנים בעקבות תעשיית הקוקאין בעיר. "הכוחות מימין ומשמאל שמילאו את הריק אחרי מותו המשיכו להתכתש ביניהם, אולם לא הצליחו לנהל ביעילות את תעשיית הסמים והעסק החל להתמוטט בהדרגה". לפני שמונה שנים הקים פדרו מוזיאון צנוע בביתו, ובו הוא מציג את חפציו של אחיו – החל באופנוע ששימש אותו וכלה בכלי הנשק האישיים שלו. בקולו הסדוק ובמבטו החד מצליח פדרו להציג את צדדיו האנושיים של אחיו, כשהוא מתנער באופן חד משמעי ממעשיו. "תושבי מדיין סבלו מכל הכיוונים", הוא אומר, "ארגוני הפשע הפכו  את עירם לשדה קרב, ומהצד השני - הממשלות ראו בהם אויבים שמשתפים פעולה עם ברוני הסמים ולכן לא נקפו אצבע כדי להוציאם מן הבוץ המדמם".

התפנית בעלילה התרחשה בשנת 2002 כאשר נבחר אלווארו אוריבה לנשיאות קולומביה ועשה סוף לסיפור. אוריבה האמין שהשינוי במדיין צריך להתחיל "מתוכה", כלומר לענות בראש ובראשונה על צרכי התושבים ולחזק את זהותם. הוא גייס את מיטב מתכנני הערים ומהנדסי התנועה במדינה, במטרה לייצר רקמה אורבנית חדשה על התשתית הקיימת. המהלך מתבסס על תכנון מערך תנועה מהפכני, עדין ומסיבי בעת ובעונה אחת, שמחבר ושוזר את חלקיה השונים של העיר רוויית התלאות, מרכז העיר מחד והפאבלות המנותקות מאידך.

פארק האורות, ככר סיסנרוז, מדיין
פארק האורות, ככר סיסנרוז, מדייןצילום: Marek Poplawski / Shutterstock.c
פסל  של בוטרו בעיר מדיין
פסל של בוטרו במדייןצילום: sduraku / Shutterstock.com

פאיסה ושמו גבי – נעים להכיר

בני מדיין המכונים "פאיסאס" גאים מאוד בעירם. בכניסה למוזיאון אסקובר פגשתי את גבי - פאיסה יפה תואר, תמיר וסקרן שהפך במהלך שהותי בעיר למדריך צמוד בעל כורחו. "סוד ההצלחה של מדיין טמון בהבנה שכל שכבות האוכלוסיה צמאות לשינוי, ושיקום הפאבלות יוביל בסופו של דבר גם לעלייה ברמת החיים של השכבות העליונות. בסיס השינוי נגזר מתכנון עירוני אמיץ, שחיזק את תחושת השייכות של תושבי הפאבלות. כולנו פאיסאס. עניים ועשירים, לבנים ובני תערובת". הבטתי בו בעיניים תמהות, מודה שהמניפסט חוצב הלהבות לא לגמרי ריגש אותי. "בוא ואראה לך למה אני מתכוון".

פאבלה במדיין
אחת הפאבלות במדיין צילום: *Iván Erre Jota*

כעבור חצי שעה מצאנו את עצמנו נדחקים בקו הכחול של הרכבת המהירה, שמחברת בין שכונות מרכז העיר מצפון לדרום. על אף הדוחק, הרכבת יעילה, מסודרת ומצוחצחת. עד לפני כעשרים שנה היה זה הקו היחיד במערכת התחבורה הציבורית של מדיין. הפאיסאס השקופים מהפאבלות נאלצו אז להישאר במאורותיהם, שכן כל יציאה לוותה בסכנת חיים ממשית ובפקקי תנועה אינסופיים.

רכבלים
מדיין צילום: Alexander Canas Arango/ Shutters

"הנס של מדיין", כמו שקוראים לזה כאן, מתחיל בתחנות הרכבת העמוסות לעייפה שמהן יוצאים קווי "המטרו" של העיר. טוב, אם להודות על האמת - לא מדובר בקווי רכבת תת-קרקעיים, כמתבקש מהשם מטרו, אלא במערכת תחבורה המונית של רכבלים שיוצאים מהמרכז ומרחפים במעלה ההר מעל הפאבלות. התשתית הרעועה שנבנתה במשך שנים ארוכות כשמיכת תלאים שתפקידה להסתיר ולאפשר מסתור מאחוריה, נחשפת באחת מלמעלה והמחזה עוצר נשימה. משפחה מבשלת על גדת הנהר, שיעור סלסה מאולתר, לול תרנגולות קולניות, זוגות אוהבים במקום מחבואם שהופך לבמה מרכזית בעיר. מעניין לגלות כי "החזית החמישית" של מדיין, זו שמתגלה מלמעלה, מזכירה שהמהלכים התכנוניים, גסים ככל שיהיו, אינם מוחקים את העבר, אלא מקיימים יחס הרמוני ומכבד בין העיר הישנה והעיר החדשה.

רכבך עלית במדיין
המטרו של מדיין צילום: Alexander Canas Arango / Shutter

"המטרו של מדיין" הוא רק חלק ממערך התנועה החדש בעיר. תחנות הרכבל נבנו על עמודי בטון במרכז הפאבלות, וסביבן נבנו "גני ספרייה" (Library Parks) -  מוסדות ציבור שמשמשים כעוגנים קהילתיים וכמרכזים חברתיים עבור תושבי השכונה. סביב המבנים הוקמו פארקים ירוקים שמשמשים כנקודות הצטלבות של צירי התנועה המרכזיים בפאבלה.

רכבת עלית במדיין
המטרו של מדיין צילום: sunsinger/ Shutterstock.com

שובן של הספריות כמחולל אורבני

ירדנו מהרכבל בתחנת סנטו דומינגו Santo Domingo. התחנה נבנתה כחלק אינטגרלי מספריית ספרד Biblioteca de España, שבדומה לגני ספריות אחרים גם לה חזות איקונית ובולטת בין מבני הפאבלות הנמוכים. נדמה כי הספרייה תוכננה כראש גשר אורבני שאחיזתו בקרקע מיועדת לחולל שינוי גם בסביבה שמקיפה אותה.

פאבלה סנטו דומינגו
פאבלה סנטו דומינגו צילום: יואב אלעד
פאבלה סנטו דומינגו
פאבלה סנטו דומינגו צילום: יואב אלעד

"הספרייה היא תירוץ", אומר גבי בגאווה כשהוא מצביע על קבוצות צעירים ומבוגרים שפוקדות את המקום מדי יום. "אנשים מגיעים לכאן לא רק כדי לפגוש חברים, אלא גם כדי להרגיש שהם חלק ממערכת קהילתית סדורה שהייתה חסרה להם במשך שנים". הספרייה תוכננה על ידי האדריכל הקולומביאני ג'אנקרלו מצנטי והקמתה מומנה מכספי ממשלת ספרד. הספרייה מורכבת משלושה מבנים מרשימים מחופים לוחות אבן שחורה ומחוברים זה לזה רק בקומת הקרקע. לכל אחד מהם תפקיד אחר – האחד משמש עבור הספרייה עצמה, בשני ממוקמים חדרי הדרכה וחוגים ובשלישי אודיטוריום מרשים. מבחוץ נדמה שהאלמנטים המאסיביים אטומים ואינם מקיימים יחסי גומלין עם סביבתם, אבל ביקור בחללים הפנימיים מציג תמונה הפוכה. במבנים תוכננו פתחים קטנים שמיקומם נבחר בקפידה וברגישות, כדי לאפשר למבקרים הצצה אל הווי הפאבלה שמקיפה אותם. ספריית ספרד, בדומה לספריות האחרות במדיין, משמשת בעת ובעונה אחת הן כעוגן קהילתי שמושך אליו פאיסאס מכל הגילאים והן כנקודת מעבר, כשער כניסה ויציאה אל העיר עבור תושבי השכונה.

מפאבלה סנטו דומינגו המשכנו אל קומונה 13, פאבלה גדולה בדרום מערב העיר, שבה הושם דגש על תכנון חללים אורבניים בעלי אופי והיררכיה משתנים. בקומונה לא תוכננו רחובות, כיכרות ושדרות במובן הקלאסי, אלא על תכנון בהתאם לצרכי התושבים. לכל חלל ציבורי ממדים שונים ומידה משתנה של אינטימיות. כך לדוגמה, הרחבה שלצד תחנת המטרו מתמלאת מדי ערב ברוכבי סקייטבורד שמציגים את כישוריהם במקום רחב ידיים וחשוף, ואילו בחצר קטנה הסמוכה אל בית הספר המקומי מתאספות תלמידות צעירות למשחק קלאס. גבי מוביל אותי כעת אל רחבה אחרת נסתרת בין בתי השכונה, שם נמצא דוכן מאולתר לממכר גלידות. בעצתו הזמנתי גלידת סורבה לבנבנה בעלת מרקם משונה ועשויה מגואנבנה, פרי טרופי לבן שטעמו מזכיר שילוב מתקתק של מנגו, גויאבה ובננה. טעמה המעודן והמענג מוביל אותי למסקנה שזוהי הגלידה הטעימה ביותר שאכלתי אי פעם. בהמשך הטיול שמחתי לגלות שפרי הגואנבנה נפוץ לא רק בקולומביה, אלא ברחבי היבשת הלטינית כולה.

קומונה 13
קומונה 13צילום: יואב אלעד

בין העוגנים הקהילתיים והרחבות השוקקות, נבנו דרגנועים מקורים שמאפשרים לתושבים "לטפס" במעלה הפאבלות ללא מאמץ, כך הם מגיעים אל החלקים הרחוקים ביותר של השכונות. רמת התחזוקה הגבוהה של הדרגנועים מעוררת פליאה והיא עדות נוספת להצלחת התכנון. תוך זמן קצר הגענו ל-Top End, פסגת הפאבלה, בה תצפית מרשימה על העיר כולה. גם כאן עטנו על הדוכנים הצבעוניים אלא שהפעם העלתה חכתי לא רק גלידת גואנבנה, שלישית במספר, אלא גם מצית עם תמונתו של אסקובר מהכלא תחת הכיתוב I Love Medellin. כיום קומונה 13 היא מרכז לאמנות אוונגרדית בעיר וחזיתותיה מלאות בכתובות גרפיטי ובציורי קיר מרשימים. אל הקומונה יוצאים סיורים מאורגנים מספר פעמים ביום מבתי המלון ומההוסטלים המרכזיים בעיר.

נוף פנורמי מרהיב מהסלע הקדוש של גואטפה

כשהגענו לפסגת ההר נדמה היה שגבי הרים ידיים נוכח מטחי השאלות, ההסברים, התיאוריות המבוססות למחצה והחיפוש אחר גואנבנה. בנקודה זו כשכבר ראיתי את עצמי חוזר בגפי להוסטל, הוכיח גבי את עמידותם המפורסמת של הפאיסאס כשהציע להמשיך את הסיור אל העיירה גואטפה Guatape שממוקמת לצד אגם פניול Peñol, כתשעים קילומטר מזרחית למדיין. עד מהרה מצאנו את עצמנו בפיתולי הדרך מזרחה, בין יערות עד עבותים ומטעי קפה, כשברקע נשמעים מוזיקה קולומביאנית וצ'יזבטים מילדותו בפאבלות. "גילינו מחדש את אלדוראדו", אומר גבי בחיוך. "במקום שבו התפוררה לנו מדיין בין הידיים גילינו עיר אבודה עם מכרה תרבותי של זהב".

הבתים הצבעוניים של גואטפה
גואטפהצילום: Barna Tanko / Shutterstock.com
הבתים הצבעוניים של גואטפה
גואטפהצילום: mehdi33300 / Shutterstock.com

בחצות הגענו אל גואטפה, עיירה דרום אמריקאית טיפוסית שבמרכזה כיכר גדולה עם כלבים משוטטים ובני נוער שיכורים. מצאנו חדר בהוסטל זול וכשהתעוררנו גילינו מה מושך אלפי תיירים מדי שנה אל העיירה המנומנמת - בסמוך אליה ניצב סלע אדיר ממדים שחלקו העליון מכוסה תחת שכבת עננים אפורים. מיהרנו להגיע אליו עם שחר, ובדרכנו עברנו לצד שיירות של מאמינים נוצרים נושאי צלב. עם השנים, הפך המקום לאתר קדוש עבור זרמים קתוליים מקומיים שמאמיניהם עולים אליו לרגל עם שחר. הטיפוס אל הסלע של גואטפה Peñol de Guatape אינו קל. הוא כולל כ-670 מדרגות תלולות, אבל התמורה מוגשת מפסגתו, כשניתן לראות מחזה פנורמי עוצר נשימה של אגם פניול על עשרות האיים שבו. גם אם אינכם אנשי בוקר (ובינינו, אין הרבה מה לעשות בגואטפה בשעות הבוקר המוקדמות), התצפית שווה את המאמץ. הקפה היקר והדלוח שמוגש בפסגה, לא ממש.

הסלע של גואטפה
Rock of Guatape הסלע של גואטפהצילום: iFerol / Shutterstock.com

ארבעה ימים נוספים בחברתם של גבי, גלידות גואנבנה ואינספור כוסות קפה קולומביאני עברו ביעף, ומצאתי את עצמי נפרד מהם בעצב לשלום בשדה התעופה. ייחודה של מדיין אינו מתמצה ברשימת אתרים, מרשימים ככל שיהיו, אלא בסיפורה יוצא הדופן: אדריכלות נועזת ששמה את טובת האזרח במרכז, כוחם של הפאיסאס לשמור על אופטימיות גם בתקופות הקשות ביותר והחזון לעתיד טוב יותר שאינו מבקש למחוק את זכרון דואב אלא לקיים דו שיח איתו.

זהירות! ציור מתקלף של מריה מגדלנה במקום חלון: מידע למטיילים

מדיין היא ממש לא רק אסקובר. יש בעיר מגוון רחב של אטרקציות ומומלץ להישאר בה לפחות שבוע. אל פובלאדו El Poblado הוא רובע התרמילאים של העיר ובו מרוכזים מספר רב של בתי מלון והוסטלים. טיפ קטן - מומלץ לבקר מראש בחדרים לפני התשלום, כיוון שבעונות השיא מוצעים גם חדרים ללא חלונות וללא מיזוג אוויר. בכולם, אגב, תמצאו מעל המיטה ציורים של ישו, מריה הקדושה ודמויות נוצריות אחרות.

Botero Plazaכיכר בוטרו
כיכר בוטרו Botero Plazaצילום: Fotos593 / Shutterstock.com
הבתים הגבוהים באל פובלאדו
אל פובלאדוצילום: oscar garces / Shutterstock.com

ברובע שלל מועדוני לילה, פאבים ועמדות תיירות שמציעות טיולים מאורגנים בעיר ובסביבתה. במרכז העיר, לא הרחק מאל פובלאדו, ממוקמת כיכר בוטרו Plaza Botero ובה ניצבים פסליו המקוריים של האמן הקולומביאני פרננדו בוטרו. באחת הפינות של הכיכר ניצב פסל פלדה מחורר ומרוטש שנפגע באחד מפיגועי הטרור בעיר ונשאר לזכר הקורבנות. לא הרחק משם נמצא מוזיאון בית הזכרון של מדיין Casa Memorial de Medellin ובו מתוארת ההיסטוריה הכואבת של העיר עם עדויות טראגיות מהחיים בצל הפשע. מומלץ גם לבקר באחד מעשרות השווקים הפעילים בעיר, בהם שוק הפשפשים של אנביגדו Mercado Envigado, שוק הפירות של מינוריסטה Minorista ושוק האוכל דל ריו Mercado del Rio.

משדה התעופה הבינלאומי של מדיין Jose Maria Cordova ממנו יוצאות מדי יום טיסות סדירות ליעדים בדרום אמריקה, ארצות הברית ואירופה. בהנחה שתגיעו אל העיר מבוגוטה, מקאלי או מקרטרנה, מומלץ מאוד לטוס אליה ולא להגיע בתחבורה יבשתית. הטיסות הפנים קולומביאניות זולות, מהירות ובטוחות. יש לאסוף מונית משדה התעופה אל העיר רק ממתחם המוניות הרשמי שבאולם מקבלי הפנים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ