מאחורי הנוף המרהיב של הפירנאים מסתתר עבר מדמם ואפל

מסע בספרד מתחיל בחלק הפחות מוכר ותיירותי של רכס הפירנאים, שם נעשה בשנים האחרונות שחזור נתיבי הבריחה של פליטים יהודים בתקופת השואה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
השלכת הכי יפה בפירנאים
השלכת הכי יפה בפירנאיםצילום: Berner Maynés
רותם מימון

בעבור אנשי קטלוניה, סתיו 2019 היה ספוג במאבקים. הדרישה לעצמאות ולהיפרדות מספרד עלתה שוב לפני הקרקע ואי אפשר היה להסתובב באזור מבלי להרגיש את השטח מבעבע. הדרך מברצלונה להרי הפירנאים לוותה בלא מעט שלטים שזעקו - עצמאות! בכל עצירה לקפה או הצטיידות בחנות נוחות, כולם דיברו על אותו עניין: להיפרד, או לא, מספרד. על דבר אחד, לעומת זאת, מסכימים כולם: הסתיו השנה מרהיב במיוחד. הקור כבר כאן, אבל הגשם התעכב מלהגיע אל הצד הגבוה של קטלוניה. אתרי הסקי המפורסמים עוד עומדים בעירומם, נטולי שלג, בניסוי כלים רכבלי - מכינים עצמם לתחילת העונה.

הנסיעה אל הפירנאים, התחנה הראשונה במסע, משכרת ביופיה. רק שלוש שעות מברצלונה החמימה והשמשית, לא כולל העצירות המתבקשות, ונראה כי מדובר בקטלוניה אחרת. סגורה ומבודדת יותר. כפרית בהוויתה. "הנסיעה היום קלה, מהירה ופשוטה, אבל פעם היה האזור מבודד והגישה אליו היתה קשה עד בלתי אפשרית", אומר בעל המלון בעיירה סורט. כיום, הרבה יותר קל. כביש ש-200 קילומטרים אורכו עם כמה וכמה מנהרות מביא אותנו אל ארץ הפירנאים, וכעבור עוד חצי שעה של פיתולים הכרחיים, מגיעים לתחנה הסופית - העיירה הקטנטנה והקפואה. הגחנו לכאן לשלושה ימים, לברוח מעט מברצלונה השמשית, אך הסואנת והעמוסה. שקט, אחרי כל ההפגנות אליהן נקלענו. מחוץ לעונה סורט המנומנמת נמצאת כמעט בתרדמת. בקיץ, מספר בעל המלון שנמצא בכניסה לעיירה, המקום עמוס בגלל נהר הנוגורה פאלארסה הסמוך שמשמש כבסיס הכלכלי והתיירותי של העיר, בזכות טיולי הראפטינג המפורסמים שלו שהעלו את המקום על מפת הטיולים העולמית. בקיץ האחרון אף התקיימה פה אליפות העולם בראפטינג. 

הפירנאים
על דבר אחד הסכימו בקטלוניה, הסתיו השנה - יפה במיוחד ושובר את הלבצילום: Berner Mayns

בחורף, מדובר באחת הנקודות הבודדות בלב הפירנאים שאינן מושלגות ולכן משמשת העיירה גם כנקודת מוצא לטיולי כוכב בשמורה הלאומית של הפירנאים. "טוב שבאתם מחוץ לעונה", הוא אומר. בעל המלון משמש לעת מצוא כשף המקום ומחזיק גם ביקב, מתוצרתו נהנה כמה שעות מאוחר יותר. 

החלטנו לנצל את מזג האוויר הנאה ואת יופיו של האזור לטיול שישלב בין הליכה רגלית לג'יפ, אותו בחרנו דרך אחת מחברות הטיולים במקום. "לקטלוניה ארבעה מחוזות משנה ואנחנו באזור סורט, חלק ממחוז המשנה פאייארס סובירא (Pallars Sobirà)", ציין המדריך והוסיף, "באזור הזה שלושה פארקים, שמרוחקים מכאן כמאה קילומטרים ברכב". 70 אחוזים משטח פאייארס סובירא הם שמורות טבע - הפארק הטבעי והפארק הלאומי וביניהם יותר מאלף קילומטרים של שבילים.

הכנסיה בעיר העתיקה של העיירה סורט
הכנסיה באזור העתיק של העיירה סורט. רק אלפיים תושבים שנשענים על התיירות באזורצילום: רותם מימון
נהר הנוגורה פאלארסה, עורק החיים של העיירה סורטצילום: רותם מימון

"לכל עונה כאן אופי טיולי אחר לגמרי. בחורף - סקי, באביב - ראפטינג, ובקיץ - רכיבה, שחייה וטיולי יערות. גולת הכותרת בעונת הסתיו, הוא מספר מבלי לדעת מהיכן אנחנו, מעבר ליופיה שובר הלב של השלכת, היא טיולים בעקבות נתיבי הבריחה של יהודים וצוענים בזמן מלחמת העולם השנייה מצרפת שמרוחקת מכאן רק קילומטרים ספורים. "בקיץ חם מדי ובחורף האזור מושלג. זה הזמן הכי טוב בשנה". 

הפירנאים
צילום: Berner Mayns
הפירנאים
עמק אראן בעונת הסתיו, לא בכדי נבחר השנה לאחד היעדים שכדאי לבקר בהם ב-2020צילום: Berner Mayns

בבירור ראשוני על מנת להבין במה מדובר, עולה כי קצת יותר מ-70 שנה אחרי מלחמת העולם השנייה, יזמה ממשלת מחוז יידה (או לרידה) שבקטלוניה את מיזם "נרדפים וניצולים", מתוך רצון להפוך את נתיבי הבריחה לשבילי טיול, להחליף את המוות בחיים. לזכור ולהזכיר, בעיקר בעולם שאינו זוכר את פליטיו.

במסגרת פרויקט הזיכרון, נקבעו שבעה מסלולים משוחזרים ברמת קושי משתנה שעוקבים אחרי אותם מסלולי בריחה של הפליטים היהודים בעיקרם בפירנאים. חלק מהשבילים מתחילים בצרפת, אחרים בספרד; חלקם נמשכים מספר שעות, אחרים לוקחים כמה ימים. כולם בטבע עוצר נשימה. אם רוצים לעשות את כל שבעת השבילים צריך לפנות לפחות 15 ימים לטובת העניין. "שילוב בין שני שבילים יכול להספיק על מנת להבין את הסיפור הגדול", ציין המדריך. לאורך המסלולים שלטים בארבע שפות בהן עברית, מה שאומר מבחינתנו כמטיילים ישראלים שלטי הסבר ודפי מידע בשפתנו ואף אתר ייעודי לטובת הטיול. 

כיוון שמסלול הבריחה הקרוב ביותר לכאן אורך יותר מ-14 קילומטרים של טיפוס וירידה (לא כולל מסלולי המשנה) ומתחיל בצרפת, רצוי להקדיש לו יומיים שלמים, לפחות. המדריך בסורט הציע לשלב בין כמה אתרים ומקומות מעניינים ויפים שבין שלושה נתיבי בריחה באזור, אותם אפשר לעבור בג'יפ ובחלק אחר בהליכה קלה. הצעתו התקבלה פה אחד. המסלול המתוכנן שלנו ידגום מעט מכפרי עמק אראן המפורסם, ששימש כאחת מדרכי הכניסה המרכזיות לפליטים, וממעבר ז'ירטה, הדרך המחברת בין מחוז ארייז' בצרפת לעמק אראן, שאף היא היתה אחד מנתיבי הבריחה החשובים לכיוון מונטגארי ומעבר סלאו.

אנחנו יוצאים מסורט ומתחילים להתפתל ולעלות בכביש שמקיף את אחת השמורות המפורסמות בספרד. פאייארס סובירא היא מעין מועצה אזורית בתוך מחוז ליידה, וכאמור מרבית שטחה שמורת טבע. הידועה ביותר מבין שמורותיו היא הפארק הלאומי אגואסטורטס (Aigüestortes), חביב הישראלים, אך דווקא הפארק הטבעי (zona periferica) שמקיף את השמורה, עמוס פחות בתיירים ולא רק בזמן הזה בשנה. הדרך מהפנטת ביופיה. אגמים, נהרות ומפלים, מדרונות תלולים ויערות שעומדים בשלכת ומדגימים כמה יפה וכמה נהדר האזור הזה כשהוא ריק ממטיילים (אותם ניתן למצוא ובשפע באגואסטורטס, בעמק בוי ובאגם סנט מוריסי). 

הכיוון שלנו הוא מעבר סלאו (port de Salau), צומת חשוב בדרך המחברת בין מחוז ארייז' לאזור פאייארס סובירא. הג'יפ נאנק ככל שהכביש מגביה ועולה. הנהג מחליט לחתוך לאחת הדרכים הצדדיות ומספר שבעוד כמה שבועות כבר לא ניתן יהיה לעבור כאן. "יותר מדי קרח על הכביש". הוא מתפקד כמדריך, ומתגלה כמומחה רב ידע לא רק על הנוף והטופוגרפיה, כי אם גם על ההיסטוריה של האזור, מתוקף היותו גם מנהל מוזיאון דרך החירות בסורט, אליו נגיע בסוף היום.

בדרך לפורט דה סלאו, אנחנו חולפים על פני עיירות קטנות, או כפרים ליתר דיוק. "פעם כולם היו פה חקלאים, היום תיירי הסקי של עמק אראן משאירים אותם בחיים", הוא אומר. כיום זהו אחד מאתרי הסקי המבוקשים באירופה בכלל ובספרד בפרט. מעבר להיכללותו ברשימה היוקרתית של 52 היעדים שיש לבקר בהם ב-2020 לפי הניו יורק טיימס, שועי עולם גילו אותו מזמן, כולל בני המלוכה הבריטית, כמו גם הספרדית. בכל שנה נדמה שנוסף עוד מתקן ספא יוקרתי, עוד מדרון עליו נבנה רכבל, עוד איזו מסעדה מכוכבת מישלן שמגישה אוכל עונתי, או מלון בוטיק מבודד. אבל קצת קשה להאמין שבאותו מקום ממש, 80 שנה קודם לכן, התרחשה זוועה. מאות פליטים שברחו מאימת הנאצים והלכו בשלג ובכפור כדי לחפש מחר חדש, מצאו את מותם כאן בהרים. "כל הכבישים שאתם רואים הם המצאה של העת החדשה, פעם - כל הגישה לכאן היתה באמצעות שבילים, ברגל או במשאיות". 

"אירופה נגמרת בפירנאים"

הפירנאים, כמעט 500 קילומטרים של רכס הרים המפריד בין צרפת לספרד, היו מאז ומתמיד נקודת החיבור של אירופה עם חצי האי האיברי. מצד אחד, מכשול לא קל למעבר צבאות גדולים, ומהצד השני - גבול מחורר ופרוץ להתגנבות יחידים. בשל גובהם, אורכם והמבנה הטופוגרפי שלהם (רכס משונן שנחתך בעמקים), שרשרת ההרים שמשמשת כקו גבול טבעי נטול גדרות, היתה בעלת חשיבות גדולה לאורך ההיסטוריה. מתוקף כך, האזור החליף לא מעט ידיים שכופפו זו את זו במטרה לשלוט במקום, בעיקר באזורים הנמוכים יותר. עבור המלכים, השליטים והפוליטיקאים לאורך הדורות היה מרכז הרכס חומה טבעית ובצורה. סוחרים, רועי צאן, חיילים ואנשי מלוכה, נמלטים ומתבודדים ניצלו את קו התפר הגבוה והתיישבו בו, לאורך מאות שנים. ארץ הרי החושך. צדו זה של הרכס בו אנחנו נמצאים, הכולל את הפירנאים המרכזיים וצפון-מערב קטלוניה, קרוב יחסית לים התיכון ומתון יותר בגובהו ובאקלימו, אך ככל שהולכים מערבה הוא הולך ומגביה וכמובן מתקרר.

הפירנאים
ככל שהולכים מערבה הרכס הולך ומגביה וכמובן מתקררצילום: Berner Mayns

במאה ה-13 האזור המנותק יחסית שימש כמקום מקלט בטוח לקתרים (האלביגנזים), כת או תנועה שפרשה מהנצרות הקתולית ומוצאה בעיר אלבי שליד טולוז, שנמצאת במרחק כמה עשרות קילומטרים מכאן. הקתרים התיישבו לאורך לכל הפירנאים והגיעו עד לקטלוניה ולפאתי מחוז אראגון שמשתרע בשיפולים המערביים של הרכס ומגיע בדרומו כמעט עד אנדלוסיה. ברבות השנים נתפס הרכס כקו הגבול של היבשת, והמטאפורה השלטת היתה "אירופה נגמרת בפירנאים".

הפירנאים
כל הכבישים שאתם רואים הם המצאה של העת החדשה, פעם - כל הגישה לכאן היתה באמצעות שבילים, ברגל או במשאיותצילום: Berner Mayns

לפני 80 שנה בדיוק, החל משנת 1939 ועד 1945, הרי הפירנאים המרוחקים מלב האירועי מלחמת העולם השנייה, לא פחות ולא יותר - הצילו חיים. בזמן שאנחנו לבשנו עוד שכבה ומעיל פליז כדי להתמודד עם 15 מעלות מעל האפס של אמצע נובמבר, יותר מקשה לתפוס את מה שאירע כאן במהלך המלחמה ההיא, כשאז עשרות אלפי בורחים, יהודים, צוענים,חיילים וקציני צבא, חצו פסגות אלה כדי לברוח מהנאצים. דווקא בחורפים, כשהאזור מושלג, הסיכוי הנמוך לחצות את ההרים ולהתגלות על ידי הנאצים, זהה היה לסיכוי להישאר בחיים. 

הפירנאים שימשו כנתיבי בריחה במשך שתי תקופות מרכזיות בזמן מלחמת העולם השנייה. בפעם הראשונה ב-1939, לפני הכיבוש הנאצי את דרום צרפת, ברחו קצינים צרפתיים ומשפחות יהודיות מהאזור שהחליטו לחצות את ההר אל ספרד שנתפסה אז כמקום ניטרלי. במעבר הגבול בצרפת אף הונפקו אישורי מעבר לספרד, אולם ב-1940 כתוצאה מלחץ השלטון הגרמני נכנעו בספרד וסגרו את הגבול. זאת ועוד, הורה פרנקו אז להסגיר את כל מי שנתפס בורח באופן בלתי חוקי לצרפת ולממשלת וישי. 

הפעימה השנייה והמשמעותית יותר, היתה במספרים גדולים בהרבה בשיאה של המלחמה - ב-1942 ועד לאביב 1944. אם הפליטים של 1939 היו בעיקר משפחות, כעת היו אלה צעירים שהוריהם נלקחו למחנות השמדה והם מצאו מסתור ומחבוא בהרים. בשלב הזה כאמור, הגבול כבר היה סגור למעבר וכל נתיבי הבריחה היו לבלתי חוקיים. באזור ההררי, בגובה של יותר מאלפיים מטרים ובשלג עמוק, ניסו הפליטים לברוח, לעתים יחפים או ללא שום אמצעי מתאים, לעתים עם בגד דק או מעיל לכל היותר, בלי להכיר את הדרך. אלפים מתו בדרך. רבים הגיעו למחוז יידה עם כוויות קור קשות, אחרים נתפסו והועברו לתחנת מעצר בעיירה סורט ומשם הועברו למדריד.

נתיב הבריחה בפירנאים
פחות מארבעה קילומטרים לגבול עם צרפת. חלק מנתיב הבריחה בפרויקט "נרדפים וניצולים"צילום: רותם מימון

פונדק דרכים וסוסים רצים חופשיים

אחת הנקודות המרהיבות במסלול (והקרות) שעברנו היא הדרך אל שרידי הכפר הנטוש מונטגארי. אחרי שלל פיתולים מסחררים, הדרך נפתחת למישור רחב וירוק, מוקף הרים ששלג ראשון החל להיערם עליהם. אנחנו עוצרים. חייבים לצלם. חבורות סוסים מסתודדות חופשי באחו ומלחכות את העשב, נותנות לנו להתקרב אליהן. המדריך מציע לחקוק היטב בזכרון את יופי המקום ומגלה איפה עתיד לקום בקרוב עוד מלון בוטיק. דווקא כאן, באזור הפתוח יחסית, נערכו לא מעט קרבות בין אנשי הכפרים שבאזור שהחביאו בבתיהם את הפליטים. חלק מן הכפרים נהרסו או ננטשו מאוחר יותר והפכו בעצמם לגלעד.

בחזרה לרכב, ממשיכים לנסוע מעט עד ל-Baqueira-Beret, מרכז סקי שמבחינתנו מסמן נקודה שבה הכביש מסתיים ודרך עפר מתחילה. "מכאן והלאה אי אפשר להמשיך בחורף ללא מלווה, לא רק בגלל הדרך המשובשת, אלא כי האזור סגור במשך מרבית העונה בגלל שלג וסופות". הדרך עוצרת הנשימה הזאת מובילה אל הכפר המרוחק מונטגארי, שממוקם בלב יער בעמק חבוי בגובה של 1,645 מטר. בשל מיקומו הטופוגרפי וגובהו הרב, האזור סובל מסופות שלגים תכופות ובכל זאת - לא מעט סיבות היו לנרדפים להגיע דווקא אל הכפר הקטנטן שחיו בו רק כמה עשרות בודדות של תושבים. הראשונה והעיקרית היא פונדק הכפר בו יכלו הבורחים להתארח אחרי שעברו את החלק הקשה של המסלול. בזכות אלמוניותו, בגלל מיקומו המבודד והקושי להגיע אליו, היה מונטגארי נקודת עצירה ארוכה יחסית.

הפירנאים
בקרוב ייפתח כאן עוד מלון בוטיקצילום: Berner Mayns

לפי הרישומים, קבוצת הפליטים הראשונה שהגיעה לכאן מקורה ביהדות הולנד שיצאה מנקודת המכס פונט דה רי בצרפת, ננטשה בדרך והמשיכה מכאן ברגל לאלטה ריבגורסה, ואילו האחרונה שהגיעה לכאן נרשמה ב-1944 מאזור ארייז'. "תזכרו שהגבול מרוחק מכאן רק ארבעה קילומטרים, ובכל זאת זה לקח הרבה מאוד זמן לעבור את הדרך. אם נלך אותה היום זה בסך הכל שעתיים וחצי של טיפוס קשוח. אבל מכאן לסורט - מדובר בהליכה של לפחות שש שעות וירידה של 700 מטר בגובה".

מספר שנים אחרי מלחמת העולם נחרב הכפר ונותרו ממנו שני שרידים - הפונדק והכנסייה. הכנסייה הרומנסקית העתיקה נבנתה בשנת 1117 ומתוחזקת היטב עד היום, ובימים חמים יותר מתקיימים בה תפילות. אז גם הפונדק (כיום רפיוג'י - בקתת מטיילים) חוזר לחיים ומשמש כמעיין אכסנייה, אחת מני רבות לאורך המסלולים בכל רחבי הפירנאים. כל קלישאות הפסטורליות נמצאות כאן: כפר נטוש בנוי אבן שנותרו ממנו שני מבנים עתיקים, ליד נחל שזורם בכל ימות השנה, מסביב הכל ירוק וצהוב ואדום, פרות רועות באחו. אפשר להשתגע מרוב יופי וכאב. די ברור למה ראשוני המתיישבים בחרו לשבת כאן. בסתיו, זוהי אחת הנקודות היפות - שלכת על פני המים ושקט מושלם. בימינו, בשיא החורף מנצלות חברות התיירות השונות את המעבר החבוי בין ההרים ואת שיפוליו המתונים לטובת סקי מזחלות, אבל ביתר עונות השנה מסלול הבריחה מסומן כאן היטב ואף קל ונוח להליכה לקשת המטיילים.

הפירנאים
חברות בהן פגשנו במהלך הטיפוס בשביליםצילום: Berner Mayns
הפירנאים
הכפר מונטגארי. הכנסייה מתעוררת לחיים בקיץ, כמו גם הפונדק שלצדהצילום: Berner Mayns

תחנה סופית: סורט

ממונטגארי המשכנו לטפס ולטפס. האוויר נעשה קר וצלול. המוטו של הטיול המשיך וחלחל - הסתיו כאן שובר את הלב ביופיו. המשכנו להעפיל מעלה, כמעט עד לקו הגבול עם צרפת. המטיילים היחידים בכל המרחב הזה. דרך לא קצרה יש לנו בחזרה לסורט, ולפנינו עצירה הכרחית לאכול. אנחנו חולפים על פני עיירות שנדמה כי חייהן תלויים בכביש הראשי שחוצה אותן. ב-Poldo, אחד המלונות הקטנים בעיירה גווינגטה (La Guingueta d'Àneu) מתגלה מסעדה קטנה.  המארחת מספרת על מצאי הפטריות האדיר עמו חזרו מליקוט הבוקר ומציעה להכין לנו ארוחה סביבן. היינו קפואים למדי ונענינו בחיוב. זו היתה ארוחה מופתית שהתבססה אך ורק על חומרי הגלם מהסביבה עם מנות טיפוסיות לאזור.

משם רצינו להמשיך ישירות לסורט, אולם אגם טורסה שבסמוך לעיירה שינה לנו את התכניות. מדובר באגם מלאכותי שנועד לאגור את מי הנהרות ולמתן את השטפונות בנוגורה פלאראס. בקיץ האזור שוקק. בתי המלון הקטנים שמקיפים אותו עמוסים (באופן יחסי) ופארקי שעשועים ארעיים מוקמים סביבו. כעת, רק אנחנו והשלכת. כמה צילומים הכרחיים והבטחה לחזור לכאן בקיץ נרשמה גם כן.

הפירנאים
בקיץ המקום שוקק ועמוס יחסית, בסתיו ריק ממטיילים. אגם טורנהצילום: Berner Mayns
הפירנאים
שביל הבריחה המטפס מעל הכפר מונטגארי. ברור מדוע הגיעו דווקא לכאןצילום: Berner Mayns

התחנה האחרונה בסורט היא במוזיאון "דרך החירות". חדרון קטן, צר מלהכיל, שהיה בעבר קפלה גותית והפך בזמן מלחמת העולם השנייה לתחנת מעצר ובית כלא. זהו למעשה השריד השלם היחידי שנותר בספרד מאותה תקופה. בשנת 2007 הוא הפך למוזיאון שהיה לגלעד הגדול ביותר לאותן השיירות, לאותם הפליטים ולמסייעים בדרך. מתקן הכליאה התחלק לתא זעיר שנועד לנשים ועוד חדר סמוך לגברים. לכאן הובאו 2,660 פליטים שנתפסו בעת שניסו לחצות את הגבול. המקום קטן, אך כבר בכניסה מתגלות שלוש רשימות עצומות ובהן שמות כל הפליטים שעברו כאן. אי אפשר שלא לזהות חלק ניכר משמות המשפחה. צמרמורת עולה בגב.

אחרי הביקור ביקשנו לשוחח עם ג'וזף קאלבט, פרופסור להיסטוריה מאוניברסיטת יידה ואחד מיוזמי הפרויקט "נרדפים וניצולים". הוא היה זה שפתח וחקר את הפרק המדמם הזה בהיסטוריה של האזור והעלה אותו לכותרות, ואחר כך יעץ למשרד התרבות ומשרד התיירות הספרדי כיצד לתרגם זאת לשבעת השבילים שמנציחים את הפליטים. בפגישה עם קאלבט ועם מנהל אגף התיירות יולי אלגרה אלקצר שנערכה בעיר יידה, מתגלה כי הוא התחיל לחקור את נתיבי הבריחה בפירנאים כבר לפני יותר מעשרים שנה. קאלבט עבר בין הכפרים שעל קו הגבול ולאורך הפירנאים ואסף מסמכים ועדויות ליותר מ-125 שבילי בריחה לאורך כל רכס ההרים. בין התעודות שאסף עלו שמות שאינם אופייניים לאזור צרפת וספרד, אלא מגרמניה, בלגיה, הולנד ופולין. ככל שחקר והעמיק גילה כי נתיבי הבריחה לא יועדו רק לקצינים שברחו מהצבא מצרפת, כפי שחשבו קודם, אלא גם לפליטים יהודים. "עבור כל אלה הפירנאים של ליידה הפכו לגבול הלפני אחרון בטרם יזכו בחירות", הוא אומר.

הפירנאים
צילום: Berner Mayns

מבחינתו, הפרויקט נועד להביא את סיפורם של המקומות בהם חצו הנמלטים את הגבול, אבל גם להדגיש את הסולידריות לה זכו מצד תושבי האזור. אף על פי שהמספר המדויק של הפליטים היהודים שחצו את הפירנאים בין 1939-1944 אינו ידוע, קאלבט מעריך על פי התיעוד שמצא שמדובר במספרים שנעים מ-20 ועד 35 אלף איש. מבחינתו, האמת ההיסטורית היתה צריכה לצאת לאור. מעבר לכך, הוא מדגיש את סיפורם של אנשי האזור שהסתירו בביתם פליטים וחלקם הגדול סיכנו את חייהם.

"ההכרזה על הפרויקט היא לחלוטין הכרה במה שהיה כאן, בחשיבותם של האירועים" אומר יולי אלגרה אלקצאר, מנהל אגף התיירות במחוז ליידה. "אסור לנו לשכוח מה שקרה עם הפליטים באירופה, בעיקר בימינו. זה נראה שאנחנו חוזרים על אותם ימים בדיוק. להיות פליט היום בעולם - זה לא קל יותר. השבילים הם אינם פרויקט תיירותי שמטרתו להביא תיירים לשבילים, ממש לא. זהו פרויקט זיכרון והנצחה. האינטרס שלנו הוא להציג את המציאות כפי שהיתה אז, את הרגעים האפיים של אותו הזמן - של להיות רדוף במלחמה, של גבולות שנסגרים בפניך. המטרה שלנו היא לזכור ולהזכיר שאסור שההיסטוריה תחזור על עצמה. במהלך הכנת השבילים הוכשרו כמה חברות טיולים מאזור ליידה, כמו אלה שעמם טיילתם, שעברו שיעורי היסטוריה, פגשו תושבים ותיקים מכל רחבי הפירנאים ושמעו עדויות, על מנת להעביר את הקונטקסט ההיסטורי ולא רק את חוויית הטיול וההליכה בשטח, יפה ככל שיהיה".

אלקצאר מגלה שגם ביידה נמצא רובע יהודי שעובר בימים אלה שחזור ושולח אותנו לביקור קצר בו, בדרך אל העיר העתיקה (את סיפור המקום נביא בקרוב במדור). מזג האוויר הולך ומתקרר וגשם החל לרדת, אנחנו ממהרים להמשיך במסע. התחנה הבאה: חבל הבאסקים.

הפירנאים
טיול בחלק הפחות מוכר של הפירנאים, בקרבת הכפר Alós d'Isilצילום: Berner Mayns

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ