ארבעה ימים בליטא: מווילנה ועד פונארי - טיולים באירופה - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ארבעה ימים בליטא: מווילנה ועד פונארי

לכתבה
וילנה, העיר העתיקה AP

בדרך להלסינקי, עוצרים בליטא לארבעה ימים: בין חיי הלילה המפתיעים של וילנה ועד האנדרטה לזכר הנספים בשואה, ליטא היא הפנינה האירופאית שמחכה להתגלות

11תגובות

ראשית, הרשו לי לפצוח בווידוי שאולי יטיל ספק קטן בטעם המיוחד שלי. אולי. התכנון המקורי שלי היה לטוס בכלל להלסינקי, פינלנד. כל שנה לקראת סוף אוגוסט מתקיים קרוז צבעוני של לילה אחד במסלול שמתחיל בהלסינקי, עובר לטאלין וחוזר להלסינקי. נושא הקרוז הצבעוני (נשימה עמוקה): אירוויזיון. אם בחרתם להמשיך לקרוא, דעו כי מדובר בחוויה קצרה ואינטנסיבית, מלאה בהמון מעריצי אירוויזיון שיכורים וחברותיים במיוחד, מוזיקה, אמנים, קריוקי, ובעיקר המון זכרונות מתוקים אך מעורפלים בעננת אדי וודקה זולה כלשהי. אך מה שקורה בקרוז האירוויזיון נשאר בקרוז האירוויזיון. כעת, המציאות של מגורים באירופה הובילה לכמות ימי חופש מכובדת שגרמו לי לפתוח את מפת אירופה ולבדוק אילו מדינות ניתן יהיה לשלב גיאוגרפית עם היעד הנכסף – קרוז האירוויזיון בהלסינקי. לאחר בהייה של כמה דקות במסך, הפתרון נתגלה לעיני: ליטא.

וילנה מלמעלה
Lukas Jonaitis / Shutterstock.co
וילנה  מדרחוב
Veja / Shutterstock.com

מחקר ראשוני אודות וילנה, בירת ליטא, גילה שמדובר בפנינה התיירותית חדשה. עד כדי כך לוהטת שהטלגרף הבריטי הכריז עליה כ- The G Spot of Europe ובשיטוטיי ברחבי אירופה נראה שמשרד התיירות הליטאי עורך קמפיין מאסיבי במטרה לעודד את התיירות לווילנה.

עם קמפיין כזה הציפיות הרקיעו שחקים. וילנה היתה חייבת לעמוד בזה ואם לקפוץ לשורה התחתונה - היא עשתה זאת ובגדול. היא סיפקה חוויה ציורית, תרבותית והיסטורית. הלכתי לאיבוד ברחובות העיר העתיקה ונשמתי נעתקה, ביקרתי בארמון העתיק וקיבלתי שיעור מעורר ומצמרר על ההיסטוריה האכזרית של העם היהודי בליטא שהושמד כמעט כולו במלחמת העולם השנייה.

בתי קפה בוילנה
astudio / Shutterstock.com

היום הראשון: חיי הלילה בוילנה

נחתתי בעשר בלילה ביום שבת. הזמנתי מלון לא ממש מרכזי אבל במרחק הליכה סביר מהעיר העתיקה וממרכז העיר. עייף ורעב, החלטתי לקפוץ לסופר העצום שהיה ליד המלון, שבמקרה גם פתוח 24/7 (Maxima), לחטוף משהו לאכול ולגרור את עצמי בכוח לחוות קצת את חיי הלילה של וילנה.

Soho Club

רצה הגורל, והמלון שהזמנתי היה במרחק הליכה של 3 דקות ממועדון הגייז היחיד בווילנה שפעיל רק בסופי השבוע. הזדמנות מושלמת לג'ין וטוניק. עיצוב מודרני, בר ארוך, מערכת סאונד מעלפת ורחבת ריקודים קטנה לצידו של לאונג' ועמוד שנשאר יתום. הקהל היה רב גילאי עם נטייה בולטת לשנות ה-20, אך החלל העצום עדיין לא התמלא. כמה שירים והחלטתי שהגיע הזמן לנטוש ולצבור כמה שעות שינה טובות ליום המחר.

יצאתי החוצה ובחור בלונדיני בן 26 פנה אלי בטון מבולבל בליטאית. לולא הבלונד, ייתכן והייתי נבהל ומסתלק בחזרה למלון, אך במעבר חד לאנגלית התברר שקריסטיונס (שם ליטאי) רב עם בעל המועדון שמכר סיגריות במחיר מופקע בטענה שהמחיר כולל כניסה לחדר העישון.

מפה לשם, למרות העייפות ובעיקר "בעזרת הבלונד", מצאתי את עצמי מתלווה לקריס כדי לחקור את חיי הלילה הווילנאים. הגענו לכיכר העירייה המרכזית ומלאת החיים, Town Hall Square.

Dirty Duck Pub

פאב נעים וחברותי (וסטרייטי) עם תפריט משקאות מרשים ואוכל מגוון, שמעלתו המרכזית היא התצפית היפה על כיכר העירייה.

Who Hit John

זהו ככל הנראה הפאב הקטן ביותר, אך גם העמוס ביותר בווילנה. מעוצב בסגנון הגראנג' ועם מוזיקת רוק שמתאים לו בדיוק, אין פלא שזוהי נקודת מפגש של הקהל ההיפסטרי המקומי שפוקד אותו בהמוניו. רוצים להבין איך המקומיים פה מבלים? אין ספק שזה אחד המקומות שכדאי להתחיל מהם.

למרות שהיה עוד הרבה לאן להמשיך, החלטתי מראש להקשיב למבוגר האחראי שבתוכי ולמנן בתבונה את מדד המסיבות והמשקאות הלילה, והזמנתי Uber בחזרה למלון.

צעירים  שותים בחוץ
astudio / Shutterstock.com

היום השני: חקר יהדות ליטא, העיקר העתיקה ושכונת האומנים

בעקבות אירועי ליל אמש הלא מתכוננים, הרשתי לעצמי להתחיל את היום בשעות הבוקר המאוחרות. הדרך הכי טובה לחיות בהווה היא להשלים עם העבר, אז החלטתי לצאת ולחקור את ההיסטוריה היהודית של וילנה באמצעות שני מוזיאונים. שימו לב שמדובר בשני מוזיאונים, שניתן לקנות כרטיס משותף לשניהם. הראשון מתמקד בהיסטוריה היהודית התרבותית בליטא וכולל בין היתר, גם יצירות אמנות שונות. השני מתמקד בשואת יהודי וילנה. במסלול ההליכה בין שני המוזיאונים ניתן לעצור להתרענן בקפה במאפייה יהודית כשרה ומקסימה: Beigeliu Krautuvele

Tolerance Center Of The Vilna Gaon State Jewish Museum

מוזיאון שמתפרס על פני שתי קומות ומציג תערוכות משתנות של יצירות אמנות יהודיות. בין יצירה ליצירה, המוזיאון מספר על חיי היהודים בליטא מאז ועד ימינו. 

Holocaust Exposition Of The Vilna Gaon State JewishMuseum

Holocaust Exposition Of The Vilna Gaon State JewishMuseum
גלעד מנדלבוים

מוזיאון קטן בן ארבעה חדרים בלבד, אך כל חדר מצמרר יותר מקודמו. המוזיאון מנציח ומתעד את כל רגעי הזוועה שעברו על קהילת יהודי וילנה במהלך מלחמת העולם השנייה. המוזיאון מציין למשל שמדובר בקהילה היהודית שהקימה את תנועת ההשכלה היהודית ומנתה כ- 200 אלף נפש בתחילת 1941. בסוף מלחמת העולם השנייה נותרו פחות מ-8,000 יהודים בלבד. מעל 95 אחוזים מהקהילה היהודית הושמדה באכזריות על ידי הנאצים. כל המידע במוזיאון זמין בשפה האנגלית.

בהמשך היום החלטתי להמשיך ולהתהלך בעיר העתיקה, לבקר את האזור שהפך במלחמה לגטו וילנה ולא להאמין שברובע כל כך ציורי ויפה התרחש רצח עם אכזרי שמחה קהילה שלמה.

לאחר בוקר מצמרר ומרתק שכזה, הייתי זקוק לקצת אוויר לנשימה, לסוג של איזון. הפתרון הוודאי היה להתחיל לחקור את העיר העתיקה של וילנה. יתרה מזאת ולשמחתי, התזמון והנסיבות סיפקו תרופה נפלאה – מוזיקה. התאריך היה ה-2 בספטמבר וזה היה היום האחרון של ה- Vilnius City Fiesta.

Vilnius City Fiesta

לקראת סוף הקיץ כשהרחובות בווילנה מתחילים להתרוקן, מתקיים אירוע שמצליח להחזיר את העיר לחיים לפני החורף המקפיא. הרחובות באזור כיכר הקתדרלה מתמלאים במקומיים ובתיירים, דוכני רחוב של אמנות, שתייה ואוכל ומופעי תיאטרון ומוזיקה המוניים. ה-Cathedral Square לכשעצמה מרשימה ודורשת סלפי מושקע. זוהי הכיכר המרכזית בווילנה העתיקה אל מול הקתדרלה הניאו קלאסית של העיר. האזור מארח תדיר תהלוכות צבאיות, קונצרטים ואירועים פומביים רבים. יתרה מזו, הכיכר היא אחד הסמלים המוכרים ביותר של העיר וילנה.

כיכר הקתרדלה היא נקודת מוצא מושלמת לתצפית מרהיבה על העיר כולה. ממרכז הכיכר, לא תוכלו לפספס מגדל ישן ונטוש הממוקם על הגבעה הסמוכה.

צילום של כיכר הקתדרלה בוילנה
גלעד מנדלבוים

Gediminas' Tower

גדימינאס היה בעל תואר "דוכס גדולן" של ליטא ובתקופתו השתלטה המדינה על פני שטחים נרחבים בין הים הבלטי לים השחור. המגדל הוא השריד היחיד שנשאר מהמצודה שהושלמה בשנת 1409. הטיפוס הרגלי למעלה הגבעה הוא קליל ונוח יחסית לאנשים בכושר סביר, אך חשוב לבוא בנעלי הליכה נוחות כי ישנם אזורים חלקלקים. מדובר בטיפוס לגובה של 300 מטרים שייקח כ- 10-15 דקות. בתוספת תשלום, ניתן להיכנס למוזיאון במגדל ואף לטפס לראשו, אם לא הסתפקתם בתצפית מן הגבעה. למדו מהטעות שלי והצטיידו במים.

מגדל גדמיניאס
גלעד מנדלבוים

Uupis

לסיום היום העמוס, החלטתי לקנח בארוחת ערב באזור החצי ציורי-חצי מחתרתי בשם אוזופיס (מעבר לנהר בשפה הליטאית). מדובר בשכונת אמנים בוהמיינית שעשויה להזכיר את רובע המונטמארטר בפריז או כריסטיאנה בקופנהגן. השכונה נהרסה כליל בתקופה הסובייטית וקיבלה מוניטין של אחד האזורים המסוכנים יותר בעיר. עם הצהרת העצמאות הליטאית, המוני אמנים נהרו לשכונה בשל המגורים הזולים והפכו אותה לאחת השכונות המרתקות ביותר שאי פעם תבקרו. כל בית ומבנה, גם אם ישן או הרוס, הפך להיות מיצג אומנות בפני עצמו. בשכונה תמצאו גם גלריות, תערוכות, מקומות בידור, מסעדות. לא לפספס.

אזור אוזופיס המיוחד
גלעד מנדלבוים

היום השלישי: סינדרום ביורק בטבע

כשאני מטייל, אני לא אוהב לבוא עם רשימת מכולת של אתרי חובה. חשוב לי להקדיש חלק מהזמן בלחקור את העיר כמקומי ובאופן לא מתוכנן. אם מדובר בללכת לאיבוד בסמטאות ולמצוא בתי קפה הזויים שאי אפשר למצוא אותם במדריכי הטיולים או פשוט לשאול מקומיים מהן הפנינים הנסתרות של וילנה. למזלי, ישנן היום אפליקציות שלא מעודדת יותר מדי הפרעה לקהל המקומי אבל ניסיתי לתמרן אותן לטובתי. כמה התאמות בטינדר שסיפקו יותר אשליות מאהבות, הצליחו לספק המון מידע יעיל שתרם לקבלת ההחלטה – יום טיול בטבע באזור האגמים הירוקים.

Verkiai Regional Park – The green lakes

 אגם ב ליטא
גלעד מנדלבוים

חיפוש קליל בגוגל מפות הביא שתי אפשרויות הגעה: מונית או שני אוטובוסים. החלטתי להתמקד בחוויה המוקמית, לפחות בצד אחד אסע בדרך הלא קלה. 2 יורו (1 לכל אוטובוס), 80 דקות נסיעה ואני יורד בתחנה באמצע שום מקום. מסתכל על המפה שמובילה אותי דרך שביל מגורים לכניסה אל יער. יום שני, כולם עובדים, שקט מוחלט ורק אני עוקב אחרי השביל ביער בליטא. הפלייליסט מיד עבר לביורק להתאים לאווירה. הסתכלתי על המפה בטלפון כדי להבין איפה האגמים הירוקים שעל שמם נקרא הפארק וניסיתי לפלס את דרכי אליהם. לפני שנגלה את האגמים, בואו נגלה את הלקחים: 1. הצטיידו במים (לא אני, עדיין לא למדתי) 2. הצטיידו באוכל (הפארק עצום ומבודד) 3. אל תנסו למצוא את המפלים על ידי נטישת השבילים המסומנים גם אם אתם חווים איזה התגלות ביורקית שנותנת לכם ביטחון (שוב אני).

החוויה שלי הייתה לא מתוכננת. רציתי לגלות ולחקור ובעיקר להרגיש קצת טבע ומרחבים. נכנסתי מצפון הפארק. למה? כי לשם גוגל לקח אותי. זה אפשר לי לבצע מסלול של ארבע שעות הליכה מבלי להיתקל באדם. אל מול עצים עתיקים ואגמים עצומים, אך אם אינכם בעניין של התבודדות ביורקית – אגלה לכם את נקודת הסיום (שיכולה להיות גם נקודת ההתחלה): Balsio eero pagrindinis paplūdimys או בשפה פשוטה יותר המרחצאות הציבוריות (Outdoor baths). זה המקום שבו תוכלו לשבת עם ספר על שפת האגם וללכת לאיבוד, להשתזף, לעשות פיקניק או לקפוץ לשחיה קלילה במי האגם. לולא הבטן המקרקרת שהייתה יכולה לשמש כמוזיקת השראה ללהיט חדש של ביורק אך הפריעה למנוחת הסובבים, הייתי מבלה במרחצאות עוד מספר שעות רבות. כך מצאתי את עצמי במונית בדרך חזרה למרכז העיר.

the Green lake
Mantvydas Drevinskas / Shutterst
Green Lakes
\ Birute Vijeikiene / Shutterstoc

היום הרביעי: טירות וקברי אחים

התעוררתי לעוד תכנון מוזר של חוויה תיירותית משולבת בחוויה היסטורית. ערב לפני, בשלבי התכנון, שקלתי להירשם לטיול מאורגן בעלות של כ-40-60 יורו שעובר בין אתרי ם כמו טירת טארקיי ואתר פונארי, אך חיפוש קליל בגוגל גילה שניתן להגיע לטירת טארקיי בקלות ותוך 33 דקות בלבד ברכבת מהתחנה המרכזית. עלות הנסיעה היא 1.80 יורו לכיוון. מתחנת הרכבת צריך ללכת כ- 2-3 קילומטרים עד שמגיעים לטירה עצמה, אך כל עוד מזג האוויר מחייך, המסלול קליל ונעים עם הרבה בתי קפה בדרך בהם ניתן לעצור להתרענן.

אזור הטירה תיירותי עם לא מעט חנויות מזכרות ומסעדות. ניתן אף לשכור סירות ולשוט על הנהר בסמוך לטירה. הטירה מצויה על האי טראקיי אליו ניתן להגיע בקלות בעזרת שני גשרי עץ. בניית טירת טראקיי החלה בשנת 1409 בשלושה שלבים, ורק לאחרונה שוחזרה. כרטיס הכניסה מאפשר להיכנס לטירה אך אני הסתפקתי בלשבת לצידה על שפת המים ולצפות בברווזים. הטירה עצמה מרשימה והאזור ישאיר תחושה של כפר נופש על שפת הנהר. מומלץ להקדיש למקום לפחות כחצי יום אם מזג האוויר נעים.

טירת טארקיי
גלעד מנדלבוים

יער פונארי – האנדרטה לזכר יהודי ליטא

בדרך לטירה, גיליתי שהרכבת מווילנה עוצרת בתחנת פונארי והחלטתי לשלב את היעד בדרכי חזרה לעיר. ייתכן וטיול מאורגן יעצים את החוויה ויספק יותר מידע, אך הרגשתי שביקור במוזיאון היהודי ומוזיאון השואה אפשר לי לחוות את האתר באופן אישי ועצמאי.

פונאר הוא פרבר של העיר וילנה, כ-10 קילומטרים ממרכזה וליד יער פונאר. אזור שקט וירוק, אך השקט מאוד מטעה. באתר זה נרצחו כ- 100,000 בני אדם, רובם יהודים, במהלך מלחמת העולם השנייה. באזור יער פונאר נחפרו בורות ענק למילוי דלק שהוכנו על ידי הסובייטים ולא נוצלו. הבורות האלה הפכו לקברי אחים על ידי גרמניה הנאצית. באתר מספר אנדרטאות ובורות עגולים שם נרצחו ונקברו קורבנות מלחמת העולם השנייה. ניתן לשלב ביקור במוזיאון הצמוד לאתר. מצמרר, מזעזע וחשוב.

הבחירה שלי הייתה להגיע עצמאית. ירדתי בתחנת הרכבת. שמתי אוזניות והתחלתי ללכת לכיוון היער לצדי מסילת הרכבת. השקט היה צורם. ברקע ניגנתי את השיר "הליכה לקיסריה" בביצועה של חוה אלברשטיין. הניגוד העצום בין השקט לזוועות שהתרחשו פה, בער בתוכי. המסילות שהובילו אנשים כצאן לטבח, היער היפה שהסתיר את הזוועות והאנשים שחיו בשלווה במקום מקסים עד שהחלה המלחמה.

יער פונארי - האנדרטה לזכר יהודי ליטא
גלעד מנדלבוים

משם חזרתי לווילנה. המסע שלי בליטא מסתיים. אספתי הרבה חוויות, גילויים ושאלות. ללא ספק אשוב לפה, יש עוד מה להספיק והסקרנות רק דוגדגה. מחר בבוקר אני עולה על אוטובוס לריגה, לטביה במרחק של 4 שעות נסיעה. שם מחכה לי הרפתקה חדשה.

____

גלעד מנדלבוים הוא מטייל עצמאי שחי באירופה וכותב באתר המלצות הטיולים - טרולי

הרשמה לניוזלטר

אוהבים לטייל בארץ ובעולם? הירשמו וקבלו המלצות ועדכונים בתחום

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות