טיול אל קוסובו: המטמון החבוי שהתייר המערבי טרם גילה

כשמונטנגרו נשטפת על ידי רבבות תיירים אמידים מרחבי אירופה, ולאלבניה ולצפון מקדוניה מגיעים לא מעט משפחות ותרמילאים, קוסובו היא כל מה שיפה בבלקן בזעיר אנפין

יואב אלעד
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מבט על פרישטינה
יואב אלעד

ב-7 באוגוסט 2016 עלתה הג'ודוקא מאילינדה קלמנדי, לזירה באולימפיאדת ריו, והדיחה בזו אחר זו את יריבותיה בדרכה לזכייה היסטורית במדליית זהב עבור קוסובו. הישגה של קלמנדי עורר התרגשות רבה לא רק מפני שזוהי השתתפותה הראשונה של המדינה במשחקים האולימפיים, אלא גם הודות לסיפורה המיוחד של הספורטאית, שבעבור רבים משיק בנקודות רבות לדרכה הפתלתלה של קוסובו להכרה בינלאומית ולהשלמת המאבק לעצמאות. אף על פי שמדובר בהישגה הספורטיבי הראשון של קוסובו כמדינה, קלמנדי רשמה הישגים רבים בזירה הבינלאומית עוד קודם לכן כשהיא מייצגת מדינות וגופים בינלאומיים אחרים.

בזמן ביקורי בטיראנה בירת אלבניה, מילאו כרזות צבעוניות עם תמונתה של קלמנדי על פודיום הנצחון את רחובותיה של העיר המאובקת. סיפורה של קלמנדי הגיע לאוזניי במקרה במהלך שיחת חולין עם מקומיים בטיראנה, אליה הגעתי במסגרת טיול לאורכו ולרוחבו של הבלקן בסתיו 2016. הפסיפס הפוליטי של מדינות יוגוסלביה לשעבר ריתק אותי מאז ומתמיד, אולם מסיבות עלומות קוסובו "נפלה בין הכסאות" ולא נכללה במסלול המתוכנן.

Pristina, walk in the center of Capitol city of Kosovo

"היא מפה", אמר לי בחור מקומי כששאלתי אותו על הדמות שבכרזה. "קוסוברית גאה. לא הסרבים ולא הרוסים עודדו אותה להתחרות אלא תחושת פטריוטיות אמיתית - היא שנתנה לה רוח גבית". נדמה שהאלבנים בקוסובו ובאלבניה המתינו שנים ארוכות לסיפור סינדרלה תוצרת בית. המחשבה שבמרחק עשרות קילומטרים ממני מתהווה תרבות פטריוטית יחודית ומסקרנת גרמה לי "לחשב מסלול מחדש" ולנסוע מזרחה אל קוסובו.

על אף שטחה הזעום של קוסובו, כמחצית משטח מדינת ישראל, ומיקומה ללא מוצא לים בלב הבלקן, שאלת זהותה הלאומית והגדרתה המדינית עמדה בלב השיח הבילטרלי בין גושים, מדינות, דתות, תפיסות עולם ומנהיגים. אף על פי שהכריזה על עצמאותה ב-2008 וזכתה להכרתן של רוב מדינות העולם, נמנעה המדינה הצעירה מלבקש הכרה רשמית באו"ם מחשש שמוסקבה, בת בריתה של בלגרד, תטיל וטו. כתוצאה מכך מתנהלת קוסובו כיצור כלאיים פוליטי – היא אינה מדינה מן המניין אולם מחזיקה צבא, כוחות שיטור ומוסדות לאומיים, ומשקיעה מאמצים רבים בחיזוק מעמדה הבינלאומי ובשאלת עיצוב זהותה הלאומית.

העיר פרישטינה
העיר פרישטינה צילום: OPIS Zagreb / Shutterstock.com
החלק החדש בפרישטינה
פרישטינה. החלק החדש של העיר צילום: OPIS Zagreb / Shutterstock.com

מלבד סרביה אשר מעמידה חטיבות דרוכות לאורך גבולה הצפון מזרחי של המדינה, גובלת קוסובו גם במונטנגרו, באלבניה ובצפון מקדוניה, כשכל אחת מהן מבקשת לחזק את השפעתה על המדינה הצעירה. נדמה כי רצונן של המדינות השכנות לשמור על אחיזתן בקוסובו נגזר מהתעקשותן למנוע זאת מן האחרות, כשכל אחת מהן מייצגת תפיסות עולם שונות.

"ברציף 9 תעלה על ההסעה לפריזרן. האוטובוס ייצא כשיתמלא", אמר הפקיד המזוקן חמור הסבר בתחנה המרכזית של טיראנה. בשולי התחנה בין רוכלים, פושטי יד ומשפחות בלבוש מסורתי, המתינה מונית השירות לפריזרן, העיר השנייה בגודלה בקוסובו (אחרי הבירה פרישטינה). עליתי למונית השירות ואחריי רבים נוספים שמילאו אותה עד אפס מקום. הכביש הראשי מטיראנה, בירת אלבניה, לפריזרן גדוש ברכבי הסעה ישנים ומאובקים. ראשיתו בפרבריה האינסופיים של טיראנה ובהמשך הוא מתפתל בין מעברי ההרים שבמזרח המדינה. לשאלתי מתי נגיע לגבול, נעניתי בתשובות שונות ומגוונות – "עוד כמה דקות", "כשיתחילו ההרים הגבוהים", "כשנעצור לתדלק". נדמה כי עבור הקוסוברים, שרובם המוחלט מוסלמי ממוצא אלבני, הגבול בין המדינות הוא קו פתלתל וחסר חשיבות שנרשם על מפות ישנות, התבלה ודהה עם השנים על ידי אבק המלחמה ונהרות של רקיה, האפרטיף הפופולרי באלבניה ובקוסובו ואחד הסמלים הלאומיים שלהן.

 לאחר אחד הסיבובים בדרך עברנו לצד מבנה מעבר הגבול ובו מספר חיילים מרושלים שבירכו את הנהג באלבנית. למרבה ההפתעה התחלפה הדרך הצרה והחשוכה באחת בכבישים רחבים ומוארים. בהמשך התברר כי שיקום תשתיות התחבורה במדינה הוא תוצאה של חיזוק השפעת האיחוד האירופי על המדינה ושל עידוד השקעות מטעם גורמים מערביים מאז נסיגת הצבא הסרבי וכניסת כוחות נאט"ו לשמירה על הסדר לפני 20 שנה.

מראה האוטובוסים המאובקים הנעים באיטיות לאורך הכביש המהיר אינו הדיסוננס היחיד שמאפיין את החיים בקוסובו. כשטיילתי ברחובות פרישטינה הבירה לא יכולתי להתעלם ממסגדי הענק ומבתי המלון המצוחצחים שנבנו בצד שיכונים סובייטיים מתפוררים. דיסוננס עגום ומרתק בו זמנית זה, הוא פרי השקעותיהן של מדינות עשירות בעולם המוסלמי, דוגמת ערב הסעודית ונסיכויות המפרץ, שרואות בקוסובו גשר שחשוב לבסס בו את האחיזה כמפתח להשפעתן האסטרטגית על הבלקן כולו. למרבה הצער, השקעות אלו אינן תורמות במישרין או בעקיפין לשיפור איכות חייהם של תושבי המדינה.

פרישטינה
פרישטינה צילום: OPIS Zagreb / Shutterstock.com

קוסובו מונה כיום כמעט שני מיליון תושבים - רובם הגדול מוסלמים ממוצא אלבני ומיעוטם סרבים אורתודוקסים. בין שני הצדדים סכסוך עתיק יומין. האלבנים סבלו מאפליה במשך שנים רבות על ידי השלטון המרכזי בבלגרד, והסרבים מתנגדים בתוקף לעצמאות החבל, ערש תרבותם ושורש הכנסיה האורתודוקסית במדינה. בדייסה הקוסוברית בוחשות כמובן גם בלגרד וטיראנה שכל אחת מהן מעצימה את זהותה הבדלנית של הקבוצה המזוהה עמה. העיירה מיטרוביצה שבצפון המדינה היא עדות כואבת לקרע בין הצדדים. חלקה הדרומי נשלט על ידי ממשלת קוסובו, ועל חלקה הצפוני שולטים בדלנים סרבים. נדמה כי כל החלטה עירונית התלויה בהסכמת הצד השני מטורפדת, וכך צמיחת העיר והתפתחותה נעצרים ולו רק כדי למנוע הפקת תועלת כלשהי בצד השני. את המחיר משלמים כרגיל, תושבי העיירה שרמת חייהם נפגעת בשם מאבק לאומי עיקש.

לצופה מן הצד נדמה כי קוסובו, הקטנה במדינות הבלקן, היא אוצר בלום שאימפריות נאבקות על השליטה בו כדי לבזוז את אוצרות הטבע שלו או את נכסיו התרבותיים, אולם בפועל התמונה טרגית אף יותר. ידיים לופתות נשלחות אל פרישטינה מצד בריסל, בלגרד, מוסקבה, טיראנה, ריאד ומצד מרכזי כוח רבים נוספים אינן אלא אמצעי שנועד לפגוע בכוחם של יריביהם, אך אינו מהסס לפגוע באזרחי קוסובו.

פריזרן
פריזרן צילום: K.choktravel / Shutterstock.com

מה לראות

בניגוד למונטנגרו הנשטפת מדי קיץ על ידי רבבות תיירים אמידים מרחבי אירופה, ולאלבניה ולצפון מקדוניה שהפכו לאחרונה ליעד מבוקש עבור משפחות ותרמילאים, קוסובו היא בבחינת מטמון חבוי שטרם נתגלה על ידי התייר המערבי. הרפובליקה של קוסובו היא מארג עשיר של שמורות טבע, ערים היסטוריות, כפרים מסורתיים ורכסי הרים צחורי פסגות. במרחק של שעתיים וחצי נסיעה מצדה האחד לשני תוכלו לבקר במערת השיש Marble Cave המרשימה ובה חללים אינסופיים של נטיפים, זקיפים ואגמים תת-קרקעיים, לעשות סקי באתר Brezovica שבאלפים האלבניים, לצפות בבעלי חיים נדירים בשמורת הטבע Blijana Park ולשכשך במפלי Mirusha הקרירים והשלווים שבמרכז המדינה.

מערת השיש Marble Cave
מערת השיש Marble Caveצילום: Kagai19927 / Shutterstock.com

נוסף על אתרי הטבע המרשימים במדינה, קוסובו היא תמצית ההתרחשות הבלקנית בזעיר אנפין: סיפור מאבקם של דתות, לאומים, תפיסות עולם ומעמדות, שיתופי פעולה בלתי צפויים, התנגשויות בין אימפריות וסגנונות קולינריים ומוזיקליים יוצאי דופן.

מפלי Mirusha
מפלי Mirushaצילום: Florian Muharremi / Shutterstock

פרישטינה Pristina, הבירה והעיר הגדולה ביותר, היא כרך סואן הממוקם במרכז המדינה. במרכזה ממוקם מיצב ה-New Born שתוכנן על ידי האמן הקוסוברי פיסליק איסמאעילי והוקם תוך עשרה ימים בלבד. הוא נחנך ביום הכרזת עצמאותה של קוסובו בפברואר 2008 והורכב מאותיות מפלדה הכיתוב New Born. בשנים הראשונות צוירו עליו כתובות גרפיטי שונות עם מסרים לאומיים, ובהמשך הוחלט כי צביעתו "תוסדר" באופן רשמי. כך, בכל שנה נצבעות האותיות המרכיבות את כתובתו בצבעים שונים. הפסל מוצב בכיכר מרכזית בעיר לא הרחק משדרות ביל קלינטון שנקראו על שם הנשיא האמריקאי שהכניע את הסרבים, הביא לנסיגתם מקוסובו והפך לדמות נערצת במדינה. מעט לאחר המלחמה הוחלט להציב פסל פלדה מרשים בדמותו לאורך השדרה הנושאת את שמו. בחירת מיקום הפסל למרגלותיו של בלוק סובייטי אפור ורחב ידיים מעוררת תהייה אצל רבים.

מיצב ה-New Born
מיצב ה-New Born. פרישטינה צילום: OPIS Zagreb / Shutterstock.com

לא רחוק משם נמצאת הספריה הלאומית של קוסובו National Library of Kosovo, אחת הדוגמות המרתקות לאדריכלות סובייטית במדינה. הבניין שתוכנן על ידי האדריכל אנדריאה מוטניאקוביץ' ונחנך בשנת 1982 נראה מבחוץ ככנסיה ביזנטית בעלת עשרות כיפות בגדלים שונים. הכיפות מקרות מערך של חללי קריאה שנבדלים זה מזה בגודלם ובכמות האור החודרת אליהם, וחזית מבנה הבטון מעוטרת על ידי קונסטרוקציית פלדה המדומה לרשת דייגים. האדריכל תכנן את הבניין תוך שילוב אלמנטים שונים מן האדריכלות הנוצרית והאיסלמית בבלקן, אולם המבקרים טענו כי התוצאה "מקושקשת" יתר על המידה. בסמוך למבנה הספרייה המרשים ניצבת כנסיה סרבית אורתודוקסית נטושה שבנייתה החלה בשנות ה-90 ונקטעה זמן קצר מאוחר יותר לנוכח המשבר הכלכלי אז. נדמה כי השארת המבנה הנטוש של הכנסיה הסרבית על תילו לצד בניין הספרייה הגדול והמרשים המשמר את אוצרות התרבות האלבנית אינה מקרית.

פרישטינה- הספריה הלאומית של קוסובו
הספריה הלאומית של קוסובו בפרישטינהצילום: Andrii Lutsyk

עוזבים את פרישטינה. התחנה הבאה במסע היא פריזרן Prizren, העיר השנייה בגודלה בקוסובו. פריזרן היא עיר שקטה, רגועה ונעימה יותר מן הבירה. את מרכז העיר חוצה הנהר Prizren Bistrica, ורוב מוקדי העניין ממוקמים במרחק הליכה זה מזה לאורך שתי גדותיו. מרכז העיר הוא מבוך של סמטאות שוק צרות המתלכדות לכיכרות מרכזיות שסביבן בתי קפה, מסגדים ודוכני ספרים. אחת הכיכרות, כיכר שטרוואן Shatervan, מושכת אליה מקומיים לאורך כל שעות היממה, ומומלץ לבקר בה הן בשעות הבוקר המוקדמות והן אחר הצהריים. לצד הכיכר ממוקם מסגד סינאן פאשה Xhamia e Sinan Pashës בעל הצריח הגבוה המתנשא מעל העיר כולה. המסגד הוקם במאה ה-17 על ידי העות'מנים ונבנה באמצעות אבני כנסיות שנהרסו במהלך הכיבושים העות'מניים בבלקן, על פי הסברה המקובלת. הכניסה אליו חופשית אך שעות הפעילות משתנות ומומלץ להתעדכן מראש. קחו את הזמן לשוטט לאורך הנהר ולעבור מדי פעם על גשרי האבן העתיקים המחברים את צפון העיר עם דרומה.

פריזרן משני צידי הנהר
פריזרן צילום: יואב אלעד
פריזרן. גשר מעל הנהר
פריזרן צילום: mastapiece / Shutterstock
פריזרן. ברקע כנסייה סרבית
פריזרן. ברקע כנסייה סרבית צילום: Spumador / Shutterstock.com

העיר Ferizaj היא דוגמה יוצאת דופן לדו-קיום בין מוסלמים ובין נוצרים. במרכז העיר מתחם רחב ידיים שבו ניצבים זה בצד זה המסגד הגדול של מולה ווסלי Big Mosque of Mulla Veseli וכנסיית סנט אורוש האורתודוקסית St. Uroš Orthodox Cathedral. מלבד מתחם הכנסיה והמסגד אין בעיר מוקדי עניין רבים, אולם מומלץ לבקר בה בדרך לצפון מקדוניה או ממנה.

Ferizaj

הכנות לטיול - איך להגיע?

אל קוסובו ניתן להגיע בקלות מכל אחת מן המדינות השכנות. רכבות מסקופיה שבצפון מקדוניה ומקרלייבו שבסרביה מגיעות לקוסובו פעמיים ביום. הנסיעה אורכת כשעתיים וחצי ועולה כ-15 שקלים. אוטובוסים ומוניות שירות יוצאים אל פרישטינה מספר פעמים ביום מן הערים הגדולות בסרביה, במונטנגרו, באלבניה ובצפון מקדוניה. מחיר הנסיעה משתנה בהתאם לעונה, למסלול הנסיעה, למספר הנוסעים ולמצב רוחו של הנהג. כמו כן, קווי אוטובוס מווינה ומאיסטנבול אל פרישטינה פועלים בעונות התיירות וכדאי להתעדכן באינטרנט טרם הנסיעה. בנוסף, נמל התעופה הבינלאומי של פרישטינה משמש לטיסות יומיות מגרמניה, אוסטריה, שוויץ, בלגיה ומדינות אירופאיות נוספות.   

חשוב לציין כי מלחמת קוסובו תמה לפני למעלה מ-20 שנה אולם היחסים עם סרביה נותרו מתוחים ורצוי להתעדכן טרם הביקור בקוסובו. מטיילים רבים טוענים כי הם נתקלו ביחס עוין מצד פקידי גבול סרבים לאחר שראו בדרכונם חותמת של קוסובו, ובחלק מן המקרים אף נאסרה כניסתם לסרביה. בנוסף, מדי פעם מתעוררים עימותים בערים המעורבות ובערי הגבול בין אלבנים מוסלמים ובין סרבים נוצרים. מומלץ להימנע מביקור בתקופות אלו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ