סרביה היא היעד הבא – בזכות שמורות הטבע שלה

ארוכה עוד דרכה של סרביה להפוך ליעד תיירות מסודר או מערבי. יש בה תחושה של ראשוניות, הנוף נהדר, המחירים עדיין מצחיקים ושמורות הטבע עוצרות נשימה. זה כל הקסם

משה גלעד
משה גלעד
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
באניסקה סטנה (Banjska Stena)
באניסקה סטנה (Banjska Stena)צילום: Marko25 / Shutterstock
משה גלעד
משה גלעד

בחנות ספרים קטנה בבלגרד קניתי מפה של סרביה. זו מפה תיירותית שעל כריכתה מתנוססת תמונה יפה – נפתולי הנהר אובאק (Uvac) בדרום מערב המדינה. התמונה הזו, בה רואים את הנפתולים (המיאנדרים) של הנהר, מין זיג-זג ארוך של פיתולים ירוקים בין מצוקי הסלע, היא אחת המפורסמות במדינה. רואים אותה על רבים מהפרסומים, שנועדו למשוך מבקרים לסרביה.

נסענו ארבע שעות מבלגרד לשמורת הטבע אובאק (Uvac Special Nature reserve). הגענו בשעות אחר הצהריים לאזור, העברנו את הלילה ליד העיר נובה וארוש ועם בוקר נסענו (בכביש 29) לחפש את נפתולי הנהר המרשימים. לא דאגתי. אתר כה מפורסם, שמופיע על מפות התיירות, יהיה ודאי משולט היטב, נגיע בלי בעיה. טעות קשה.

סרביה
נפתולי אובאקצילום: משה גלעד

אחרי שחלפנו על פני העיירה סייניקה (Sjenica) פנינו צפונה בכביש 21 הצר והשומם לחלוטין. ספק החל להתגנב ללב. הנווטן בטלפון הורה לנו לפנות בנקודה מסוימת שמאלה, לדרך עפר צרה. על שלט עץ מרוט שניצב בפנייה נכתב משהו בסרבית, באותיות קיריליות לא ברורות. לא הבנו מאומה אבל פנינו. משם נסענו יותר מחצי שעה בדרכי עפר צרות. הספקות המשיכו בהתגנבות יחידים אל הלב. האם כך נראית הדרך אל התצפית הכי מפורסמת בסרביה? לא ייתכן. בסופו של דבר התברר שאנחנו דווקא בדרך הנכונה לאחת התצפיות הכי יפות בהן עמדנו אי פעם.

25 שנה אחרי המלחמה

דרך העפר המשובשת מבהירה כמה ארוכה עוד דרכה של המדינה להפוך ליעד תיירות מסודר או מערבי. השותפות האחרות ביוגוסלביה לשעבר, קרואטיה, מונטנגרו או סלובניה, עשו את קפיצת הדרך הזו כבר לפני עשור או יותר. סרביה עדיין לא שם. זה חלק חשוב מן הקסם העכשווי שלה. אפשר עדיין לגלות אותה לבד. יש בה עדיין תחושה של ראשוניות. הנוף נהדר, המחירים עדיין מצחיקים, בייחוד את מי שבא ממדינה יקרה כישראל, אבל גם הסרבים עצמם שאלו שוב ושוב במהלך השבוע בו ביקרנו במדינה "מה, באתם סתם כך, כתיירים לסרביה? באמת?" התשובה הפשוטה "כן" שימחה אותם. החמיאה להם.

סרביה, כמו שכנתה הקרובה בוסניה, נמצאת עדיין בשלב מוקדם של התאוששות מן המלחמה האכזרית שהתחוללה בשטחה בשנות התשעים של המאה העשרים. ב-1992 החלו כוחות סרביים, בתמיכת הצבא היוגוסלבי, במסע הפחדה וטרור נגד המוסלמים והקרואטים בבוסניה, בשעה שמנהיגי הרפובליקה הבוסנית הלכו בעקבות רפובליקות אחרות והכריזו על עצמאות מיוגוסלביה. פשעי מלחמה רבים בוצעו במהלך המלחמה, בעיקר נגד הבוסנים. הידוע בהם הוא הטיהור האתני מעמק לשבה (Lašva), במהלכו נרצחו כ-2,000 אזרחים בוסנים מוסלמים. ההערכה המקובלת היא שבמלחמה נהרגו כעשרת אלפים בני אדם. שני שליש מהם מוסלמים. המלחמה הסתיימה ב-1994, כלומר לפני 25 שנה.

באזור בו טיילנו, וליתר דיוק, בעיקר בווישגרד, בקרבת מקום ומעבר לגבול הבוסני, התחוללו כמה מן האירועים האכזריים והחמורים ביותר באותה מלחמה. המיליציות הסרביות (הנוצריות) הואשמו לאחר מכן בביצוע מעשי טבח ואונס נוראים באוכלוסייה הבוסנית (המוסלמית).

פצעי המלחמה עדיין לא הגלידו בשתי המדינות. אי אפשר ולא צריך כמובן להתעלם מהם, אבל אם רוצים לצאת ולטייל בשמורות הטבע של סרביה בדרום מערב המדינה – אפשר להניח אותם בצד הדרך לכמה שעות או כמה ימים. את היערות הנפלאים, הנהרות היפים והאגמים הגדולים – גם הטיפשים והאכזריים בבני האדם לא הצליחו להרוס. כיום הם מנסים לשקם אותם ואת עצמם.

סרביה
רחובות בלגרד
רחובות בלגרד צילום: Bobica10 / Shutterstock.com

הנשר הוא הסמל של סרביה  

רכב הגולף השכור נאנק, קפץ והמשיך. באחד הצמתים של דרכי העפר הופיעה המילה Molitva אותה כבר הכרתי. ידעתי שפירושה "המתפלל" ושזהו הכינוי של אחת מנקודות התצפית הטובות ביותר על נפתולי הנהר. התפללתי. לאחר עוד כעשר דקות נסיעה בדרכי עפר הגענו לרחבה קטנה בה חנו שתי מכוניות. מוכר מזכרות ניצב ליד עם בקבוקי ברנדי קטנים ומגנטים למקרר.

סרביה
אובאקצילום: משה גלעד

"המיאנדרים?" שאלתי וסימנתי תנועת פיתול.

הוא חייך עם שיני זהב והצביע על פרצה בגדר שמאחוריו. צעדנו כעשרים דקות בשביל צר שהוביל לשפת המצוק. שם נעתקה הנשימה. 200 מטר תחתינו התפתל נהר האובאק באופן שאפילו בחלומות הפרועים ביותר לא שיערתי. עוד כמה עשרות מטרים הובילו אל מרפסת תצפית קטנה, עשויה עץ, שנראתה כתלויה מעל התהום. תצפית המתפלל שתפילותיו נענו.

סרביה
צילום: משה גלעד
סרביה
התצפיות הגבוהות על עשרות הנפתולים של האובאק מאפשרות למבקרים לצפות גם בפלא השני של האזור – הנשרים המפורסמיםצילום: משה גלעד

מצוקי אבן הגיר הרכים שמקיפים את הנהר אפשרו לו להתחתר בפיתולים מרהיבים. כמה סכרים שנבנו לאורכו במרוצת השנים יצרו אגמים, או מאגרי מים מלאכותיים. הסכרים מספקים חשמל ומאפשרים שליטה בגובה המים לאורך הנהר, דבר שמעורר לא מעט מחלוקות. אלה שמתפרנסים מתיירות רוצים מפלס מים גבוה בנהר. הרשויות הממשלתיות שמפעילות את הסכרים לא תמיד מתחשבות בהם ומשיקולים אחרים גורמים לירידת המפלס. כך היה גם בימי הביקור שלנו. ייתכן שזו עונת השנה – סוף הקיץ וייתכן אף שהסיבות פוליטיות, לפחות כפי שאמרו סביב הנהר.

סרביה
אובאק. אחת התצפיות הכי יפות בהן עמדנו אי פעםצילום: משה גלעד

התצפיות הגבוהות על עשרות הנפתולים של האובאק מאפשרות למבקרים לצפות גם בפלא השני של האזור – הנשרים המפורסמים (griffon vultures) שנכחדו כאן לפני עשרות שנים לחלוטין והושבו לטבע בפרויקט שימור שאפתני. צמד נשרים קשוחי מראה מופיעים גם על דגלה של סרביה. כרגע נראה שהפרויקט מצליח. במהלך יום אחד לאורך הנהר ובהפלגה של כמה שעות לאורכו צפינו בעשרות נשרים. אי אפשר להחמיץ אותם. הם מרחפים מעל הקניון העמוק בתנועות מינימליסטיות, דואים, מחפשים משהו קטן לשים בפה.

 נשר בשמורת הטבע אובאק
נשר בשמורת הטבע אובאקצילום: sduraku / Shutterstock

מהתצפית נסענו בחזרה לכביש, ושני קילומטרים דרומה. אז פנינו שוב לדרך עפר שהובילה, על פי שלט זעיר (בסרבית כמובן) לאתר קמפינג ומעגן סירות על גדת הנהר. כאן שתינו קפה, אכלנו מיני מאפים נהדרים שהסרבים מצטיינים בהכנתם (משהו כמו סופגניות שאוכלים עם קאימאק או עם ריבה טעימה) ואז, בבטן מלאה, עלינו לסירה של בובאן ואסוייביץ' (11 יורו לאדם) שהפליגה במשך כשעה במעלה הנהר למערה גדולה, בה צעדנו עשרים דקות עם פנסים ואז בחזרה למעגן. זו היתה הזדמנות מצוינת לראות מלמטה, מהנהר, את התצפית בראש המצוק, בה עמדנו שעתיים קודם לכן.

סרביה
הזדמנות מצוינת לראות מלמטה, מהנהר, מהסירה של בובאן ואסוייביץ'צילום: משה גלעד

הפארק הלאומי טארה

שלוש שמורות גדולות הוכרזו בחלק זה של סרביה. אובאק היא המרכזית ביניהן. ממזרח לה שוכנת שמורת גוליה (Golija) וממערב לה השמורה המסקרנת יותר – הפארק הלאומי טארה (Tara), הצמוד לגבול עם בוסניה וסמוך למפגש הגבולות המשולש עם מונטנגרו. טארה הוא שמו של רכס ההרים המקומי, שהקניון העמוק של נהר הדרינה תוחם מצפון. הפרש הגבהים העצום – 1,591 מטר גובה בנקודה הגבוהה ביותר ברכס, לעומת 296 מטר במקום הנמוך ביותר – יוצר כמה תצפיות נהדרות מן הפארק על הנהר. אלה המקומות שחיפשנו.

סרביה
צילום: משה גלעד

כיוון שישנו שני לילות בקצה הדרומי של פארק טארה, בכפר של הבמאי קוסטוריצה הצמוד לעיירה מוקרה גורה (Mokra Gora), נסענו אל הפארק מדרום. רוב שטחו של הפארק מכוסה ביערות עצי מחט. הסבך הירוק של היער מקבל ממד חדש, מעורר פי כמה, מיד לאחר שנתקלים בשלטים שפזורים ברחבי הפארק. על השלטים הצהובים מצויר דוב חום והכיתוב בסרבית ובאנגלית מבהיר שיש כאן דובים רבים ושאפשר להיתקל בהם במהלך הטיול. בכמה מן השלטים יש גם הסברים מדויקים מה כדאי לעשות אם פוגשים דוב (לשמור על קור רוח, לא לנופף בידיים, לנסות להתרחק לאט, לא לצעוק ולא לבכות. הדובים לא אוהבים את זה).

מסלול הרכבת ליד מוקרה גורה
מסלול הרכבת ליד מוקרה גורהצילום: CCat82 / Shutterstock.com
תחנת הרכבת בעיירה מוקרה גורה
תחנת הרכבת בעיירה מוקרה גורה צילום: Devteev / Shutterstock
סרביה
טארהצילום: משה גלעד

בכפר הזעיר מיטרוואק (Mitrovac) בלב שמורת טארה יש מרכז מידע מצוין למבקרים, בו מחלקים מפות של שבילי ההליכה בפארק. יש בטארה עשרות שבילים מסומנים היטב, עם הבהרה מדויקת של מספר הקילומטרים ודרגת הקושי בכל שביל הליכה. רוב השבילים הם שבילים יומיים, שמספקים כמה שעות של הנאה.

סרביה
צילום: משה גלעד

כדי להגיע לתצפית שנחשבת ליפה ביותר בטארה נסענו תחילה בדרך עפר משולטת היטב ואז צעדנו ברגל בשביל יפהפה בלב היער לבאניסקה סטנה (Banjska Stena). מרפסת התצפית הזו מעניקה למגיעים אליה מבט פנטסטי על הקניון של נהר הדרינה, על הסכר שבנו עליו ועל כמה מן הפיתולים של הנהר והערוצים שחוברים אליו. התצפית הזו היא מסוג המקומות שאפשר לבלות בהם שעות רבות של הנאה צרופה.

באניסקה סטנה (Banjska Stena)
באניסקה סטנה (Banjska Stena)צילום: Marko25 / Shutterstock

מידע מעשי למטיילים בסרביה

מטבע: בסרביה משתמשים בדינר סרבי. 30 דינר שווים שקל.

יש טיסות ישירות מנתב"ג לבלגרד בירת סרביה. הטיסה נמשכת כשלוש שעות. מחירה כ-250 יורו.

נסענו במכונית שכורה משדה התעופה בבלגרד לדרום מערב המדינה. הכבישים באיכות בינונית ומטה. באזור בלגרד הם טובים יותר וככל שמתרחקים איכותם צונחת. שילוט הוא נושא כאוב ובעייתי כי במקומות רבים יש שלטים רק בסרבית ובאותיות קיריליות חסרות פשר. מחיר הדלק זול מישראל. מחיר המכונית בשכירות כ-40 יורו ליום.

ליד העיר נובה וארוש (Nova Varus) לנו שני לילות במלון בשם Zlatarski Zlatnik. הוא סביר, באיכות בינונית ובמחיר נמוך (כל המחירים בסרביה עדיין נמוכים מאוד). לילה בחדר זוגי כולל ארוחת בוקר עלה כ-50 יורו. המיקום של המלון נוח לסיור בשמורות. http://www.zlatarskizlatnik.rs/

בפארק הלאומי טארה לנו שני לילות בכפר דרוונגרד שהקים הבמאי הסרבי אמיר קוסטוריצה. מחיר חדר זוגי עם ארוחת בוקר 70 יורו ללילה. http://mecavnik.info/en/

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ