ההרים לא זזו, חוץ מהם הכל השתנה: כך יצאנו לטרק באלפים בזמן קורונה

אחרי המון שמועות והנחות מוקדמות, עונת הטיולים בהרים נפתחה באיחור קל. מה השתנה מהקיץ שעבר, ואיך זה מרגיש להיכנס לבקתה בגובה 2,500 מטר עם מסכה?

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בקתה באלפים
האוירה עדיין ידידותית ונעימה, אבל משהו מרגיש פשוט ואישי יותר, גם בין המטיילים עצמם וגם בין בעלי הבקתות למטיילים, הריחוק שנוצר מההמוניות פשוט נעלםצילום: יזהר דמטר
יזהר דמטר
יזהר דמטר

אולי לחיידקים יש מחלת גבהים?

כמדריך טיולים בחו"ל, "זכיתי" בקיץ ללא מטיילים, והחלטתי לנצל אותו לטובת היכרות מעמיקה הרבה יותר עם אחד המחוזות היפים בעולם, האלפים. אני יורד מהרכבת בתחנה אחרי נסיעה של ארבע שעות במזגן אירופאי (כלומר, מזגן שעדיין לא מבין שהעולם מתחמם וחם מאוד בחוץ), מוריד את המסכה סוף סוף ונושם. הולך כמה דקות לתחנה הקרובה ומתחיל לעצור טרמפים במעלה העמק שממנו אני רוצה להתחיל ללכת.

שקט שלא רגילים אליו בעונה הזאת בשנהצילום: יזהר דמטר
האווירה בהרים אופטימית השנה. הממשלות סייעו במגוון הלוואות, וכולם מצפים לתיירים שיבואו השנהצילום: יזהר דמטר

עוברת שעה, ועוד אחת, ואף רכב אינו עוצר. זאת תחנה שאני מכיר היטב ועמדתי בה אי אלו פעמים בחיי, ובכל זאת אף רכב לא עוצר. שוטר עובר מולי, ושואל אם הכול בסדר. אני עונה שאני מעט מתייבש כאן ושואל אולי הוא מגיע למעלה. הוא עונה שלא, אבל מסמן לי עם היד על הפה, כלומר – 'שים מסכה'. אני מחזיר אותה אל הפנים, ואחרי עשר דקות אני כבר בדרך אל היעד. זה השלב שבו הבנתי שהפעם, זה הולך להיות מעט שונה.

אני יורד מהרכב בכפר בגובה 1,500 מטר ומתחיל ללכת. את היום אני מסיים כמה שעות מאוחר יותר בבקתת הרים בגובה של 2,500 מטר, סקרן לראות מה באמת השתנה העונה.

בכניסה לבקתה יש אלכוג'ל שהפך לפריט עיצובי בכל בית, ושילוט שיחזור על עצמו בכל מקום בקיץ הקרוב, מעיין "תו סגול" אלפיני שאינו תלוי במחוז או במדינה. התו לטיולים נוצר בשיתוף פעולה בין המועדונים האלפיניים האירופאים (שת"פ מפתיע במיוחד לאור העובדה שמדובר בגופים שיש להם אגו וגאווה מהמוגזמים שהכרתי). פרטי השילוט מוכרים לנו. להשתעל למרפק, מסכה בחללים ציבוריים, וכל ההנחיות המוכרות.

אני נכנס אל הבקתה, העובדים כולם עוטים מסכות. גם כאן - המון אלכוג'ל בכל מקום, אבל כל ההמולה והחיות שאפיינה את המקומות הללו נעלמה כלא היתה. במעונות שבדרך כלל היו בהם מיטות צמודות יש פתאום מרחב בין מיטה למיטה. אל שולחנות האוכל שהתרגלנו לחלוק עם עוד מטיילים מכלי הגשה מרכזיים, כל אחד מגיע עם כליו הוא ומקבל מנות אישיות. מה שבולט יותר מכל זה השקט, שאינו מאפיין את המקומות האלו.

גם באלפים, קיץ בלי מטיילים כמעטצילום: יזהר דמטר
בכניסה יש אלכוג'ל שהפך לפריט עיצובי בכל מקוםצילום: יזהר דמטר

אני חייב להודות שזה די נחמד. בקתות ההרים באלפים הפכו להיות יותר ויותר פופולריות בשנים האחרונות (דבר מבורך לכשעצמו) אך עם זאת הפכו לעתים למעט צפופות ורועשות מדי. פתאום כל זה נרגע. האווירה עדיין ידידותית ונעימה, אבל יש באוויר משהו פשוט ואישי יותר, בין המטיילים עצמם ובינם לבין בעלי הבקתות. הריחוק שנוצר מההמוניות פשוט נעלם.

אנדראה בעל הבקתה שאצלו שהיתי גם בעבר עם קבוצות ואני יושבים לשוחח, עכשיו יש לו זמן. הוא אומר שהמחלה האמיתית שהווירוס הביא איתו היא הפחד של אנשים אחד מהשני. הוא תושב פיאמונטה, אחד המחוזות האיטלקיים שנפגעו בצורה הכי קשה מהמגפה ומספר שהכפר שלו (ועוד כפרים רבים אחרים) שיושב בראש עמק בגובה 1,600 מטר, היה פשוט סגור ומסוגר מאחורי מחסום במשך חודשיים כמעט. מזון הם קיבלו במשאית של המשטרה שהגיעה אחת לשבוע. זה הותיר אצלו תחושה קשה. הוא איטלקי גדול, עם זקן עוד יותר גדול, ולשמוע אותו מדבר על טראומה זה משהו שלא חשבתי שיקרה לי.

אחרי השיחה הקצרה הוא מתעשת, מחייך פתאום ומדגיש כמה הוא שמח שפתח השנה ושמטיילים חזרו. "הווירוס החברתי" שאותו חווה אנדראה חושש מהרים גבוהים, וכאן שוב מרגישים נעים ובטוח. אנחנו שותים את הליקר שהוא מכין, "זה הרבה יותר מוצלח מכל הרמדסיבימשהו שלהם", הוא מסנן.

"בקושי עם החבר שלי ביליתי שלושה שבועות בסגר"

מילה, בעלת בית הארחה שוויצרי לא רחוק מהמון בלאן – דווקא לא פתחה השנה. באזור תיירותי פופולרי בשוויץ שנקרא "אנגדין" (תהיתי, יש במדינה הזו אזור שאינו תיירותי פופולרי?) בית מלון שלם עם עובדיו ואורחיו הונחה להיכנס לסגר של שבועיים, מקרה דומה לספינה "דיאמונד פרינסס". מהרגע שהיא שמעה על המקרים הללו, השאלה של האם לפתוח או לא, הפכה להיות דרמטית הרבה יותר. "מצד אחד, אני לא אפתח, אקבל מעט דמי אבטלה, ואהנה כמוך מההרים. מה רע?" היא אומרת. שנייה אחרי כן החיוך יורד מהפנים והיא ממשיכה: "אבל אני לא באמת מסוגלת, אני רק מדמיינת את אבא שלי. מה הוא היה אומר לי על החלטה כזאת, אם היה יכול...". נפגשנו באמצע יוני. מאז, החלפנו כמה מיילים, ובשבוע שעבר היא הכריעה סופית שהקיץ הזה אבוד, היא כבר לא תיפתח. המקרה באנגדין הפחיד אותה מאוד – "לא רק שאני אהיה אחראית להידבקות, אני אצטרך לטפל בכולם את כל הזמן הזה? בקושי עם החבר שלי ביליתי שלושה שבועות בסגר".

יש משהו עוצמתי בטיול לבד מול הנוף הזהצילום: יזהר דמטר
'הווירוס החברתי' שאותו חווה חושש מהרים גבוהיםצילום: יזהר דמטר

בניגוד לצרפת ואיטליה, שוויץ המשיכה את התמיכה הכלכלית עמוק לתוך הקיץ. מה שגרם לרבים מהמקומות שאינם "חיוניים" לטיולים (כמו בקתות הרים, שבהוראת המחוזות כן נפתחו) להישאר סגורים. "חכה תראה את הגינה שלי כשתבוא בשנה הבאה, אתה לא תזהה אותה בכלל", היא מסיימת את ההתכתבות האחרונה. אין ספק שתמיכה כלכלית היא זכות-יתר אדירה, אך חיונית לשימור המשאב התיירותי לשנים הקרובות.

יעלים מחוץ לבקתה, מרמיטות על השבילים

את הריק שנוצר כשלא היו מטיילים עד השבועיים האחרונים, מילאו בעלי החיים. כמו תמונות חזירי הבר מחיפה, תמונות של מרמיטות חוצות כבישים בכפרים ההרריים מילאו את הרשתות החברתיות והדבר ממשיך גם כשעולים לטייל בהרים. השנה באלפים נוצרו תנאים מעולים לטיולים, ירד שלג רב בחודש מאי, והוא עדיין מעטר את ראשי ההרים והמעברים הגבוהים. השלג דחק את בעלי החיים מעט יותר נמוך יחסית לעונה, ואפשר לפגוש בהם בקלות השנה. בשל אותה סיבה, השנה יש גל פריחה אינטנסיבי במיוחד יחסית לסוף יוני בגבהים בהם אנחנו בדרך כלל מטיילים באלפים.

כריסטינה, שמנהלת בית הארחה צנוע באחד הכפרים למרגלות הר "ויזו" בגבול צרפת איטליה אמרה כי נראה שכולם חיכו לצאת מהסגר הזה: השלג, בעלי החיים ובעיקר הפרחיםצילום: יזהר דמטר

"נראה שכולם חיכו לצאת מהסגר הזה: השלג, בעלי החיים ובעיקר הפרחים", אומרת כריסטינה, שמנהלת בית הארחה צנוע באחד הכפרים למרגלות הר "ויזו" בגבול צרפת איטליה. "הם פיצוי נהדר על זה שהיינו סגורים בשלג כמו במלחמה".

האווירה בהרים אופטימית השנה. הממשלות סייעו במגוון הלוואות, וכולם מצפים לתיירים שיבואו לחופשת קיץ, סתיו או חורף. היה פחד שהאירופאים, שהיו סגורים במהלך החורף הקודם, לא יצאו לחופשה השנתית, אך בעידוד הממשלות נראה שזה יקרה כרגיל, במיוחד בגבולות היבשת עצמה. ישנן כמה הנחיות חדשות כמו שבשל צמצום מקומות הלינה בכל מתקן, חובה להזמין מקום מראש, ורק במתקני הארחה כמו מלונות או אכסניות גם מקבלים מצעים ושמיכה. לבקתות חובה להביא שקי שינה, משום שאין יכולת לכבס כל כך הרבה בכל יום באותם מתקנים. מעבר להנחיות הריחוק החברתי וההקפדה על היגיינה, אין כל הנחיות חדשות או שינוי משמעותי במתקנים עצמם.

ההרים לא יזוזו לשום מקום ועוד נחזור ללכת יחד בשבילים, רק עניין של סבלנות.

___

יזהר דמטר הוא מדריך טיולים ומטייל עצמאי ברחבי העולם. בימים אלה הוא מתגורר בדרום צרפת.

יזהר דמטר

יזהר דמטר הוא מדריך טיולים ומטייל עצמאי ברחבי העולם, כותב למדור הטיולים בהארץ

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ