במרחק חצי שעה מבריסל מסתתרת פנינה היסטורית שהתיירים עוד לא כבשו

חיפשתי יעד שקט ויפה, אבל נטול תיירים, שיהיה גם נוח ומתאים לאשה שמטיילת לבד. בזמן שכל התיירים מצטופפים בברוז', מכלן עוד לא עלתה על מפת התיירות. איזו טעות

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מכלן
ענבל טור-שלום

מֶכֶלֶן לא נמצאה ברשימת היעדים אליהם רציתי להגיע. למען האמת, אפילו לא ידעתי שקיים מקום כזה. אבל כשהרגשתי צורך לברוח מהשגרה ורציתי קצת שקט מאנשים, התחלתי לחפש יעדים קטנים כאלה שאיש לא מכיר, והם קלים לטיול, ידידותיים לאשה שמטיילת לבד, לא עמוסים ולא רחוקים מדי. חבר איטלקי המליץ על מכלן, שנמצאת באמצע הדרך בין בריסל לאנטוורפן, במרחק 20 דקות נסיעה ברכבת מכל אחת מהן, והפור נפל.

רחוב הקניות במכלן בעת שקיעה
רחוב הקניות במכלן בעת שקיעה צילום: ענבל טור שלום

אז מה היה לנו שם?

לפי החור בלו"ז שלי, וגם לפי המלצת החבר האיטלקי, החלטתי להקדיש למכלן בערך יומיים. סימנתי מקומות שנראו לי מעניינים על מפת מכלן בגוגל, ויצאתי לדרך. צעידה, אוטובוס, רכבת שמאחרת, פספוס הרכבת מרוטרדם אל מכלן. המתנה של שעה. רכבת למכלן. הגעה בשתיים בצהרים. פתקית לעצמי - רוצה להיות עצמאית באמת? סעי במכונית.

אמנות רחוב
אמנות רחוב במכלן. פשוט להוציא מצלמה ולהתחיל לצלם צילום: ענבל טור שלום

קורס מזורז על ההיסטוריה של מכלן

מכלן היא עיר באזור פלנדריה, במחוז אנטוורפן, כלומר צפון בלגיה. השפה השלטת כאן היא הולנדית בדיאלקט מקומי ובמבטא משעשע ומקסים. ישנם ממצאים להתיישבות במקום כבר בזמן הרומאים, וכשהאימפריה הרומאית התפוררה, שבטים גרמנים השתלטו על האזור. כמה מאות מאוחר יותר, בתחילת המאה ה-13 מיסיונר (אירי או סקוטי, הדעות חלוקות) שהגיע לאזור בנה בה מנזר והחל בבניית קתדרלה.

בהילוך היסטורי מהיר על השנים, העיר עוברת לידי הדוכס מבורגונדי ובהמשך לראשותה של הדוכסית מסבויה מרגרטה מאוסטריה, אז הפכה מכלן לבירת ארצות השפלה. במהלך המאה ה-16 עם העברת מוסדות הממשל רבים לבריסל, הלכה השפעתה הפוליטית של מכלן ונחלשה. כדי לשמור עוד קלף אחד אצלה, העיר הכריזה על הקמת מועצת הארכיבישופים של מכלן, מי שניהלה את הצד הדתי של האזור שלימים הפך להיות בלגיה המוכרת לנו.

מכלן
משאירה טעם של עוד. מכלןצילום: ענבל טור שלום

במהלך מלחמת 80 השנה, הספרדים החריבו את מכלן ולאחריה, החלו את בנייתה מחדש. עם הגעת המהפכה התעשייתית לשעריה, מכלן הפכה למקום מפגשן של מסילות הרכבת באזור, מה שגרם לגרמנים במלחמת העולם השנייה לבחור בה כתחנת מעבר בה ירוכזו יהודים, צוענים ואזרחים אחרים מבלגיה בדרכם למחנות ההשמדה.

שילוט צבעוני במכלן
מכלן. הכי רחוקה מברוז'צילום: ענבל טור שלום

הכל מתחיל בקתדרלה

כבר בצעידה מתחנת הרכבת אל בית הבד אנד ברקספט שלי, שלפתי את המצלמה. בניינים מתקופות שונות בנויים זה לצד זה, ובין לבין אמנות רחוב, נהר, גשר, פסלים, חנויות, כנסיות ואנשים. לא המונים ולא יותר מדי תיירים. שינוי מרענן בהשוואה לברוז'. לאחר הצ'ק אין, לבשתי את המסכה שאומרת "נא לא לדבר איתי" ויצאתי לחקור את מכלן.

קתדרלת סנט רומבולדס
קתדרלת סנט רומבולדס והכיכר המרכזיתצילום: ענבל טור שלום
קתדרלת סנט רומבולדס
קתדרלת סנט רומבולדסצילום: ענבל טור שלום

זוכרים את המיסיונר שבנה את הקתדרלה ושלא ברור אם הוא אירי או סקוטי? ובכן, האגדה מספרת שהוא גם קבור בה. המיסיונר קרא לקתדרלה על שמו - סנט רומבולדס. הקתדרלה נמצאת בלב העיר העתיקה ומגדלה המתנשא לגובה של 97 מטרים, הפך אותה לאחד מסמליה של מכלן. הכניסה לקתדרלה ללא תשלום ומי שזקוק לשעת כושר, מוזמן לשלם כרטיס כניסה למגדל ולטפס 514 מדרגות לולייניות. שילמתי וטיפסתי, התנשמתי ונשפתי, נעצרתי והמשכתי, הזעתי והגעתי. הנוף הנשקף מראש המגדל שווה כל התנשפות בדרך. מהתצפית המשגעת ניתן לראות את כל העיר וגם מעבר לה, עד לאופק.

 מבט מקתדרלת סנט רומבולדס
מבט מקתדרלת סנט רומבולדסצילום: ענבל טור שלום

הבונוס היה, שבדיוק בימים שביקרתי בעיר, נערכה במקום תחרות נגינה בקריון. תשאלו: תחרות במה? קָרִיוֺן? קריון הוא הוא כלי מוזיקלי המורכב ממספר רב של פעמונים עשויים ברונזה שמצלצלים יחדיו באמצעות דוושות עליהן הנגן לוחץ או מקיש. המוטות והדוושות מפעילות מערכת מנופים המקישה באמצעות פטישון מתכת על הפעמון. קריונים מותקנים לרוב במגדלי פעמונים או במגדלים של כנסיות והתחרות נערכה ממש בתוך המגדל בחדר נפרד אליו לא יכולתי להציץ, אבל בהחלט יכולתי להקשיב.

בירה קרה בכיכר הרגועה

כמו בכל עיר אירופאית מסודרת, הקתדרלה נמצאת בלב מרכז מכלן. בצדה האחד של הכיכר השוק הגדול, ובצדה השני נמצא בית העירייה. במכלן בית העירייה הוא קומפלקס של שלושה בניינים משלוש תקופות שונות. כשעומדים מול בית העירייה מגלים שהצד השמאלי בנוי בסגנון גותי מקסים, ואילו הבניין הימני שימש את שועי תעשיית הבדים במאה ה-13. לבניין הימני מגדל תצפית שמעולם לא סיימו את בנייתו, אך הוא הוכרז כאתר מורשת עולמי. מאחוריהם נמצא בניין חדש יחסית שנקרא בית המֶכֶלֶרים.

מכלן
ממש כמו ללכת בין מבנים מהאגדות. מכלןצילום: ענבל טור שלום

הבניינים סביב הכיכר (שנקראת חרוֹטֶה מארקט), נבנו בתקופות שונות ובסגנונות שונים, כולל מתקופת הרנסנס מהמאה ה-16 ורוקוקו מהמאה ה-18. בשנת 2004 הכיכר הפכה לאזור ללא תנועת כלי רכב ובמהלך החפירות לבניית חניון תת קרקעי מצאו באר ורחוב מהמאה ה-13. בשבת בבוקר מתקיים בכיכר שוק גדול שמצדיק את שם המקום.

באמנות רחוב במכלן
בין שימור לפיתוח. מכלןצילום: ענבל טור שלום

לכיכר הגעתי לאחר שעת הכושר במגדל, בהיותי אדומה ומיוזעת. התיישבתי בטרסה של אחד מבתי הקפה, תחת השמשייה, ממוקדת מטרה: בדיקת איכות לבירה מקומית קרה שתשיב את רוחי בחזרה. לגמתי את הבירה לאט, וכך גם המחשבות שבראשי, עברו לאט, תוך התבוננות על העוברים והשבים החוצים את הכיכר.

סמטאות צרות וחצרות חבויות

ממרכז העיר יצאתי לחפש את הבחיינהוף, ובמכלן יש שניים, אחד קטן ואחד גדול, ושניהם נמצאים בצפון מערב המרכז העתיק. בחיינהוף הוא השם של קבוצת מבני מגורים קטנים, שנבנו החל מהמאה ה-13 על ידי עשירי העיר או על ידי הכנסייה בארצות השפלה, עבור נשים עריריות, שנקראו בֶּחַיינֶן. לבחיינהוף יש חצר פנימית ובדרך כלל גם חומה בעלת שער אחד או שניים, כך שהנשים יכלו לסגור את השערים ולהיות מוגנות. מעין דיור ציבורי של המאה ה-13. ברבות השנים חלק מהבחיינהוף של מכלן נהרסו ורוב החומות כבר אינן, אבל ב-20 השנים האחרונות העיר עוברת תהליך שימור, שחזור ושיפור וגם קבוצת המבנים מקבלת תשומת לב. החלקים ששוחזרו מקסימים, הרחובות הצרים שקטים ומטופחים, ממש כמו ללכת בין מבנים מהאגדות.

הסמטאות של מכלן
הרחובות הצרים שקטים ומטופחיםצילום: ענבל טור שלום

בירה טעימה במבשלה עתיקה

אני ממעטת בשתיית בירה בדרך כלל, אבל אם כבר אחטא בקלוריות שלהן, אעדיף בירות בוטיק ויצרנים קטנים. לכן כשהבטן התחילה לקרקר והחשק לבירה התחיל לנקר לקחתי את עצמי אל מבשלת הבירה הֶט אַנְקֶר. המבשלה פעילה עוד מהמאה ה-15, מה שעושה אותה לאחת ממבשלות הבירה הפעילות העתיקות ביותר בבלגיה. המבשלה ממוקמת בשולי הבחיינהוף הגדול עד היום. כששארל הראשון דוכס בורוגונדי שלט באזור, הוא החליט שהבחיינן לא ישלמו מיסים והיטלים על הבירה שבישלו עבור בית החולים שלהן. משפחת ואן בריידאם רכשה את המבשלה בשנת 1872, והם הכניסו מצד אחד מיכשור חדיש (יחסית לאותה תקופה) ועם זאת שמרו על המתכונים המסורתיים. כשהדור החמישי בשושלת מבשלי הבירה נכנס לתפקידו בשנת 1990 הוא מינף את כל העסק והיום הט אנקר הם אימפריה מקומית קטנה שכוללת בנוסף למבשלת הבירה גם מזקקת וויסקי, בראסרי ומלון. הבירה שלהם בהחלט שמחה אותי, כמו גם המלצר החמוד שענה על כל שאלה בניגון בלגי "זֶייקֶר" (בוודאי).

מעגן שיבולת השועל
מעגן שיבולת השועל צילום: ענבל טור שלום

מונופול מסחרי ושלושה בניינים יפהפיים

טיול לעת ערב הביא אותי אל אחת הפינות הכי יפות בעיר, שלא כדאי לפספס בעיקר אם אתם חובבי צילום: שילוב של בניינים יפים והשתקפויות במים. מעגן שיבולת השועל ובהולנדית Haverwerf, אלו שלושה בניינים שנבנו במאות ה-16 וה-17 על גדת נהר הדייל. במקור סוחרי שיבולת השועל פרקו כאן את סחורתם ופה נערך המסחר בדגן זה. באותן שנים למכלן היה מונופול על סחר בשיבולת שועל וספינות עם מטען היו מחויבות לעגון תחילה במכלן ולהציע את סחורתן במשך שלושה ימים. הסחורה שסוחרי מכלן לא קנו היתה מועמסת בחזרה לספינה, על מנת לנסות ולמכור אותה בנמל אחר.

מעגן שיבולת השועל
מעגן שיבולת השועל צילום: ענבל טור שלום

הבניין הפינתי נקרא גן העדן הקטן מכיוון שהעיטורים שמעל החלונות מתארים את סיפור אדם וחווה והגירוש מגן עדן. הבניין האמצעי נקרא השטן הקטן וחזיתו הבנויה מעץ היא אחת מהחזיתות הכי יפות בבלגיה. הוא נקרא כך בשל דמויות השטן שמשמשות כעמודים תומכים מתחת לחלון המרכזי של המפלס הראשון. בעבר הבניין נקרא הבן האובד וגם כאן הסיפור מאויר מעל הדלת הראשית. הבניין השמאלי נקרא סנט ג'וזף. במרכזו תוכלו לראות את סנט ג'וזף עם ישו כילד.

גינות ואכסניות או לא להיות

את היום השני הקדשתי לכל אותם מקומות אותם מייעדים במכלן למעט התיירים שמגיעים אל העיר. תכננתי לפחות לעבור לידם, להציץ, לצלם ולהמשיך הלאה. עוד בתכנון היה לבחור בכמה שיותר רחובות קטנים ולהשתדל לא לעבור באותו רחוב פעמיים. המקום הראשון ברשימה היה בית המחסה של מנזר סנט טרונד שנמצא ליד "המים הירוקים", שריד לכניסה הישנה לעיר, שנקרא כך בגלל צמח עדשת המים שכיסה את נחל מלאן.

המים הירוקים
בית המחסה של מנזר סנט טרונד שנמצא ליד "המים הירוקים"צילום: ענבל טור שלום

בית המחסה עצמו נבנה במאה ה-16 על-ידי המנזר הבנדיקטיני, כאכסנייה ששייכת לו. מיקומו בתוך תחום החומות נועד לשמש גם את המבקרים בעיר, ובעת מלחמה לשמש כמקלט שהציע הגנה לשוהים בו. מבחינת המנזר, בניית האכסנייה נועדה לחזק את הקשר עם הארכיבישוף. כיום המבנה הוא חלק מארמונו של הארכיבישוף האזורי.

מאחורי המבנה נמצאת הגינה השקטה של הארכיבישוף ובצדה השני נמצאת האכסנייה של מנזר טונגרלו שנבנה במאה ה-15. בימים אלה הבניין מאכלס את בית המלאכה המלכותי דה ויט לשטיחים ארוגים ולשחזורם. בית המלאכה מפורסם ברחבי העולם בזכות שחזור ותיקון שטיחי קיר יקרי ערך בעבודת יד. הם עושים זאת על ידי שיטה מיוחדת לניקוי אותה הם פיתחו במקום. לדה ויט יש גם אוסף יוקרתי של שטיחי קיר עתיקים ומודרניים. אם השער פתוח, צעדו אל הגינה היפה, תוכלו לראות בה צמחים ופרחים בהם כאלו שמשולבים גם בשטיחי הקיר העתיקים.

הגינה השקטה והמים הירוקים
פינות חמד בהן תוכלו לשבת לנוח ולהירגע מהמולת העירצילום: ענבל טור שלום

הגינה השקטה

הגינה השקטה היתה חלק מהגן ההיסטורי של ארמון הארכיבישוף. אחרי שנים של שיפוצים, היא שבה ונפתחה לקהל הרחב במרץ 2019. על אף זמן השיפוץ הארוך, מדובר בגינה לא מאוד גדולה, מדשאה, עצים ופרחים, שבילים, ספסלים ופינות חמד בהן תוכלו לשבת לנוח ולהירגע מהמולת העיר. איזו המולה? אין המולה. סתם להירגע ותעשו את זה בשקט בבקשה. חוץ מזה, יש מפה זווית מצוינת לצלם את מגדל קתדרלת סנט רומבולדס. מה שכן, הגינה השקטה פתוחה לקהל הרחב בימי רביעי בלבד בין השעות 13:00 עד 17:00 ובחודשי הקיץ (מאפריל עד ספטמבר) אפילו עד 19:00, ובשבת וראשון בין 17:00 ל-21:00.

סדקים במסכה או כששני צלמים נפגשים

בעיר העתיקה של מכלן קיימות שמונה כנסיות עתיקות, אך לא לכולן ניתן להיכנס. חלק פתוחות לקהל הרחב בזמנים מוגבלים. ההתמכרות שלי היא צילום בניינים מבחוץ ומבפנים בכלל, וצילום כנסיות וקתדרלות בפרט. זוהי הסיבה ששמתי פעמיי אל הכנסייה הגותית של סנט קתרין שנבנתה במאה ה-14 באזור בו האוכלוסייה המקומית בעת בנייתה היתה ענייה יחסית וזה בא לידי ביטוי במבנה עצמו. לדוגמה, הקמרונות עשויים עץ ולא אבן, מה שלא פוגם כהוא זה ביופיה  של הכנסיה. שאלתי אם מותר לצלם. והשומר ענה: "זֶייקֶר".

הכנסייה הגותית של סנט קתרין
הכנסייה הגותית של סנט קתרין צילום: ענבל טור שלום

היה ברור שמאוד מסקרן אותו איך יוצאות התמונות, אז הראתי לו והשיחה התגלגלה. מיד התברר ששמו חירט והוא כלל לא שומר, אלא פנסיונר מתנדב בתפעול הכנסייה כאתר תיירות. הוא נולד וגדל במכלן, משפחתו עדיין כאן והוא חובב צילום. כטוב ליבנו בשיחה על זמני חשיפה, קומפוזיציה וכל המילים שגורמות לעיניי צלמים לנצוץ, שאלתי את חירט אם אפשר לעלות לקומת העוגב ולצלם את הכנסייה משם. חירט סגר צמצם בעיניים ואמר: "באופן עקרוני אסור, אבל את יודעת מה, בשבילך…"

מכלן
בעיר העתיקה שמונה קתדרלות שיעוררו עניין בכל מי שחוב צילום מבניםצילום: ענבל טור שלום

נוף אנגלי בגן צרפתי

לטובת לקיחת החלטות הרות גורל וחישוב מסלול מחדש, התיישבתי להפסקה קלה על הטרסה של בית קפה קטן, בסיסי ולא יומרני ברחוב צדדי, והזמנתי שוב בירה מקומית, אלא מה. הבירה נגמעה, ההחלטה נלקחה, ושמתי פעמיי אל טחנת המים העתיקה. הדרך עברה דרך הקראודטאון, הפארק הציבורי הגדול במרכז העיר העתיקה, שהוקם עוד בימי הביניים כגן בוטני. בהמשך הוא הפך לגן צרפתי ולבסוף לפארק עירוני בסגנון גן אנגלי.

קראודטאון
קראודטאוןצילום: ענבל טור שלום

בשנת 2005 החלו התכניות לשיפוצו בהתאם לעקרונות הפארק ההרמוני והירוק. משרד אדריכלי נוף הכין תכנית שהתבססה בחלקה על העיצוב המקורי. באזורים מסוימים כבר לא ניתן היה לשחזר את הגן ההיסטורי ולכן בחרו בפרשנות עכשווית. הפארק החביב מלא בתיכוניסטים מבית הספר הסמוך, שיושבים בחבורות רעשניות או בזוגות מתבודדים.

טוחנים מים

טחנת העץ העתיקה, הוולמולן הייתה חלק ממערך טחנות מים בימי הביניים שוויסתו את גובה מפלס המים בנהר הדייל. כאשר הוסט הנהר כולו לנתיב שונה, הטחנות הפכו למיותרות ולכן נהרסו ורק הוולמולן נשארה. 

טחנת המים והבזיליקה של גבירתנו האנסוייק
טחנת המים והבזיליקה של גבירתנו האנסוייק צילום: ענבל טור שלום
טחנת המים והבזיליקה של גבירתנו האנסוייק
טחנת המים ופסי הרכבת צילום: ענבל טור שלום

היפ אנד שיק

אזור הפיסמארקט (פ' רפויה, כמו פיש באנגלית, רק עם ס' בהולנדית), שוק הדגים לשעבר, הוא ה-מקום לצאת אליו בערב במכלן. אם אזור החרוֹטֶה מארקט מציע מקומות יותר קלאסיים, הפיסמארקט הוא אזור בילוי צעיר עם מסעדות מסוגננות, ברים טרנדיים, פאבים ובתי קפה שמלאים במקומיים צוהלים ושמחים. זה האזור לאכול מולים, לשתות אפרול שפריץ או בירה בלגית ולראות היכן מבלה הקהל הצעיר של מכלן.

נהר הדייל בעת שקיעה
נהר הדייל בעת שקיעה צילום: ענבל טור שלום
נהר הדייל בעת שקיעה
נהר הדייל בעת שקיעה צילום: ענבל טור שלום

עם בטן מלאה, ראש כבד וכרטיס זיכרון עמוס יצאתי להליכה על השביל הצף שלאורך נהר הדייל. לטייל כל כך קרוב למים בעת שקיעה בסמוך לבתים הישנים, הגשרים והציפורים זו חוויה אחרת.

מכלן

הקשר היהודי

לפני החזרה לאמסטרדם, היו לי כמה שעות פנויות אותן הקדשתי לביקור בקַזֶרְנֶה דוֹסין; המוזיאון לזכר היהודים, הצוענים ומיעוטים נוספים שנרצחו במהלך מלחמת העולם השנייה. המוזיאון ממוקם בתוך המחנה הצבאי לשעבר, שם רוכזו המגורשים ושם העלו הגרמנים את קורבנותיהם אל הרכבות שנסעו בכיוון אחד. המוזיאון מרתק, מרשים ומצוין. ההסברים על האירועים בבלגיה ובצפון צרפת ברורים וממצים, כולל רקע על אנטישמיות ומדוע לא הייתה התנגדות. המוזיאון בודק גם מה זו אלימות מאסיבית, ואיך כל זה יכול להביא לרצח עם.

קַזֶרְנֶה דוֹסין
קַזֶרְנֶה דוֹסין צילום: ענבל טור שלום

את הביקור במוזיאון סיימתי בקומת הגג, שם ניתן לשאוף אוויר צח, שהיה נחוץ אחרי הביקור, ולצפות בפעם האחרונה מגבוה על העיר והסביבה.

שלא כמו לברוז', למכלן לא היה סרט קולנוע שישים אותה על המפה. כשלפני כ-20 שנים החליטו המכלנאים כי הם רוצים להחזיר עטרה ליושנה הם החלו בהכנת תוכניות לשיפוץ ושימור העיר ביחד עם תוכנית שיווק שתמצב את מכלן כיעד תיירות מועדף ולא רק על אוהדי כדורגל. במכלן אין חנות שוקולדים בכל פינת רחוב ואם חשקה נפשכם בוופל בלגי, ממש צריך להשקיע בחיפושים, אבל מצד שני אין נחילי תיירים שיחסמו את הדרך וייכנסו לפריים. מקומות רבים בעיר עדיין בתהליך שיפוץ, רואים את ההשתדלות והכוונה בכל מקום, ובניגוד לברוז' היא גם לא נראית כמו בונבוניירה מלאכותית וטוב שכך. במכלן יש אותנטיות בלגית ותושביה נחמדים ומסבירי פנים. הם עובדים קשה כדי להפוך את העיר שלהם למקום שנעים וטוב לחיות ולטייל בו. בינתיים נראה שזה לאט אבל מצליח.

מכלן
עוד לא עשו עליה סרט. וזה המזל שלה. מכלןצילום: ענבל טור שלום

ישבתי ברכבת, הסתכלתי על הנוף השטוח של ארצות השפלה, עם שמחה בלב על הבריחה הקטנה שפירגנתי לעצמי ועם טעם של עוד. כן, גם לבירה חַאוּדֶן קרוֺֹלוּס של הט אנקר.

____

ענבל טור-שלום, חיה באמסטרדם משנת 2010, צלמת ומדריכת טיולים בהולנד.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ