שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מאת משה גלעד
Grafton Street Mall
Grafton Street Mallצילום: jamegaw / Shutterstock.com
מאת משה גלעד

משהו מוזר מאוד קורה בדבלין. אפילו תושבי העיר לא מצליחים להבין איך לפתע פתאום, מבלי שנעשה או נבנה דבר מה ממשי, נהפכה בירת אירלנד לעיר הכי "נכונה" במערב אירופה. כלומר, זאת שאליה מגיעים התיירים המעודכנים, שיודעים לאן נושבת הרוח. הנתונים שמתפרסמים על דבלין מרשימים ומשעשעים באותה מידה: באחת מערי הבירה הקטנות ביותר באירופה, שבה מתגוררים פחות ממיליון תושבים, פועלים בימים אלה 1,000 פאבים. לפי הספירה האחרונה, בעיר מנגנות 900 להקות פעילות. רובן עוסקות ברוק, כיאה לממשיכות דרכה של "יו 2", אבל רבות מקדישות את זמנן גם למוסיקה אירית עממית.

מספר הסופרים, המוסיקאים, האמנים והמשוררים שחיים בעיר מרקיע שחקים. העובדה שהעוסקים במקצועות אלה פטורים ממס הכנסה באירלנד תורמת כמובן לגידול במספרם, אבל רוב המהגרים החדשים שהגיעו לעיר כדי לעסוק באמנותם מצהירים בכל ראיון שבאו לדבלין בגלל האווירה המיוחדת, המורשת הספרותית (זו בכל זאת עירם של ג'ויס, ייטס ובקט), האנשים המקסימים והבירה המצוינת. בין האנשים המפורסמים שקנו לאחרונה בתים בדבלין אפשר למצוא את חברות ה"ספייס גירלז" לשעבר, רוברט דה נירו, ג'וני דפ, שון פן, מוריסי וחברי להקת "סטטוס קוו". אליהם יש להוסיף את ואן מוריסון, בונו ואחרים שכבר מתגוררים בעיר. בפאבים של דבלין נוהגים לומר שהמפורסמים האלה הם כמו אלוהים - אף אחד לא ראה אותם, אבל טוב לדעת שהם שם. השמות האלה בוודאי לא מזיקים לענף התיירות.

עדות נוספת לפופולריות הגדולה של דבלין היא חברת התעופה האירית המשגשגת ריאן אייר. החברה, המתמחה בטיסות זולות במיוחד, הזמינה מחברת בואינג 22 מטוסים תמורת מיליארד דולר. בסך הכל רכשה ריאן אייר מבואינג 250 מטוסי נוסעים בשנתיים. בעוד חברות תעופה ברחבי העולם קורסות בזו אחר זו, משגשגת ריאן אייר שמרכזה בדבלין.

בתי מלון חדשים, בתי קפה, מסעדות, בתי הארחה, חנויות יוקרה ורשתות אופנה נפתחים בכל חלקי העיר בקצב מסחרר. כמה מהפאבים החדשים, שנפתחו בשנתיים האחרונות, מעוצבים בסגנון דבלינאי אופייני של תחילת המאה ה-18: חיפויי עץ כבדים, וילונות כהים ופיתוחים.

המאבק האמיתי שמתחולל עכשיו בדבלין אינו חלילה בין הפרוטסטנטים לקתולים, אלא בין הפאבים הוותיקים והמסורתיים לברים החדשים, המעוצבים בקפידה ומתגאים בדמויות המפורסמות שנוהגות לפקוד אותם. הנציג הבולט ביותר של הקבוצה הראשונה, המסורתית, הוא הפאב של מאליגן ברחוב פולבג. המוסד הזה נזכר בספריו של ג'ויס, והסופר הדגול עצמו נהג לשתות שם. האורחים הקבועים טוענים שבמאליגנ'ס מגישים את הבירה הטובה בעולם. בצדו האחר של המתרס, בין הפאבים החדשים, בולט "אייס בר" שנמצא מחוץ למרכז העיר בפרוור בולסברידג'. אייס בר שוכן בתוך מלון ארבע העונות, ולטענת בעלי המקום בונו עצמו נוהג לשתות שם כוס גינס מדי פעם. כשלאחרונה הועבר בפרלמנט האירי חוק האוסר על עישון בפאבים ברחבי אירלנד מתחילת שנה הבאה, טענו בדבלין שהדבר דומה לאיסור על שירה בגן עדן או על קללות בגיהנום. כך או כך, רק מעטים מעריכים שבשנה הבאה יהיה אפשר לנשום אוויר צח בפאבים האיריים.

תחרות שתייה לתיירים20

מדריכים מקצועיים במשרה מלאה עוסקים בימים אלה בהדרכת שני הסיורים הרגליים הפופולריים ביותר בדבלין: סיור הפאב המזמר והסיור הספרותי. כל אחד מהסיורים נמשך שלוש שעות ועולה 11 דולר. את סיור הפאב המזמר מובילים בדרך כלל שני מוסיקאים צעירים, עם גיטרה, תוף או כינור. הם מנגנים ומספרים אנקדוטות על המוסיקה האירית המסורתית ועל הפאבים הנחשבים בעיר. משתתפי הסיור צועדים אחריהם ברחבי רובע טמפל, שבו כל בית שני הוא פאב בעל מסורת ומורשת. המשפט השימושי ביותר של המדריכים הוא: "אם אין לכם מושג בשירה ואין לכם שמץ של שמיעה מוסיקלית, מוטב שתשירו בקול רם יותר".

כבר בפאב השני או השלישי (השתייה על חשבון הצועדים ואינה כלולה במחיר הסיור) חשים המשתתפים חופשיים לשאת את קולם בזמר. זה עלול להיות קצת מביך, במיוחד אם קצב השתייה של חברי הקבוצה אינו אחיד. בעיה אחרת צצה אם הקבוצה כוללת שני שתיינים תחרותיים - אז מידרדר הסיור במהירות לתחרות שתייה סוערת וקולנית. יושבי הפאבים הקבועים מתייחסים למטרד הזה בסבלנות ראויה להערצה. רבים מהם זוכרים היטב את הימים, שאינם רחוקים כל כך, שבהם שיוועו בדבלין לתיירים שלא באו.

נהר הליפי החוצה את העיר משמש קו המפריד בין הגדה הדרומית, שבה נמצאים המרכזים החשובים וההומים (רובם ברובע טמפל), לבין הגדה הצפונית, שנחשבה עד לאחרונה לבעייתית וענייה יותר. בגדה הדרומית, בייחוד באזור מדרחוב גרפטון, ממוקמות כל החנויות הנוצצות עם השמות המפורסמים, אבל בגדה הצפונית אפשר למצוא מציאות.

גשר ליפי, גשר מתכת להולכי רגל הידוע יותר בשמו "גשר חצי פני", נבנה ב-1816 כשחציית הנהר באמת עלתה חצי פני. כיום משמש הגשר את המוני המבקרים החוצים לגדה הצפונית. האתר הבולט ביותר בצדו הצפוני של הנהר הוא מוזיאון הסופרים של דבלין (כיכר פארנל 18). בבניין ג'ורג'יאני משופץ מהמאה ה-18 מרוכזים פריטים אישיים, מזכרות, כתבי יד ומהדורות ראשונות של הסופרים האירים הגדולים. מפתיע להיווכח כמה כאלה הצמיחה אומה שמונה פחות מ-4 מיליון בני אדם. הדמויות הבולטות כאן הן ג'יימס ג'ויס (מחבר "יוליסס" וספרים נוספים שמתרחשים בדבלין), ג'ונתן סוויפט ("מסעות גוליבר"), ייטס, אוסקר ויילד, סמואל בקט והמשורר שיימוס היני, זוכה פרס נובל מ-1995. במרחק קצר מהמוזיאון שוכן מרכז ג'יימס ג'ויס.

אתר מושך נוסף מצפון לליפי הוא פארק פניקס, הפארק העירוני הגדול ביותר באירופה. יש בו עשרות מגרשי כדורגל ורגבי, הוא חביב במיוחד על בעלי הכלבים בדבלין ולצדו פועל גן חיות. סטפנס גרין, בגדה הדרומית, הוא הפארק המוכר והוותיק יותר של העיר, אבל רוב הדבלינאים מעדיפים לאחרונה את הפניקס.

מי מושך בחוטים

בגדה הדרומית נותרו עדיין אתרי התיירות המפורסמים של העיר ובראשם טריניטי קולג', האוניברסיטה הראשונה באירלנד, שנוסדה כבר ב-1592. המדשאות הירוקות והמבנים הגדולים של הקולג' הם חלק חשוב מהמסורת התרבותית האירית, אבל בעיקר מקום נעים מאוד לטיול ולהתחככות עם הצעירים המקומיים. המוצג העיקרי בטריניטי קולג', שנחשב ל"אתר חובה" בדבלין, הוא "ספר קלז" - כתב יד צהבהב ומאויר מהמאה התשיעית לספירה - הנחשב לאחד הספרים העתיקים בעולם. לצדו מוצגים כתבי יד עתיקים נוספים והנבל של בריאן בורו, ראש המלכים של אירלנד במאה ה-11. הנבל נהפך לסמלו של האי כולו, ובדבלין אוהבים לומר שהמשמעות האמיתית של הסמל היא שכאן שורד רק מי שיודע למשוך בחוטים.

בניגוד לרוב הערים האירופיות קשה למצוא בדבלין נקודת תצפית גבוהה טובה על העיר. האפשרות היחידה היא להצטרף לסיור במחסני מבשלת השיכר של גינס. הבירה הכהה והמרירה היא ללא ספק אחד המאפיינים המובהקים ביותר של אירלנד. בפאבים אמנם שותים לא מעט סוגים בהירים, קלים ואופנתיים יותר, אבל גינס היא עדיין המסורת האירית בצורתה השמרנית והפופולרית ביותר. במרומי מבנה הלבנים האדומות של גינס, בחלקה הדרום-מזרחי של העיר (רח' קריין) שוכן ה"גראוויטי בר", שמעניק תצפית פנורמית על כל דבלין. הדרך היחידה להגיע אל הבר היפה הזה היא להצטרף לסיור שעולה לא מעט (9 ליש"ט). הנחמה טמונה בנוף המרהיב, ובעובדה שמחיר הסיור כולל כוס גדולה של בירה מול הנוף.

התוספת החדשה ביותר לקו הרקיע של דבלין נמצאת ברחוב אוקונל, במרכז העתיק של העיר: מגדל בעל מראה מתכתי מודרני המתנשא לגובה 120 מטר. שמו הרשמי של הבניין הכסוף הוא "מגדל האור", אבל לא עבר זמן רב והדבלינאים הדביקו לו את הכינוי הלעגני "סטילטו בגטו" (סכין בגטו), המרמז על צורת הבניין ועל השכונה הבעייתית שבה הוא ניצב.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ