שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

לא יפה, לא מתאמצת, מושלמת: איך הפסקנו לפחד והתאהבנו בגלזגו

תיירים חולפים בגלזגו לרגע קצר, מתבלבלים מהמבטא וממשיכים הלאה לתוך סקוטלנד ומפספסים בדרך פנינה קולינרית מפתיעה שרק צריכה להתגלות

רותם מימון
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גלזגו
גלזגוצילום: רותם מימון

גשם זלעפות קיבל את פנינו בשעת לילה מאוחרת עם ההגעה למרכז גלזגו. אחרי אדינבורו המלטפת והמחבקת, הגשם הזה היה סוג של סטירת לחי. אולי באמת היינו צריכים להקשיב לאנשיה שאמרו לנו שוב ושוב - "למה לכם לנסוע לגלזגו, הם משוגעים שם". כקנאת ירושלמים בתל אביביים והפוך, כך היא התחרות בין שתי הערים. "מה הלך לכם לאיבוד בעיר הזאת שאפילו טירה אחת לרפואה אין בה, ומי בכלל יכול לחיות בעיר בלי טירות?" הנחית את המכה הסופית ברמן בבר באדינבורו ומזג בדאגה עוד ג'ין כדי שנתמודד עם המצב. כן, באדינבורו לא הסתירו את חוסר העניין שעיר הפועלים מעלה בהם. עוד הזהירו מהמבטא הכבד ומהאופי הגלזגואי הישיר שעוד לא ממש הבנו את פשרו.

צילום:

ובכל זאת, טיול זה טיול ולוחות זמנים הם לוחות זמנים. נסענו לגלזגו באישון לילה. קבלת הפנים לא הבטיחה הרבה. גשם כבד (אחרי שהבטיחו ממטרים קלים עם בוא האביב) שעמו התעוררנו גם לבוקר חשוך ומדכא, העלו בנו את החשש שאולי באמת נתקענו באיזה אזור תעשייה משמים ולא בעיר מרכזית בסקוטלנד. כך, טיול שהחל בדילוגים קלילים ברגל ימין, עבר באחת לרגל שמאל.

ככל שנקפו השעות ופגשנו ביותר ויותר תושבים מקומיים שגילו אלינו חיבה לא מובנת (בפעם הראשונה - מקרי, בשנייה - מזל, בפעם השלישית - כששוב ושוב מציעים להזמין אותך לבירה - כנראה שמדובר באופי) הבנו - זה לא אנחנו, זה הם. זה הכה בנו דווקא כשדיברנו עברית באחד מסיורי הבירה ושני מקומיים שהתחשק להם לחתוך כבר לחלק האמנותי, הציעו להזמין אותנו למשקה דווקא במבשלה אחרת. זרמנו. כך גילו לנו השניים את הקהילה היהודית בגלזגו וחשיבותה לעיר. איך אף אחד לא דיבר איתנו קודם על הכנסת האורחים הגלזגואית?

ערפל
ערפלצילום: רותם מימון

כך או אחרת, התואר הראשון שלנו בפסיכולוגיה אמנם טרם הגיע, אבל לא יהיה זה חוסר מקצועיות מצידנו לקבוע שגלזגו סובלת מתסביך נחיתות קלאסי של ילדת סנדוויץ' סקוטית. לנצח נגזרה עליה ההשוואה עם אחותה הגדולה והיפה (והנגישה יותר יש לציין), אדינבורו, שנמצאת במרחק פחות מ-80 ק"מ ממנה. בזמן שאדינבורו מתפוצצת מתיירים ותארים, גלזגו הגדולה יותר, נאבקת בדימוי אפרפר של עיר פועלים תעשייתית שפשטה את הרגל ומשקמת את עצמה מפגעי מרגרט תאצ'ר והיא עושה את זה במלוא הכוח.

ואולי כל האופי הזה הוא בגלל העובדה שגלזגו עוד זוכרת עמוק בפנים, שהיא נוסדה ככפר קטן עם נמל אי אז בימי הביניים. כפר שגדל להיות אחת הערים הגדולות והמתועשות בבריטניה, אך משהו בכפריות הזאת חקוק עוד בדי.אן.איי העירוני. הודות למהפכה התעשייתית, נמלה נהפך לגדול והמרכזי בסקוטלנד וגלזגו הדביקה את הקצב. היא צמחה במהירות עצומה והפכה לאחת הערים החשובות בבריטניה, כשהיא מובילה את ענף הספנות והטקסטיל בממלכה. התקופה הוויקטוריאנית לא רק הותירה חותם במבנים רבים ברחבי העיר, אלא גם סימנה אותה כעיר החשובה אחרי לונדון באימפריה דאז. מהמהפכה התעשייתית ועד אמצע המאה ה-20 היתה ידה של גלזגו על העליונה. היא נחשבה למטרופולין הגדול בסקוטלנד ובשיאה מנתה למעלה ממיליון תושבים. אדינבורו אולי מרכזת את כל מוסדות הממשל החשובים בסקוטלנד, אך בגלזגו נמצא הכסף וכוח האדם. 

מאפים בגלזגו
מאפים בגלזגוצילום: רותם מימון

בסוף היום הראשון בגלזגו חלחלה ההבנה: אם מעניקים לה מעט תשומת לב וקצת יותר מכמה שעות של ביקור חטוף, מגלים שכמו המבטא הבלתי מובן של תושביה, מדובר בעיר עם אופי והומור משלה ששווה הרבה יותר מפענוח. לא נגזים ונאמר שבסופו של מסע בין הערים של סקוטלנד דווקא גלזגו ממנה פחדנו, היא זאת שנכנסה לנו ללב. למה? בגלל הקצב והאופי, בגלל השילוב המרתק והכמעט בלתי אפשרי בין אדריכלות קלאסית, למבני רכבת שלא היו מביישים עיר בדרום ישראל לבנייה פוסט מודרניסטית גדולה מהחיים (מי אמר זאהה חדיד ולא קיבל) לאמנות רחוב בועטת ולא מתחנפת, אך גם טובלת בפארקים ירוקים ויפים, בגלל החיבה המשוגעת למוזיקה ולבילויים, בגלל שמחת החיים והעושר התרבותי שלה ויותר מזה - בגלל ההפתעה הקולינרית שלא ציפינו לה כלל וכלל.

אם מוסיפים לזה את החינניות והנדיבות של אנשיה והקהילה היהודית החמה מהגדולות והחשובות בבריטניה - גלזגו לא צריכה הרבה בשביל להקסים גם את המתוחכמים שבתיירים, היא פשוט לא מתאמצת להתחבב, להיראות יפה ונקייה כמו אדינבורו. גלזגו היא סיפור אחר לגמרי. אז הנה, כמה סיבות לבקר בגלזגו כי גרגרנים ושתיינים שכמונו נשבענו לחזור:

1. עיר הבירה

מבירות ועד ויסקי, ממזקקות ג'ין ועד ברי קוקטיילים מעוצבים - גלזגו היא היא אחת מבירות האלכוהול החשובות לא רק בסקוטלנד, אלא באירופה כולה. בניגוד לאדינבורו (סליחה על ההשוואה המתמדת), שמרוכזת בעיקר סביב ויסקי וג'ין, גלזגו כעיר פועלים לשעבר נוטה חסד לא רק למשקאות הסקוטיים הנודעים בעולם, אלא גם לבירה המקומית.

כולם מדברים על ויסקי וסקוטלנד אבל שוכחים את הבירה. גלזגו כאן כדי להזכיר שברחבי העיר פועלות לא פחות משש מבשלות בירה בסדרי גודל שונים: מהקטנה ואנרכיסטית ועד גדולה ומסחרית. אחת ממבשלות הבירה הגלזגואיות הידועות ביותר בעולם היא טנט, שאת הבירות שלה אפשר לטעום בכל רחבי הממלכה המאוחדת ומחוצה לה. טנט שנולדה בגלזגו היא כמובן הבירה הנמכרת ביותר בעיר, מתוך איזו גאוות יחידה כמובן. במפעלה שנמצא סמוך למרכז העיר אפשר לערוך סיור עם מסלול טעימות בבר של המקום. קחו בחשבון מדריכים עם הומור גלזגואי דקיק וחד ומבטא שצריך להתרגל אליו כדי להבינו (היי, בסוף זה קורה). לטובת העניין שריינו לכם לפחות שעתיים ו-12.5 פאונד ויותר (תלוי באיזה סיור משתתפים). 

בירה בגלזגו
בירה בגלזגוצילום: רותם מימון

לטעמנו העניין הגדול כאן הוא דווקא מה שנמצא בשולי המבשלה הגדולה טנט, תרתי משמע. Drygate היא מבשלת בוטיק חדשה יחסית שקמה בשנים האחרונות והיא כל כך טרנדית ואופנתית בגלאזגו שיש כבר מי שמסמן אותה כיורשת של ברודוג, הבירה הסקוטית הנודעת והנמכרת בעולם. עם כניסה משלה ומיתוג שונה באופן מהותי, כדי לנסות להתנער מהדימוי המסחרי של מפעל הבית, דרייגייט היא מה שקורה כשגיקים והיפסטרים משתלטים על מבשלה ויוצרים ממנה טעמים משוגעים ונפלאים. ביקור במקום שהוא גם חלל עבודה ואירועים, גם חנות בירות, בר, מסעדה ומבשלה כמובן - שווה ביקור לבדו. 

עוד מקום שהופעתנו לגלות דווקא מול המלון שלנו ולא משנה באיזו שעה פקדנו אותו הוא היה הומה אדם - בר הבירה "שילינג", השחקן החדש בתחום שגם מייצר את הבירה שלו במקום, בקומה השנייה החשופה לעיני הקהל. מעבר לכך שהמקום העמוס (יש חלל גדול שמיועד לשתייה בעמידה ועוד חלק לישיבה ואכילה) מתפקד גם על תקן פיצרייה מוערכת, אבל אנחנו התמקדנו דווקא במסלולי הבירות השונים שנתנו טעימה מסקרנת לא רק לבירות המקום אלא גם למותגים מקומיים אחרים שמייצרים בירות בגלזגו. 

2. הג'ין

אם יש תחום אחד שגלזגו עדיין משתרכת מאחורי אדינבורו, זה ככל הנראה בנושא הג'ין. אם בשנתיים החולפות הוקמו באדינבורו כמעט 20 מזקקות ג'ין חדשות שהצטרפו לאלה הקיימות, בגלזגו מדובר במספרים נמוכים בהרבה. אחת המזקקות הקטנות אך המסקרנות, כמו גם המוערכות בעיר היא קרוסביל שנמצאת בחלל שיתופי בשם  BaAd שחייבים להכיר וכולל בין היתר מסעדת דגים ופירות ים מעולה, מספרה, בר, מועדון ריקודים ועוד. המזקקה הקטנטנה חוזרת לשורשי הג'ין עצמו ומחזירה עטרה סקוטית ליושנה, כשהג'ין כאן מיוצר מערער סקוטי שהיה גדל בעבר בצדי הדרכים ופרי הוורד שנמכר למדינות אירופאיות אחרות, מבלי להבין איזה אוצר בלום יש פה מתחת לאף.

מזקקת קרוסביל בגלזגו
מזקקת קרוסביל במתחם BAaDצילום: רותם מימון

כשכל מזקקת ג'ין שואפת להיות יצרנית ויסקי עשירה בבוא העת - פה הג'ין הוא כוונת המשורר. על כן ג'ונתן מבעלי המקום מקפיד על קטיף ידני וייצור עצמי של כל בקבוקי המזקקה. זה השתלם לו כשזכה - לא באופן מפתיע, בפרס הג'ין החדש הטוב ביותר, כשהוא משלב בתוכו סומק ועוד עשבי תיבול שאינם שגורים במשקה הנ"ל. ג'ונתן דוגל בהעברת הידע הלאה והקים במקום חלל לסדנאות אישיות או קבוצתיות בו הוא מלמד זיקוק מאפס, כולל יציאה הביתה עם בקבוק ג'ין שהכנתם בעצמכם, אך גם למי שרוצה יום אחד לקחת חלק בתחום. 

3. מי צריך את מישלן? סצנת האוכל המשוגעת של גלזגו

נסענו בעקבות אוכל למדינות רבות על פני הגלובוס, אבל מעולם לא הופתענו יותר מאשר בגלזגו. כן, מי היה מאמין שיום אחד משפט כזה ייכתב בהקשר לאוכל סקוטי. דווקא העיר הסקוטית הכביכול האפרפרה גרמה ללסת שלנו להישמט ולנסות לשחזר בראייה לאחור, מה היה שם שכל כך תפס אותנו? התשובה לכך טמונה ככל הנראה בדבר אחד: חומר גלם. כשהיא נשענת על המזווה הגדול והחשוב בעולם ומוקפת באין ספור יצרנים קטנים כגדולים שמנצלים את הים הקר, העשב הירוק והבלתי נגמר ואת שפע המים ליצירת חומרי גלם מעולים, שאחר כך לא צריך לעשות בהם הרבה מעבר להניחם על צלחת.

צילום: רותם מימון
אויסטרים בגלזגו
אויסטרים בגלזגו. טעימה אחת שלחה אותנו אל הים הסקוטיצילום: רותם מימון

בבורותינו כי רבה ובידענות מטעם עצמה, לא פעם צחקו עלינו שפים מקומיים כשהתעניינו בדבר המושג "פארם טו טייבל". אין פה אופציה אחרת הם אומרים. כאן זה לא טרנד אלא דרך חיים. הסלמון הטוב בעולם ששוחה פה יחד עם האויסטרים שנוסעים מכאן לטובות המסעדות בפריז ובברצלונה, האנגוס של אברדין ומי שזכורות לו גבעות ירוקות עם כבשים מלחכות דשא כבר יכול לעשות אחד ועוד אחד ולהבין שגם הטלאים פה משובחים. 

מ-Merchant Chippie, דוכן הפיש אנד צ'יפס שהגיש לנו את הטוגנים הטעימים ביותר שטעמנו אי פעם, דרך אויסטרים שנשלקו בעמידה בבר והיו סטירה מצלצלת של ים סקוטי צלול, ההמבורגר שאכלנו ב-El perro Negro, מזללה קטנה שמעמידה את פיניסטון על הרגליים ובתפריטה מודגש מהיכן הגיע כל נתח ומיהו החקלאי שגידל את הבקר (ואולי בגלל זה נחשבת לזו שמגישה את ההמבורגר הטוב בבריטניה), דרך המסעדות הטרנדיות Alchemilla ,Five March ו-Ox and Finch שעמוסות מרגע פתיחתן ועד לסגירתן בקהל מקומי שמשלם בהן לא מעט וכלה במסעדות הפיין דיינינג כמו The Gannet (גאנט) או Cail Bruich (קייל ברוק), שלקחו אותנו יד ביד לטיול קולינרי בין החופים לגבעות של סקוטלנד וסיפרו לנו באמצעות ארוחת טעימות מהו מטבח סקוטי עדכני. אז גם הבנו - אנתוני בורדיין צדק. העולם לא מצליח להבין את מה שיש לגלזגו לומר. 

צילום:

"אם באדינבורו תיכנסו למסעדה הודית, תקבלו גרסה מעודנת של המטבח הזה, אבל אם תיכנסו למסעדה הודית בגלזגו - זה סיפור אחר לגמרי", אומרת אדל עיתונאית אוכל ובעלת הבלוג הקולינרי טרטן ספון שפועלת מאדינבורו ומסקרת את התפתחותה של סקוטלנד בעקביות. "בגלזגו האוכל מחוספס יותר ומתחנף פחות. אדינבורו היא בסופו של דבר עיר שנשענת על תיירים, גלזגו נשענת על תושביה המקומיים. התבלינים שם הם תבלינים, אף אחד לא מנסה להתחנף אליך. אולי לחנך אותך, אבל לא לעדן את הדברים כדי שתהיה מרוצה". צודקת. אם כבר הוזכר המטבח ההודי, גלזגו היא עירם של קהילות רבות שמצאו בה מקלט לאורך השנים, אם זו הקהילה היהודית, ההודית או הווייטנאמית. כל קהילה מקבלת פה ביטוי לא רק בצורת המגורים, אלא גם באוכל. על כן לא מעט מומחי קולינריה בריטים טוענים שאם רוצים לאכול אוכל הודי או וייטנאמי טוב באנגליה, מוצאים אותו רק בגלזגו.

קרמל מלוח במסעדת גאנט בגלזגו
קינוח של קרמל מלוח במסעדת The Gannetצילום: רותם מימון

בשנה שעברה מסעדני גלזגו והשפים הבולטים בה ציפו לכוכב מישלן ראשון בעיר, אך זה טרם בא (הן מופיעות במדריך בחלק של מומלצות מישלן). אחרי ההלם הראשוני, הם הבינו כי גם מדריך המסעדות הנחשב בעולם יכול לפעמים ללכת לאיבוד בתרגום ופשוט לא להבין מה קורה כאן. 

"האוכל בגלזגו השתנה מאוד בעשור האחרון", אומר נאק ווטקינס מבעלי אל פרו נגרו, מי שאחראי על ההמבורגר הטוב בבריטניה הישר ממזללה קטנה בעיר. "פיטר מק'נה הבעלים והשף של הגאנט העלו את הרף ואת הסטנדרט בעיר והם לחלוטין מחנכים את הקהל. האנשים בגלזגו עסוקים מאוד באוכל שלהם - מה אוכלים ומאיפה האוכל מגיע, וכך גם בהמבורגר. גם כשהייתי סטודנט חסר כסף והייתי חייב לאכול משהו, האוכל עדיין היה חשוב לי. זה המוטו של גלזגו. היום, בכל מסעדה שתאכל - בין אם באוכל רחוב ובין אם מסעדת שף בגלזגו - חומר הגלם הוא מה שחשוב ואנחנו נותנים לו לדבר בעד עצמו. אנשים רוצים לאכול בריא וטוב ומוכנים לשלם על כך". כתבה נרחבת על מסעדותיה של גלזגו והמהפך הקולינרי שלהן צפויה בקרוב במדור האוכל של "הארץ".

4. ויסקי, כי בכל זאת סקוטלנד

וויסקי בגלזגו
וויסקי בגלזגוצילום: רותם מימון

האם יום אחד תיכתב כתבה כלשהי על סקוטלנד מבלי להזכיר את הוויסקי? סביר להניח שלא, בטח לא בדור הזה. כן, ככל הנראה שאי אפשר לדבר על סקוטלנד מבלי להזכיר בנשימה אחת את מוצר הדגל, את הדבר עליו נשענת הכלכלה המקומית - הסקוטית והבריטית כאחד וענף הייצוא הראשי - הוויסקי. בשנים האחרונות עם עליית קרנם של המתחרים מעבר לים כמו יצרנים מגרמניה, יפן ואפילו מישראל, החלו בסקוטלנד להיבהל מהתחרות החדשה שבאה לפתחם. אמנם יש כאן מותגי על שכל זה רק מכה קטנה בכנף עבורם, אך בעבור המזקקות הקטנות היה זה זמן טוב לעשות חושבים ולחזור למקורות. באדינבורו אמנם הפכו את כל עניין הוויסקי לעסק תיירותי לא קטן, אבל בגלזגו כיאה לעיר בחיתוליה התיירותיים, רק עכשיו מבינים שתיירים אוהבים ובכן - ויסקי. בשנים האחרונות התחילו כאן בסיורי ויסקי שעוברים הן במזקקות מחוץ לעיר והן בברים המובילים בגלזגו. ויש לא מעט כאלה.

טעימת ויסקי בקליידסייד בגלזגו
טעימת ויסקי בקליידסייד בגלזגו. הנוף המושלם לוויסקי כשבאופק מוזיאון הריברסיידצילום: רותם מימון

כשכל בר בעיר מתחרה בינו לבין עצמו באורך תפריט הוויסקי שלו, יש גם כמה מנצחים. ככלל, הקפדנו לקבל המלצות לברים רק מהמקומיים - כי לתיירים מבחוץ יש פה לא מעט אפשרויות ומלכודות. מרבית השפים והמסעדנים אותם פגשנו בגלזגו המליצו על מקום אחד- TheBen Nevis שנמצא בסמוך למסעדת הגאנט בפיניסטון. זהו אחד מברי הוויסקי המחוספסים בהם נתקלנו מימינו, אבל איזה תפריט. כאן אולי לא יסתחבקו אתכם (בקושי חיוך, יש להודות), אבל ישקו אתכם היטב ולא בכדי הוא נחשב לאחד הברים (ויש כאלה אלפים בעיר) הטובים בגלזגו. מילת המפתח כאן היא אוסף הסינגלים והבלנדים המקיף ביותר והכל בתפאורה, איך נגיד, גלזגואית טיפוסית. כדאי לנצל את השעות השמחות כדי לשתות פה בקצת יותר זול ממה שכבר זול פה ממילא.

וויסקי בגלזגו: אוכנטושן
וויסקי בגלזגו: אוכנטושןצילום: רותם מימון

אם כבר ויסקי - אין כמו לשתות אותו במקום בו הוא נוצר, דהיינו במזקקה. מתנצל שוב על ההשוואה עם אדינבורו, בה כמות המזקקות שנמצאות בתוך העיר נמצאת בעלייה מתמדת - בגלזגו אפשר למצוא כעת אך ורק מזקקה אחת - Clydeside שלמעשה נחשבת כמי שמחזירה את ייצור הוויסקי לעיר. על אף שתתחיל בשיווק הוויסקי המתיישן אצלה כעת בחביות רק בעוד מספר שנים, בינתיים מהווה המזקקה נקודת מוצא שמפרגנת להרבה ליצרניות סקוטיות קטנות בדגש על אזור גלזגו. כיאה לשמה, קליידסייד יושבת על אחת הנקודות הכי יפות בגלזגו - על הנהר - במבנה לשימור במה שהיה בעבר הנמל הישן של העיר. המבנה שנעטף כעת בחלקו בקירות זכוכית נמצא במרחק הליכה קצר ממוזיאון הריברסייד אותו עיצבה זאהה חדיד ואת המבנה המונומנטלי שלו לא תוכלו לפספס (המלצה שלנו - לשלב סיור במוזיאון ואחר כך לבוא לקנח בסיור ויסקי עם טעימות ולחזור בזחילה, הלומי שתייה למלון). ביקור במזקקה שווה במיוחד ולו רק כדי לגלות מעט יותר על ההיסטוריה של הוויסקי, מי היה ג'וני ווקר ומה האמת מאחורי הסיפור שלו וכי באמת אפשר לטעום בו בלנדים וסינגלים שנדיר למצוא במקומות אחרים. בעוד שנתיים נחזור לכאן כדי לטעום גם את הוויסקי. מילה שלנו.

אם בא לכם לצאת מעט מהעיר, הן בשביל לשאוף מעט אוויר ירוק בנסיעת מונית לא יקרה בכלל, או שאתם עושים את הדרך לכיוון לוך לומונד - האגם המתויר ביותר באזור גלזגו - כדאי לעצור במזקקת הוויסקי אוכנטושן, שנמצאת כעשרים דקות ממרכז העיר. הנסיעה למזקקה תיתן לכם טעימה מהגבעות הירוקות של סקוטלנד, אלו העמוסות בכבשים מלחכות דשא - כמו שפנטזתם ותערוך לכם היכרות עם מה שנקרא מזקקה קטנה ועצמאית בסקוטלנד. אוכנשטושן כבר יצרה לעצמה שם בעולמות הוויסקי ובסיור בה אפשר לראות מאיפה הכל התחיל לפני 200 שנה, איך מייצרים את המשקה, היכן מתיישן ועל האתגרים עמם מתמודדות המזקקות הקטנות.

5. חיי הלילה וסצנת המוזיקה של גלזגו

מוזיאון ריברסייד והספינה גלנלי
על נהר הקלייד, מוזיאון ריברסייד והספינה גלנליצילום: Gordon Saunders / Shutterstock

סביר להניח שאין ניגוד גדול יותר מאשר שעת תה שקטה בגנים הבוטניים המרהיבים של גלזגו, ואחריה יציאה אל חיי הלילה של עיר הפועלים הסקוטית. והעניין מתעצם ככל שהשבוע מתקרב אל קצו, דהיינו - הם סוערים אפילו יותר. בעיטה לראש? לא אכחיש זאת. בזהירות אפשר להגיד שאוכל, שתייה ומוזיקה הם המוטיבים המרכזיים של חיי הלילה בגלזגו וכמה אנשיה אוהבים מוזיקה? כמעט כמו שהם אוהבים לשתות. כל פאב ובר ויסקי שמכבד את עצמו מציע גם לא מעט הופעות חיות, מדי ערב כמעט, ובגלזגו עדיין מתפארים בכך שרבים מאמני המוזיקה הבריטית צמחו כאן או שבילו פה לא מעט טרם פריצתם הגדולה, ניסוי כלים על הקהל הגלזגואי. הניים דרופינג ללהקות ומוזיקאים שקשורים בגלזגו לא נפסק ובנשימה אחת הם מזכירים את כל הקשת מפרנץ פרדיננד, בל וסבסטיאן וטום ווקר ועד מארק קנופלר מהדייר סטרייטס, יליד העיר כמובן. המוסד המוזיקלי שעשוי לתת טעימה קטנה מסצינת המוזיקה של העיר הוא מועדון "קינגז תות ווה ווה האט" (King Tut's wha wha hut), חוד החנית למוזיקה הסקוטית שפועל מ-1990. המועדון האינטימי מארח כמעט בכל ערב להקות מקומיות בראשית דרכן ונחשב כמי שמשמש בעבורן כמקפצה לעתיד. נגיד, הבארבי גרסת גלזגו. 

כדאי לדעת

גלזגו
פארק קלווינגרוב. שמרו לאחר צהריים שמשיצילום: רותם מימון

לאורך נהר הקלייד כמה מהמבנים המונומנטליים של גלזגו, החל במוזיאון ריברסייד (שבימי ראשון הכניסה אליו בחינם), דרך האצטדיון וכלה בבניין ה-BBC של סקוטלנד. לרצים שביניכם זהו מסלול מעגלי נהדר ולמי שאינו חושש מקצת הליכה - טיול לאורך הנהר הוא כדאי ביותר. משם כדאי להתחבר באזור הפיניסטון לרחוב ארגייל שחוצה את לבה של גלזגו ולמעשה משתנה בין שלל חלקיו. בחלקו המערבי ארגייל הוא הרחוב האידיאלי לקניות ובילויים, שכן לאורכו מצויים לא מעט מותגים מוכרים, ובצדו השני הוא עמוס במסעדות ובברים. במרחק של פחות מחמש דקות הליכה מהקצה המערבי של רחוב ארגייל תמצאו את כיכר ג'ורג' - שבימים המתחממים מתקיימים בה לא מעט אירועי תרבות ומסיבות רחוב. בצדה המזרחי של הכיכר המרכזית שנבנתה במאה ה-18 נמצא בית העירייה של גלזגו, מבנה ויקטוריאני מרשים. מהכיכר יוצאים רחובות משנה וסמטאות שכדאי ללכת בהם לאיבוד ולגלות עוד בית אוכל, אמנות רחוב וכמובן ברי מוזיקה מעולים. אנחנו אמנם דילגנו על מרבית המוזיאונים בעיר (לטובת מבשלות ומזקקות), אבל גלזגו מצטיינת גם בתחום הזה ואם אתם מטיילים באזור הפיניסטון, אל תחמיצו ביקור במוזיאון ובפארק קלווינגרוב. אגב, 15 דקות הליכה מהכיכר והגעתם לכמה מהאתרים ההיסטוריים, למי שמוכרח לסמן וי גם עליהם - כמו הקתדרלה של גלזגו באחד מהמבנים עוצרי הנשימה בעיר. ואף מילה על כדורגל.

איך מגיעים לגלזגו

מישראל אין עדיין טיסות ישירות לעיר, לכן רצוי לשלב את גלזגו עם יעדים נוספים באי הבריטי בכלל ובסקוטלנד בפרט. אופציה נוספת היא לטוס לאחת הערים באירופה (אנחנו הגענו דרך ונציה) ומשם בטיסת המשך לגזלגו. ישנן טיסות ישירות מלונדון ומנצ'סטר לגלזגו אך רכבת היא האופציה הזולה, הזמינה והנוחה ביותר. מתחנת Euston בלונדון יוצאת רכבת ישירה ל-Glasgow Central בכל שעה. זמן הנסיעה ברכבת מלונדון לגלזגו הוא פחות משש שעות.

אם אתם נמצאים באדינבורו (אליה יש לעתים טיסות ישירות מישראל בחודשי הקיץ) ורוצים להגיע לגלזגו אין דרך טובה יותר מאשר רכבת שיוצאת בכל כמה דקות (בערב בתדירות נמוכה יותר) מתחנת Waverley לתחנת Queen Street בגלזגו. מאדינבורו נסיעה ברכבת תעלה לכם כ-17 פאונד לכיוון ומשך הנסיעה נע בין 45 דקות לשעה ורבע (תלוי ברכבת). מומלץ להזמין כרטיסים מראש. 

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ