יש חיים מחוץ לאיה נאפה: מסע בן שלושה ימים בקפריסין הצפונית

גלי התיירים שפוקדים את קפריסין בשנים האחרונות טרם הותירו את חותמם על הצד הטורקי שלה. כך תטיילו שלושה ימים (נטולי תיירים ישראלים) עם אוכל משגע, אתרים היסטוריים יפים, חופים מבודדים ומחירים זולים

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סמטאות ניקוסיה
סמטאות ניקוסיהצילום: יואב אלעד
יואב אלעד
יואב אלעד

הכרתי אנשים שמבחינתם חופשה בחו"ל אינה שלמה אם לא טעמו את המאכל האקזוטי ביותר שיש למטבח המקומי להציע. אחרים, בייחוד חובבי המזרח, לא יוותרו על ביקור בספא שבו יעסו את גופם ב"טכניקות מסורתיות" עבור פרוטות. הסטייה שלי אמנם סולידית, אך מביכה לא פחות – אני מקפיד להסתפר בכל מקום שאליו אני מגיע. בין אם מדובר בחרדה שהנה בקרוב כבר לא יהיה מה לקצר, או בין אם ברצון לאתגר את הצוותים המקומיים עם שיער קש בצבע חלודה, שערותי קוצצו, נמרטו ונשטפו בכל קצוות העולם. פרס ידי הזהב ניתן לדוכן קטן וחסר שם שמעוטר בפסוקי קוראן בין סמטאותיה של לפקושה, בירת הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין. הטיפול בן השעתיים שכלל קיצור במכונה ובמספריים, שריפת קצוות סוררות מאחורי האוזניים עם להביור, עיסוי פיזיותרפי של הקרקפת וקפה טורקי מדהים און-דה-האוס הוא סיבה מצויינת שלעצמה לעלות על טיסה קצרה לאי השכן.

גם אם תספורות חובקות עולם זה לא הקיק שלכם (הלם) יש לצפון קפריסין הרבה מה להציע, בזול ובמרחק 45 דקות טיסה בלבד מישראל. עד לא מזמן "מקאו של המזרח התיכון" משכה אליה בעיקר מטיילים מפוקפקים שהתרפקו על מנת שווארמה אחרי שאיתרע מזלם במכונות המשחק בקזינו. אולם היום הסיפור שונה לגמרי – צפון קפריסין מציעה חופים מטורפים, ים כחול, אוכל משגע ומיטב מעילי העור בזיל הזול למי שיסכים לשים בצד את הסמנטיקה המאוסה של המזרח התיכון.

יואב אלעד מסתפר
יואב אלעד מסתפר בלפקושה צילום: יואב אלעד

איך הגעתי לשם? לפני מספר שנים עשיתי סדר בארון הספרים הישן אצל הורי והתגלגל לידי מדריך תיירים מאובק לאיי הים התיכון. המידע שהוצג במדריך רחוק מלהיות עדכני - טורקיה תוארה בו כיעד שהישראלים טרם גילו וביוון הוצגו העלויות בדרכמות אשר אינן בשימוש מזה שנים רבות. בין הפסקאות הוצגו תמונות של נשים עם כריות בכתפיים וקוקטיילים זרחניים שעברו מן העולם. על צפון קפריסין נכתבו מספר שורות בודדות בין פרק המידע השימושי ופרק האזהרות – "הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין משתייכת לקבוצה מפוקפקת של מדינות "דה-פאקטו" אשר אינן מוכרות על ידי מרבית מדינות העולם". כותרת זו היתה כנראה המידע היחיד בספר שרלוונטי גם היום. אדם מן השורה היה ודאי נרתע מן ההגדרה המאיימת, אבל בתור חובב שכיות חמדה שכוחות אל מצאתי את עצמי מספר ימים מאוחר יותר בלב האי השכן.

Nicosia / Lefkosia

יומיים בלרנקה, פאפוס ולימסול שבחלקו הדרומי של האי מוצו עד כלות. לו הייתי אני צריך לכתוב מדריך תיירים על קפריסין, הייתי ודאי כותב שמדובר במקבילה היוונית של עפולה רק עם חוף ים. את הפיצוחים כדאי להביא מהארץ. הבירה היא סיפור שונה לגמרי. ישנתי בדירה מקסימה לא הרחק ממרכז העיר ברחוב Dimonaktos הצבעוני והנינוח שמבניו צמודי קרקע וחתוליו מיוחמים באופן קבוע. בשעה שש בבוקר התעוררתי בבהלה כאשר חבורת נזירים גוררת רגליים פסעה ברחוב עם פעמונים משונים. אחרי שהתרחקו מעט, שמתי את הנזירים על נודניק וחזרתי לישון. לא עברו חמש דקות וקריאת המואזין ממסגד Selimiye Camii שבצד הטורקי הפרה את הדממה. כבר דמיינתי איך בהשכמה השלישית זורבה היווני יבוא בכבודו ובעצמו וירקוד ליד מיטתי עד שאפקח עיניים. אם תנסו את זה בעצמכם, תגלו שזה טריק נהדר כדי לקום מהמיטה בין רגע. ניקוסיה, היר איי קאם.

selimiye mosque

בשנת 1974 לאחר מספר התנגשויות אלימות בין הרוב היווני והמיעוט הטורקי בקפריסין פלשה טורקיה אל חלקו הצפוני של האי. מספר שבועות מאוחר יותר נצרו הכוחות את האש בתיווך האו"ם כשהם מותירים את ניקוסיה מדממת ומחולקת. על גבי המפות שורטט "הקו הירוק", רצועה צרה במרכז העיר שעליה שולט האו"ם כדי שהסדר ישוב על כנו בדרום ובצפון. אל תתנו לחזות הנינוחה של ניקוסיה לתעתע, המתח כבר מזמן לא מוצנע מתחת לשטח. משני צידי הקו הירוק מנהלים הצדדים מלחמת אגו לאומנית וככל שתתקרבו אל שטח ההפקר תמצאו את צריחי הכנסיות והמסגדים המרשימים ביותר, את הדגלים הגבוהים ביותר, את הטברנות השוקקות ביותר ואת כתובות הנאצה הארסיות ביותר.

"זה לא מעבר גבול אלא נקודת בידוק! אין פה גבול!" שאג עלי הפקיד היווני במעבר הגבול Ledra Palace שב. מעבר זה הוא אחד מבין חמישה מעברים בין הצפון והדרום. אם תוכלו להימנע משאלות מתחכמות, המעבר אל שטח ההפקר ייקח לא יותר מחמש דקות. באופן לא בלתי צפוי לי המעבר לקח שעה ארוכה שבמהלכה זכיתי להרצאה ארוכה על תולדות הסכסוך מפי הפקיד הזועף. כדי להימנע מהרצאה נוספת בחזרה מן הצפון כדאי להיצמד למסורת הפולנית ולא להראות שנהנית יתר על המידה בצד הטורקי.

מעבר הגבול בין שני חלקי ניקוסיה
מעבר הגבול בין שני חלקי ניקוסיה צילום: Edgar Machado / Shutterstock.com

בעין הסערה – דממה. המבנים לאורך שטח ההפקר ננטשו ונותרו כפי שהם מאז הכיבוש הטורקי (או "ההתערבות" כפי שמכונה המהלך הצבאי בפי הצפוניים). השליטה על שטח ההפקר שרוחבו נע בין מספר קילומטרים מחוץ לניקוסיה ובין מטרים ספורים במרכז העיר הופקדה בידי יחידות צבא בריטיות. מראם המרושל וכרסם המדושנת של החיילים מעידים כי הוד מלכותה סבורה שמיותר לשלוח מיטב לוחמיה אל האי. מחשש לקריסת המבנים אין כיום אפשרות לסייר בין השבילים המתפוררים והמבנים הנטושים. ההנחיה הברורה לא מנעה ממני בשלב מסוים לסטות מן הדרך המרכזית ולטפס על גרם מדרגות נאו-קלאסי יפהפה. מספר דקות מאוחר יותר הבחין בי חתול רחוב יללן והלשין על מקום הימצאי לשוטר בריטי ורדרד שהוביל אותי אל הדרך המרכזית ואף עקב אחרי עד שהגעתי לצד הטורקי.

מבנה נטוש בשטח ההפקר
מבנה נטוש בשטח ההפקר צילום: יואב אלעד

נקודת הבידוק הטורקית היתה קצרה ומחויכת יותר, ושוב המולה גדולה – להקות שחפים חסרי פחד, גברים מזוקנים שלובי ידיים עם שמלות לבנות וקריאות מואזין יקדמו את פניכם בשער הכניסה אל לפקושה, בירתה של הרפובליקה הטורקית של צפון קפריסין. דגלי הרפובליקה הקטנטנה שגודלה כגודל הגדה המערבית נישאים בכל מרפסת ועל כל צריח מסגד. הדרך ממעבר הגבול תוביל אתכם אל שוק Arasta. בין סמטאות השוק הצרות מוצעים למכירה מעילי עור במחירים נמוכים וכן מיטב החיקויים לכל מוצר העולה על רוחכם – החל במשחות שיניים וג'ינסים וכלה בטלפונים סלולריים ורשמקולים מאובקים. המלצתי היא לפקוד את השוק כשאתם רעבים ולהגיע מיד אל אחד מדוכני המזון שמוכרים איסקנדר, מנת שווארמה מבשר טלה עם רוטב עגבניות חם אשר מוגש עם יוגורט חמצמץ. מדובר במעדן אמיתי שימלא את קיבתכם למשך יממה. סמטאות השוק יובילו אתכם אל Buyuk Han, הפונדק הגדול, מבנה ריבועי מרשים בעל חצר פנימית, שנבנה על ידי העות'מאנים במאה ה-16 לאחר גירוש הוונציאנים מן העיר. המבנה, מרשים ככל שיהיה, משמש כיום כמלכודת תיירים שבה מוצעות למכירה עבודות יד במחירים מופקעים. לצד הפונדק הגדול ניצב מסגד Selimyi שצריחיו התמירים הפכו לסימן הבולט ביותר בקו הרקיע של העיר. בדומה למסגדים רבים אחרים בבלקן, בטורקיה ובמזרח התיכון, גם מסגד זה נבנה ככנסייה והוסב בשלב מאוחר יותר לתפקידו הנוכחי.

רחוב שוקק בתי קפה ותיירים
ניקוסיה. ליד שוק Arasta צילום: kirill_makarov / Shutterstock.co

נכנסתי אל המסגד בעיצומו של טקס לא ברור. בחלל התפילה המרכזי ישבו עשרות גברים מזוקנים עם נרות וספרי דת, והאזינו לדרשה מפיו של אדם מבוגר. אחד מהם הבחין בכניסתי, ניגש אלי ונזף בי בטורקית. כאשר הבהרתי לו שאינני דובר את השפה, אמר באנגלית שבורה שהכניסה למוסלמים בלבד. מבלי לחשוב פעמיים אמרתי לו שאני מוסלמי ושאני רק מתכוון לצלם ולצאת. הוא מצדו חייך, לחץ את ידי והושיב אותי במעגל. כך עברו להם עשרים דקות נוספות של דרשות, תפילות וזוגות רבים של מבטים מסוקרנים לעבר בהיר השיער המוסלמי שמשתתף בטקס. "בקרוב ייבנו במימון ארדואן מסגדים רבים עבור אלפי מתפללים", אמר לי אחד המתפללים לאחר הטקס. התמיכה בטורקיה כצינור הנשימה של הרפובליקה וכחיבור הבלעדי שלה לעולם היא ענין שבקונצנזוס כאן, אולם היא מלווה בחשש מאיסלמיזציה שעלולה לערער את הסטטוס קוו הרגיש מול דרום האי.

Buyuk Han
Buyuk Hanצילום: kirill_makarov / Shutterstock.co

מערבית למסגד ממוקם Buyuk Hamam, החמאם הגדול. למוסד המיתולוגי שפעיל כמעט חמש מאות שנה נקבעו שעות פתיחה של משרד הסתדרותי. במילים אחרות, כדאי לעקוב טוב ולהזמין מקום מראש לעיסוי. המבנה עצמו, שרובו נמצא תחת מפלס הרחוב, תוכנן כרצף של חללים שלכל אחד מהם תאורה שונה ומידה משתנה של חשיפה. תקרת החללים מקורה על ידי כיפות עם פתחים מזוגגים בגוונים שונים שממלאים את החדרים בשלל צבעים. במקום חדר רחצה משותף וכן חדרים לטיפולים אישיים שונים, החל בעיסוי עמוק וכלה בהכאה על ידי מרבדים לוהטים ולחיצה על הגב באמצעות חלוקי נחל. לצערי פספסתי את לוח הזמנים הקפדני ולא זכיתי לטיפול אישי, אולם המזכירה החביבה ערכה לי סיור במקום מחוץ לשעות העבודה.

מאחר וחוקי ההגירה הקפדניים של משמר הגבול הקפריסאי מחייבים לצאת ולשוב מהצפון לדרום באותו היום, נאלצתי לחזור אל רחוב החתולים המיוחמים ואל הטברנות הרועשות. בבוקר חציתי שוב את הגבול לא לפני שחזור טקס ההשכמה מאתמול. לא הרחק ממעבר הגבול בצד הטורקי משכו אותי רגליי אל מאפייה קטנה שריח נפלא של מאפים נידף ממנה (לדיאטנית אגיד כמובן שזה היה בניגוד גמור לרצוני). באותה השעה נאפו במקום לחמניות מגבינת חלומי. עשר דקות מאוחר יותר יצאתי מהמקום עם שקית חומה ובה לחמניות טריות שהותירו ריח שמימי ברחוב כולו. כמה חבל שלא הומצא שעון מעורר שיפיק בשעה קבועה ריחות מאפים טריים במקום תקתוקים נוירוטיים או צלילים מחרישי אוזניים. טעמן של לחמניות החלומי לא איכזב – מדובר במעדן פריך שמזכיר חצ'פורי מצד אחד ולחמניות טריות של קייטנות בשנות השמונים מצד שני.

את היום השני הקדשתי לצפון קפריסין שמחוץ ללפקושה. בשל הזמן הקצוב תכננתי את המסלול כך שיכלול יעדים שאינם נראים כמו העתק של מוקדי עניין בארץ. לאור הקרבה התרבותית והגיאוגרפית, גיליתי שלא מדובר במשימה פשוטה. בכל אופן, גבר משופם בעל מונית צהובה המתין לי בכניסה למאפייה. "אל קירניה בבקשה", אמרתי לנהג שהסתכל עלי כאילו נפלתי מהירח. הראיתי לו את המפה והאסימון ירד "אה, גירנה!". לכל עיר באי יש שם טורקי ושם יווני. המקומיים קנאים לשמות המקומות בחירוף נפש, ונדמה כי רק פרוסה מלחמניית החלומי הניחה את דעתו של הנהג והעלתה חיוך על פניו. הדרך אל טירת גירנה (או קירניה) חוצה את הרי פנטדקטילוס שמשקיפים על הבירה. הממשל הטורקי יצר מיצג אדיר ממדים של סלעים צבעוניים על צלעו הדרומית של הרכס – דגלי טורקיה וצפון קפריסין לצד ציטוט של אתא תורכ בטורקית אשר משמעותו "כמה טוב למי שמכנה עצמו טורקי!". תושבי האי, טורקים או יוונים, התמחו במהלך השנים בהטרדת הצד השני ובהכנסת אצבעות לעיניו.

מיצג אדיר מימדים של סלעים צבעוניים על צלעו הדרומית של הרכס – דגלי טורקיה וצפון קפריסין לצד ציטוט של אתא תורכ בטורקית אשר משמעותו "כמה טוב למי שמכנה עצמו טורקי!"
מיצג אדיר מימדים של סלעים צבעוניים על צלעו הדרומית של הרכס – דגלי טורקיה וצפון קפריסין לצד ציטוט של אתא תורכ בטורקית אשר משמעותו "כמה טוב למי שמכנה עצמו טורקי!"צילום: יואב אלעד

לאחר נסיעה של כשעה הגעתי לגירנה, עיר נמל שהיתה פעם אחד מיעדי התיירות המרכזיים באי, לפני חלוקתו ב-1974. מאז ועד השנים האחרונות פחתה כניסת המבקרים לעיר אולם בשנים האחרונות היא חווה צמיחה מחודשת בזכות התפתחות התיירות וצניחת המחירים. בעיר העתיקה מבצר היסטורי, מספר מוזיאונים ואין ספור חנויות רחת לוקום, אולם גולת הכותרת היא הנמל העתיק והנוף הנשקף ממנו. לאורך הנמל מסעדות דגים רבות שנדמה כי בעוד זמן קצר יהפכו גם הן למלכודות תיירים, ימכרו דג עם צ'יפס וישנו את שמן למסעדת נימו או קפטן הוק. עד אז מומלץ להתרפק על דניס טרי עם לימון כשברקע הים הכחול ורכסי ההרים הנושקים לו. טירת גירנה הצמודה לנמל מעניינת, אבל אם זמנכם קצוב אפשר בהחלט לוותר עליה. חוץ מהסיפור הסבוך על הקמתה וכיבושה אין בה משהו שלא ראיתם בעכו.

הנמל בגירנה
הנמל בגירנהצילום: יואב אלעד
טירת גירנה
טירת גירנהצילום: יואב אלעד

היעד הבא הוא העיר פמגוסטה שממוקמת במזרח האי, סמוך לקו הגבול עם הדרום. לא הרחק מן העיר ממוקם בסיס הצבא הבריטי דאח'ליה שהוקם על הריסותיו של מחנה מעפילים בו שהתה סבתי מספר חודשים אחרי מסע מטלטל ברחבי אירופה. כשהגעתי למקום התברר לי כי הכניסה אל הבסיס אסורה מן הצד הטורקי. מן הצד היווני ניתן להיכנס למתחם מגודר שבו צריף משוחזר ואנדרטה שנבנתה בשנים האחרונות. תכננתי להעביר את זמני במסבאות פגמוסטה, אולם התברר לי להפתעתי שמדובר באחת מנקודות העניין המרתקות באי.

נמל גירנה
כחול שאפשר להשתגע. נמל גירנהצילום: יואב אלעד
פמגוסטה
פמגוסטהצילום: kirill_makarov / Shutterstock.co

עד 1974 גרה בעיר קהילה יוונית אורתודוכסית גדולה וברחביה פעלו כנסיות רבות. עם כיבוש העיר גורשו עשרות אלפי תושביה היוונים וחלק גדול ממנה הפך לשטח צבאי סגור. עיר הרפאים, ורושה, אינה פתוחה למבקרים למעט בסיורי עיתונאים מיוחדים שתואמו מראש, אולם תצפית אליה מתאפשרת מנקודות שונות בעיר – מראה החופים הנטושים, רבי הקומות המתפוררים והכבישים העזובים טראגי, מעורר מחשבה ומרתק בעת ובעונה אחת. מדריך מקומי לקח אותי לסיור בין שכיות החמדה בעיר – כנסיות שידעו ימים טובים יותר לאחר שמקומיים השחיתו את סמליהן ומחקו את העיטורים בחלליהן הפנימיים. מרכז העיר נעים ורגוע. יש בו אזור עתיק ולצדו שוק עתיקות מרשים. לאורך חופי העיר בעומק של כמה מאות מטרים נמצאות מספר אניות טרופות שאפשר לצלול אליהם באופן מאורגן.

אל חצי האי קרפז הגעתי בבוקר היום השלישי בצפון קפריסין. שכרתי רכב בלפקושה ושמתי פעמיי מזרחה עם מצלמה, לחמניות חלומי (הדיאטנית תבין, אין ספק) ופלייליסט שהכנתי במיוחד לרוד-טריפס שמשיים כאלו. בחצי האי שאורכו כ-80 קילומטרים שני כבישים ראשיים בלבד. תנועת המכוניות הולכת ופוחתת ככל שנעים מזרחה, הכבישים הופכים לעקלקים והנופים פראיים יותר. לאורך החוף הצפוני חופי רחצה מבודדים רבים, כפרים ציוריים, מנזרים וכנסיות מרשימות.

חצי האי קרפז
חצי האי קרפז צילום: Petr Pohudka / Shutterstock.com

גלי התיירים שפוקדים את חצי האי בשנים האחרונות טרם הותירו את חותמם על החופים הבתוליים. זה כנראה אחד היתרונות הבודדים במתחמי ה"הכל כלול" – המבקרים נוטים לשרוץ במתחם בית המלון ולא הטיל הרס ברחבי האי. ניסיתי להגיע מזרחה ככל האפשר אבל אחרי שהגעתי לדיפקרפז, בירתו הלא רשמית של חצי האי, הדרך הפכה למאתגרת מדי עבור הרכב המתפרק ששכרתי. חזרתי בדרך החופים הדרומיים שהיתה יפהפייה אך איטית ומייגעת. עדרים של חמורי פרא נעו לאורך נתיב התנועה ומדי פעם החליטו לנוח ולשכב על הכביש. סבלנותם המרשימה של הנהגים הקפריסאים נוכח החמורים הפלגמטים הזכירה לי את התנועה בדלהי שעומדת מלכת בכל פעם שפרה עשתה את צרכיה במרכז הדרך.

מדרחוב בניקוסיה
רחובות ניקוסיה. הכי רחוק מהכל כלולצילום: יואב אלעד
רחובות ניקוסיה הקפריסאית
רחובות ניקוסיה הקפריסאית צילום: Nejdet Duzen / Shutterstock.com

אל מעבר הגבול בניקוסיה הגעתי מאוחר בלילה כשפני מיוסרות בהתאם לנוהל הפולני. הקצין בנקודת הבידוק היוונית שלפני יומיים נזף בי חייך חיוך מנצח, החתים את דרכוני ונתן לי לעבור בזריזות. חציתי את הגבול כשבטני מקרקרת מרעב, נכנסתי למסעדת שווארמה במדרחוב המרכזי של ניקוסיה וטרפתי מנה של סופלקי עם יוגורט ופלפל. משפחה ישראלית נכנסה אף היא למסעדה וישבה בשולחן שמאחורי. הם דיברו בשבחו של צפון האי – המחירים הזולים, פארקי המים, בתי הקזינו והשכנים שהם פגשו במקרה בבריכה של המלון. חרשתי את המדינה הקטנה הזאת במשך שלושה ימים ולא נתקלתי בפארק מים או בשכן מלמטה בג'קוזי של המלון. אולי זה מה שכל כך מיוחד במקום המשונה הזה. בשטח של כרבע ממדינת ישראל מציעה הרפובליקה של צפון קפריסין מגוון רחב של חוויות עבור כל אחד – חופים מבודדים, היסטוריה מרתקת, מעילי עור, לחמניות חלומי פריכות וטריות, ותספורת מענגת במיוחד בשוק של לפקושה הבירה.

בתי הקפה של ניקוסיה שוקקים
ניקוסיה צילום: \ kirill_makarov / Shutterstock.c

מתי ואיך להגיע?

לא הרחק מלפקושה ממוקם שדה התעופה ארקאן שמקשר בין צפון קפריסין ובין הערים הגדולות בטורקיה. אפשרות נוספת היא לנחות בשדה התעופה של לרנקה מיעדים שונים בעולם (לעתים גם שדה התעופה בחיפה) ומשם לחצות לצפון באחד ממעברי הגבול. החסרון באפשרות האחרונה הוא החוק הקפריסאי שמחייב את המבקרים בצפון לשוב לדרום באותו היום. כמו כן, ביטוחי הרכב שניתנים עבור רכבים מושכרים בדרום אינם מכסים לרוב את הנוהגים בצפון. אם ברצונכם לנהוג בצפון, מומלץ לשכור רכב בצפון ולהתנייע עמו.

מזג האוויר בקפריסין הטורקית זהה כמעט למזג האוויר בישראל. שימו לב שמזגנים אינם נפוצים בה, ויש לקחת זאת בחשבון אם אתם רוצים להגיע לשם בחודשי הקיץ.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ