הפתעות תרבותיות ברייקיאוויק

בתים צבעוניים, פסלו של הוויקינג שהקדים את קולומבוס, וספרים, המון ספרים. ההפתעות שמזמן ביקור ברייקיאוויק בירת איסלנד לא נמצאות בגזרה הימית

משה גלעד
משה גלעד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
משה גלעד
משה גלעד

באיסלנדית יש פתגם שאומר "מוטב ללכת יחף מאשר ללא ספרים". בקומה השלישית של חנות הספרים הענקית "מאל אוג מנינג" במרכז רייקיאוויק פועל בית קפה גדול. עשרות צעירים, רובם בגופיות דקיקות וברגליים חשופות, ישבו על המרפסת הרחבה של בית הקפה, שתו, קראו ספרים מן החנות ודיברו על כך שמאה אנשים גנבו את המדינה. בימים אלה הוגש אמנם כתב אישום נגד גייל הארדה, מי שכיהן בימי המשבר הכלכלי של 2008 כראש ממשלת איסלנד, אבל יושבי הקפה היו בדעה אחידה - פשיטת הרגל של האי אינה אשמתו של אדם אחד אלא של קבוצת בנקאים ופוליטיקאים חסרי אחריות שדאגו רק לעצמם.

השמש אמנם האירה את המרפסת, אבל הטמפרטורות היו בתחום שבו אנחנו לובשים סוודר. שעה קודם לכן רכשנו כובע צמר סגול ועבה בחנות של איגוד הסורגים האיסלנדי. סריגה וקריאת ספרים נחשבים עדיין לשני העיסוקים האהובים ביותר בימי החורף הארוכים והחשוכים באיסלנד.

רייקיאוויק, כמו מקומות רבים באיסלנד, מפתיעה ומבלבלת. מה ידענו עליה טרם הביקור? שזאת עיר הבירה הכי צפונית בעולם, שכמעט מחצית מאוכלוסיית איסלנד מתגוררת בעיר - וזה בסך הכל 140 אלף תושבים, משהו בסדר הגודל של פתח תקווה; שהבתים בעיר צבעוניים מאוד ושהחימום מגיע ממעיינות חמים וזורם הישר לצנרת של העיר. ידענו גם שהאיסלנדים ניצבים במקום הראשון בעולם ביחס שבין מספר הספרים שהם קוראים לגודל האוכלוסייה. הנתונים האלה, שנראו תחילה כפרטי טריוויה די מיותרים, התחברו בסופו של הביקור לתמונה אחת שלמה ומעניינת. החיבור שלהם מבהיר היטב שרייקיאוויק, בייחוד בקיץ, היא לא עיר שגרתית.

יש משהו מטעה בביקורים ברייקיאוויק. כמעט כל המבקרים (גם אנחנו) מגיעים לעיר בקיץ (הביקור שמתואר כאן נערך במהלך חודש יולי האחרון). קל להבין שהפער בין הקיץ לחורף בעיר עצום. הכל נראה אחרת כאשר השמש שוקעת קצת לפני חצות הלילה וזורחת בערך שעתיים אחר כך. אפשר להניח די בביטחון שהחורף, עם 20 ומשהו שעות אפלה וטמפרטורות עמוק מתחת לאפס, מעודדת פחות בילויים מחוץ לבית - אבל הקיץ הוא הזמן לבלות בחוץ. הימים הארוכים מאפשרים זאת ורייקיאוויק מתגלה שאפשר לבלות בה היטב.

מרכז העיר

די בטיול נינוח שנמשך בין שעה לשעתיים כדי להבין עד כמה המרכז של רייקיאוויק קטן. הרחוב המרכזי, בו שוכנים רוב החנויות, הברים, בתי הקפה והמסעדות, הוא רחוב אחד ארוך שנקרא בחלקו המזרחי לוגאווגור (Laugavegur) ובחלקו המערבי הוא מדרחוב שנקרא אוסטורסטרייטי (Austurstraeti). ביום בהיר התחושה היא שרוב תושבי העיר משוטטים לאורך הרחוב, בוהים בחלונות הראווה או יושבים בבתי הקפה.

חנות הספרים מאל אוג מנינג

יש לאורך הרחובות האלה הרבה מאוד בוטיקים, חנויות בגדים, חנויות שמוכרות מלאכת יד, אבל בולטות במיוחד כמה חנויות ספרים מרשימות, מרווחות, בנות כמה קומות. בכולן מוכרים לצד ספרים באיסלנדית גם ספרים באנגלית וברובן פועלים לצד מדפי הספרים בתי קפה נעימים.

כדאי במיוחד לפקוד את חנות הספרים של איימונדסון (Eymundsson) ברחוב סקולאוורדוסת'יגור. זאת רשת שיש לה כמה חנויות ברייקיאוויק, אבל זאת הגדולה והטובה ביותר. חנות מצוינת נוספת היא מאל אוג מנינג (Mal Og Menning שפירושו "שפה ותרבות") ברחוב 18 Laugavegi. בשני המקרים מדובר במקומות שהאווירה בהם היא של מועדון תרבותי יותר מאשר חנות רגילה.

היכל התרבות החדש

"הארפה" (HARPA), היכל התרבות החדש של רייקיאוויק, הוא התוספת המשמעותית ביותר לנוף של העיר. "הארפה", שמארח את התזמורת הסימפונית של איסלנד ואת בית האופרה המקומי, נפתח במאי, לפני פחות משנה, ופשוט אי אפשר להתעלם ממנו. המבנה הגדול, מכוסה כולו בחלונות זכוכית קטנים בגדלים שונים, בוהק באור השמש. הוא ניצב על קו המים, באזור הנמל המזרחי, אזור שזכה עד למשבר הכלכלי בהשקעות גדולות בפיתוח ובשינוי הייעוד. הכוונה היא להפוך את החלק הזה של העיר, קצת מחוץ למרכז העתיק, לאזור הבילויים החדש.

זה עדיין לא קורה, אבל ה"הארפה" הוא מנוף משמעותי בכיוון הזה. כבר עכשיו פועלים בו שני בתי קפה גדולים וחנות לספרי אמנות ומוסיקה. במרכז המבנה כמה אולמות קונצרטים, שהגדול שבהם מכיל 1800 צופים. האדריכל הוא הדני הנינג לארסון ומי שעיצב את החזית המעניינת הוא האמן האיסלנדי אולאפור אליאסון.

מגדל הכנסייה

המבנה הלבן של הכנסייה שנושאת את השם האלגרימסקירקיה (Hallgrimskirkja) בולט ונראה מכל מקום בעיר. הוא ניצב על גבעה די גבוהה ובראשו מתנוסס מגדל בטון בגובה 73 מטר. הכנסייה נבנתה באיטיות רבה, בידי אב ובנו, בתהליך שנמשך כ-40 שנה. תושבי רייקיאוויק לא מאוהבים במבנה הזה, אם כי, מאז חנוכתו ב-1986, נדמה שלמדו לקבל אותו כחלק חריג ונסבל מקו הרקיע של העיר. אולם הכנסייה עצמו חשוף כמעט לחלוטין ומעטר אותו רק אורגן עצום עם 5,000 צינורות. רוב המבקרים בכנסייה מגיעים כדי לעלות במעלית למגדל שבראשה. זאת תצפית מצוינת, רחבה ויפה על העיר, שבימים בהם הראות טובה, מאפשרת להקיף במבט אחד את האזור כולו.

מול הכנסייה ניצב פסל גדול וחמור סבר של לייפור אריקסון, הוויקינג האיסלנדי שמוציא שם רע לקולומבוס, כיוון שעל פי התפיסה המקומית הוא הגיע לאמריקה מאות שנים לפני הספרדי. הפסל הוענק לאיסלנד כמתנה מארצות הברית ב-1930, כדי לציין אלף שנים לפרלמנט האיסלנדי - שהוא מהקדומים בעולם, ולדעת האיסלנדים, הקדום מכולם. כדי לבקר באתר הת'ינגווטליר, בו התקיימו מושבי הפרלמנט, יש לנסוע כשלוש שעות מרייקיאוויק בכיוון צפון.

בית התרבות

"בית התרבות" הוא המקבילה האיסלנדית ל"היכל הספר" הירושלמי. התצוגה המרתקת שלו ואופן ההצגה הנוח הופך אותו למוזיאון הטוב באיסלנד. בקומת הקרקע האפלולית יש תצוגה גדולה של

ספרים עתיקים, רובם ספרים כרוכים מימי הביניים שטקסטים ארוכים נכתבו בהם בכתב יד על קלף עדין. זאת הזדמנות פז להתבונן בהשקעה העצומה שהשקיעו תושבי האי בספרות שלהם כבר לפני קרוב לאלף שנים. בין הספרים הבולטים כאן אפשר למצוא כמה מן הסאגות האיסלנדיות הקדומות, מן המאה ה-11 וה-12, שנחשבות מיצירות הספרות הבולטות בעולם המערבי העתיק.

הספרים נשמרים כאן בתאורה מיוחדת, תחת זכוכית ובתנאים אידיאליים כדי להאט את תהליך ההזדקנות וההתפוררות שלהם. בחלק האחרון של התצוגה יש הסבר יפה איך יוצרו הספרים, באיזה חומרים השתמשו ומה כלל תהליך הכנת הקלף והכתיבה עליו. הכתובת: 15 Hverfisgata. אתר: www.thjodmenning.is.

סביב הבריכה

טיורנין (Tjornin) הוא מקווה מים מלאכותי ודי גדול שצמוד למרכזה של העיר. סביב הבריכה הזאת נמתח שביל להולכי רגל ורבים צועדים בו עם כלביהם או עם עגלות ילדים. לאורך השביל ניצבים כמה מן הבתים והמוסדות החשובים בעיר. בין היתר אפשר למצוא סביב טיורנין את הגלריה הלאומית של איסלנד (7 Frikirkjuvegur) בה מוצגות יצירות אמנות של אמנים איסלנדים מן המאה ה-19 וה-20. לא רחוק משם ניצב המוזיאון הלאומי (41 Suourgata) בו בולטת התצוגה "יצירתה של אומה". המוזיאון הלא גדול במיוחד מתאר את תולדות ההתיישבות באיסלנד במהלך אלף השנים האחרונות.

בצד הצפוני של הבריכה, הקרוב ביותר למרכז העיר, שוכן בית העירייה. זה מבנה בטון שהוקם ב-1992 אבל יש בו ייחוד ועניין רב. הוא צנוע יחסית ונראה כמו צף על מי הבריכה. בקומת הקרקע שלו מוצגת מפת ענק תלת ממדית של איסלנד שרק למענה כדאי להיכנס לבניין. עוד בקומת הקרקע - לשכת התיירות העירונית שמספקת מפות ומידע. החלונות הגדולים צופים אל הבריכה. לידם מהדסים ברווזים ושחפים רבים והמראה שליו ויפה. הכניסה לשלושת המוסדות האלה חופשית.

רואים לווייתנים

חמש חברות שיט מפעילות הפלגות לצפייה בלווייתנים מן הנמל של רייקיאוויק. ההפלגות נמשכות כשלוש שעות במהלכן מסיירים ברחבי המפרץ הסמוך לעיר ומקווים שהלווייתנים יפגינו גישה ידידותית. מן ההפלגה בה השתתפנו, של חברת "אלדינג", הנחשבת לגדולה ולוותיקה בתחום זה, חזרנו בתחושה מעורבת מאוד. השיט היה נעים. המים כחולים וההרים ירוקים, אבל הלווייתנים היו יותר שמועה מפיו של הכרוז על גשר הפיקוד מאשר מראה ממשי ומוחשי. מדי פעם זעק הכרוז "לווייתן בשעה שלוש", כלומר בצד ימין. אנחנו ועוד עשרות תיירים זינקנו חמושים במצלמות ימינה כדי לראות את המראה רב ההוד, וזכינו לצפות במרחק עשרות מטרים, בין הגלים, בסנפיר שחור וזעיר נעלם במים.

כאשר שבנו לנמל בירך אותנו הכרוז על "יום מוצלח מאין כמותו במהלכו ראינו שבעה לווייתנים". הוא לא שיקר אבל המציאות הייתה די מאכזבת ומקוטעת.

ביתו של הלדור לקסנס

הלדור לקסנס, הסופר הלאומי של איסלנד, זכה בפרס נובל לספרות ב-1955. שלושה מספריו תורגמו לעברית ("תחנת האטום" ו"גם הדג ישיר" בהוצאת עם עובד. "פעמון איסלנד" בהוצאת שוקן) והם בני לוויה מצוינים לביקור באי הצפוני. הבית בו התגורר לקסנס במשך יותר מ-50 שנה, במרחק כחצי שעה נסיעה מרייקיאוויק, נפתח בשנת 2004 לציבור. המבקרים בו יכולים לערוך היכרות עם ספריו של לקסנס, עם אורח החיים הצנוע למדי של משפחתו ובעיקר עם הקירבה לטבע של מקום מגוריו. שביל נוח מוביל מן הבית במעלה נחל מפכה, אל אחו ירוק מוקף בעצים ובסלעים גדולים. מידע מלא והסבר איך אפשר להגיע מופיע באתר: www.gljufrasteinn.is. *

משה גלעד

משה גלעד

כתב טיולים ותיירות

giladmo@netvision.net.il

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ