איתן לשם
מרתון הקרח
מרתון הקרח של אגם באיקל במרץ האחרוןצילום: Emile Ducke / NYT
איתן לשם

יועצו של ולדימיר פוטין לענייני סביבה, סרגיי איוונוב, הודיע בשבוע שעבר כי גישת התיירים לימת באיקל תוגבל, כדי "להגן על המערכת האקולוגית של האגם וסביבתו". ההודעה הזו הייתה אמורה לעבור מתחת לרדאר ולחמוק בשקט בין שלל הדיווחים על ערים הקורסות תחת עול תיירות היתר, אילולא היה אגם באיקל ממוקם בסיביר. לא בדיוק אזור שמצטייר כסובל מבעיית תיירות.

האם גם סיביר החלה לסבול ממכת תיירות יתר? ובכן, כן ולא. אגם באיקל העצום, שנמצא כ-160 קילומטרים מצפון לגבול עם מונגוליה, חווה פריחה תיירותית כשלא פחות מ-1.6 מיליון תיירים ביקרו בו בין החודשים ינואר-אוגוסט אשתקד. מרבית התיירים מגיעים עבור שכבת הקרח העבה המכסה את האגם העצום בחודשי החורף - כמטר וחצי של קרח קשיח שמאפשר נהיגה בשלל רכבים על הימה הקפואה.

באיקל הוא אגם המים המתוקים העתיק בעולם, כשהתפתחותו מתוארכת ל-30 מיליון שנים טרם החל האדם בהחרבתו. הוא גם העמוק ביותר בעולם (1,637 מטר) ובעל נפח המים הגדול ביותר . הוא מכיל כ-22% מכמות המים המתוקים והמופשרים שעל פני כדור הארץ, והוא מכיל יותר מים מכל האגמים הגדולים של צפון אמריקה – ביחד. כל הנתונים הללו, בשילוב עם חיי טבע ייחודיים, הפכו את האגם לאתר מורשת עולמי של אונסק"ו. בעקבות ההכרה במרקם האקולוגי הייחודי שלו, זכה האגם לכינוי "הגלאפגוס של רוסיה".

ההתפתחות המואצת של תיירות הובילה גם לפיתוח של קו החוף שעל שפת האגם, ובניית מספר רב של מלונות. אלא שלפי הדיווחים של סרגיי איוונוב בעצמו, לרובם המוחלט אין מערכת לטיפול בשפכים ואלה זורמים היישר לאגם. "החופים מלאים צואה אנושית", הוסיף איוונוב בציוריות שאינה מותירה מקום לדמיון. 

לא רק שפכים אנושיים מזהמים את האגם, אלא גם הזנחה פושעת של הממשלה הרוסית לדורותיה. מפעל נייר ששכן לשפת האגם, הזרים שפכים בכמויות גדולות מ-1966 ועד סגירתו המתוקשרת ב-2008. אלא ששנתיים מאוחר יותר המפעל המזוהם נפתח מחדש, למרות מחאתם של תושבי האזור, עד שנסגר סופית ב-2013.

לא רק מפעלים רוסיים מזהמים את האגם. גם מפעל בקבוקים סיני נסגר במרץ האחרון על ידי ממשלת רוסיה, עקב דיווחים על זיהום חמור של מי האגם מצידו. שלל הפעולות המזהמות הללו הובילו את האקדמיה למדעים של רוסיה להכריז על מי האגם כ"לא ראויים לשתייה", בשל זיהום האצות ועלייה ברמת האמוניה במים.

הגבלת התיירות הנכנסת לאזור האגם, גם אם אכן תתבצע, היא בבחינת מסך עשן. נכון, תיירים זורמים אל האגם בכמויות גדולות אך תיירות החוץ היא רק 30% מסך המבקרים באגם בשיא העונה. רוב התיירים מגיעים מסין, שמציגה את הצמיחה הגדולה ביותר במספרי התיירים היוצאים (149 מיליון ב-2018 לעומת 10.5 בלבד ב-2010). הנהירה של תיירים סיניים לרוסיה הובילה גם לפריחת מלונות, כאמור, ולשגשוג ענף התיירות באזור. אך הסינים הם רק כסות לבעיה האמיתית של אוצרות הטבע של רוסיה.

קשה להאמין שתוגבל תנועה של אזרחים רוסיים בתוך שטחי הפדרציה, ואזרחי סיביר יידרשו לעבודה ויפעילו לחץ על הממשלה. אלה עלולים להתפתח להסרת המגבלות על מזהמי האגם. נכון לעכשיו הקרמלין משמיע את כל הזמירות הנכונות – מסגירת מפעלים ועד הגבלת תיירים – אך רק הזמן יגלה אם רוסיה אכן מפנה גב להעדפת המזומן על האדם, על חשבונו של האגם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ