איך קטיף דובדבנים עם הילדה ברמת הגולן הפך לטיפול נפשי לנפגע טראומה

בין יוני ליולי מתבצע הקטיף הכי שווה בארץ, לאורך הכבישים והשדות של רמת הגולן. המבחר הוא עצום אך הבחירה תמיד תהיה מוצלחת כשמדובר בפרי הישראלי הכי לא ישראלי שיש – יפה, מתוק ומשמח. כך תקטפו ותישארו בחיים

איתן לשם - צרובה
איתן לשם
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איתן לשם - צרובה
איתן לשם

"הרמה הסורית", כך כינינו אותה בזמן הצבא. היא הייתה לנו סערה מושלמת של שירות איום ונורא, טנקים שהם מכונת מוות מיומנת (במיוחד ליושבים בתוכם) ותנאי מזג אוויר שכל קשר בינם לבין המילה "ישראל" הוא רופף כמו בריאות נפשית של אחראי החניון בחרמון בשיא עונת השלג. מעל לכל הסיוטים שם ברמה הסורית, והיו כאלה למכביר, בלט הבוץ. לא הקור, הגשם, השלג, הערפל, העייפות או הבכי. היה זה הבוץ. הגילוי המפחיד שמדובר ביישות חיה שנדבקת לכל מקום נסתר בגוף - לא משנה בכמה שכבות הוא עטוף - הפך את החיים לרדופים. היה כל כך רע ברמה הסורית, שבכל פעם שחצינו את הגשר בדרך אליה היינו כולם מתקבצים בצד אחד של הטיולית כדי שהיא אולי תתהפך לנהר. נכון, כמה מאיתנו היו נפצעים ואולי אף מתים, אך השאר לא היו צריכים לעלות אל התופת. מי אמר שחם בגיהנום? אנחנו היינו בו, וקר שם רצח. מאז לא חזרתי לשם, עד השבוע.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ