בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עד הגרגר האחרון של חוף ניצנים

חוף ניצנים - אזור צר בין כביש 4 לים - אוצר בתוכו את תמצית מרכיבי ארץ ישראל. על כל זה מאיים כפר נופש ענק

תגובות

שש בבוקר בחוף ניצנים. שלושה אנשים צועדים על החוף, נזהרים לא לדרוך על המדוזות. עשרות מהן, תכלכלות ובוהקות, פזורות על החול ומזכירות בערפילי השחר חוצנים מכוכב אחר שניסו לנחות כאן באיזו פלישה המונית ונסוגו רגע לפני הזריחה.

הישיבה על החול נעימה בשעה כזאת. לא חם עדיין והאור רך. מחשבה אחת ברורה עולה תוך כדי הקריסה הזהירה הזאת על החול. תמצית מרכיבי ארץ ישראל, לטוב ולרע, בעבר, בהווה ובעתיד, מכונסת ברצועה הצרה בין כביש 4, שמחבר את אשדוד לאשקלון ומוליך לעזה, לבין הים, והרשימה דחוסה. רכבת, אנדרטה ענקית לחללי מלחמה, בית ערבי גדול, תושבים שפונו מגוש קטיף, שני שירים שכולם מכירים, שמורת טבע עמוסת שקיות אשפה קרועות, בסיס צבאי, כמה מדוזות, נוף חולות רחב וחוף ים ארוך, טבעי ויפה, שמגמד את כל אלה שנזכרו לפניו.

כדי להגיע אל החוף פונים מערבה מכביש 4 וחוצים את מסילת הברזל. צעירה בחצאית ארוכה ובמטפחת ראש עומדת ליד המחסום ורושמת את השעה המדויקת שבה עוברות הרכבות.

המשך הכביש הצר מערבה חולף ליד ניצן, יישוב קהילתי בעל אופי דתי-לאומי שהוקם ב-1998 באתר כפר הנוער ניצנים. לצדו ניצבים בתים שהוקמו בתקופת ההתנתקות, כדי לאכלס באורח זמני את מפוני גוש קטיף.

בהמשך פונים שמאלה בדרך עפר סלולה, שמוליכה ל"ארמון" - בית ערבי שהוקם ב-1917 בידי תושבי הכפר חממה. קק"ל רכשה מהם את האדמות האלה וב-1943 הוקם באתר על הגבעה הקיבוץ ניצנים. ארבע שנים לאחר מכן העלו תושביו אל החוף את מעפילי הספינה "שבתאי לוזנסקי", שכונתה "שושנה" והונצחה בלהיט ענק שכתב חיים חפר ושרה יפה ירקוני.

עברו עוד 60 שנה וניצנים נהפך למין וודסטוק ישראלי, כאשר נינט טייב עמדה בדיוק על אותו חוף ושרה את המלים שכתבה זמירה חן לזוהר ארגוב "ים של דמעות בשתי עיני, לבי זועק שובה אלי".

זמן קצר לאחר הכרזת המדינה נכבש הקיבוץ הצעיר ניצנים בידי הצבא המצרי. התושבים שנותרו בו נכנעו רק לאחר שספגו 37 אבדות, ביניהן שלוש נשים. הנותרים נשבו והובלו בתהלוכה משפילה, שצולמה כתעמולה, ושוחררו בחילופי השבויים תשעה חודשים לאחר המלחמה.

כיום פועל באתר ניצנים הישנה, בין עצי האקליפטוס הענקיים, בית ספר שדה "שקמים" של החברה להגנת הטבע. מאחורי המבנה הדו-קומתי, שהכינוי "ארמון" הוא כמובן הפרזה גדולה לגביו, ניצבת אנדרטה גדולה - יד לאשה הלוחמת - לזכרן של לוחמות שנפלו בקרב. האנדרטה עשויה ברונזה שחורה ומדרגות שיש לבנות מוליכות אליה. בקבוק וודקה נטוש, שחציו נשתה, ניצב השבוע בשעת בוקר מוקדמת על אחת המדרגות האלה. סביב האנדרטה שוחזרו כמה מעמדות הקרב מ-1948 והוקמו עוד כמה אנדרטאות קטנות ללוחמים שנפלו במקום. קיבוץ ניצנים הוקם פעם נוספת לאחר המלחמה באתר חדש - שלושה קילומטרים מזרחה, מעבר לכביש 4.

פארק החולות

כאשר חוזרים ממתחם בית ספר שדה שקמים לכיוון כביש הגישה 3631 כדאי לפנות בפנייה הראשונה ימינה (מערבה). דרך עפר טובה מוליכה לחניון שצמוד לחורשת אקליפטוסים גדולה. בחורשה פזורים שולחנות פיקניק וסביבם נערמה השבוע אשפה בכמויות מפחידות.

הטוב ביותר הוא להיפרד במהירות מן המכונית, לחצות את החורשה מערבה ולצעוד בשביל שסימונו כחול והוא עולה במעלה רכס הכורכר לכיוון הים. המרחק מן החוף עדיין די גדול - כשני קילומטרים - אבל המאמץ שכרוך בהליכה הזאת משתלם. פארק החולות ושמורת חולות ניצנים יוצרים אזור ייחודי, שלמרבה הצער כבר לא נותרו כמוהו בישראל.

שטחו של פארק החולות כ-14 קילומטרים רבועים. מצפון הוא מגיע עד הדיונה הגדולה שמדרום לאשדוד. מדרום הוא גובל בבסיס הצבאי שהוקם לצד הכביש שמוליך מניצן אל הים.

ההליכה בשביל שחוצה את רכס הכורכר אינה קלה וכרוכה בדשדוש בחול, שלעתים נהפך טובעני, אבל הנוף נהדר. הבתים הלבנים של אשדוד מצפון ואשקלון מדרום נראים רחוקים. המרחב גדול והטבע לא מופרע כאן במאומה.

חולות ניצנים מכסים שני רכסי כורכר גדולים, מקבילים לקו החוף, שנמתחים כשני קווים מצפון-מזרח לדרום-מערב. הנוף משתנה באזור זה על פי הצמחייה. במקומות שהצמחייה אינה מכסה את החול - הוא נודד עם הרוח. באזור פארק החולות יש כמה דיונות מיוצבות וכאלה שהן מיוצבות רק למחצה. מלבד לענה, שמכסה חלק מן הדיונות, צומחים באזור זה גם עצי פרי רבים ואשלים.

העץ שבולט כיום יותר מכולם בפארק החולות הוא השיטה הכחלחלה, שאנשי הטבע והיערנים בארץ מתייחסים אליו עכשיו בחשדנות רבה. פעם נטעו אותו כדי שיחזיק את החול. אחר כך התחרטו והחליטו שמוטב לעקור אותו, כי הוא מתפשט במהירות, מפגין שתלטנות לא ידידותית ומאיים לכבוש את כל הארץ. אלא שאז התעוררה בעיה אחרת. באזור פארק החולות של ניצנים חי כבר שנים רבות עדר של כמאה צבאים. עצי השיטה הכחלחלה משמשים להם מסתור, ועקירת העצים, כך חוששים, תפגע ותבהיל את הצבאים העדינים. סיכומו של דבר הוא שהצבאים מעניקים לשיטה הכחלחלה פוליסת ביטוח והיא עולה כפורחת ומכסה את החולות במהירות. האזור כולו נראה כיום ירוק למדי והצמחייה גדלה בו בצפיפות ובהצלחה.

כאשר מתקדמים מערבה בשביל הכחול מגיעים אל רצף מפתיע למדי של אגמי מים מתוקים. אגמים אלה, שעופות מים, ברווזים ובעלי חיים אחרים מתגוררים בהם, מוקפים סבך קנים עבות. זה לא בדיוק מה שמבקר מצפה למצוא בין החולות הזהובים לים.

מקור ההפתעה במחצבה שפעלה על רכס הכורכר המערבי. החופרים חשפו שכבה של מי תהום, המים זרמו אל בורות החציבה וחלקה הדרומי של המחצבה נהפך לכמה בריכות. מפתחי האזור טרחו וחיברו בין הבריכות כדי ליצור רצף גדול יותר, שישמש לתיירות. זה אמנם מרתק, בעיקר כאשר מגיעים בחורף, אבל פחות אטרקטיבי בקיץ. גם כאן נערם לכלוך שמקשה מאוד ליהנות מן הנוף. השביל הכחול מוביל ממזרח למערב, עד לחוף הים. שביל אדום חוצה את אזור הבריכות במקביל לחוף מדרום לצפון.

חוף ניצנים

אי אפשר להגיע עכשיו לחוף ניצנים מבלי לחשוב על המספר 900. בשש השנים האחרונות מתגלגל המספר הזה כמעט בכל כתבה שעוסקת בניצנים. מאז 2005 מקדמים כמה גופים, בהם המועצה המקומית, מינהל מקרקעי ישראל ומשרד התיירות, תוכנית גרנדיוזית לבניית כפר נופש ענק, עם 990 חדרים, במרחק 300 מטר מן החוף ובלב השמורה.

בנייר העמדה שפרסמה "החברה להגנת הטבע" כתוב כך: "כפר הנופש המתוכנן בחוף ניצנים מוצע בגודל שלא מוכר בארץ. שטח הכפר כפול בהיקפו מבתי המלון הגדולים ביותר בישראל והוא ישנה לחלוטין את חוף ניצנים".

קצת משעשע לעקוב אחר גלגול התוכניות להקים כפר נופש על חוף ניצנים. למעשה כל הפעילות היא תגובה מאוחרת לגניזת התוכנית להקים כפר נופש דומה על חוף פלמחים. המחאה הציבורית שהתעוררה בפלמחים גרמה לביטול התוכנית שם ולזהירות יתר של גורמים רבים, ממשלתיים, קבלניים ואחרים, לפני שהם מצדדים בבניית פרויקטים דומים. איש אינו אוהב לחבור לכישלונות מהדהדים. כולם חוששים היום מפני מחאה ציבורית שמתארגנת מן השטח, מלמטה, והתחושה הכללית היא שאלה ימים טובים למנהלי המאבקים הסביבתיים. האחרון שזינק על עגלת המתנגדים להקמת כפר הנופש בניצנים הוא השר לאיכות הסביבה גלעד ארדן, שהתחייב בחודש מאי לפעול לביטול התוכנית (כתבתו של צפריר רינת בנושא זה פורסמה ב"הארץ", 23 במאי 2011).

מרתק במיוחד לעקוב אחר תגובותיו של יאיר פרג'ון, ראש המועצה האזורית חוף אשקלון. המועצה היתה בזמנו בין יוזמי הפרויקט. פרג'ון, שבעברו ניהל במשך כמה שנים את בית ספר שדה שקמים כעובד החברה להגנת הטבע, מתנגד עתה לפרויקט ומצדד בצמצום היקפו ובשינוי משמעותי במיקום שלו.

כל הדברים האלה אמנם מעודדים את מי שיושב בשש בבוקר על החוף בניצנים ונושם את רוח הים. אלא שמבט חטוף סביבו מספיק כדי להבין שגם כרגע, בלי פיתוח כלשהו, המצב לא נפלא במיוחד. "הזנחה" היא המלה הראשונה שמתחשק לשרטט באותיות ענק על החול הרטוב. הסככות בלויות, פחי האשפה עולים על גדותיהם, כיסאות שבורים פזורים על קו המים והעורבים נראים מרוצים מאוד מכמויות האוכל שמצאו מאז עלה האור הראשון. כל אלה אינם נעימים לעין ומעיבים על הנפש אבל קלים לתיקון. המצב עלול להשתנות לחלוטין אחרי שמערבל הבטון הראשון ישפוך את תכולתו בטקס אבן הפינה לכפר הנופש. משם אין כבר דרך חזרה.

שני נערים עם גיטרה מתיישבים על קו המים, במרחק 20 מטר ממני. אחד מהם פורט את "ים של דמעות" וחברו מחקה את נינט בתנועות ידיים רחבות. שניהם צוחקים. מיד אחר כך אני נזכר בעוד שתי שורות עתיקות של חיים חפר מן השיר "שושנה שושנה" שנכתבו על החוף הזה: "מסע הימים הגיע לסוף, סירות עם ג'מעה, אורות מן החוף". *

מראה מקום

נוסעים בכביש 4 מאשדוד דרומה לכיוון אשקלון. פונים ימינה לכביש 3631. הצומת משולט לבסיס הטירונים ניצנים. ל"ארמון" ולאנדרטת הנשים הלוחמות: אחרי שחולפים ליד הכניסה ליישוב ניצן ממשיכים לפי השילוט לבית ספר שדה. הקטע האחרון בדרך עפר טובה. במקום רחבת חניה גדולה. לפארק החולות: חניון האקליפטוסים נמצא בדיוק ממערב לבית ספר שדה שקמים. דרך עפר טובה ומשולטת מובילה אליו. בחניון יש שלטי מידע ומפה של שבילי הטיול בפארק. לחוף הים: ממשיכים מערבה בכביש 3631 עד החוף. הכניסה לחנייה כרוכה בתשלום.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו