איפה רואים פריחת החלמוניות במלוא הדרה

הפריחה של החלמוניות נמשכת עד סוף החודש. עכשיו הזמן לבקר ביער יתיר ויער להב

משה גלעד
משה גלעד
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
צילום: אלכס ליבק
משה גלעד
משה גלעד

חלמוניות מספקות בימים אלה תירוץ די טוב לעזוב את הבית ולצאת לטיול בדרום. לפרחים הצהובים העדינים האלה, שפורחים עכשיו לתקופה קצרה, יש גוון עז, נמיכות קומה ואיזו עקשנות מעוררת כבוד של הישרדות בתנאים בעייתיים ובסכנת הכחדה מתמדת. לא קשה למצוא אותן - אבל החלמוניות הם פרחים קטנים, שדורשים שיתבוננו בהם בשפיפה, לעתים אפילו בישיבה על הקרקע המכוסה מחטי אורן יבשים. בתקופת הפריחה אין לחלמוניות עלים - אלה יוצאים מהבצל רק לאחר שהפרחים נובלים. הגוון הצהוב הבוהק שלהן מקל על המחפשים הדורשים בשלומן. פרק הזמן הקצר של הפריחה - נובמבר בלבד - מעניק להן דימוי של יפהפייה שמאיימת להיעלם.

יערות להב ויתיר מצפון ומצפון-מזרח לבאר שבע אינם בדיוק אטרקציה תיירותית שמושכת המוני מטיילים. בקיץ חם ולא נעים לטייל כאן. בחורף יש בדרך כלל אזורים אחרים, מושכים יותר, פורחים יותר, שמעוררים את תשומת לבנו. עכשיו הזמן האידיאלי לביקור ביערות הדרומיים האלה.

יער להב

פריחת החלמוניות מעוררת באופן טבעי תשוקה עזה לחביתה. שעה ו-10 דקות לאחר שיצאנו מלב גוש דן ראינו חלמוניות ביער להב. חמש דקות לאחר מכן כבר לא התאפקנו, הוצאנו את הכריכים עם החביתות שהכנו מבעוד מועד, לעסנו וכרענו כדי להתבונן בהן טוב יותר. יפות להפליא, אין מה לומר. גם החביתות טעימות.

שני ריכוזים די גדולים של חלמוניות פורחים עכשיו משני צדי כביש 31, שמוביל מצומת להבים לצומת שוקת. הריכוזים שמדרום לכביש, קרובים ליישוב להבים. בחרנו לחפש דווקא את ריכוזי הפרחים הנסתרים יותר, מצפון לכביש. דרך עפר טובה מוליכה צפונה מכביש 31 ולאחר מכן, עם סימון אדום, פונה מזרחה. שלט עץ גדול מבשר שכאן אמורות לפרוח חלמוניות, אך סביבו אין כמובן אפילו חלמונית אחת. במרחק כ-100 מטרים במורד הגבעה דווקא פורחות רבות מהן, זוהרות בשמש. הסכנה הגדולה ביותר שעמה התמודדו החלמוניות במשך השעה שבילינו במחיצתן היו עשרות רוכבי אופניים, שהתעקשו לצפות בהן בעודם מדוושים הרחק מן השביל הסלול.

המשך הנסיעה בדרך המסומנת באדום מוביל לחרבת אבו חוף, שנמצאת מדרום לדרך העפר. לפני כאלף שנים היה כאן יישוב נוצרי, ובמקום נמצאו שרידי שתי כנסיות שעמודיהן מוטלים על הקרקע. תושביו הקדומים של האזור הזה ראו נוף שונה מזה שנשקף לעיני המטיילים כיום. הם באו לחיות על גבול המדבר, רובם עסקו בחקלאות והם השקיפו בעיקר על מרחבים מעובדים. ממצאים רבים מצביעים על כך שהיו להם גידולים חקלאיים, כרמים, זיתים ואולי חרובים. קשה להאמין שעצי מחט, כאלה הגדלים כאן היום, הצלו על תושבי חורבת אבו חוף במערב היער, חורבת זעק, בין הקיבוצים להב לדביר, חורבת חליף מצפון ללהב, או חורבת רימון מדרום ללהב. הם ראו נוף שונה כאשר השתרעו על מחצלת והביטו מעלה, או כאשר הרתיחו לעצמם מים לתה בשעת בוקר.

יער יתיר

יער יתיר, ממזרח ליער להב, הוא היער הנטוע הגדול ביותר בישראל. איציק משה, סגן מנהל מרחב דרום בקק"ל מסביר שהמדבר והיער - שניהם מעשי ידי אדם. כריתה, רעייה ממושכת והעדר תחזוקה מתאימה של החקלאות העתיקה, גרמו לשינוי קדום בנוף המקומי. ב-1964 נחשב האזור כגבול עם ממלכת ירדן. הירדנים הקימו כמה תחנות משטרה מול הגבול, וכתגובה פוליטית החלו בישראל לטעת את יער יתיר. באזור לא היו אז כמעט מקומות יישוב יהודיים, והנטיעה נחשבה להצהרת כוונות ולהפגנת נוכחות.

כיום המשמעות האמיתית של היער, לדברי איציק משה, היא שבירת תהליכי המדבור. בייחוד הוא מדגיש את הגיוון של היער. "אלה לא עשרות אלפי דונמים של אורנים בלבד. על הרכסים אמנם ניטעו אורנים ושם עוברות גם רוב הדרכים שחוצות את היער, אבל יש כאן הרבה עמקים ובהם נטועים עצים רחבי עלים ושטחי חקלאות. יער יתיר נמצא בגובה הוא כ-700 מטרים מעל פני הים, וזה משמעותי. כיום צומחים בו בעיקר אורנים אבל גם ברושים, שיטות, אקליפטוסים, אשלים, עצי שיזף, אלה ורותם וכמה עצי פרי כתפוחים ואפילו דובדבנים".

מצומת שוקת ממשיכים לכיוון מזרח, ומקיפים את בתיו של היישוב חורה, אחד היישובים העניים בישראל, שמתגוררים בו כ-20 אלף בדואים. אין כמעט עצים ביישוב והשטחים הגדולים והירוקים של יער יתיר, כ-13 ק"מ מצפון מזרח לו, מדגישים את הניגוד.

בדרך מחורה ליער יתיר חולפים על פני שלט עץ, שמבשר שכאן ניטע יער מיתר. כמה עצים קטנים פזורים בגבעות הסמוכות, אבל חזונם של אנשי קק"ל גדול כנראה הרבה יותר מהבנתנו הצנועה בהגדרת המלה "יער". בשוליים הדרומיים של יער יתיר פונה דרך עפר שמאלה (מערבה), ושלט גדול שניצב לצדה מבשר שזאת "דרך החלמוניות". בשלב הזה של הטיול כבר אין בליבנו ספק שהפרחים הצהובים והקטנים האלה זוכים ליחסי ציבור פנטסטיים. מקדמים אותם ככוכבי סדרת טלוויזיה פופולרית. אפילו דרך העניקו להם.

נסיעה מייגעת לאורכה של דרך החלמוניות מולידה תוצאה מאכזבת. דפי ההסבר שאספנו מאוחר יותר הבהירו שהיה עלינו לנטוש את המכונית באיזו רחבת חניה, לרדת לערוץ הוואדי הסמוך ושם, בלב מטע, אמורים הפרחים הצהובים לחייך אלינו. מכיוון שכבר לא נותרו לנו חביתות ללעוס, ויתרנו.

גם ללא חלמוניות, הסיור ביער יתיר מרתק. מעט אזורים בישראל מעניקים למבקר בהם את התחושה העזה והברורה של מקום מרוחק, נידח ובעל מרחבים עצומים, גבעות מאופק לאופק, שטחים גדולים, פתוחים, חלקם מיוערים וירוקים. אבל האזור מציע גם דבר מה מסתורי יותר. אי אפשר לבקר ביער יתיר מבלי להיזכר בסיפור הקצר של א"ב יהושע "מסע הערב של יתיר". הרעיון ההזוי של תושבי הכפר להסיט ממסלולה את רכבת האקספרס שחולפת סמוך לבתיהם מרחף מעל היער. פרט לצורך העז בתשומת לב, תחושת הקיפוח והחרדה, אין הסבר ממשי לרצון העז של גיבורי הסיפור לראות את הרכבת מתרסקת אל התהום, אבל באורח מוזר קל להבין את הרצון הזה כאשר מבקרים ביתיר. מבטם של תושבי חורה, שחלפנו לידם, נראה בדיוק כמבטן של הדמויות שמתאר יהושע.

בית היערנים, שזוכה בכמה פרסומים לכינוי "המצודה", עשוי לשמש כנקודת התחלה טובה לסיור ביער יתיר. המצודה ניצבת בגובה 658 מטר מעל פני הים וצופה על הסביבה. המקום נבנה ככפר יערנים, שאמורים היו לגור במקום ולטפל ביער. כיום הוא משמש את עובדי קק"ל ומכיוון ששביל ישראל חולף בסמוך לו, הקצו בו חדר אחד לאירוח המטיילים הצועדים בשביל.

נתיבו של שביל ישראל רחב כאן ואפשר לנסוע בו בקלות בכל רכב. נסיעה לאורכו בלב יער יתיר לכיוון צפון מערב מובילה את המבקר לחרבת יתיר, שנזכרת כמה פעמים במקרא ומופיעה על מפת מדבא המפורסמת מירדן. ליד הדרך יש באר עתיקה, שממנה עולים על הגבעה הצפון מזרחית. באזור רואים הרבה טראסות חקלאיות, חורבות בתים, כמה מערות, ובראש הגבעה ניצבים שני קברים - של שייח עתיר ושייח זועבי. ביום בהיר, כך טוענים, אפשר לראות מכאן את חברון, שמרוחקת רק 19 קילומטרים צפונה. ביום ביקורנו אפשר היה לראות אובך מרחף מעל הגדה המערבית.

קצת מערבה מן הקברים ניצבת כנסייה ובה שני טורי עמודים, ורצפת פסיפס שמכוסה בעפר. כאשר חוזרים לכביש המרכזי שחוצה את היער וממשיכים צפונה, מגיעים אל חרבת ענים ואל דרך המתקנים החקלאיים. חורבת ענים היתה יישוב משגשג לפני 1,600 שנים. ביישוב העליון התגוררו נוצרים, וביישוב התחתון יהודים. הם עסקו בחקלאות, גידלו כרמים וזיתים ורעו צאן. בלב שרידי חורבת ענים ניצב בית כנסת מן המאה הרביעית, שהתקיים כנראה עד המאה השמינית. לאחר מכן פעל כאן מסגד. המבנה שלו מרשים, הוא בנוי מאבנים גדולות, יש לו שני פתחים ושרידים של עמודי אבן עגולים שפזורים על הרצפה. בחצר יש בור מים גדול ואכסדרת כניסה רחבה.

דרך המתקנים החקלאיים היא שביל מסומן שאורכו 600 מטרים, במרחק קצר מחרבת ענים. לאורך השביל אפשר לראות גת, בור מים, מפרכה לריסוק זיתים והרבה גדרות אבן שתחמו את מכלאות הצאן. המשך הנסיעה בדרך זאת, שנקראת דרך המאגר, מובילה למאגר מים גדול, מעין אגם מלאכותי שהוקם במקום ב-2000. מבט קצר צפונה מגלה בקלות את גדר ההפרדה. הקו הירוק נמצא כ-200 מטר צפונה מחרבת ענים. זה הגבול הצפוני של יער יתיר, ומעבר לו - הגבעות החשופות והמציאות הבעייתית של דרום הר חברון. מבט דרומה מגלה משהו שונה לחלוטין - מרחבי יער ואשליה גדולה שהמדבר נבלם. את גיבורי מסע הערב של יתיר זה הוציא מדעתם. *

מראה מקום

יער להב: כדי להגיע לחלקו הצפוני של יער להב נוסעים מכביש 40 (כביש בית קמה - באר שבע) שמאלה (מזרחה) בצומת דבירה, וממשיכים בכביש 3255 שחולף על פני דביר ומגיע לכניסה ליער. כדי להגיע לחלקו הדרומי של יער להב ממשיכים דרומה בכביש 40 עד צומת להבים. פונים שמאלה (מזרחה) לכביש 31. כמה כניסות מובילות אל היער מצפון לכביש.

יער יתיר: נוסעים בכביש 31 מזרחה עד צומת שוקת. פונים ימינה ומיד שמאלה, להמשך כביש 31. חולפים על פני חורה ופונים צפונה (שמאלה) בכביש 316, שמוביל הישר ליער יתיר ולמצודת היערנים. דרך החלמוניות פונה שמאלה מכביש זה לפני מצודת היערנים. כדי להגיע לחרבת יתיר פונים שמאלה לאחר מצודת היערנים בדרך שסימונה כחול. כדי להגיע לחרבת ענים ממשיכים בדרך יער יתיר צפונה ופונים ימינה (מזרחה). חרבת ענים נמצאת מימין לכביש מיד לאחר הפנייה. דרך המאגר ושביל המתקנים החקלאיים נמצאים בהמשך הדרך מצד ימין.

תחנת דלק: בצומת שוקת, בצומת להבים ובצומת קמה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ