בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המלצה לטיול: יום ביפו

טיילת חדשה עד בת ים, שוק פשפשים טרנדי ויקר ונמל שבו ירד פעם יונה הנביא, והיום הוא מתחדש עם תיאטרון ייחודי, גלריה פלסטינית ובתי קפה

26תגובות

יפו היא מקרה מובהק שבו אנחנו מתקשים לראות את מה שקורה מתחת לאף. זוג אורחים מחו"ל, שביקרו לאחרונה בארץ, מנו את יפו כאחד המקומות הכי מעניינים שראו. לדבריהם "קל להבחין שזה המקום שבו מתרחשים עכשיו הדברים. המקום שכדאי להיות בו". כמה שאלות חוזרות הבהירו שהם לא טועים או מתבלבלים. הם אהבו את יפו. הרבה פחות את תל אביב. ניסיתי לרמוז שיפו לא נחשבת למקום מרתק במיוחד. קצת משעמם. לא רלוונטי. זה לא שכנע אותם. "אתה טועה. תלך לשם כמו תייר. קח יום ותטייל ביפו עם ראש פתוח. תראה שתהנה". הרשימה הזאת, שאת רוב האתרים בה העתקתי מן הפנקס שלהם, היא תוצאה של יום ביפו בניסיון לראות אותה כמו תייר.

9:00 משער רעמסס לגשר המשאלות

העתיקות הקדומות ביותר ביפו התגלו ב"גן שער רעמסס" בקצה הדרומי של גן הפסגה. כאן נמצאו עתיקות בנות כ-4000 שנה מן התקופה המצרית הקדומה. חלק מממצאים אלה מוצגים במוזיאון יפו לעתיקות ששוכן בבית "הסראיה אל-עתיקה" - בית הממשל העות'מני הישן והיפה שהוקם במאה ה-18 ושימש כאכסנייה (רח' מפרץ שלמה 10).

הליכה קצרה מובילה לאתר הפופולרי ביותר בעיר העתיקה - גשר המשאלות. רוב הזוגות שמתחתנים מגיעים לגשר הזה כדי להצטלם בשעת שקיעה. בבוקר השמש זוהרת מאחור, מאירה על הכיכר, הכנסייה והים. התצפית מן הגשר שמחבר את גן הפסגה לכיכר קדומים יפה בכל שעה. איכשהו, משום מקום אחר תל אביב לא נראית כמו עיר חוף עם מפרץ גדול. מכאן, ממרחק בטוח, היא מבטיחה מאוד. האמנים אסתר שלמה ופרדי פביאן הציבו על הגשר המעט סתמי הזה תריסר פסלי מזלות עשויים ברונזה. מאיפה צמחה האגדה שמי שיניח עליהם את ידו משאלתו תתגשם איני יודע ולא בחנתי את מידת ההצלחה. גם למי שמתחזה לתייר יש גבולות.

10:30 כנסיית פטרוס הקדוש

במבט ראשון על הכיכר הגדולה שנושאת את השם הלא מוצלח "כיכר קדומים" קשה קצת להבחין בשינויים שמתחוללים ביפו. כנסיית פטרוס הקדוש הפרנסיסקנית, עם הדקלים הגבוהים שצומחים מול החזית שלה, עדיין יפה ומזכירה שאנחנו נמצאים על חוף הים התיכון, ואיטליה וספרד לא רחוקות במיוחד. הגרסה המוקדמת ביותר שלה נבנתה לפני 1500 שנה והמבנה הבארוקי הנוכחי הוקם ב-1889 בחסות בית המלוכה הספרדי. נפוליאון שהה בה במהלך ביקורו. האולם הארוך והמעט קודר של הכנסייה מעוטר ב-14 ציורי שמן גדולים המתארים את מסע הייסורים של ישו ואת ג'ורג' הקדוש נלחם בדרקון. מהרבה בחינות מוטב להסתפק כאן במבט על המבנה היפה מבחוץ.

משה גלעד

11:00 מרכז המבקרים החדש

החידוש המשמעותי בכיכר קדומים נמצא בחלק הדרומי שלה. שם, במבנה תת-קרקעי, נחנך לפני כמה שבועות מרכז המבקרים החדש "תמונות יפואיות". הוא מציג בכמה דרכים, שבמרכזן מופע אור-קולי עם מוסיקה ופעלולים, את ההיסטוריה של יפו על פני 4,500 שנים. בין היתר צועדים שם המבקרים על גשר צף בין העתיקות, סופגים התזות מים כחלק מן החוויה וזוכים לאחת התצוגות המרשימות ביותר בישראל של אתר ארכיאולוגי. לא קל להראות עתיקות בצורה מעניינת. בייחוד לא במבנה סגור ומוגבל. המרכז החדש ביפו ראוי במובן זה לכל שבח, גם אם הסרט שמוצג בו דידקטי מדי.

משה גלעד

12:00 הגלריה של איל שיפרון

הצייר איל שפרון פועל כבר שמונה שנים בגלריה בקצה כיכר קדומים. לדבריו מגיעים לגלריה יותר לקוחות ישראלים מתיירים. המיקום אמנם טוב, הוא מודה, אבל רוב המבקרים מגיעים במיוחד, ולא סתם כך כי עברו בכיכר. השינוי העיקרי שחל בשנה אחרונה הוא לדבריו דווקא בתחושת הביטחון. אנשים לא חוששים עכשיו להגיע ליפו העתיקה, שבעבר לא נתפשה כמקום בטוח. לעניות דעתי הבעיה העיקרית בגלריה של שפרון הם החלונות הגדולים שצופים על הים. קשה מאוד להתרכז באמנות, גם הטובה ביותר, כאשר סלע אנדרומדה, הנמל של ים ומרחבים כחולים ממלאים את החלונות.

משה גלעד

12:30 בית הכנסת הלובי

חאן זונאנה מן המאה ה-18 היה ככל הנראה הבית היהודי הראשון שנבנה ביפו בעת החדשה. בנה אותו רבי יעקב בן דוד זונאנה תחת השם "ועד פקידי וגבירי ישראל בקושטא" כדי שישמש כאכסניה ובית כנסת לעולי הרגל היהודיים שהגיעו דרך נמל יפו לארץ. אחר כך ננטש הבית במשך זמן רב ומ-1948 פועל במקום בית הכנסת של יהודי לוב. כך, באופן מעט פרדוקסלי, למרות שיפו נראית לכולנו עיר עם היסטוריה נוצרית ומוסלמית, מתברר שבית התפילה העתיק בעיר הוא כנראה דווקא המבנה הצנוע הזה בן 200 השנים. המסגדים והכנסיות נבנו אחריו. (סמטת מזל דגים 2).

13:00 בית שמעון הבורסקאי

בסמטה שיורדת מכיכר קדומים מצטופפת קבוצת תיירים נוצרים מול דלת נעולה. המדריך מצביע בפניהם על הבית ומסביר שזה אחד האתרים הקדושים לנוצרים בישראל - בית שמעון הבורסקאי שאירח כאן את פטרוס, שליחו של ישו, בעת מסעו בישראל. בזכות החלום שחלם כאן פטרוס והנס שחולל ביפו המקום נחשב לנקודת תפנית בתולדות הפצת הנצרות, אבל כיוון שהוא בבעלות פרטית של משפחת זכריאן הארמנית הוא נעול בפני מבקרים. הבריטים בנו על גג המבנה מגדלור וסמוך לו ניצב מסגד קטן, "ג'אמע אל בודרוס" (מסגד פטרוס), שנבנה ב-1730.

13:30 הנמל

גרם מדרגות-אבן צר הוא כיום הדרך היחידה לרדת מן הרובע העתיק אל הנמל. זאת דרך טובה כי המראה לא מתגלה בבת אחת אלא בכמה נקודות תצפית יפות. הנמל של יפו, ששימש כבר את יונה הנביא כאשר ברח לתרשיש, ניצב בשנים האחרונות על צומת דרכים. לפני חמש שנים הועבר הנמל לבעלות עיריית תל אביב. הכוונה המוצהרת היא לשמר אותו כנמל דיג אבל גם לפתח מרכז תרבות ומסחר.

המודל להשוואה, ומזה אי אפשר להתחמק, הוא נמל תל אביב הסואן מדי. ביפו זה נראה עדיין אחרת לגמרי. הרבה פחות צפוף, הרבה יותר מחפש דרך. לצד חנות ספרים גדולה ותיאטרון "נא לגעת" הייחודי יש כמה בתי קפה, מסעדות ותיקות וחדשות ומבני מחסנים בשיפוץ, שימור או בנייה. בין כל אלה בולטת, בקצה הדרומי של הנמל, הגלריה לאמנות פלסטינית. (נמל יפו מחסן 2 בצדו הדרומי - כניסה דרך החניה הדרומית של הנמל).

סימן השאלה הגדול ביותר בנמל ניצב כבר כמה שנים סביב בית המכס. הסופר והעיתונאי צור שיזף, תושב יפו ב-20 השנים האחרונות, שבחברתו טיילתי בנמל ובעג'מי, מסביר שבית המכס הבריטי, הסמוך מאוד לקו המים, הוא אמנם מבנה מכוער ("כל אחד יכול לראות את זה") אבל יש לו ייחוד - הוא אחד המבנים היחידים, בין צור לאלכסנדריה, שניצבים ממש על הגלים. כיום פועלים שם צופי ים, ולדברי שיזף, למרות הכיעור, מוטב לבחון את האפשרות לשמר את הבית כדי לשחזר את בית המכס הטורקי הנפלא שעמד שם ולהפעיל בו מסעדה ותצפית וקפה - כשדבר לא חוצץ בין היושבים בו לבין הגלים.

לעת עתה, עד שכל זה יקרה, מבחר המקומות שאפשר לאכול בהם צהריים בנמל אינו גדול במיוחד. "מסעדת הדייגים" הוותיקה בקצה הדרומי אינה מציעה אמנם מנות גורמה אבל האוכל טרי וטוב.

משה גלעד

15:00 עג'מי והמדרון הגדול

טיול קצר ברחובות שכונת עג'מי מדרום וממזרח לנמל מעורר לא מעט תהיות. התיירים ששלחו אותי לסיור ביפו, ניסו לברר את הפער בין הסרט עג'מי אותו ראו בעיר מגוריהם לבין המציאות הפסטורלית בה נתקלו במהלך טיול בשכונה. בתיה הקטנים של שכונת עג'מי לא נראים כאתר תיירות. רובם נראים כמקום שליו, נקי, צבוע יפה. זה כמובן מטעה אבל המבקר תוהה האם כך נראית זירת קרב של כנופיות פשע? הרחבה הקטנה ליד בריכת המים הגבוהה, בפינת הרחובות החרוב וחייבי משה, מזכירה בעיקר קיבוץ בעמק.

הליכה שנמשכת רק כמה דקות מובילה במורד רחוב צופית אל חוף הים. במשך 20 שנה שפכו לאזור שמדרום לנמל פסולת בניין בכמויות אדירות. התוכנית הייתה לייבש חלק מן הים מדרום ליפו עד חוף גבעת עליה. בלחצה של עמותת התושבים "יפו יפת ימים" (ששיזף היה בה פעיל מרכזי במהלך שנות ה-90), שונתה התוכנית. הפסולת פונתה ועיריית תל אביב השקיעה עשרות מיליונים בהקמת פארק חדש והמשך דרומי לטיילת של תל אביב (אפשר להגיע אל פארק מדרון יפו ממזרח - מעג'מי - או בהליכה קצרה דרומה מהנמל).

הטיילת הארוכה יוצרת חיבור מוצלח בין יפו לתל אביב ובין יפו לחלקיה הדרומיים עד בת ים. מתעוררת אמנם תהייה מדוע דווקא כאן, מול הים, יש צורך במדשאה ירוקה וענקית, שמן הסתם דורשת מים ותחזוקה, אבל הפארק נראה שוקק חיים ומשרת את תושבי העיר והסביבה. יש לו עוד שני יתרונות - הוא מאפשר לראשונה מבט ממערב על עג'מי, תצפית שלא הכרנו כלל קודם לכן, והוא מאפשר גישה אל הים באזור שהיה חסום לביקור במשך עשרות שנים, עד שהתעלמנו ממנו לחלוטין.

משה גלעד

16:30 שוק הפשפשים

בביקור תיירותי זוכה שוק הפשפשים מצדו המזרחי של רחוב יפת למקום של כבוד. לאורחים מחו"ל הוא נראה משגשג, מבטיח מציאות ומפתה מאוד. דווקא כאן קשה יותר להשתכנע בנפלאות הפריחה לה זוכה האזור. בשנים האחרונות שינה האזור הזה את פניו באופן דרמטי. מאוסף סמטאות שבהן מכרו רהיטים ישנים, בגדים יד שנייה וגרוטאות, נהפך אזור השוק למקום שרק המלה הבעייתית "טרנדי" יכולה לתאר אותו. יש בו חנויות חדשות, מסעדות, בתי קפה וברים. "פועה" הוא אמנם מקום שנעים לשבת בו, אבל קשה לי קצת להיסחף בהתפעלות הכללית מנפלאות הפריחה של השוק. כאשר המחירים דומים מאוד לאלה שמבקשים בנמל תל אביב והמלצריות שואלות אם "הכל טוב לנו?", מפתה להגיד שפעם היה כאן טוב יותר. *

לינה

אם הולכים עם הסיור התיירותי עד הסוף ומחפשים מקום לינה, נתקלים בבעיה. אין עדיין פריחה של בתי מלון ביפו, אבל זה זמני. בניין בית החולים הצרפתי אמור להפוך למלון לאחר שיפוץ הבניין המקורי; המבנה שבו פעלה בעבר המסעדה ההודית טאג' מאהל יהפוך למלון בוטיק בעל שתי קומות ו-15 חדרים; מבנה תחנת המשטרה (הקישלה) בכיכר השעון אמור להפוך כבר ב-2012 למלון בבעלות האחים נקש ובו 140 חדרים. בבית המכס בנמל מתוכנן כנראה לקום מלון נוסף. הכנסייה המרונית מסיימת לבנות מלון משלה. בינתיים ניסע ללון בבית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו