בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בין בנייה לבכייה: שכיות החמדה סביב רחוב הנביאים בירושלים

כאן גרו אליעזר בן יהודה, רחל המשוררת והרב קוק, כאן פועלים בית דת שוודי, כנסייה אתיופית, מנזר צרפתי ומסגד. שכיות החמדה סביב רחוב הנביאים בירושלים יוקפו בקרוב בטבעת מגדלי דירות חונקת. ולא שקודם דאגנו לטפח אותן

6תגובות
משה גלעד

כשנסעתי השבוע לירושלים תכננתי לערוך ביקור פרידה קצר בחצר סרגיי. בימים אלה מפנים את החצר היפה, שגן פורח במרכזה, כדי להשיב אותה בתחילת ספטמבר לחזקת ממשלת רוסיה. בסוף הביקור הסתבר לי שמסיבת הפרידה גדולה בהרבה. למעשה אנחנו נפרדים בימים אלה מן השכונה כולה. איש אמנם אינו הורס (עדיין) את הבניינים הוותיקים, מהנפלאים בעיר, אבל הבנייה החדשה סביבם מדכאת. לצד רחוב הנביאים, בריבוע שאורך כל צלע שלו כ500 מטר, מתחוללת תנופת בנייה גבוהה ונמרצת מדי, שמגמדת את הבתים, הגנים והאתרים הנאים ביותר, מציבה אותם בצל, כמין חצר אחורית, שצופים עליה מהמרפסות החדשות.

השלט הנפוץ ביותר בשכונה בימים אלה כתוב באנגלית, באותיות ענק אדומות­ Luxury Apartments. זה נראה רע. רחוב הנביאים, מרכז העיר בקטע שבין רחוב שטראוס במערב לרחוב שבטי ישראל במזרח, צמוד למאה שערים, בין שכונת החבשים למגרש הרוסים, לא ישוב להיות אותו מקום צנוע, שבתים מן המאה ה19 מקיפים אותו. חלק מן התוגה נובע מההבנה שלא הועלנו לשכונה הזאת בעשרות השנים האחרונות, ודאי שלא מאז הקמת המדינה. יש בה כיום פער אדיר בין המראה החיצוני, המכוער, מוכה הפיח והלכלוך, עמוס השלטים והפרסומות שרואה מי שחולף ברחוב הנביאים, לבין המראה היפה, צובט הלב, של הבתים עם החצרות הפנימיות, שנבנו לפני מאה שנים.

בית תבור. הנביאים 58

לוטן טיודר מתנדבת כבר שלושה חודשים בבית תבור. היא הגיעה לכאן עם בעלה מעיירה קטנה ליד שטוקהולם בשוודיה. שניהם פרוטסטנטים אדוקים שהתאהבו במקום כאשר ביקרו בירושלים. רק לאחר מכן הסתבר להם שבית תבור, שמשמש מאז 1951 כמרכז דת שוודי, מקבל מתנדבים לפרקי זמן שבין ארבעה חודשים לשנה. "זאת התקופה הכי יפה בחיים שלנו" אומרת טיודר כמה דקות לאחר שהיא פותחת בפני את השער ומובילה אותי לסיור בבית.

קונרד שיק, אדריכל, ארכיאולוג, צליין ובונה שעונים ודגמים, הקים את הבית בשנות ה80 של המאה ה19. שיק הגיע לירושלים באמצע המאה ורכש מוניטין כאחד הבונים והמתעדים הגדולים שלה. בין היתר תכנן את שכונת מאה שערים, בית היתומות טליתא קומי ובית החולים למצורעים. בית תבור, בו התגורר שיק עד מותו ב1901, נחשב כיום אחד הבתים היפים בעיר. שער הכניסה בעל הצריח מזכיר פתח של מצודה גרמנית. קירות המבנה המרכזי עבים והתכנון מזכיר בתים ערביים רבים ­ עם חדר מרכזי ארוך שמוליך לחדרים צדדיים.

משה גלעד

טיודר מוליכה אותי לשתי ספריות, לכנסייה קטנה, למרפסת שיוצאת אל הגג ולחצר הפנימית המוצלת. הפרט שבולט בכל החדרים האלה הוא הריהוט ­ אי אפשר לטעות – ריהוט בהיר של "איקאה" השוודית. זה בולט במיוחד מול אבני הבניין שבהן משולבים ממצאים ארכיאולוגיים עתיקים. כפי שקורה בכמה אתרים לאורך המסלול הזה, התחושה שצונחת על המבקר רגע לאחר שנכנס לבית תבור היא שעבר לארץ אחרת, אולי אפילו חצה את הגבול בין יבשות. זה לא הגיוני ובכל זאת, האוויר במכון התיאולוגי השוודי צונן ונעים יותר.

המקום פתוח לביקורים בימים ב'ו' בין השעות 90:0013:00.

מנזר סן ג'וזף. הנביאים 66

במרחק כמה בניינים מערבה מבית תבור, מאחורי חומה בצורה, ניצב מנזר האחיות סן ג'וזף ­ מנזר של אחיות צרפתיות קתוליות, שפעל בעיר העתיקה ובסוף המאה ה19 עבר לרחוב הנביאים. הקמתו של הבניין הגדול, הבנוי בסגנון ניאו-קלאסי, הושלמה רק ב1930.

הנזירה הקשישה שפתחה לי את השער לאחר ששאלה כמה פעמים באינטרקום מה רצוני, חייכה אמנם באדיבות, אבל הסבירה שאי אפשר לבקר בבניין עצמו, בו מתגוררות חמש נזירות. אני מוזמן לדבריה לשוטט עוד קצת בחצר ובגן, שכמה דקלים ענקיים צומחים בו, אם כי היא ממליצה על ביקור בכנסייה ברחוב קוק הסמוך. אין במנזר שעות ביקור קבועות.

משה גלעד

ביקור חולים. שטראוס 6

בית החולים הוותיק "ביקור חולים", שנחנך בפינת רחוב הנביאים ושטראוס ב1925, הוא בניין יפהפה שכנראה צפויים שינויים בתפקודו בשנים הקרובות. גם ללא ביקור אצל החולים בתוך הבניין כדאי להתבונן בדלתות הפליז המרשימות שפונות אל הרחוב. תיכנן אותן זאב רבן, מהאמנים הבולטים בירושלים ומורה ב"בצלאל" בשנות ה20. ריקועי המתכת של הדלתות מציגים בעלי חיים, פירות ארץ ישראל וסמלי השבטים. יש בהם משהו תמים, חדור תקווה ובעיקר לא שייך לרחוב הסואן שאוטובוסים שועטים בו.

אין מגבלת שעות או ימים לביקור.

מסגד הנביא עוכשא. צומת שטראוס הנביאים

כמה ילדים חרדיים שיחקו בבלון אדום לצד מתקני השעשועים בגן. מצד אחד ניצב מסגד עם צריח מן המאה ה19. מצדו האחר ­ מבנה קבר מהמאה ה12. המסגד, שמשמש כמחסן של עיריית ירושלים (סגור למבקרים), מספק את ההסבר לשמו של רחוב הנביאים. כאן טמון נבי עוכשא בן מוחסין, מתלמידיו של הנביא מוחמד. לפי מסורת ערבית אחרת באתר זה נקברו שלושת הנביאים הגדולים ­ משה, ישו ומוחמד. הנציב הבריטי ג'ון צ'נסלור אימץ את הגרסה הזאת כאשר החליט לקרוא לרחוב הסמוך רחוב הנביאים.

ב80 השנים האחרונות שימש מבנה המסגד מטרה לזעמם של תושבים יהודיים. ב1929 הוא הוצת כתגובה למאורעות תרפ"ט. בשנת 2000 ניסו להצית אותו פעם נוספת ובדצמבר 2011 רוססו עליו כתובות נאצה וניסו שוב להציתו. הכתובות נמחקו, המקום נראה עכשיו נקי ואפילו שליו, עד לרגע שבו התפוצץ הבלון ופעוט עם פאות ארוכות פרץ בבכי תמרורים.

הכנסייה האתיופית. רחוב אתיופיה 10

הטלטלה בין דתות, עמים ויבשות שמלווה את הטיול הזה זוכה כאן לתנופה גדולה. הכנסייה האתיופית ("דברה גאנט" ­ הר גן עדן) היא אחד המקומות המרתקים בירושלים. על המפתן, מיד לאחר שחלצתי את נעלי, הזמין אותי אחד המתפללים בתנועה רחבה להיכנס. המראה מפעים ומרגש. הכנסייה העגולה צבעונית ויפה. הצבעים עזים וגודש הפריטים, התמונות, הפסלים והעיטורים עוצר נשימה. כמה עשרות מתפללים עוטי לבן שהו במקום בשעת בוקר.

מאמיני הכנסייה האתיופית, כ25 מיליון ברחבי העולם, סבורים שבית המלוכה שלהם צמח מצאצאי מלכת שבא והמלך שלמה. בית המלוכה האתיופי, שהיה חזק ועשיר בסוף המאה ה19, הקים בשכונת החבשים כמה מבנים מעניינים, שהכנסייה במרכזם. המקום פתוח בכל יום, במשך כל שעות היום. ברחוב הנביאים 38 ניצב בניין הקונסוליה האתיופית, שמשמש כיום בית מגורים ונראה מוזנח למדי.

בית אליעזר בן יהודה. רחוב אתיופיה 11

אליעזר בן יהודה, מחייה השפה העברית, שמת לפני 90 שנה, התגורר בבניין מול הכנסייה האתיופית. כאן כתב את המילון המפורסם. למרות זאת הבניין סגור ואין בו רמז לכבוד שמגיע לדייר. שלט קטן ובו ציטוט משירו של ירון לונדון על בן יהודה הוא העדות היחידה לחשיבותו ההיסטורית של המקום. האקדמיה ללשון העברית הקימה בגבעת רם חדר משוחזר ובו ספרייתו ושולחן הכתיבה של בן יהודה שמעליו מתנוסס הפסוק: "היום קצר והמלאכה מרובה".

בית הולמן האנט. הנביאים 64

הצייר הבריטי ויליאם הולמן האנט בנה את הבית ב1869. זאת הזדמנות נהדרת להבין את סגנון הבנייה המקורי ברחוב הנביאים. סביב החצר הענקית יש כמה בתי מגורים חד-קומתיים ובניין גדול יותר בקצה. המשוררת רחל גרה כאן ב1925- ובחצר אפשר עדיין לראות עץ אגס גדול ומפואר שנטע האנט ושימש כהשראה לשיר של רחל בשם זה.

הדיירת הנודעת של המקום היא רופאת הילדים הלנה כגן, שנחשבת חלוצת התחום בירושלים. ד"ר כגן התגוררה בבית זה במשך כ60 שנה. איני יודע מה התוכניות לגבי האתר, אבל מראהו הנוכחי מעציב. ההזנחה בחצר גדולה ובאר המים שבגן מכוסה כמעט לחלוטין בצמחייה. אפשר לבקר בחצר. הבתים בתוכה פרטיים.

בית הרב קוק. רח' טיכו, מאחורי הנביאים 39

בבית הרב קוק פועל כיום מוזיאון קטן, ובו צילומים והסברים על חייו של הרב הגדול. הרב קוק התגורר בקומה השנייה של שכונת בית דוד, מתחם ריבועי הסוגר על חצר פנימית, כמקובל בירושלים במאה ה19. המתחם, שנושא את שם הנדבן דוד רייז, הוקם ב1873. הקומה השנייה נבנתה ב1922 לכבוד הרב קוק, שייסד לאחר מכן את הרבנות הראשית לישראל, ושימש כרב האשכנזי הראשי הראשון. מראה החצר בה ניצב פסל דמות מכוסה בטלית, עגום. היא מלוכלכת ומוזנחת.

הכניסה למוזיאון עולה 12 שקל. המוזיאון פועל בימים א'ה' בין השעות 09:0016:00, וביום ו' עד 12:00.

בית טיכו. רח' טיכו, מאחורי הנביאים 43

המוזיאון היפה והמטופח הזה, שלוחה של מוזיאון ישראל, משמש דוגמא לאופן בו צריך היה לשמר רבים מבתי השכונה. המבנה הוקם ב1864 בידי מוסלמי עשיר בשם אגא ראשיד. ד"ר אברהם טיכו, רופא עיניים נודע, רכש את הבית ב1912 והתגורר בו עם אשתו, הציירת אנה טיכו. הבית שופץ בידי האדריכל דוד קרויאנקר בשנות ה80 והגן שמקיף אותו מסב עונג עצום, אלא שכל זה מתגמד עכשיו מול שני בתי הדירות הענקיים שחוסמים את האור והאוויר משני צדי הגן.

המוזיאון פתוח בימים א'ה' מ10:00 עד 17:00. ביום ו' עד 14:00. סגור בשבת. הקפה והגן פתוחים בכל יום, מלבד שבת, מעשר עד עשר ובשישי עד שלוש אחה"צ.

חצר סרגיי. הלני המלכה 13

החצר, כמאה מטר מדרום לרחוב הנביאים, הוקמה ב1890 כדי לארח צליינים רוסים. היא נושאת את שמו של הנסיך סרגיי, בנו של הצאר אלכסנדר השני. האדריכל היה פרנק גיה שהקים סביב החצר הסגורה מבנה רנסאנסי למופת, עם מגדלים, צריחים עגולים ומעברים שכמו יצאו מסיפור אגדה על נסיכה הכלואה בארמון.

בימים אלה מפנים מן המקום את משרדי החברה להגנת הטבע, האחרונים שנותרו באתר. ראשי הממשלה שרון, אולמרט ונתניהו אישרו כל אחד בתורו את ההסכם להשיב את המתחם לידי ממשלת רוסיה, על פי דרישתו האישית של הנשיא פוטין. אברהם שקד, מבכירי החברה להגנת הטבע במחוז ירושלים וידיד ותיק, מחבק אותי בחצר ומלגלג עלי שאני חובב פרידות מרגשות. שקד, ששימש בשעתו כמנהל בית ספר שדה סנטה קתרינה שבסיני, הוא כדבריו "מפונה ותיק" והפרידה הפעם אינה קשה לו במיוחד. "שייתנו את זה לרוסים אם הם רוצים. ככה אולי נגרום פחות נזק בעתיד".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו