אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טיול של חג באזור ניצנה

הרבה אבק, מרחבים, אתרים ארכיאולוגיים ותחושה של מקום נידח. טיול באזור ניצנה, עם מראות מפתיעים של עצים ירוקים ומים

תגובות
שלט הכוונה חמוקי ניצנה
אליהו הרשקוביץ

פאטה מורגנה. זו המחשבה הראשונה שחולפת במוחו של הנוסע מערבה על כביש 211 המוביל לניצנה ולמעבר הגבול למצרים. לרגע הוא ממשש את מצחו במעט דאגה, אחר כך בוחן את פעולת המזגן במכונית. הכל נראה תקין. ובכל זאת, המראה לא מתקבל על הדעת. בחוץ משתוללת סופת חול, ומתוכה מבצבצת קבוצת עצים ירוקים, שעומדים במרכזה של בריכת מים גדולה. בועה ירוקה בלב מרחב צהוב ענק ומלא חול ואבק, שנישאים ברוח כענן גדול.

חורף גשום מסתיים בימים אלה בנגב. העדות הממשית ביותר לכך היא גשר ניצנה, שקרס בינואר וחלקיו המרוסקים עדיין פזורים באפיק הנחל. די להתבונן בקורות הבטון ובמשטחי האספלט, כדי להבין את עוצמתם האדירה של המים שזרמו בנתיב שרוחבו הגיע בשיאו לכ-300 מטרים. הימים הרטובים חלפו, אבל בכמה מקומות נמוכים, שבהם נאגרים מי הגשמים לפרקי זמן ארוכים יותר, יש עדיין שלוליות, בוץ ועצים שמחים בשפע המים שנחת עליהם.

הנסיעה מגוש דן לניצנה נמשכת פחות משלוש שעות. לא הרבה זמן, אבל התחושה של מי שנוסע בכביש 211 מצומת טללים מערבה, היא של נחיתה במקום נידח במיוחד. המרחקים נראים עצומים, תחושת הריקנות גדולה, הבדידות - הרגשה כלל לא מוכרת ברוב המקומות בישראל - הופכת מוחשית. לעתים מתפוגגת תחושת הפלא של הפאטה מורגנה, למראה ההזנחה בכמה אתרים שבין שבטה לניצנה ולעזוז. רבים יאמרו שדווקא הניתוק, הריחוק ובמובנים מסוימים אפילו ההזנחה, הם שמעניקים לאזור הזה את קסמו. אפשר להתווכח על זה. אמנם יופיו של המרחב גדול, אבל כמוהו רבה כאן לעתים האכזבה ממה שעשו, או למרבה הצער לא עשו, בני האדם.

שבטה, אדריכלות מרשימה

ביולי 2005 הוכרו הערים הנבטיות עבדת, שבטה, חלוצה וממשית, השוכנות לאורך דרך הבשמים בנגב, כנכס תרבות עולמי של ארגון אונסק"ו. הציפיות והתקוות מן ההכרה הבינלאומית היו אז רבות וגדולות. העיר הנבטית פטרה שבירדן הוכרזה מאז כאחד משבעת פלאי תבל, והתיירות אליה משגשגת ומשמשת מנוף חשוב ומרכזי בכלכלה ובתרבות הירדנית.

האתרים בנגב לא זוכים, כך נראה השבוע, לפריחה גדולה. האתר בעבדת, חלק מרכזי באותה סדרה על דרך הבשמים, ספג לפני זמן מה נזק קשה בשל השחתה פרועה ושמירה לקויה, שאיש מהאחראים לאתר לא לקח על עצמו את האחריות עליה. אנשי רשות הטבע והגנים הציבו שלטים מלאי גאווה גם בשבטה. כתוב בהם שאנו נכנסים לאתר מורשת עולמית, אך המציאות מחלידה. בדיוק כמו השלטים. קשה היה השבוע לחוש בהבדל כלשהו בין מה שראינו בשבטה לפני חמש שנים, לבין מה שיש בה כיום. האתר נראה נטוש לחלוטין. בזמן ביקורנו לא היו בו מבקרים פרט לנו, וברוח העזה קשה קצת לגלות עניין בחורבות.

שבטה היא אתר חשוב ומרתק, שמטופל ומשווק באופן משמים. העובדה המצערת והפשוטה היא שבעבור רובנו היא עדיין מזוהה עם הבסיס הצבאי הסמוך ולא עם האתר העתיק והמרשים, שבניהול אחר יכול היה למשוך מבקרים רבים. במקום זה שכן, לפני אלפיים שנה, כפר חקלאי שתושביו החרוצים והעקשנים עסקו בחקלאות, אף שלא היו להם מקורות מים טבעיים. כדי לשרוד באזור המדברי, מוכה הרוחות והיובש, אספו תושבי שבטה את מי הגשמים המעטים בבריכות אגירה גדולות. האדריכלות שלהם מרשימה גם היום. רוב המבנים ששרידיהם ניצבים באתר, הם מן התקופה הביזנטית. כמה קשתות אבן יפות, הכנסייה הגדולה, תאי הנזירים ומבנים נוספים מבהירים את חשיבותו של המקום.

בריכת המים ליד שבטה. תחושת נחיתה במקום נידח

בערב החגיגי שהתקיים ב-2005, שבו הוכרזה דרך הבשמים בנגב כאתר מורשת עולמית, אמרה קרלה מוראנו, אדריכלית ומומחית לשימור מאיטליה, בראיון ל"הארץ" שדרך הבשמים בנגב מזכירה לה את דרך המשי המפורסמת שחוצה את אסיה ומקשרת בין ונציה לסין. היא אהבה במיוחד את דרך הבשמים, מכיוון שהיא מעידה של קשר בין תרבויות ובין דתות ושפות שונות. "זה הרבה יותר מאוסף של אתרים ארכיאולוגיים. זה ציר תרבותי, והדרך עצמה עושה את ההבדל", היא אמרה. איך אפשר לגשר בין האמירה היפה הזאת ודומות לה, שהשמיעו אז ראשי רשות הטבע והגנים, לבין המציאות העגמומית בשבטה כיום?

נתיב השלום, מצעד העמודים

כמה תקווה עורר דני קרוון לפני כ-30 שנה, עת הציב את "נתיב השלום" - הפסל הסביבתי המרשים הזה, הוא אחד האתרים המעניינים באזור והוא שורד מצוין. קרוון נטע 100 עמודי בטון עגולים וגבוהים בקו ישר, בין אתרי קרבות תש"ח באזור ניצנה לקו הגבול עם מצרים. על כל אחד מהעמודים כתובה המלה "שלום" בשפה אחרת. 40 מטר מפרידים בין עמוד לעמוד, והם נראים כמצעד עמודי כנסייה ביזנטית שיצאו הישר מן האתר בשבטה.

טור העמודים מלווה את הנוסע לכיוון קו הגבול, אבל הוא אינו מקביל לכביש. המחשבה המצערת שעולה כיום על הדעת למראה העבודה של דני קרוון, היא שעמודי האבן נראים עכשיו יותר ויותר רק כמצבות עצובות לחזון חוזה השלום מלא התקווה שנחתם בשעתו עם מצרים.

חוות ניצנה, חקלאות מדברית

לפני עשרים שנה החלו אנשי קק"ל, בשיתוף עם חניכי כפר הנוער, לשקם את החווה החקלאית העתיקה בניצנה. החווה נמצאת כ-2 קילומטרים מדרום לכפר הנוער, וקל להגיע אליה בדרך עפר משולטת מהכביש המוליך דרומה לכיוון עזוז.

יש דבר מה מעורר השתאות באפשרות לגדל עצי פרי כרימונים, תאנים, זיתים וחרובים בלב המדבר, ובלב מתעוררת הערכה רבה לתושביו הקדומים של האזור. שחזור הבוסתן והחווה במקום מוכיחים שתכנון נכון של המדרגות החקלאיות, אגירה נבונה של מי הגשמים המעטים שיורדים כאן והובלתם בחריצות ובהתמדה ממדרגה למדרגה - מאפשרים לקיים באזור הקשה הזה חקלאות מניבה פרי.

על פי ההערכה, אספו החקלאים הקדומים מי נגר מ-20 דונם, כדי לקיים דונם מעובד אחד. כ-200 מטר ממערב לגבעה, בגיא קטן נפרד, צומח בימים אלה עץ שקד גדול ומרשים. שביל הליכה (שסימנו כחול) מוביל כחצי קילומטר דרומה מן החווה למערת ניצנה - מערה גדולה, שאורכה כ-80 מטרים וגובהה כ-5 מטרים. המערה מחולקת לארבעה אולמות נפרדים, והחוקרים מעריכים שהיא נחצבה בידי תושבי האזור לצורך הפקת חומרי בניין. כיום היא מספקת בעיקר מפלט נעים מפני הרוח וענני החול. אפשרות נוספת היא להמשיך בכביש המנדטורי מערבה ל"חמוקי ניצנה" - סדרה של סלעי קירטון לבנים שצורתם - בזכות בלייה של הרוח והמים - עגולה, רכה ויפה.

תל ניצנה, פרובינקיה ערביה

ניצנה העתיקה, בת יותר מ-2,200 שנים, היא אחת הערים הנבטיות במדבר. המקום הוכר כגן לאומי, אלא שהתל לא נכלל ברשימת אתרי המורשת העולמית. לאור מה שקורה בשבטה - אולי מוטב כך. גם כאן קשה להשתחרר מן ההרגשה שאנחנו מחמיצים את החשיבות הגדולה והפוטנציאל התיירותי העצום שיש לאתרים האלה. האתר בניצנה, שבתקופה הרומית נקרא בשם היפה "פרובינקיה ערביה", בנוי בראש תל עפר גבוה שמאפשר תצפית רחבה על האזור כולו.

העיר התחתית העתיקה נבנתה סביב התל הגבוה, שגרם מדרגות עתיק מוליך לראשו. במרומי הגבעה אפשר עדיין לראות שרידים של שלוש כנסיות ביזנטיות, אבל המבנה הבולט ביותר הוא הסוראייה, בית המושל שבנו הטורקים ב-1912. במהלך מלחמת העולם הראשונה הוסב המבנה לבית חולים. סביב התל אפשר לראות כמה מבני מגורים ושרידי בארות.

מעט מבקרים טורחים ועולים לראש התל, ומי שמגיע למקום זוכה בההרגשה של גילוי פרטי. ביום אביך עם ראות לקויה קל לדמיין שבדיוק כמו ארתור אוונס מגלה קנוסוס בכרתים, או היינריך שלימן מגלה טרויה, אנחנו צועדים בין חורבותיו של אתר עתיק ותוהים על קנקנם של בני התרבות הקדומה שהקימו אותו. די לחשוב על האופן הפנטסטי שבו שוחזרו, שוקמו ושווקו האתרים המפורסמים בכרתים ובטורקיה, כדי להבין מדוע הבעיה היחידה שהם מתמודדים עמה היום היא עודף מבקרים. מבחינה זו, תושבי הנגב יכולים להירגע. במצב הנוכחי אין חשש גדול שהבעיה הזו תאיים על שבטה או על תל ניצנה.

כמה עצי אשל גדולים בצדו הדרומי של התל מאפשרים לנוח ולהכין קפה ליד האנדרטה לזכר חללי חטיבה 8, שכבשו את עוג'ה אל חפיר (העיקול של נחל עוג'ה), במסגרת מבצע "חורב" בדצמבר 1948.

עזוז, קפה יוק

אם מתרשמים מאוסף שלטי העץ שבכניסה לעזוז, קל לטעות ולחשוב שמדובר באתר תיירות שוקק חיים. המציאות קצת יותר מורכבת. בחיפוש אחר ספל קפה עצרנו לרגע, בכניסה למה שנראה כבית הארחה שהוקם באוטובוס. הבחור שטרח על משהו בחצר הביט בנו במבט תוהה, ואמר שהם לא מגישים קפה. הם לא מקום כזה. יש קפה בהמשך הדרך. כמה עשרות מטרים במורד הכביש אכן ניצבת סוכה, ועליה שלט שמבשר שזה בית קפה.

שטיחים, כריות וכלב משוטט נראו כהבטחה. המקום היה אמנם ריק לחלוטין, אבל ריבוע קרטון קטן בישר שצריך לטלפן לאייל והוא מגיע מיד כדי להכין את הקפה המבוקש. אייל ענה לטלפון ברצון אך נשמע מעט מופתע. הוא שאל פעמיים אם אנחנו "ממש פיסית" נמצאים שם. לאור התשובה הנחרצת והחיובית מלמל דברי התנצלות, והסביר שהוא דווקא לא בעזוז. המקום כדבריו רק "נראה פתוח". הוא נסע לאנשהו עם הילדים וממקום מושבו באותו יום יתקשה להכין לנו קפה. נפרדנו כידידים, וירדנו להכין קפה על הגזייה הפרטית בחורשה הקטנה והנעימה למרגלות עזוז.

איך להגיע?

נוסעים מבאר שבע דרומה בכביש 40, ובצומת טללים ממשיכים מערבה לכיוון ניצנה בכביש 211. שבטה שוכנת בפנייה שמאלה מכביש זה. ניצנה ועזוז שוכנות בפנייה נוספת, מערבית יותר, שמאלה (דרומה). כל האתרים שמוזכרים כאן משולטים מן הכביש הראשי.

מדריך טיולים

המדריך החדש "טיולים בריבוע" מאת עמיקם ריקלין, יעקב שקולניק וחנן ישכר, בהוצאת "מפה", מציע 4 מסלולי טיולי יפים באזור ניצנה.

תחנת דלק

התחנה שפעלה בקציעות סגורה. מומלץ למלא דלק בבאר שבע או ליד רמת חובב.

אוכל

שום דבר לא מרשים או בולט במיוחד בתחום זה. מטיילי יום מוטב שיצטיידו באוכל מהבית. ליד הכניסה לאתר בשבטה יש בית שמושכר כמקום לינה, ואפשר גם להזמין ארוחות. גם כמה מחדרי האירוח בעזוז מציעים לאורחיהם ארוחות. השלטים מעידים על מכירת גבינות עזים וכדומה. מסעדה ממשית לא מצאנו בישוב. גם בחניון בארותיים הסמוך יש סוכות אירוח, שמציעות אוכל ללנים בהן.

כתבות שאולי פספסתם

*#