טיול לפריחת האביב האדומה בנגב המערבי

זה הזמן להגיע לאזור שמפות הטיולים בארץ נוטות להתעלם ממנו, בין גברעם לזיקים, לפני שהימים החמים ייבשו את הנגב המערבי ועל הנוף ישתלטו הגוונים הצהובים-חומים. שמורות טבע, אטרציות תיירותיות ותזכורת למלחמת השחרור ולכפרים הערביים שהיו עד 1948

משה גלעד
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בסינגל גברעם
משה גלעד

חמש דקות מעזה והטבע משטה בנו בשבועות אלה - שלווה גדולה נחה על הגבעות העגולות והירוקות. פריחת האביב נהדרת, אך מאיימת להיעלם בעוד זמן קצר. כדאי לנצל את הרגעים היפים האלה לפני שהם נעלמים - בעוד זמן קצר ישתלטו גוונים צהובים-חומים על הנגב המערבי. אלה הם הימים האחרונים כמעט שמעניקים הזדמנות טובה לבלות כמה שעות באזור, שמפות הטיולים בארץ נוטות להתעלם ממנו.

נוף הגבעות שבין הקיבוצים אור הנר וגברעם, לחוף הים של זיקים, הוא אחד היפים בישראל, בייחוד בעונה הזאת. הטיול הזה, בן ארבע שעות, פוקד שלוש שמורות טבע. כולן פתוחות, לא גובים בהן תשלום, הגישה אליהן נוחה ואף שאין בהן אטרקציות "גדולות" כמפלי מים, קניונים או בריכות טבעיות - הן מציעות נופים רחבים ופתוחים שמשרים שלווה ורוגע.

שמורת גברעם: יופי הכורכר

שמורת כורכר גברעם שוכנת כקילומטר וחצי מדרום לקיבוץ גברעם, ובמרחק דומה מצפון לאור הנר. יש דרכי גישה משני הכיוונים, ואפשר לבחור באחת מהן. הנסיעה עוברת בדרכי עפר סלולות היטב וקלות לנסיעה לכל מכונית. זאת שמורת הכורכר הגדולה בישראל, והיא מתבלטת ביופיה ובייחודה על רקע היעלמותן של גבעות כורכר רבות מהנוף שלנו בעקבות כרייה פרועה של כורכר לבנייה.

השמורה שוכנת במקום שבו היה עד 1948 הכפר הערבי סומסום. רק מעט נותר מבתי הכפר, וכדי לראות את המראה העצוב של שרידי הבתים, הבאר הגדולה, בריכת המים המרובעת, הבוסתנים וגדרות הצבר שהקיפו את הכפר, יש לטפס על גבעה לא גבוהה, כ-500 מטר מצפון לאור הנר. כמה קירות עדיין נותרו שם, מבצבצים מן העשב הגבוה.

בנוסף לסומסום היו באזור עד 1948 עוד שני כפרים, נג'ד ומנסורה. שלושת הכפרים נחרבו בשלביה האחרונים של מלחמת השחרור. בחלקה הצפוני של השמורה, כשני קילומטרים מבתי גברעם, נפערת לצד דרך העפר מערה גדולה ששימשה בעבר כמחצבת כורכר.

כמה מאות מטרים מדרום למערת המחצבה, ליד בריכת אגירה של "מקורות", פרחו השבוע עשרות צבעונים שגרמו התרגשות גדולה למבקרים באתר. הפרח הזה, שהיה פעם נפוץ למדי, נעלם בשנים האחרונות כמעט לחלוטין משדות הבר.

ליד שרידי כפר סומסום בשמורת רכס גברעם. רק מעט נותר מבתי הכפר

גבעת סומסום: פיקניק בזבל

כמה מאות מטרים ממערב לקיבוץ גברעם, על גבעה מכוסה בעצי אקליפטוס גדולים ובכמה שקדיות, ניצבו בשנת 1942 בתיו הראשונים של הקיבוץ. המקום מכונה בפי תושבי האזור "גבעת סומסום", על שם הכפר הערבי הסמוך שממנו נקנו האדמות. דבר לא נותר מהיישוב הישן, ורק שלט גדול מספר את תולדותיו.

הקירבה לכביש, הנוף הפתוח, התצפית היפה לכיוון מערב, ובעיקר העצים הענקיים שמטילים צל רחב, עושים את המקום לאידיאלי לפיקניק. אלא שהגבעה כולה מלוכלכת באשפה - בקבוקי פלסטיק ריקים, קופסאות שימורים, אריזות של חטיפים, כלים חד-פעמיים וסתם זבל שהותירו המטיילים שקדמו לנו.

גם המבט מערבה מעכיר את מצב הרוח - שתי הארובות הענקיות והמעשנות בכבדות של תחנת הכוח רוטנברג. מבט לכיוון דרום מערב מגלה את קו הרקיע של עזה, עם כמה בניינים גבוהים ובולטים במיוחד. אשקלון בצד הצפוני מערבי, קצת יותר קרובה, נראית מכאן דומה להפליא לשכנתה הדרומית.

בשדות שלמרגלות הגבעה של גברעם הישנה פורחות עדיין, בפרץ אחרון של נדיבות, כלניות אדומות, ולצדן אירוסים לבנים וכחולים וקידה שעירה. עדר כבשים גדול, מלווה בכמה כלבים, רועה בשיפולי הגבעה ומחזק את הדימוי הפסטורלי.

יד מרדכי: כלי נשק ודבש

פסל גדול של מרדכי אנילביץ', ממפקדי גטו ורשה, על שמו נקרא קיבוץ יד מרדכי, ניצב בחצר המשק, לצד בריכת המים הישנה שקרסה על צידה. האתר הזה מוכר מאוד, ורוב תלמידי בתי הספר בישראל פוקדים אותו. אלא שביקור קצר מגלה שהקיבוץ מציע עוד אתרי תיירות רבים, חלקם מעט מוזרים. האתרים הנודעים ביותר הם מוזיאון "משואה לתקומה" שמציג שחזור של הבונקר שבו שהה ונלחם אנילביץ' בוורשה, ושדה השחזור של הקרבות מול הצבא המצרי במלחמת השחרור, במאי 1948. במשך כמה ימים עמדו אז מגיני הקיבוץ מול הצבא המצרי, ספגו אבדות ונאלצו לנטוש את המקום. רק חצי שנה לאחר מכן, הם שבו ליישוב.

השחזור כולל תצוגה של כלי נשק רבים, חפירות הגנה עם שקי חול ודמויות חיילים ממתכת שמסתערות מן השדה. כל זה עלול כיום קצת לבלבל את המתבוננים, בייחוד אם הם צעירים מאוד. מי אלה שרצים כאן בשדה לפנינו? המצרים? לוחמי הפלמ"ח? אנשי החמאס? אולי כדאי להציע עדכונים?

אבל יש עוד אטרקציות תיירותיות ביד מרדכי: "בית הדבש והדבורה", מוזיאון "קיבוץ של פעם" שבחזיתו ניצבים כלי עבודה מוזנחים; ועוד לא הספקנו אפילו לבקר בגלריה "דנה" ובעוד כמה מוסדות שמציעים טיפולים אלטרנטיביים, עבודות אמנות, סדנאות ריפוי ופעילויות שונות.

דרך השיזף: לא בדיוק יער

כחצי קילומטר ממערב לצומת זיקים אפשר לפנות ימינה (צפונה) בכביש צר שנהפך לדרך עפר. הכביש מוביל לחניון קטן ומסודר, שהקימו אנשי קק"ל לזכרו של אלוף משנה נביה מרעי מחורפיש, שנהרג ברצועת עזה ב-1996. בחניון ניצבים כמה עצי שקמה גדולים, ולצדם שלט גדול שמסביר באופן בהיר מהי "בליסה" - פציעת פירות השקמה בסכין מיוחדת המזרזת את הבשלתם. החניון נמצא על דרך שנושאת את השם "דרך השיזף". הדרך חוצה את החורש הדליל שמכונה כאן בשלטים גדולים בשם היומרני "יער יד מרדכי". אין טעם להעניק לקבוצת עצים, שלא נראים מאושרים מדי, את השם המחייב "יער". דרוש מדד של צל מינימלי כדי שקבוצת עצים תזכה לשאת את השם הזה.

שמורת כרמיה: גויאבות וזיתים

שמורת חולות פתוחה ולא גדולה זאת מסומנת מדרום לכביש המוביל מכרמיה לזיקים, כמה מאות מטרים ממערב לבתי קיבוץ כרמיה. האזור השתנה לחלוטין בארבע השנים האחרונות. מפוני גוש קטיף קיבלו כאן קרקעות רבות, והקימו עליהן חממות גדולות. פרנסתם כמובן חשובה, אבל מה לעשות, פעם הנוף באזור זה נראה יפה פי כמה. השדות והמטעים היו אז ירוקים, ולא היו מכוסים בחממות לבנות, ענקיות ומכוערות.

שמורת החולות של כרמיה מגינה על האזור שבין כרמיה ליד מרדכי. שביל הליכה מסומן כחול חוצה את השמורה. ייחודו של המקום טמון במי התהום הגבוהים, שנוצלו כאן בעבר לחקלאות בשיטה הנקראת "מוואסי". בשמורה צומחים עדיין עצי לימון, חרובים, גויאבות, תאנים וזיתים. כל אלה היו חלק מן הבוסתנים של הכפר הערבי חרבייה שנחרב ב-1948.

מאגר שקמה: פריחה משתוללת

בשנים גשומות נהגנו לכנות את המקום המופלא הזה "אגם שקמה". בתקופה האחרונה, בגלל מיעוט גשמים, כרייה לא חוקית של חולות וטיפול בעייתי בנוף, לא התמלא המאגר במים, אבל גם כאשר הוא יבש כדאי לפקוד אותו וליהנות ממנו. בקצה המערבי של מאגר שקמה ניצב סכר בטון די גדול. הוא הוקם על ידי הקיבוצים בשנות ה-50, ומימיו שמשו להשקיית שטחים חקלאיים. בשנות ה-60 החלה חברת "מקורות" לטפל במאגר, וניצלה את המים כדי להעשיר את אקוויפר החוף באמצעות החדרתם למי התהום. השבוע השתוללה על קרקעית האגם פריחה נפלאה - שטיח צבעוני כיסה את חולות המאגר. עצי האקליפטוס הגדולים בלב המאגר מעניקים לכל הנוף הזה מראה מלבב במיוחד.

חולות זיקים: זוגן לבן

המראות האחרונים בטיול הזה עצובים. שמורת חולות זיקים וחוף הים שנושא את אותו שם נראים רע. השמורה, שאמורה להגן על קטעי החולות שבין נחל שקמה לתחנת הכוח, נראית קטנה ועלובה לעומת אימפריית החשמל והתעשייה שמאפילה עליה. פעם היו כאן תוכניות לשמורה גדולה פי כמה, אבל לחצי הפיתוח באזור זה גדולים מדי.

קל לשער שאין לשמורה קטנה זו עתיד גדול, למרות שאפשר לראת בה כמה צמחים יפים כרותם המדבר, חבצלות חוף וזוגן לבן, שמומחים טוענים שהוא צמח נדיר שרק מעטים כמותו נותרו בארץ. חוף הים, שעשרות השלטים האדומים שניטעו בכביש שמוביל אליו מכנים אותו "בננה ביץ' זיקים", נראה עגום עוד יותר משמורת החולות. החוף הזה, שהיה פעם אחד היפים בישראל מעורר כיום רחמים.

• מושב מבקיעים: בנסיעה דרומה מאשקלון על כביש 4, המושב ממערב לכביש.

• שמורת גברעם: הקיבוץ נמצא כיום 7 קילומטרים ממזרח לכביש 4. הפנייה שמאלה מדרום למבקיעים.

• גברעם הישנה: נמצאת כ-200 מטרים מדרום לכביש הגישה לקיבוץ. שמורת רכס גברעם נמצאת בהמשך דרך העפר שמוליכה לגברעם הישנה.

• יד מרדכי: ממערב לכביש 4, כ-6 קילומטרים מדרום למבקיעים.

• אור הנר: לקיבוץ יש שתי כניסות - מצומת יד מרדכי נוסעים בכביש 34 דרומה. 5 קילומטר מהצומת יש פנייה שמאלה (מזרחה) - זהו כביש צר, שאורכו כ-4 קילומטרים, שמוביל לאור הנר. הכניסה השנייה היא מכביש 232 מצפון לשדרות. כדי להגיע מאור הנר לשמורת רכס גברעם נוסעים צפונה, בדרך עפר שיוצאת סמוך לשער המזרחי של הקיבוץ.

• כרמיה: מדרום לכביש 3411 שמוביל מערבה מכביש 4 לזיקים ולחוף הים. השמורה צמודה לקיבוץ ממערב.

• זיקים: 5 קילומטרים מערבה מכביש 4. כדי להגיע לשמורת חולות זיקים פונים ימינה לפני שער הקיבוץ, ובצומת הבא ממשיכים ישר. למאגר שקמה פונים ימינה לפני שער הקיבוץ לכיוון חוף הים, בצומת הבא שמאלה ובצומת שלאחר מכן שוב שמאלה. כאן מחנים וצועדים לכיוון הסכר על נחל שקמה.

אוכל

בכניסה למושב מבקיעים פועלת מסעדה שנקראת "המסעדה הגדולה - בית הגולש". למעשה מדובר בסטקייה נעימה. מחיר ארוחת צהריים עסקית, בימי חול, 45 שקלים. המרפסת יפה וצופה אל הנוף ואל השדות. בצומת יד מרדכי פועלת מסעדה שנקראת "נתחים - גריל ישראלי".

דלק

תחנות הדלק הקרובות ביותר נמצאות בכניסה למושב מבקיעים ובצומת יד מרדכי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ