הסחנה: גן עדן מעשה ידי אדם

רבים מהמטיילים שיגיעו לסחנה בתקופת החג אינם יודעים שחוץ מהמים שנובעים ממעמקי האקוויפר, כל האתר הוא פרי חזון ותכנון. בגן השלושה יש ייצוג לכל חלקיו של הפסיפס הישראלי: ערבים ויהודים, טבע ובטון, חזון וחוצפה, מנגל וספא

אסתר זנדברג
אסתר זנדברג
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אסתר זנדברג
אסתר זנדברג

מכרים שסיפרתי להם על הנסיעה לסחנה הרימו גבה. כבר לפני 20 שנה, כאשר ביקרו שם בפעם האחרונה, הסחנה "לא היה מה שהיה פעם". כשחזרתי, שאלו אם היו בכלל מים בבריכות והתעניינו בזהירות אם עדיין יש כל כך הרבה ערבים במקום. ישראלי שיוצא לטייל בארץ, יכול רק להתקנא בכתבת השבועון האמריקאי "טיים", ליסה בייר, שביקרה בסחנה לפני חמש שנים, ומכיוון שלא היה לה מושג קלוש אם הוא מה שהיה פעם או לא, המליצה עליו כעל אחד מ-20 אתרי הנופש היפים מסוגו בעולם כולו. בכתבה שפירסמה בעיתונה ציטטה זה לצד זה אגדת עם ערבית עתיקה ואת החכם התלמודי ריש לקיש, שלפיהם הסחנה הוא השער לגן עדן. מוקסמת מעצם הרעיון, כתבה ש"מדליק לחשוב שאתה מתרחץ במי גן עדן המקורי".

בפסח יבקרו בגן עדן (ששמו הרשמי גן השלושה) בין 4,000 ל-5,000 איש ביום, לפי התחזית של מנהל האתר, יהודה כרמי. מבחינת מזג האוויר, זהו הזמן האידיאלי לבקר כאן. חם, אבל לא לוהט כמו שהקיץ יודע להיות בעמק בית שאן. כרמי, שמוטרד ממה שהוא מכנה "בעיית התדמית" של הסחנה, עונה על שאלת המכרים בטרם נשאלה. "מאז התחלת העלייה מרוסיה בשנות ה-90", הוא אומר, "השתנה ההרכב הסוציולוגי של אוכלוסיית המבקרים. הרוסים גרמו לכך שעכשיו באים לכאן יותר ישראלים והגן שינה את פניו". הרוסים, מוסיף כרמי, "נכנסו חזק לעניין הזה של המנגל, כבר משמונה בבוקר הם מנפנפים".

הסחנה הוא גן לאומי (לא שמורת טבע) בשטח של כ-160 דונם בבקעת בית שאן, למרגלות הגלבוע, סמוך לעיר בית שאן, בין הקיבוצים בית אלפא לניר דוד, או בשמו המקורי, היותר ציוני אולי, תל עמל. בריכת הסחנה ניזונה ממי עין אל עסי שנובע ממערה בסלעים, בטמפרטורה קבועה של 28 מעלות בחורף ובקיץ. בזכותם נקרא כנראה המקום סחנה - חם בערבית. מי הבריכה, צלולים וכחולים להפליא, נשפכים לאפיק הנחל, שממשיך לזרום עוד כמה מאות מטרים מזרחה, עובר במלוא תפארתו בלב הקיבוץ, ואחר כך נבלע בבריכות הדגים של המשק ובמפעל ההשקיה המשותף ליישובי האזור. בסביבות העיר בית שאן כבר זורמים באפיק רק מי הנגר של בריכות הדגים וסתם ביוב. זהו רק אחד הסיפורים הנפרשים, בעל כורחם, לנגד עיניו של ישראלי שמבקר כאן.

את גן השלושה מנהלות במשותף רשות הטבע והגנים והמועצה האזורית עמק בית שאן. הזיכיון להפעלתו נמצא כבר עשרות שנים בידי קיבוץ ניר דוד. הגן הוא תשלובת, ישראלית כל כך, של בילוי בחיק הטבע, נופש פעיל, ומה שכרמי מכנה "ערכי היסטוריה ומורשת", שהאזור לא סובל ממחסור בהם. כאשר נחנך בסוף שנות ה-50, נועד גן השלושה לצורכיהם של תושבי הסביבה בלבד. מהר מאוד נהפך לאחד מאתרי הנופש הפופולריים בארץ. כבר בשנות ה-60 המוקדמות דיווחה העיתונות על פקקי תנועה בכבישי האזור. בשנות ה-50 המוקדמות, לפני שהיה לגן לאומי, הוא נקשר בישראליות חבר'המנית. במי הבריכה נהגו לרחוץ חניכי תנועות הנוער וחיילים אחרי מסעות מפרכים בחום הנורא של העמק. בשנות ה-60 היה מהיעדים האהובים לטיולי המשפחות הראשונים במכוניות פרטיות מחוץ לעיר.

ב-1967 הכל השתנה, אומר צבי בהיר, ההוגה, המייסד והמנהל הראשון של הסחנה במשך עשרות שנים. "אלפי ערבים מיריחו, שכם, ג'נין, עזה, באו הנה בימי שישי ובחגים שלהם", אומר בהיר, "והם למעשה הרגו את הגן". מסוף שנות ה-70 נעלם האתר ממפת הטיולים של רבים שנהגו לבקר בו בעבר. את "הרכב האוכלוסייה" בסחנה איבחן איתמר לוי בכתבה כמו-אנתרופולוגית, שפירסם לפני כ-10 שנים ב"הארץ". "בהערכה גסה", כתב לוי, שביקר בשבת קיצית לוהטת במקום העמוס, "הייתי אומר כי שליש מהאנשים באותה שבת היו עולים חדשים מרוסיה, שליש ערבים ושליש ממוצא צפון-אפריקאי. האשכנזים המועטים שהיו שם שמרו על נפרדות משאון ההמון".

ביום חורפי נעים של תחילת מארס היו בסחנה רק כמה נופשים. הבריכות הצלולות חיכו רק לי, ועל המדשאות התפרקדו המעטים שיודעים מתי כדאי לצאת לטיולים בארץ הזאת. כמה מהם ערבים, אם כבר נדרשים לסוגיה. בעונה הזאת המקום הוא באמת גן עדן - למי שגן עדן בשבילו הוא דווקא אתר נופש, נחמד ככל שיהיה, שמרוחק מהאינפוזיה של העיר. בימים אלה נערכים הגופים שמנהלים את הסחנה למהפך נוסף בהרכב האוכלוסייה ובתדמית. בקרוב תוקם במקום אטרקציה חדשה: ספא. לדברי כרמי, הספא נועד "לתת משהו לאוכלוסייה שיודעת מהו ספא ומהי תיירות חורף".

בספא המחומם יהיו ג'קוזי, סאונה, חדרי טיפולים, לובי מרווח וקפטריה. התוכניות של האדריכל נתי רותם כבר מוכנות. כעת מחפשים מימון, מיליון דולר. המבנה יוקם ממש מעל המים. הוא יהיה קבור ברובו מתחת לגבעה מלאכותית ומעליו תישתל צמחייה ויעבור שביל. במקום המיועד לספא הוקם כבר בשנות ה-60 מבנה מלתחות שנהרס. כלומר, ג'קוזי בסחנה הוא לא פטנט חדש, אלא רק יותר משוכלל (ומצועצע). הנופשים יוכלו לרדת היישר מהספא למים, אפילו בימי גשם. ימים כאלה נדירים באזור, ואף על פי כן החורף הוא עונה מתה בסחנה. כך שנוסף לשינוי בהרכב הסוציולוגי של האוכלוסייה, מאמין כרמי שהספא יגדיל את מספר המבקרים. כל יום חורפי בסחנה הוא הפסד הכנסה.

המצאת הסחנה

רק אופייני שבאתר נופש בישראל יצטופפו על אותה חלקת דשא לא רק המנגל והספא, אלא כל החומרים של הסיפור הישראלי. מתחת לחלקות הדשא ומסביבן רוחשים ארכיאולוגיה, היסטוריה, אידיאולוגיה, פוליטיקה, חלוציות, גבורה וציונות - והביקורת עליה, והרבה מאוד רגשות סותרים. סתם אתרי נופש ישנם כנראה רק בשווייץ. הצומת שבו נפגשים כמה מהסיפורים הוא ללא ספק צבי בהיר, מהאנשים שאומרים עליהם ש"היום כבר אין כאלה". בהיר, בן 90, ממקימי קיבוץ ניר דוד, הוא אולי האחרון בארץ שיכול לומר בלי להתבלבל משפט כמו "אני עשיתי את הסחנה". מתצלומי ארכיון ישנים של הסחנה עולה שהוא לא לגמרי מגזים.

כאשר הגיע בהיר לעמק בית שאן בשנת 1936 כחבר גרעין השומר הצעיר תל עמל, היה הסחנה בריכה קטנה שמסביבה גדלו כמה עצי שיזף, קוצים וקנה סוף, והאדמה החשופה העלתה ענני אבק לאוויר. כבר בראשית שנות ה-50 החליט לנצל את הפוטנציאל שטמון במקום לטובת תושבי העמק. "הכנרת היתה אז רחוקה ובקיבוצים עוד לא היו בריכות שחייה", הוא אומר. בריכת הסחנה המאובקת ועטורת הקוצים לא התאימה לחזון. הדרך מהסחנה ל"גן השלושה" היתה רצופה - כנהוג בימים ההם - הרבה חזון, הפעלת קשרים ונקיטת אמצעים כשרים יותר ופחות.

בהיר דחף, גייס, עקף, התעלם ממה שנקרא היום מינהל תקין וגייס כספים ביושר, ואם היה צריך, כפי שעולה מסיפוריו, גם לא ממש ביושר. את מטע החרובים נטע כדי לקבל מימון - 4,000 לירות - כמפעל חקלאי ממשרד החקלאות, ואת המסעדה בשטח הגן הקים ללא הסכמת קיבוץ ניר דוד. הקיבוץ, אגב, נקם במבנה, הרחיב, הטליא ועיוות את צורתו ללא הכר. עצים לנטיעה בגן לקח בהיר ממטעי הסביבה, בלי שנדרש לפרוצדורות ביורוקרטיות מיותרות. "לא היה מי שיגיד לי מה לעשות", הוא אומר.

הסחנה הוא במידה רבה גם מעשה ידיהם של מתכנני הנוף ליפא יהלום ודן צור, שהעניקו צורה לחזונו של בהיר שהיה גם חזונם. יהלום-צור הם מתכנני הנוף המשפיעים בארץ, וגיבורים בפני עצמם בסיפור הישראלי. התכנון של גן השלושה היה מעבודותיהם הראשונות והחשובות בתכנון נוף. מאות הגנים שתיכננו מאז בקיבוצים, מוסדות ציבור, בתי הבראה, או קמפוסים של אוניברסיטאות הפכו נוף מקומי לנוף ישראלי ועיצבו את תבנית נוף המולדת. ב-1998 זכו בפרס ישראל לאדריכלות.

"התפישה של יהלום-צור היתה לעצב נוף שיהיה כמה שיותר טבעי", אומר אדריכל הנוף גיל הר גיל. ליתר דיוק, הם עיצבו את הנוף שייצרב בתודעה כטבעי: גבעות דשא וצמחייה רבת צל. "בסחנה הם עשו טבע מבטון", אומר הר גיל. לזכותם ייאמר שעשו זאת בצורה נפלאה. את השבילים, הבריכות, הגשרים, המפלים ומעברי המים שתיכננו היה הטבע עושה בדיוק כמוהם, לו ידע להשתמש בבטון. את ביתני השירותים הרבים מיקמו כך שתמיד הם מוסווים על ידי גבעה או עץ. יהלום-צור ליוו את התכנון והפיתוח של גן השלושה מיום היווסדו ועד לפני כחמש שנים. מ-1996 תפס את מקומם משרדו של הר גיל (הר גיל-גרינשטיין). אין ספק שהנעליים גדולות.

תבנית נוף

בצילום אוויר נראה הסחנה ככתם ירוק עז ומרוכז בלב אזור שהקללה "אל טל ואל מטר" כאילו רובצת עליו עדיין. הגן הוא בלי ספק ההיפך משמורת טבע. תודה לאל, כתבה ליסה בייר מ"הטיים", שהטבע בסחנה לא טבעי מדי. היא צודקת. הצחיחות הבית-שאנית הטבעית אולי לא היתה משכנעת רבים להגיע עד כאן. מלבד המים שנובעים ממעמקי האקוויפר ללא מגע יד אדם, הכל בסחנה הוא פרי חזון ותכנון. גם גבעות הדשא הרכות וה"טבעיות" וסלעי הבראשית האדירים שמפוזרים ברחבי הגן. הסלעים הוזזו ממקומם במסגרת עבודות הפיתוח, באמצעות פיצוצים שביצעו לוחמי השייטת. לבוני הסחנה לא היתה בעיה לגייס כוחות ולהזיז הרים. את רוב עבודות הפיתוח ביצעו פועלים מבית שאן הסמוכה, שהועסקו שם בשנות העלייה ההמונית והצנע ב"עבודות יזומות". הנה עוד סיפור ישראלי.

יד אדם מנווטת גם את מפלס המים. לא נעים לראות בריכות ריקות למחצה, כפי שהיו בזמן הביקור. אבל הכל בשליטה. מערכת סכרים מרוקנת את הבריכות לצורכי ניקיון ותחזוקה. בלחיצת כפתור הן מתמלאות. בניגוד לכנרת, כמות המים בסחנה לא תלויה בחסדי שמים. כאשר קילל דוד את הגלבוע, הוא לא הביא בחשבון שלכמות המשקעים באזור יש השפעה שולית על מצב המים. "זהו אזור עשיר במים, גם אם כמעט לא יורד כאן גשם", אומר כרמי. עין אל עסי נובע מעומק רב וגם 10 שנות בצורת רצופות, מבטיח כרמי, לא יורגשו.

מי המעיין נובעים בכמות של 1,800 מ"ק לשעה, כך כבר אלפי שנים. אלה מים מליחים שאינם טובים לשתייה או להשקיה. לעומת זאת, הם ניחנו בתכונה אטקרטיווית ביותר לדגים ולתיירות. הטמפרטורה הקבועה נעימה לרחצה בכל עונות השנה ומעודדת את גידול אוכלוסיית האמנונים בבריכות של קיבוץ ניר דוד. אגב, למרות עתיקותו, המעיין לא מוזכר בתנ"ך, כך שלא היה אפשר להצמיד לו שם מקראי בעל צליל דומה. עין אל עסי עוברת לעין עמל.

מעל המגדל

אתר הסחנה במתכונתו הנוכחית נחנך בשנה סמלית, שנת העשור למדינת ישראל, בתאריך סמלי, יום העצמאות, ובטקס סמלי שהתקיים בנוכחות נשיא המדינה אז, יצחק בן צבי. הגן נקרא גן השלושה באופן סמלי, על שם שלושת פעילי ההתיישבות באזור, חיים שטורמן, אהרן אטקין והווטרינר הד"ר דוד מוסנזון, שעלו על מוקש בדרך לטירת צבי הסמוכה בשנת 1938. גם הסיפור של קיבוץ ניר דוד, שמפעיל את האתר, הוא חלק בלתי נפרד וסמלי מהסיפור של המקום והסיפור הישראלי בכלל.

ניר דוד-תל עמל היה הראשון מבין יישובי חומה ומגדל שהוקמו בעמק בתקופת המאורעות. הקיבוץ התיישב בלב אזור עוין שבו היו כפרים ערביים ומאהלים בדואיים. הסוכנות היהודית התנגדה להתיישבות, סיפר פעם שלמה גור המנוח, הוגה רעיון חומה ומגדל, בראיון לאריאלה אזולאי, וראתה בה "סיכון חיי אדם". היישובים קבעו לא במעט את גבולות מדינת ישראל. כיום, לא נמלטו גם הם מפרשנות ציונית חדשה. בהקדמה לראיון עם גור כותבת אזולאי כי המבט מעל המגדל של חומה ומגדל "משתלט על אזור, מנהל אותו מגבוה, מזהה בתוכו מטרות וכך הופך את שדה הראייה לזירת מאבק... מבט שרואה רק אויב ומטרות".

לפני הקמת המדינה היו האדמות באזור בבעלותם של ערבים אמידים, שהקימו טחנות קמח, הרחיבו והעמיקו את הבריכות ויצרו מפלי מים כדי להניע את אבני הריחיים. כך שיד אדם היתה בטבע של הסחנה עוד לפני בהיר ויהלום-צור. אחרי מלחמת השחרור, "עברו השטחים לידינו", מספר בהיר. הטחנות נהרסו וכעת נמצאים שרידיהן בשטח גן השלושה. אחת מהן שוקמה. מאבני הטחנות ההרוסות בנה בשנות ה-50 "עולה מתימן שהיה לו מושג בבנייה", כפי שכתוב בדפי ההסבר לתיירים בסחנה, "את הקיר שמעליו נופל המפל ותצלומו מופיע בכל ספר תמונות מישראל".

החלק היותר ערכי של הסחנה, כהגדרת כרמי, מפורסם פחות מהמפל, ולמרבה הצער הוא לא פופולרי כמו הבילוי בחיק המים והמנגל. בין היתר, כולל החלק הזה מוזיאון לארכיאולוגיה, שמוצגים בו שרידים שנחפרו במקום ואוסף של ארכיאולוגיה אטרוסקית, שמשום מה מצא את דרכו דווקא לכאן. מבנה המוזיאון הוא אחת הדוגמאות היפהפיות והמרגשות לאדריכלות הישראלית של שנות ה-60 המוקדמות. כעת מדברים על שיפוצו. כדאי להחזיק לו אצבעות.

האטרקציה המרכזית בחלק הערכי היא אתר משוחזר בגודל טבעי של חומה ומגדל. זהו "פארק נושא" דיסנילנדי עשוי כהלכה, מרגש, מעורר נוסטלגיה ומחשבות. למבקרים במקום ניתנת אפשרות לעלות למגדל ולהשקיף על עמק בית שאן והגלבוע, ועל אולם ספורט חדש וכעור שהוקם בשטח הקיבוץ, בדיוק על גבול אתר הנופש; לצפות בסרט על התקופה, לסייר בחדרי החלוצים, להתלבש בבגדי חלוצים ולשחזר את חוויית הכביסה על "קרש" מפח גלי. שחקנים מספרים את ההיסטוריה של המקום ומזמינים את הקהל להשתתף בקטעים המומחזים ולפרוץ בהורה סוערת.

לקבוצות המאורגנות מוצעת גם "ארוחת צהריים חלוצית" בחדר אוכל כמו פעם, על ספסלי עץ כמו פעם, בכלים כמו פעם שנרכשו בחנויות כלים של היום. בתפריט שמודפס על נייר בסגנון ישן עם תצלומים מפעם, מופיעים בין השאר, "מרק העדשים של סוניה", "קרטופלך של הפלמ"ח" ו"חומוס ביסאן". ביסאן היא בית שאן, שמרוחקת כ-5 קילומטרים מהסחנה ומניר דוד. מרחק הליכה קצר, וכל ההבדל שבעולם.

תייר מזדמן

עשרות שנים אחרי שהתחיל בתכנון הסחנה, רואה מתכנן הנוף ליפא יהלום באתר את "הדגם לכל הטוב והרע בתכנון גנים לאומיים בישראל ולתכנון בארץ בכלל". כמי שהיה מעורב בתכנון, יש לו היום ביקורת על החלטות ומהלכים, גם אלה שהיה שותף להם. קיבוץ ניר דוד, אומר יהלום, "הוא זה שקבע למעשה אילו שטחים באתר יהיו גן לאומי ואילו שטחים יסופחו לקיבוץ. הקיבוץ סגר לעצמו חלק מהנחל, והפך אותו לשטח פרטי". בחלק הפרטי של נחל העסי מבלים חברי הקיבוץ אחרי שעות העבודה ובאחרונה הקימו לאורכו צימרים.

יהלום מצר על השינוי שנעשה בתוכניות המקוריות שערך עם צור לאזור. "בתוכנית התייחסנו לכל אורך הנחל, לא רק לאתר הסחנה עצמו. תיכננו שם גם פינות של טבע טבעי, למעטים שרוצים להתבודד. אבל מכל התוכנית, עשו רק את הסחנה ועל מקום קטן נדחסו כל עושי המנגלים. עם ישראל אוהב להצטופף גם בשטחים פתוחים, אבל מה עם המעטים שלא רוצים? הרי הטוב נעשה בשביל המעטים. הרבים מסתדרים עם מה שהמעטים חושבים שהוא לא טוב".

המפגש - או ההתנגשות - בין מה שטוב למעטים לבין מה שטוב לרבים, הוא הסיפור של מאות הגנים הלאומיים בארץ, ולא רק בה. תעשיית התיירות המתפתחת היא תעשייה תובענית והשפעתה על אתרי התיירות עצמם היא קוטבית. מצד אחד, זהו מנוף לפיתוח ולתחזוקת האתרים. מצד שני, היא מהגורמים להמאסתם בעיני חובבי אותנטיות, טבע וכל השאר. כמו מאות גנים לאומיים, גם הסחנה נערך לעידן החדש שבו נקבעת במידה רבה דמותו של ה"טבע" בכפוף לדרישות תעשיית התיירות. נוסף לספא המתוכנן ולמבנים הקיימים - מבני שירותים, מסעדה, אולם ספורט ובריכה, המוזיאון, אתר חומה ומגדל, גן חיות אוסטרליות), מתקני משחקים ומגלשות מים - מתכננים בסחנה מוזיאון לתולדות היישוב, בוסתן של עצי פרי "מקומיים" ומרכזי חינוך והפעלה. בצמוד לאתר מתוכנן מלון של 100חדרים. תיירים עירוניים ירגישו כמעט כמו בבית.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ