בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טיול רכוב מנחל תבור למצפה אלות

המסלול שלהלן חופף ברובו לקטע של שביל ישראל. הוא מכיל מים זורמים ומעיינות - בכל עונות השנה, נוף משובח - תמיד, בוץ חלקלק - בחורף, ומרבדי פריחה - באביב

תגובות
נחל תבור
משה גלעד

חום אוגוסט. שתי דמויות שרועות על דרך העפר, חשופות לשמש. למראה המכונית המתקרבת מזדקפות הדמויות ומכתיפות תרמילים עצומים. "לא, אנחנו בסדר", עונות הדמויות - שני בחורים צעירים, חייכנים, עטורי זיפים, "כן, יש לנו מספיק מים. אנחנו הולכים את שביל ישראל מדן אבל לא עד אילת - רק עד הרצליה".

שביל ישראל, שסומן בידי אורי דביר ואנשי הצוות שלו החל ב-1980, יועד במקור להולכי רגל - רק 20% מהתוואי היו עבירים לרכב שטח. אבל מאז התפשטה תופעת ה-4x4 והתהפך היחס: 80% מתאימים לרכב שטח, ורק 20% מתאימים להולכי רגל בלבד. "נא לתת זכות קדימה לחלשים מכם", אומר דביר לנהגים ומגלה כי "בעיקרון אנחנו שואפים ליצור שבילים נפרדים להולכי רגל ולכלי רכב, כולל אופניים".

המסלול שלהלן חופף ברובו לקטע של שביל ישראל. הוא מכיל מים זורמים ומעיינות - בכל עונות השנה, נוף משובח - תמיד, בוץ חלקלק - בחורף, ומרבדי פריחה - באביב.

רמות יששכר, שמחולקות לשלוחת צבאים ורמת כוכב ורמת תבור ("רמת סירין"), נחשבות לאזור נדיר בצפון הארץ: עשרות אלפי דונם של שטח פתוח ושדות חקלאיים ללא בינוי ופיתוח, כבישים ותשתיות. מובן שגם על השטח הזה מאיימים כל מיני "פרויקטים".

לגעת כדי להאמין

סיפור הדרך מתחיל בצומת גזית, על כביש 65, כ-15 ק"מ מצפון-מזרח לעפולה. בצומת מאפסים את מד המרחק ופונים לכיוון דרום-מזרח, אל כביש מספר 7276 לעבר קיבוץ גזית וכפר קיש. ב-2.5 ק"מ פונים שמאלה לכביש שמוביל לכפר קיש. ב-3.4 ק"מ נפרדים מרצועת האספלט ופונים ימינה, דרום-מזרח, אל דרך עפר שמסומנת בסימון שבילים אדום, מספר 3329 במפה, ובסימון לבן-כחול-כתום של שביל ישראל (אפשר להבחין בסימונים צבועים על מעקה הבטון הקטן של הגשרון).

מכאן מתפתלת בין השדות דרך עפר טובה. מימין, כלומר - מדרום, זורם נחל תבור (ואדי בירה), שמתחיל בהרי נצרת ונשפך לירדן סמוך לקיבוץ גשר. ב-1.0 ק"מ, בצומת, ממשיכים ישר. ב-1.2 ק"מ חוצים את ערוץ הנחל - בחורף זה נראה טבעי, אבל בשיא הקיץ, כשהאוויר מסביב מבעבע מחום, צריך לגעת במים הזורמים כדי להאמין. מיד אחרי הערוץ, צומת "T" - פונים שמאלה, צפון מזרח, עם סימון שביל ישראל וסימון ירוק (מספר 3326).

ב-1.65 ק"מ מזומנת צליחה נוספת. ב-1.85 ק"מ, סמוך לעין טחבית, עלולים לפגוש עבודות תשתית של חברת מקורות. בהמשך הדרך מחזה מפתיע לימות הקיץ: בריכות מים וסביבן כרי דשא ירוק. ב-2.5 ק"מ חוצים ערוץ נוסף. ב-3.0 ק"מ פוגשים דרך עפר עם סימון שבילים שחור, שיורדת מכיוון תל רכש.

בצומת הזה מאפסים את מד המרחק וממשיכים לנהוג ישר, לכיוון צפון-מזרח. ב-300 מטר, במזלג שלפני הערוץ, פונים שמאלה, אל הזרוע הצפונית יותר ולעבר מכלאת בקר. במזלג הסמוך בוחרים בזרוע הימנית, התחתונה, הקרובה יותר לערוץ הנחל - נחל רכש, יובל של נחל תבור. ב-900 מטרים מצמצמים טווח לעבר תחנת שאיבה, שנושאת את הכיתוב "אל תדאג, אריה יסדר". אפשר לחנות כאן ולפסוע אל המעיין, עין רכש, שפועם בתוך שוקת בטון יפה לשכשוך. יש כאן גדודים של חלזונות שחורים וזוגות בודדים של סרטנים. לא נותר אלא לדומם ילדים ומנועים ולהקשיב לקולות הפכפוך.

אחר כך אפשר לחזור בנהיגה לאחור. ב-1.6 ק"מ חולפים שוב על פני מכלאת הבקר. בצומת "T" פונים שמאלה, מזרחה וחוצים את נחל רכש - מיד לפני החצייה יש לאפס את מד המרחק. בצד השני של הערוץ ממתינות שתי עליות - כל בחירה נכונה. בצומת הסמוך פונים שמאלה עם הסימון השחור (3315). ב-200 מטרים, במזלג, שמאלה עם השחור ושביל ישראל דרך עלייה משובשת. המשך השביל רץ חופשי בין השדות. ב-2.9 ק"מ, בצומת, ישר עם אותם סימוני שבילים.

ב-3.7 ק"מ, בצומת, שוב ישר. שיחי הצבר, שמתחננים לקוטפים, שימשו פעם לגידור בין בתים וחלקות בכפר הערבי סירין, שננטש ב-1948 בהוראת הוועד הערבי העליון, שחשש כי כפרי המוע'רבים (סירין, עולם וחדאתה), שנודעו בקשריהם עם היישוב היהודי, ישתפו פעולה. השם העברי הרשמי הוא עיי סירין. באזור זה התגלו חרסים, שמעידים על התיישבות מתקופת המלוכה. ייתכן שכאן שכנה שיאון המקראית (יהושע י"ט 19).

ב-4.4 ק"מ, בצומת, פונים שמאלה (צפונה). ב-5.0 ק"מ, בצומת "T", פונים שמאלה לדרך מסומנת ירוק (3314) והמשך שביל ישראל. הפנים פונות כעת להר הנהדר, תבור. ב-5.7 ק"מ עיקול שמאלה. ב-6.5 ק"מ מגיעים לאזור חורבת אולם. גדר הבקר מחושמלת ודרושה זהירות בפתיחת שער הבקר. האלה האטלנטית שבמקום היא כבירה. בכלל, העץ הזה ראוי למועדון מעריצים: הוא חי מאות שנים, אינו מתכופף לרוח, אינו נשבר בשלג, עמיד (יחסית) בשריפות ועוד.

המעיין הסמוך, עין אולם, הוא קריאה להרפתקה: צריך לצאת מהאקלים הממוזג של המכונית, לפלס רגלית בין הפרות, להגיע אל כיפת הבטון שמכסה את הנביעה ולטבול באחד הפתחים.

החללית שמשקיפה על הבקעה

המשך נהיגה. ב-7.2 ק"מ חוצים את ערוץ נחל אולם - המעבר עלול להיות בעייתי אחרי שיטפון - ומטפסים לצד השני. ב-7.5 ק"מ הדרך מתעקלת ימינה, מזרחה (ומצטרפת דרך נוספת). סימון הצבעים הוא קבוע: ירוק ושביל ישראל. ב-8.2 ק"מ, במזלג, בוחרים בזרוע הימנית. ב-8.3 ק"מ נפרדים מהירוק ומתחברים לסימון כחול (3240). ב-8.6 ק"מ מעבר בקר ומיד אחריו שמאלה, צפונה, עם סימון שחור (3311) ושביל ישראל - בין השדה למצבור אבני בזלת.

ב-9.5 ק"מ מגיעים למה שנראה כמו רכב הנחיתה על הירח או, לפחות, הליקופטר קצוץ זנב ולהבים. פעם הוא שימש מגדל להקרנת סרטים בקיבוץ אפיקים, מספר משה הר-ציון מרשות הטבע והגנים, ואחר כך הקיבוצניקים גררו את החללית הזאת לכאן, כדי לזכות בפינה טובה להפסקות בעבודה בשדה. היום היא נטושה ומוזנחת. אבל הנוף של בקעת יבנאל והכנרת הוא נהדר תמיד.

ממשיכים לנהוג לאורך השדות. ב-9.9 ק"מ מגיעים למצפה אלות - נקודת טריג 368. כאן שואפת חברת החשמל להקים שורה של טורבינות להפקת חשמל מרוח. הרעיון הזה הוא "ירוק" במהותו, אבל עלול לגרום פגיעה קשה לנוף ואולי אף שיבושים בנתיבי הנדידה של הציפורים. אגב, כ-2 ק"מ מערבה מכאן רוצה פלמ"ח זאבי להקים מרכז מורשת לזכר אביו, רחבעם זאבי, וגם זו יוזמה שאנשי רשות הטבע והגנים וגופים אחרים מתנגדים אליה. במצפה אלות, אגב, אין אלות. פעם היו שתיים בכתף המזרחית של המצוק. אחת מהן עלתה באש בגלל מדורה עוממת שהשאירו מטיילים פזיזים. השנייה - המשך השביל השחור ושביל ישראל מובילים אליה - הולידה מסורת פופולרית, שלפיה זה העץ שמופיע בסמל של חטיבת גולני. "מסורת יפה, אבל שגויה", אומר חוקר ארץ ישראל, יהודה זיו, "החטיבה נוסדה עוד לפני מלחמת העצמאות ואז עדיין היו בראש המצפה שתי אלות. ובכלל, גולני העדיפה את עץ הזית, המסמל את הגליל מימי קדם".

במצפה אלות מאפסים את מד המרחק וחוזרים לאחור, מערבה. ב-400 מטר חולפים שוב ליד החללית. ב-700 מטר, במזלג, בוחרים בזרוע השמאלית. ב-900 מטר, במזלג, כל בחירה נכונה. ב-1.2 ק"מ, בצומת, נוסעים ישר, דרומה. ב-1.4 ק"מ, במזלג, זרוע שמאלית (סימון שחור). ב-2.2 במזלג, זרוע ימנית, לכיוון דרום-מזרח. ב-2.5 ק"מ, בצומת "T", פונים שמאלה עם הסימון הכחול, ואליו מקפידים להיצמד מעתה והלאה. ב-2.6 ק"מ ימינה, ב-3.7 ק"מ ישר, ב-4.1 ק"מ ישר וכך גם ב-4.2 ק"מ. ב-5.4 ק"מ נוסעים עם הדרך הראשית. ב-5.5 ק"מ, במזלג, ימינה. ב-6.2 ק"מ פונים שמאלה, מזרחה ועולים על כביש הסרפנטינות, שגולש למנחמיה. ב-8.3 ק"מ, במזלג, זרוע שמאלית. ב-9.1 ק"מ שמאלה, ב-11.3 ק"מ ימינה וב-12 ק"מ מגיעים לכביש 90: ימינה לבית שאן, שמאלה לטבריה.

איך מגיעים לחללית ברכב נוסעים ("פרטי")?

אפשר לטפס לרמת תבור ולמצפה אלות במכונית נוסעים סטנדרטית. הדרך, 12 ק"מ לכל כיוון, משובשת בחלקה. בימי חורף היא עלולה להיות בוצית. אבל המאמץ עשוי להשתלם: ממזרח נשקף נוף נהדר של עמק הירדן, הכנרת והגליל. ממערב נוף נהדר לא פחות של רמת תבור, הר תבור ושדות חקלאיים. באביב יש מרבדים של כלניות ואחריהן פרגים.

מכביש 90 פונים לעבר מנחמיה ומאפסים את מד המרחק. ב-700 מטר, במזלג, בוחרים בזרוע השמאלית - לא פונים לתוך מנחמיה, אלא ממשיכים לטפס לעבר רמת תבור. ב-2.9 ק"מ, במזלג, ימינה (צפונה). ב-3.7 ק"מ, במזלג, בוחרים בזרוע הימנית - סימון שבילים כחול, שאליו צריך להיצמד. ב-4.4 חולפים לצד שדרת ברושים. הגובה והנוף נצברים במהירות.

ב-5.8 ק"מ נגמר הכביש, מתחילה דרך עפר, מאפסים את מד המרחק ופונים ימינה, צפונה. ב-600 מטר, במזלג, שמאלה עם הסימון הכחול. ב-1.2 ק"מ מגיעים לרמת תבור ורואים ממול את ההר שהעניק את שמו לרמה. הגובה עכשיו הוא 300 מטרים מעל פני הים - 500 מטר יותר מנקודת ההתחלה. ב-2.0 ק"מ, בצומת, ממשיכים ישר. ב-2.1 ק"מ, במזלג, בוחרים בזרוע השמאלית מהשתיים. ב-2.5 ק"מ, במזלג, בזרוע הימנית. ב-3.3 ק"מ נוהגים מתחת לקו חשמל. ב-3.6 ק"מ, במזלג, זרוע שמאלית. ב-3.7 ק"מ, במזלג, זרוע ימנית: "צ'יק תן צ'יקמוק" כתוב על מכל המתכת.

הדרך שמסומנת כחול נפגשת עם דרך מסומנת שחור וממשיכים לדבוק בכחול. ב-4.6, אם מביטים לכיוון צפון-מזרח, מבחינים בחללית. ב-4.7 ק"מ, במזלג, זרוע ימנית. ב-4.9 ק"מ, בצומת המשוכלל, ממשיכים ישר עם סימון שביל ישראל. מימין שדה חיטה, משמאל ערימות של אבני בזלת. ב-5.3, במזלג, כל בחירה נכונה.

ב-5.9 מגיעים לחללית. יש כאן תמיד רוח ומתחשק לפרוש כנפיים ולעוף. כשממצים את המתקן והנוף ממשיכים עוד 400 מטרים עד למצפה אלות עצמו ולנקודת הטריג. כאן מאפסים את מד המרחק, סבים לאחור וחוזרים כלעומת שבאנו (הנחיות מפורטות נמצאות בפסקה האחרונה של תיאור הדרך ל-4X4).

מה צריך לדעת?

אזור: מזרח הגליל התחתון 
אורך: כ-25 ק"מ 
משך: 5-3 שעות 
מפות: הגליל התחתון, מפה מספר 3 בסדרת "מפות טיולים וסימון שבילים" 
דרגת קושי: מתאימה לרכב 4x4 "רך", קלה 
עונה מומלצת: כל השנה 
מגבלת שטחי אש: אין



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו