מעיין מרים, עין כרם
איתן לשם - צרובה
איתן לשם
איתן לשם - צרובה
איתן לשם

אפשר לומר הרבה דברים על ירושלים, ואכן כולם לא מפסיקים לומר עליה כל מיני דברים, אבל המילה הכי משמעותית שניתן לתאר בה את עיר הבירה היא "מוזרה". כן, היא גם "קדושה" ו-"מורכבת", וברור שהיא "מיוחדת" או "אחרת", אבל היא בעיקר מוזרה. לא רק שהיא שואבת אליה את מוזרי כל העולם שנחים תחת כנפי סינדרום ירושלים, היא גם מכילה כל כך הרבה אוכלוסיות שונות, שהממשק ביניהם נראה אקלקטי ולעיתים אפילו כאוטי. או בקיצור – מוזר.

כתוצאה מאותה מוזרות מובנית של "בירתנו המאוחדת לנצח נצחים נגענו בשחור", כל טיול בסביבותיה של ירושלים טומן בחובו פוטנציאל למפגש מוזר במיוחד. ואכן, במהלך טיול המעיינות שלנו בעין כרם אירעו לנו לא מעט מפגשים כאלה – עם בנות אולפנה, נערים חרדים, צעירים חובבי טרנסים או סתם עם מתבודד אחד שהחליט להעביר את יומו בין ההרים. אלא שמה שעוד מוזר בעיר, הוא הקו הדק שמבדיל בין תחושת ה-"מה לעזאזל קורה פה" לבין רוחניות עמוקה. הקו הזה נחצה, שוב ושוב, בנקודות שונות בטיול.

עין כרם היא אחת מהנפלאות שבשכונות ירושלים, אך גם אחת מהנתונות במחלוקת שבה. השכונה ההררית והיפהפייה שננטשה/פונתה לאחר מלחמת העצמאות, מלאה בטרסות המעידות על חקלאות רבת שנים ובתי אבן מרהיבים. כל אלה יוצרים נוף מטריף של הרים ירושלמים, לצד בניית אבן הררית, עד שלרגעים לא מבוטלים צריך לצבוט את עצמך כדי להאמין שאנחנו עדיין בישראל. 

שורשיה עוד בתקופה הכנענית והמשכה כשכונה נוצרית, שהתבססה על צליינים שעלו למקום בעקבות מעיין מרים. לאחר מכן היא הפכה לשכונה מוסלמית, וכיום היא פנינה תיירותית. כל אלה מאפשרים למטייל לבחור איזה פן של עין כרם הוא מעוניין לקבל – מסע בין מנזרים, טיול כפרי בין בתים מהממים או טיול באחד מהשבילים בהרים, מהם ניתן לראות את ירושלים מזווית קצת אחרת. אנחנו בחרנו דווקא בטיול מעיינות בעין כרם, והוא היה מוזר ורוחני, כיאה לשכונה ירושלמית אמיתית.

עין אשקףצילום: איתן לשם

התחלנו את המסע שלנו אל הנביעות מבטן האדמה בעין אשקף (שנקרא גם עין ערן). מדובר על בריכה קטנה, ממש מתחת לשביל הליכה, שניתן לפספס אותה בקלות. חובבי הטבילה טרחו והציבו מעליה רשת צל, אך היא מעט מכערת את המעיין, מצד שני בזכותה ניתן לגלות אותו ביתר קלות. בניגוד למעיינות הצפון הזכים, כאן המים מעט יותר עכורים. למרות זאת הם עדיין מתוקים, זורמים וכשהעין נחה על הדגים שחיים בה, הנפש נרגעת ומתירה לגוף להיכנס לטבילה.

המים מגיעים עד גובה המותניים והם קרים מאוד, כיאה למעיין טבעי. למרות האווירה הנינוחה וההררית, הבריכה שמתאימה יותר לשכשוך רגליים נעים מיצתה את עצמה די מהר. עם ההתקפלות הזריזה משם, הפציר בנו טובל חובש כיפה שנראה כאילו נמצא שם תקופה של בין יממה לאלפיים שנות, שניתן לו תובנה לדרך. אוקיי, מוזר אבל תובנות זה אנחנו. וכך, הצהרנו ש"החיים הם דובי, צריך לחבק אותם", והותרנו אותו להרהר בזה מעט. 

התחנה הבאה הייתה מעיין נפלא, קר עד אימה, שמשקיף על הרי עין כרם כאילו מדובר בנקודת הג'קוזי המושלמת. עין עוזי הוא חלק משביל ישראל, וכתוצאה מכך הוא גם די פופולרי בקרב המטיילים הכבדים של ארצנו. שם פגשנו בנות אולפנה שקפצו למים, צעירים ששמעו מוזיקת טראנס ששיאה האופנתי היה באמצע שנות התשעים וכמובן זוג דתי מאוהב במיוחד. אבל, כטבעם של מעיינות, אנשים טובלים והולכים ואנחנו נותרנו במהרה לבדנו.

עין עוזי, עין כרם צילום: איתן לשם
עין עוזי, עין כרםצילום: איתן לשם

מעט מזרחית לעין עוזי, שוכן מעיין נוסף, הקרוי בפי המקומיים "עין עוזי תחתון". הנוף מהבריכה הזו הוא לא פחות ממדהים, אך המים קרים מעט פחות, עובדה שמשום מה גרמה לנו לחזור ל"עוזי עליון". שם, בין הרים ובין גבעות, שוררת תחושת טבילה אחרת משאר חלקי הארץ. כל טבילה מדמה כמעט הטבלה, כל קור הוא "ירושלמי" והנוף מצליח לגעת בך עמוק בנפש. אבוי, זה החלק בו המוזרות כבר השתרשה גם בנו. וזו הייתה רק ההכנה לחלק הרוחני ביותר במסע – מעיין מרים.

עין עוזי, עין כרםצילום: איתן לשם

באתר בו לפי האגדה לגמה מרים, אמו של ישו, בביקורה במקום, הוקמה כנסייה וכמו אתרים רבים בארץ המסוכסכת הזו – גם מסגד. בעוד שהצליינים והמבקרים מכירים את שפך המעיין, המסודר והמטופח ברחוב עין כרם עצמו, המעיין עצמו מסתר מעט במעלה ההר, ליד המסגד. הכניסה אליו היא דרך חור בקרקע, כמו של באר, והירידה אליו נעשית באמצעות סולם חסר שלבים ודי מפחיד. כשמגיעים למטה שומעים את פכפוך המעיין הנובע ובעיקר את השקט המופתי השמור רק למערה חשוכה בהר.

בצדי המערה דולקים נרות, שהונחו שם על ידי טובלים אחרים. בלי הנרות הללו היה שורר בה חושך מוחלט ומצמית. במערה ישנם שני חללים – אחד גדול יותר וממנו כניסה למיני-מערה קטנה יותר. התחושה במקום היא משולבת, גם פחד כי "מה קורה פה, אנחנו בתוך הר" אבל גם רוחניות לא מוסברת כי "מה קורה פה, אנחנו בתוך הר". המים קפואים עד לרמת אדי קור מהפה, ולא ניתן לטבול במקום לתקופה של יותר מרבע שעה (כי מפחיד וקר). למרות זאת השהות במעיין המערה הזה היא רוחנית וקסומה.

כל טבילה במים הקפואים שוטפת את הראש בהיסטוריה המטורפת של המקום, בתחושת ההתבודדות שבטבילה בתוך מערה, ובהרהור על הטובלים האחרים שחשו את אותן התחושות במשך למעלה מאלפיים שנות טבילה. העלייה החוצה היא מרגשת, מעין יציאה מחושך לאור בגרסת ה-"רק שלא ליפול עכשיו". בחוץ המתינו לנו שני חרדים, ספק לבושים ספק משתזפים. הם נראו כאילו ביקשו להסתיר את טבילתם במעיין הנחשב "נוצרי", אך נרגעו כשהבינו שאנחנו חוצנים במקום. "נחמד שם, הא"? שאל אחד מהם, "מוזר" הייתה התשובה.

מעיין מרים, עין כרםצילום: איתן לשם
מעיין מרים, עין כרםצילום: איתן לשם

כל המעיינות הללו ועוד רבים אחרים, לצד חיות בר ייחודיות ונוף ירושלמי "אסלי", נמצאים לאחרונה בסכנה. זאת בשל הקמתה מחדש של תכנית הבנייה הדי מאסיבית בהרי ירושלים. כעת מתמקדים היזמים ב"רכס לבן", אך התכנית שאפתנית הרבה יותר ועלולה לפגוע בצורה אנושה במרקם הטבעי של ההרים הסובבים את העיר. "אוויר הרים צלול כיין" הוא המציאות כיום, אך אם תושלם התכנית – כך חוששים רבים מהפעילים להצלת הרי ירושלים – היא תשתנה ותשנה את אופייה של הבירה ללא היכר. 

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ