החוף הכי יפה בארץ? לא בטוח, אבל זהו בהחלט החוף הכי שונה בישראל

אתר ראש הנקרה מציע חוויית טיול מעט שונה, שמתאפשרת בשל מיעוט התיירים במדינה. אך אם הטיול בין הנקרות הוא חביב למדי, ירידה לחופים שלמרגלות הסלע הלבן והדרמטי טומנת בחובה אפשרות להנאת ים באווירת חו"ל

ראש הנקרה
צילום: איתן לשם
איתן לשם - צרובה
איתן לשם
איתן לשם - צרובה
איתן לשם

משבר הקורונה הביא עימו מצוקות איומות אך גם לא מעט הזדמנויות. למשל, אפשרות לביקור באתרי התיירות של ישראל שמעולם לא חלמנו לפקוד אותם. כן, זו גם העובדה שלא ניתן לצאת מגבולות ארצנו, אך זו גם הידיעה שלולא תיירים מבחוץ האתרים הללו עומדים די שוממים. ואם אמרתם "שוממים" בקיץ הישראלי, בו כלואים יחדיו כתשעה מיליון ישראלים – אמרתם לא מעט. לכן זהו זמן אידיאלי לבקר באתרי חובה על מפת התיירות הישראלית, שבכל תקופה אחרת לא היינו שוקלים אותם. ראש הנקרה, למשל.

בנקודה הצפון-מערבית, הסופית-סופית של ישראל, מתרחש דבר מה לא ייאמן – רצועת החוף משנה נוף. לאורך כל חופה הארוך של ארצנו הקטנטונת יש חופים יפים וסתמיים, נקיים ומטונפים, ראויים או לא, אך דבר אחד לא משתנה בין חוף לחוף, והוא המישור. גם אם החופים של נתניה או געש מספקים איזו נחמת מצוק לעין, הרי שהם אינם דרמטיים כמו הצוק הלבן של ראש הנקרה. וזה האפקט הראשון שמכה בך עם ההגעה לאזור, "שונה".

צילום: פבל קלימנקו

הכניסה לאתר התיירותי של ראש הנקרה מבטיחה אמנם מעט, אך מצליחה לקיים זאת. זה לא מעט. 44 שקלים למבוגר ייקנו למבקר כרטיס עלייה לרכבל, שייקח אותו כל הדרך למטה, אל הנקרות. הן נוצרו בתהליך בן אלפי שנים, במהלכו מי המלח הניתזים על סלע הגיר, אוכלים מעט ממנו עם כל גל. כך נוצרו נקרות, קטנות וגדולות, בסלע שהפך לבן. הירידה ברכבל היא החלק המסעיר של הטיול, עם אפשרות ליהנות מנוף באמת לא רגיל בישראל. ומשם, אתם בידיי הנקרות.

המסע בין הבריכות הקטנות והגדולות, המלאות במים צלולים וקצף גלים, הוא מן המרגיעים. האוויר המלוח שהמצטבר במיני-מערות, יחד עם שאון הגלים המרגיע ואפילו ספינת הדבור הצה"לית שברקע, מכניסים למעין מצב רגיעה שרק מים זורמים יכולים להביא אליו. ההליכה היא בשביל מסומן, קל להליכה לכל גיל ומרובה פינות עצירה להיקסמות מן הנקרות. האם זה אכן קסום? לא בטוח, אבל זה בהחלט טיול שונה לעשות עם הילדים בימי הקיץ מטריפי הדעת.

צילום: פבל קלימנקו

במקום גם ניתן להתרשם ממסילת הרכבת שבנו הבריטים בימי מלחמת העולם השנייה – כמעט שבעים שנים לפי תחילת העבודות על הרכבת הקלה הציונית. אפשר גם לרדת לנסיעת קלאב-קר או אופניים לאורך הטיילת הנמוכה, שכמעט נושקת לנקרות מגובה פני הים. הפעילות הזו מומלצת לאנשים שצריכים באופן דחוף את חוויית "התייר הנעקץ". כלומר, זה נחמד, אבל אפשר לוותר. מתרוצצות גם שמועות על שיט בקיאק לאורך הנקרות עצמן, אבל הקורונה הרי כאן כדי לחבל בכל.

צילום: איתן לשם

אחרי הביקור בנקרות, אפשר לרדת לחוף כדי להתרשם מקרוב מהנראות הדרמטית של המצוק. משם אפשר לראות את קצה המצוק, המכונה גם "רגל הפיל", ולהתמסר לרגע לפלא הטבע הפראי הזה. כקילומטר דרומית לסלע הלבן עצמו, מתחיל חוף שאינו מוכרז לרחצה, אך משופע במיני חריצי סלע קטנים. בחלקם אף נקווים מפרצונים קטנים, שדרכם ניתן לצאת לשחייה של ממש. לפחות שלושה אוהלים, ממש על שפת המים, ספרנו במהלך השיטוט בחוף הסלעי הזה.

ראש הנקרהצילום:

מעט דרומית משם ממוקם חוף בצת, שבנוסף לחלקו המוסדר והמלא במשפחות, מחזיק גם בחלק דרומי יותר. לרצועת החוף הזו ישנה ארומה פראית יותר, עם חול שלוחש לך "בוא, הקם עלי קנטה". ואכן, קנטות כאלה מוקמות עליו ומשוות לו נופך של חוף חופש. אם נדרים עוד כבר נגיע לאכזיב, שם מחכות מיני בריכות קטנות לכל הגילים ואווירה משגעת גם אם המונית יותר, אבל בחוף הזה יש משהו שאין בשום חוף אחר בישראל – את הסלע הלבן שבבסיסו נקרות.

צילום: איתן לשם

אם כל יציאה לים היא רגילה, אם הים שלנו הוא בהחלט רגיל ואם המדוזות שבו הן רגילות להכעיס, אז מה שנשקף כשמפנים את המבט אל החוף הוא ממש לא רגיל. סלע הגיר הלבן, העצום, שנראה כל כך לא במקומו בארצנו המישורית, מעניק תחושה אחרת לטבילה. הים אותו ים, אבל עם נוף כזה אפשר בהחלט להרגיש א-לה ווקאנס במדינת חופים אחרת, רחוקה מאוד מהבלי גלי ההידבקות אך מלאה בגלים נעימים של מלח. ומולך כל העת תזכורת למה המים יכולים לעולל גם לסלעים. מי היה מאמין שאנחנו עדיין בישראל.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ