כך הצלנו אדם במדבר

גם בשנת 2018 אפשר למצוא מטיילים לא אחראיים שיוצאים אל המדבר בשיאו של הקיץ, בלי להיות מוכנים. כך תעשו את זה נכון

יואב קווה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
טיול במדבר
אפשר לטייל באוגוסט במדבר, השאלה היא איךצילום: ניצן רחמן
יואב קווה

בשבת שעברה הובלתי קבוצת מטיילים מאזור שדה בוקר, אחרי טבילה מרעננת בעין עקב תחתון, המשכנו לעבר מעלה אברהם והמכתש הגדול. התקדמנו בנחת, שמונה כלים עמוסים. בשעה 12:15, על הסמ"ש האדום, כקילומטר וחצי מזרחית להר צרור, אני מבחין באדם צועד על דרך העפר.

הוא הולך מולי. אני עוצר לידו. פניו אדומים, מזיע, לבוש חולצה לבנה נקייה, חובש כיפה.
איש צעיר באמצע המדבר. ללא כובע, ללא תרמיל של טיילים. אני עוצר לידו.
"מה עניינים?". לחוץ, מתוח, מבוהל, מדבר מהר, מעט מבולבל. "יצאתי בבוקר, אני לא זוכר בדיוק באיזו שעה, מהיישוב מרחב עם, הלכתי להר קטום ואיבדתי את הדרך".
"תראה לי במפה", הוא מבקש, "איפה אנחנו ואחזור עצמאית ברגל".

"בוא אתנו", אני מפציר בו, "מסוכן ללכת לבד באמצע ביום במדבר. גם אם המרחק הוא כמה קילומטרים ספורים וגם אם נצייד אותך בכובע וב-10 ליטרים מים, אתה עלול לחטוף מכת חום".

"אסור לי", הוא עונה נחרצות, "זה חילול שבת".

אני רוצה לדבר עכשיו על בן אורן. זה קרה בדיוק לפני 12 שנה - אוגוסט 2006. "בן אורן עלה את מעלה צרויה מעל קיבוץ עין גדי אל רמת המדבר. באפיק של נחל ערוגות עליון פגש מטיילים בג'יפים, איפס את מקומו וקיבל מים. נחוש להמשיך, בן סירב לטרמפ והחל לעלות את העלייה הקשה של נחל ערוגות מצדו הצפוני. ... גופתו של בן אורן נמצאה בקרקעית נחל ערוגות לא רחוק מהמים הזורמים". (מתוך הספר "מכת חום" מאת דוד מיכאלי. יצא לאור בהוצאת מדף ומוקדש לזכרו של בן אורן שנפטר ממכת חום במדבר יהודה).  

בחזרה לאזור נחל חצץ. הטמפרטורה בחוץ התקרבה ל-40 מעלות. לא היה שום צל בסביבה. "איך קוראים לך", שאלתי את הבחור הצעיר שעמד מולי. "אבנר" (שם בדוי, השם המלא שמור במערכת), הוא היה עצבני, "תראה לי איך חוזרים לישוב ואני כבר אסתדר". התקשרתי למשטרה. לא הייתה קליטה סלולרית. החלטתי שגם אם אצטרך לכבול אותו באזיקונים, אני לוקח את אבנר מכאן ברכב ולא משאיר אותו לבד בשטח.

המכתש הגדול
הטמפרטורה בחוץ התקרבה ל-40 מעלות. לא היה שום צל בסביבהצילום: ניצן רחמן

אבל אבנר בשלו, עקשן, מסרב.

המטיילים החל להתאסף סביבנו. ניסינו לטכס עצה. יניב, איש עם גוף גדול ולב ענק, פתח את הפה ושאג על הבחור: "תקשיב לי ותקשיב לי טוב. אם אתה לא נכנס עכשיו מייד לרכב, אני מכניס אותך בכוח".

זה עבד.

אבנר התיישב במושב האחורי של הרכב שלי וחגר את עצמו. המשכנו בנסיעה.
"לאן אתם לוקחים אותי", שאל. "עד ירוחם", עניתי לו, "ואחרי שהטיול ייגמר נמצא לך פתרון בטוח לחזור הביתה ואם צריך ניקח אותך עד הבית".

"אני מחלל שבת בגללך", הטיח בי, "אתה לא יודע מה זה לחלל שבת". ניסיתי להסביר לו שהוא סיכן את עצמו במכת חום ובמוות. הוא לא השתכנע. לא נורא, אמרתי לעצמי והמשכנו לנסוע.

מעלה אברהם
בראש מעלה אברהם הייתה קליטה סלולארית, מיד הודענו לכל הגורמים הבטחונייםצילום: ניצן רחמן

בראש מעלה אברהם הייתה קליטה סלולארית. יצרנו קשר עם המשטרה ועם קב"ט הישוב. הגורמים השונים כבר התחילו לחפש את אבנר בשטח והיו מאוד מודאגים. הרגענו אותם ואמרנו שמצבו טוב והוא איתנו. השעה הייתה אחת וחצי בצהריים. פרשנו רשת צל וערכנו הפסקת צהריים, כולל אבטיח מתוק שנשלף מהמקרר. אבנר ישב זועף מחוץ לרשת הצל.

בשעה ארבע וחצי, אחרי שהתגברנו על המדרגות במורד מעלה אברהם, ואחרי עוד כמה קילומטרים טובים על הסימון האדום בקרקעית המכתש, הגענו לכביש (מספר 225).

על שפת הכביש חיכה לנו סולימאן ממשטרת דימונה בטנדר דימקס. הוא הודה לנו ולקח איתו את אבנר בחזרה להוריו במרחב עם.

הפעם זה נגמר בשלום.  

"מצב של מכת חום דומה להתחוללות של תאונת דרכים: מהיר וקטלני. מודעות וקור רוח מאפשרים החלטות נכונות ומעלים את סיכוי לצאת בשלום.

12 כללים להליכה במדבר:

לך לאט ואל תרוץ.
שתה.
עשה הפסקות תכופות לצינון ה"מנוע".
בשעות החמות שב בצל כלשהו. עדיף לאחר ולא למות.
בכל הזדמנות כדאי להרטיב את הגוף והבגדים, במיוחד לפני חציית שטח מוכה חום.
היה ער לדופק ולתחושת החום.
קח מפה.
תתייעץ.
אל תלך לבד.
אל תרד מהשביל.
דאג לסימון צבעוני בולט
דווח".
(מתוך הספר "מכת חום" מאת דוד מיכאלי).

מבשרים את בוא הסתיו?

שרביטי הפריחה הלבנים מרהיבים של החצבים כבר מתנוססים בגבעות (וגם לצידי כביש 6). אבל איפה גברת סתיו?

יואב קווה הוא עיתונאי רכב וטיולים, מייסד שבילים - המאגר הישראלי למסלולי 4X4

יואב קווה

מומחה הרכב של הארץ עוזר לכם לבחור רכב גם באתר כבישים

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ