בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מיאמי ביץ' - כבר מזמן לא מקום מוזנח לקשישים

רובע אר-דקו, מעונו של ג'אני ורסאצ'ה והמוזיאון לאמנות ארוטית. 24 שעות חמות במיאמי ביץ'

תגובות
רצועת חוף במיאמי

הקומיקאי לני ברוס אמר בזמנו: "מיאמי ביץ' היא המקום שאליו הולכים אורות הניאון כדי למות". זה היה בשנות ה-50 המאוחרות. מיאמי נחשבה אז מקום מוזנח, שקשישים יושבים בו בכסאות נדנדה ובוהים בים. חוץ ממזג האוויר, כמעט הכל השתנה לאורך החוף של דרום פלורידה. שמש זורחת ו-26 מעלות צלסיוס בסוף דצמבר אינן מפתיעות איש במיאמי ביץ'.

בבוקר יום חול, לא משנה באיזה חודש בשנה, קשה למצוא מקום באחד מאות מבתי הקפה לאורך אושן דרייב. הגבר המשופם שישב בשולחן לידי הביט מעל משקפי השמש שלו במלצרית שהגישה קפה, חיכה עד שהתרחקה קצת ואז אמר במבטא ספרדי כבד: "האנשים באים לכאן רק כדי להסתכל על המלצריות. לא להאמין כמה שהן יפות". לאורך הטיילת טסו כמה עשרות צעירים על רולרבליידס ומכונית עם גג פתוח השמיעה צפירה שחיקתה את הלחן של "לה וידה לוקה" ששר ריקי מרטין.

יממה במיאמי עוברת במהירות הבזק. התחושה היא שכל הזמן מפסידים איזו התרחשות נמרצת במקום אחר. מוסיקה חזקה, בעיקר לטינית, עולה מן הברים והמועדונים. בכמה מקומות מציבים בערב רמקול על המדרכה כדי שישמיע לעוברים ולשבים את מה ששומעים באי המועדון. זה מסקרן מאוד, כי מבחוץ נדמה שקורים שם דברים משגעים. פעמיים בערב אחד נוכחתי לדעת שהמוסיקה שנשמעה כל כך מפתה על המדרכה, הובילה למועדון כמעט נטוש לחלוטין.

09:00 ארוחת בוקר ב"ניוז קפה"

"ניוז קפה", באושן דרייב 800, הוא אחד מבתי הקפה הידועים והמפורסמים במיאמי. את החותמת הסופית לכך שמדובר במקום חשוב קיבל בית הקפה הגדול והמרווח הזה ב-15 ביולי 1997. באותו בוקר ישב המעצב ג'אני ורסאצ'ה ליד השולחן הקבוע שלו בבית הקפה, מרחק כמה מאות מטרים מביתו, וקרא עיתונים באיטלקית. לאחר שסיים את האספרסו צעד ורסאצ'ה לביתו. במרחק לא גדול מבית הקפה ניגש אליו אנדרו קונאן, וירה בראשו שלושה כדורים. ורסאצ'ה בן ה-50, אחד התורמים הגדולים להתאוששות ולסיפור ההצלחה של מיאמי בשנות ה-90, מת במקום. ה"ניוז קפה" משגשג מאז יותר מתמיד. בשעות הבוקר מוצפים השולחנות בשמש חורפית נעימה, והמלצריות שואלות בנימוס איזו סוג גרנולה אתה אוהב.

10:00 סיור ברובע האר-דקו

עד לפני כ-30 שנה זה היה אחד האזורים המוזנחים והעלובים ביותר בעיר. כיום נחשב רובע האר-דקו לאטרקציה מובילה בפלורידה, והוא מתחרה בהצלחה רבה בפופולריות של דיסני וורלד באורלנדו. למעשה, רוב התיירים שמגיעים למיאמי, מציינים את הרובע כאחת הסיבות המרכזיות לביקורם בעיר. יש ברובע כ-800 בניינים שנבנו בשנות ה-20 וה-30. אז נחשב הסגנון האדריכלי הזה להברקה חדשנית, וכיום הוא זוכה בעיקר ליחס של רטרו יפהפה ונוסטלגי.

הרובע תחום בבירור - האוקיינוס האטלנטי סוגר עליו ממזרח, אטלון רואד ממערב, רחוב 6 מדרום ודייד בולבארד, לאורך תעלת קולינס, מצפון. במסגרת הזאת אפשר ליהנות ממראה של בניינים יפים, אבל גם מן התרבות העכשווית של מיאמי ביץ' במיטבה.

את הדוגמאות היפות ביותר של בנייני אר-דקו אפשר למצוא בשלושה רחובות מקבילים - אושן דרייב, ואשינגטון אבניו וקולינס אווניו. התחושה היא של סיור בתפאורה של סרט על שנות ה-30. הבניינים משופצים ונראים במצב מצוין. התאורה שלהם, מבחוץ ומבפנים, מרשימה. הסיור המודרך, שיוצא בכל יום ב-10:00 בבוקר ממרכז המבקרים (אושן דרייב 1001) מאפשר לגלות במשך שעתיים מרתקות את צפונותיו והפינות הנסתרות והמעניינות ביותר של האזור.

12:30 צילום מול בית ורסאצ'ה

מעונו של ג'אני ורסאצ'ה (אושן דרייב 1116) הוא אחד מאתרי הצילום הפופולריים ביותר באמריקה. עשרות מתגודדים בכל שעה משעות היום מול הבית ומצלמים את יקיריהם על המדרגות. הבית מופעל כיום בידי בעלים חדשים, תחת השם "הווילה של ברטון ג'י". ברטון ג'י וייס, בעל מסעדות, מארגן אירועים ומסיבות ואיש עסקים מפורסם במיאמי, חכר את הבית לעשר שנים ומפעיל את המקום מאפריל 2010 כמלון בוטיק יוקרתי וכמסעדת עלית. אם יש לכם אפשרות להתאכסן בווילה (מ-2,000 דולר ומעלה ללילה) אתם יכולים להימנות עם חוג ידידיה של מדונה.

אם בכל זאת רוצים להציץ, אפשר לסעוד צהריים במסעדה שמארחת רק 30 סועדים בכל ארוחה. אלה שזוכים לבקר בווילה יכולים להתרשם בעיקר מן הבריכה המוזהבת, שנראית כחלק בלתי נפרד מטירה איטלקית.

13:00 צהריים במסעדה של ג'רי-- בקליפורניה!!!

"Jerry's Famous Deli" (קולינס אבניו 1450) היא מסעדה עממית ומפורסמת בסגנון דיינר אמריקאי, ששוכנת בבניין יפהפה (קולינס אבניו 1450). המנה המוכרת ביותר היא כריך ענק, עם כמויות גדולות של בשר אדום בלחם מצוין. האוכל טרי, טעים ודי פשוט. המחירים נמוכים - 10-15 דולר למנה שקשה לגמור - וההגשה מהירה.

14:00 מוזיאון וולפסוניאן

מיצ'ל וולפסון היה יורש עשיר של משפחה שעשתה את הונה מבתי קולנוע. הוא נודע בעיקר כטיפוס מוזר ותמהוני שאסף כמעט כל דבר שהצליח לשים עליו את ידו, החל בחפצי אמנות וכלה בחומרי תעמולה נאציים, כרזות פרסומת של יצרני בירה ואוסף קופסאות הגפרורים של פארוק מלך מצרים. כדי לאחסן את האוסף רכש וולפסון בניין מחסנים גדול שנבנה ב-1927 במיאמי ביץ', והכניס לתוכו יותר מ-70 אלף פריטים. האוסף הועבר לאוניברסיטה של מיאמי, שהקימה במקום מוזיאון מפתיע (ואשינגטון אבניו 1001).

מלבד האוסף האקלקטי הקבוע, שכולל יצירות אמנות חשובות לצד זוטות משעשעות, מתקיימות במקום תערוכות מרתקות. רבים מגיעים למקום כדי לשבת ב"דינמו", קפה המוזיאון הפופולרי שהוא חלק מן הספרייה.

15:30 טיול לאורך החוף

סאות ביץ' - החוף הדרומי של מיאמי, שלצידו שוכנת מיאמי ביץ', מושך קהל גדול בכל העונות. החוף חולי ולבן, אבל לא רבים יודעים שהוא לא טבעי, אלא הובא לכאן כאשר רצו לפתח את התיירות בעיר לפני כ-50 שנה. עצי הדקל הרבים שנטועים בשורות ארוכות לאורך רצועת החוף משמשים כיום כסמל המוכר ביותר של העיר, אבל גם הם הובאו ממקומות אחרים, בעיקר ממקסיקו ומדרום פלורידה, במסגרת אותה יוזמה נמרצת. כל אלה נראים היום כחלק מלתי נפרד מן העיר.

אחד המאפיינים הצבעוניים ביותר של החוף הן סוכות המציל, שיש לרבות מהן צורות מוזרות, כיאה לעיר שמתעסקת ללא הרף בעיצוב, וגוונים פסטליים שמשמחים את העין ובולטים למרחקים. אורך הרצועה כולה כ-18 קילומטרים. מי שלא אוהב לדשדש בחול, מוטב שיתרכז בקטע שאורכו כשניים וחצי קילומטרים, בין רחוב 21 לרחוב 46. בקטע זה יש רציף עץ שמאפשר ליהנות מן החוף מבלי ללכת בחול. ככל שצועדים צפונה, הקהל קטן יותר והצפיפות פוחתת. החוף של רחוב 35 זוכה בדרך כלל לקהל מבוגר יותר, והצעירים נוהרים לאזור של רחוב 46, ליד ההילטון.

16:30 מוזיאון האמנות הארוטית

הדבר האחרון שמצפים ממולטי מיליונרית אמריקאית יהודייה שנולדה בניו ג'רזי, הוא שתקים מוזיאון לאמנות ארוטית. נעמי ווילציג, עשתה בדיוק את זה - והקימה בלב מיאמי ביץ' את המוזיאון שמתגאה בתואר "הגדול באמריקה" לאמנות ארוטית.

האוסף הענק של ווילציג שמוצג במוזיאון בוושינגטון אבניו 1205 מכיל יותר מ-12 אלף פריטים, ציורים, פסלים, שטיחי קיר ועבודות אמנות שעוסקים כולם בתחום הארוטי. יש בו מוצגים מרחבי העולם ומתברר שהנושא דווקא מעניין מבקרים רבים, שנוהרים למקום.

18:00 קוקטייל ב"סקיי בר"

ברים רבים, ביניהם כמה שנחשבים לטובים ביותר, פורחים בשנים האחרונות בבתי המלון של מיאמי ביץ'. "סקיי בר" (קולינס אבניו 1901) נחשב אחד המקומות הטובים ביותר לראות ולהיראות בו.

בבר הטרנדי הזה אפשר לשבת בגן הגדול והנעים, שצמחי בוגנוויליאה ענקיים סוככים עליו, או לבחור בספות שמוסדרות בפינות ישיבה בבר עצמו. הבריכה של מועדון החוף, שמשמש בעיקר כמלון איכותי, היא חוויה מרנינה. 

20:00 ארוחת ערב ב"סושי סמבה"

יש כיום למעלה מ-6,000 מסעדות רשומות שפועלות במיאמי. הבחירה לא קלה, ו"סושי סמבה" (לינקולן רואד 600) אולי אינה המסעדה האנינה ביותר בעיר, אבל המיקום שלה מצוין, על צומת רחובות מרכזי, שסגור כמדרחוב בלב בעיר.

האוכל הוא שילוב מעניין של מטבח ברזילאי, פרואני ויפאני. מיאמי נראית כמקום המתאים ביותר לנסות את השילוב הזה. המחירים סבירים - כ-20 דולר לסועד.

בתי מלון

"Clifton Hotel" - "קליפטון" הוא מלון נעים, לא גדול, עם כמה עשרות חדרים. המיקום שלו מצוין, בלב רובע האר-דקו, לא רחוק מן הים. החדרים יפים אם כי הלובי לא מבטיח. הכתובת: קולינס אבניו 1343. מחיר: חדר זוגי ללילה - כ-160 דולר.

"Biltmore Hotel" - "בילטמור" נחשב לאחד המלונות ההיסטוריים שנהפכו במיאמי לאגדה. הוא הוקם ב-1926, ואל קפונה התגורר כאן בכל ביקור שלו במיאמי. מגדל הפעמון הוא חיקוי של מגדל בסביליה, והבריכה נחשבת אחת הגדולות ביבשת. המלון שוכן מחוץ למרכז העיר. הכתובת: אנסטסיה אבניו 1200, בקוראל גייבלס.

"Crest Hotel" - מלון "קרסט" שוכן במקום מצוין ברובע האר-דקו, ליד רחוב קולינס. הבניין יפהפה ומשופץ. המלון זכה לשבחים רבים כאחד המלונות הטובים ביותר, ברמת מחירים הנמוכה יחסית. מחיר: חדר זוגי עולה 170 דולר ללילה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו