הרואד טריפ הגדול האחרון: אלסקה למטייל העצמאי

אלסקה מציעה שילוב ייחודי ונפלא: מצד אחד תשתית מערבית, כבישים טובים וכל מה שנעים ונוח בטיול במדינה אמריקאית, ומצד שני טבע פראי, נופים פתוחים ועצומים בקנה מידה שקשה להסביר. לטייל באלסקה לפני שהיא משתנה

עופר גלמונד
אלסקה, לא מה שחשבתם
אלסקה, לא מה שחשבתםצילום: עופר גלמונד
עופר גלמונד

השנה היתה 1997 והייתי חייל משוחרר טרי בטיול אחרי צבא, כשמצאתי את עצמי נוהג במנהרת הכניסה לעמק יוסמיטי בארצות הברית. ביציאה מהמנהרה חיכה לי הנוף היפה ביותר שראיתי מימיי: צוקי גרניט עצומים, מפלי ענק ויערות – כמו ציור קיטשי, אבל אמיתי לגמרי. עצרתי בנקודת התצפית הראשונה שמצאתי בצד הדרך, ומיד מצאתי את עצמי מוקף במכוניות, קרוואנים ואופנועי הארלי דיווידסון. ניסיתי לצלם את הנוף כשנחסמתי על ידי חבורת נשים בגיל הזהב שביקשו שאצלם אותן על רקע האופנועים. הן הגיעו מאוקלהומה סיטי, ולרובן היה שיער סגול. הצלחתי להשחיל גם תמונה לכיוון הנוף, והמשכתי הלאה. בתחתית העמק חיכו חניונים גדולים, חנויות מזכרות, מסעדות ושלטים שהזהירו מדובים ששולפים צידניות מהרכבים. הנוף היה מהמם ושבילי ההליכה היו נהדרים, אבל כשעמדתי בפקק של חצי שעה שנגרם על ידי אייל שאכל עשב לצד הכביש, לא יכולתי שלא לקנא באינדיאני הראשון שהגיע למקום הנפלא הזה, ומצא אותו בתולי וריק מאנשים.

"עזוב", אמרתי לעצמי, "ככה זה. אתה לא היחיד פה. מקומות שנראים ככה לעד יהיו צפופים ומתויירים, אין דרך אחרת. זה מה יש".

חודשיים מאוחר יותר, הגעתי לאלסקה.

אלסקה, כמובן, לא ריקה מאנשים. לא באמת. אבל היא מציעה שילוב ייחודי ונפלא: מצד אחד תשתית מערבית, כבישים טובים וכל מה שנעים ונוח בטיול במדינה אמריקאית, ומצד שני טבע פראי, נופים פתוחים ועצומים בקנה מידה שקשה להסביר, בעלי חיים גדולים ותרבות שיש בה יותר מניצוץ מהמערב הפרוע. כמחצית מתושבי המדינה חיים באנקורג' ובסביבתה, והשאר פזורים ברחבי המדינה העצומה הזו (פי שניים יותר מטקסס, כמו שאוהבים להזכיר באלסקה לתיירים הרבים שמגיעים דווקא מ...טקסס כמובן). חלקים מאלסקה עברו מיפוי רק בשנות החמישים של המאה ה-20, רוב הקרחונים והאגמים שלה עדיין לא קיבלו שמות (וכנראה שגם לא יקבלו בעתיד) ושמורות הטבע שלה עדיין נאמנות למהותן – שומרות על הטבע עם מעורבות אנושית מינימלית.

אלסקה
צילום: עופר גלמונד
אלסקה
צילום: עופר גלמונד

אז איך מטיילים במקום עצום כל כך? תשובה אחת היא כמובן בקרוז: חברות הקרוזים הגדולות מציעות מוצר מפתה שכולל את כל התנאים לחופשה אמריקאית מפנקת, אבל החיסרון המרכזי של כל הפינוק הזה הוא שמקבלים רק טעימה קטנה מאלסקה, על קצה המזלג. חברות הקרוז מציעות מסלול אחיד כמעט לחלוטין, שכולל בדרך כלל שיט של שבוע, צפייה בקרחון אחד לאורך הדרך ושלוש או ארבע עצירות בעיירות חוף. כמו שאפשר לדמיין, העיירות האלו סובלות מהצפה תיירותית חמורה (דמיינו עיירה של 500 איש שמקבלת חמש אניות של 2,000-2,500 נוסעים כל יום). גם ההיכרות עם אלסקה עצמה מוגבלת לסיורי חוף קצרים ותיירותיים במחירים מופקעים. כמובן, אין שום רע בחופשה מפנקת בתנאי חמישה כוכבים, אבל אם מה שחשוב בטיול זה לראות את אלסקה כמו שצריך (ויש מה לראות), צריך לזכור שקרוזים מציעים דרך מוגבלת לעשות את זה.

הבחירה האלטרנטיבית שהולכת ותופסת תאוצה בשנים האחרונות היא טיול עצמאי ברכב שכור. משך הטיול הנ"ל נע בדרך כלל בין שבועיים לשלושה שבועות. בזכות מערכת כבישים מערבית ומתוחזקת היטב, הטיול באלסקה מזכיר Road trip אמריקאי קלאסי, עם כמה פיתולים מעניינים בעלילה: ראשית, מספר הכבישים מצומצם למדי. הנופים לאורך הדרכים מרהיבים ואפשר גם לפגוש לעתים בעלי חיים פה ושם, אבל חלק גדול מהמקומות מצריכים שימוש בכלי תחבורה אלטרנטיביים, בעיקר מטוסים קלים וספינות קטנות. ההקפצות האלו אמנם באות לידי ביטוי במחיר הטיול ומסבכות קצת את התכנון, אבל במקביל הן הופכות אותו לחווייתי במיוחד. פשוט כמעט כל יום צופן הפתעה אחרת. דמיינו טיסה במסוק כדי להגיע לאזורים שבהם דובי הגריזלי צדים את הסלמונים בנחלים, שיט בספינות קטנות כדי לראות פיורדים ולווייתנים, הגעה במטוס קל לעיירה נידחת כזו או אחרת. זה הרעיון.

אלסקה
צילום: עופר גלמונד
אלסקה
צילום: עופר גלמונד

גורם נוסף שצריך לקחת בחשבון הוא עונת התיירות הקצרה (אמצע מאי עד אמצע ספטמבר) והמבחר המצומצם של מקומות הלינה בחלק מהנקודות לאורך הדרך מחוץ למפת התיירות. המשמעות היא שרצוי לתכנן מוקדם ככל האפשר. כמובן, ניתן גם לצאת לטיול בספונטניות ובהחלטה של שבוע מראש, אבל כדי למצות את אלסקה בצורה הטובה ביותר רצוי מאוד לתכנן את הטיול ולהזמין מראש את מקומות הלינה, וכל המקדים הרי זה משובח.

כמו שאפשר לדמיין, טיול באלסקה אינו דבר זול, מאותן סיבות שכבר הוזכרו: העונה קצרה מאוד, חלק מהמקומות נידחים ויקרים לתפעול, וכמובן - סיורים שכוללים טיסות או שיט אינם זולים. מבחינת שירותי הקרקע, טיול של 10 ימים ומעלה לאלסקה יעלה בדרך כלל לא פחות מ-3,000 דולר לאדם ובמקרים רבים אף הרבה יותר (בין 4,000-6,000 דולר). יש גם טיולים יקרים מזה, תלוי במשך הטיול ובתכנים שמכניסים בו. על המחירים הללו יש להוסיף את מחירי הטיסות לאלסקה שנעים בין 1,500-2,000 לאדם, ועלות מחיה היומית סביב 60-50 דולר לאדם ליום. זול? לא במיוחד. שווה? בהחלט, ויותר מזה.

אלסקה
צילום: עופר גלמונד

אלסקה - הצעה למסלול

כמי שמטייל באלסקה לא מעט, הנה הצעה לטיול עצמאי. המסלול מתאים לשבועיים, תלוי בקצב שבו בוחרים לעבור את אלסקה. שימו לב שמדובר כמובן על תכנית בסיסית בלבד, כאשר חשוב לקחת בחשבון את נושא הזמינות של שירותי הקרקע כדי לתכנן את המסלול המדויק. המעבורות שמתוארות במסלול זה לא פועלות כל יום, וחלק מהמלונות הם לודג'ים מבודדים שכאשר הם מתמלאים צריך לבצע שינויים מהותיים במסלול. יחד עם זאת, כאמור, מרגע שהמסלול מוכן וההזמנות נעשו, הדברים עובדים חלק.

אנקורג'

אנקורג' היא לא עיר הבירה של אלסקה (זאת דווקא ג'ונו, שנמצאת במרחק של שעתיים טיסה), אבל זו העיר הגדולה ביותר, ובפער ניכר. עבור המבקר הממוצע אין הרבה הבדל בין אנקורג' לבין ערים אמריקאיות אחרות, וגם באלסקה עצמה מתייחסים לאנקורג' לעתים בתור "העיר האמריקאית הקרובה ביותר לאלסקה". אבל העיר הזו, הרגילה-למראה, היא גם בית לכמה מאות איילים קוראים (מוס), ובשטחה יש גם פארקים מיוערים שבהם חיים דובים, זאבים וחיות אחרות. הנוף ההררי המרהיב שנשקף מהחלון בזמן הנחיתה מרמז על מה שנמצא ממש מחוץ לשטח העיר, וממתין בהמשך הטיול. אנקורג' היא תחנה מומלצת על מנת לנוח מהטיסה הארוכה, ואם אפשר אז לשלב גם ביקור בפיצריה "Moose’s Tooth", שהפכה כבר מזמן למוסד אלסקני בפני עצמו (הפיצות והבירות מצדיקות את ההמתנה בכניסה). 

שמורת דנאלי

דנאלי היא כנראה השמורה המפורסמת ביותר באלסקה. כאן נמצא הר הדנאלי, הנקודה הגבוהה ביותר בצפון אמריקה (6,195 מטר), ומסביב ריכוז מרשים של בעלי חיים בהם דובי גריזלי, איילים קוראים, איילי צפון, זאבים, כבשי הרים וזוהי רשימה חלקית. השמורה נמצאת במרחק של כ-240 מייל (בסביבות 380 קילומטרים) צפונית לאנקורג', כך שרצוי להקדיש יום אחד לנסיעה אליה. רכבים פרטיים אינם מורשים להיכנס לעומק השמורה, אלא רק אוטובוסים של הפארק. היתרון הגדול הוא שזה מונע עומס לא רצוי ושומר על הפארק מהצפה של מבקרים.

אלסקה
צילום: עופר גלמונד

הנסיעה באוטובוס מזמנת מפגשים רבים עם בעלי החיים לאורך הדרך, אבל זו עדיין נסיעה באוטובוס. במילים אחרות: למי שלא מתאים להעביר כמה שעות בנסיעה באוטובוס, כדאי לשקול אם זה מתאים. לגבי בעלי החיים, גם כאן אין ערובה להצלחה – דנאלי משווקת לעתים קרובות כ"ספארי של הצפון", אבל בניגוד לשמועה, בעלי החיים בפארק פועלים לפי אג'נדות עצמאיות ולא תמיד צפויות. מה שכן, הסבלנות משתלמת ומי שישמור על עירנות עשוי בהחלט לראות כאן בעלי חיים מרשימים קרובים יחסית, וביום טוב גם סצנות בסגנון נשיונל ג'יאוגרפיק שקשה עד בלתי אפשרי לראות במקומות אחרים באלסקה.

שמורת רנגל סט. אליאס

כ-300 מייל דרומית מזרחית לדנאלי נמצאת שמורה נוספת בשם רנגל – סט. אליאס. השמורה נקראת על שם שני רכסי הרים עצומים שנפגשים בשטחה (למעשה יש גם רכס שלישי, אבל שם השמורה ארוך ומסובך גם ככה). למרות שהאזור מקבל פחות יח"צ בהשוואה לדנאלי, מדובר באחת השמורות המרשימות באלסקה: רכסים, קרחונים, יערות ונהרות עצומים, עם מעט מאוד נגיעות אנושיות.

אלסקה
צילום: עופר גלמונד
אלסקה
צילום: עופר גלמונד
אלסקה
צילום: עופר גלמונד

בלב השמורה נמצאות שתי עיירות בשם מקארת'י וקניקוט. הראשונה היא ביתם של כמה עשרות תושבי קבע, והשנייה עיירת רפאים שננטשה בשנות ה-30 של המאה הקודמת. הדרך שמובילה למקארת'י היא דרך עפר לא סלולה, ובאזור יש מעט מקומות לינה זמינים, כך שהאזור פחות מתויר בהשוואה לפוטנציאל הנופי שלו. מצד שני, זה משאיר קרקע פוריה למטיילים עצמאיים שמוכנים להשקיע בשביל לקבל מנת הטבע כזאת. הפעילויות הפופולריות באזור כוללות טיולים מודרכים על קרחונים, שיוטי רפטינג, טיסות נוף וכמובן סיורים רגליים. המפעלים הנטושים של קניקוט מוסיפים נופך היסטורי משלהם, ובשורה התחתונה – זו אלסקה במיטבה. שימו לב שכדי להגיע לכאן מדנאלי כדאי מאוד לעצור ללילה בדרך לאורך כביש מספר 4 או כביש מספר 1, תלוי בכיוון שממנו אתם מגיעים.

ואלדז

ואלדז שוכנת לאורך החוף, בצידו הדרומי של רכס הצ'וגאץ' (Chugach Mountains). הדרך לוואלדז עוברת לצד קרחון פוטוגני ונגיש בשם "קרחון וורת'ינגטון"; אפשר להגיע עד הקרח בהליכה, אבל רצוי לשמור מרחק - הקרחון הזה אוהב לזרוק אבנים על המבקרים. בהמשך, הדרך חוצה את מעבר ההרים ת'ומפסון (הנקודה המושלגת ביותר באלסקה) ואת הקניון העמוק ורצוף המפלים של נהר הקיסטון ולבסוף מגיעה לוואלדז עצמה.

אלסקה
צילום: עופר גלמונד
אלסקה
צילום: עופר גלמונד

ואלדז ממוקמת לחופו של מפרץ הנסיך ויליאם. מדובר במפרץ מרהיב שעבר טראומה לא פשוטה כשמכלית הנפט אקסון ואלדז עלתה כאן על שרטון והתבקעה בדיוק לפני 30 שנה. המפרץ התאושש מאז ובעלי החיים חזרו לאזור, אבל האירוע חקוק עמוק בזכרון הקולקטיבי של כל תושבי הסביבה. ואלדז היא נקודה מצוינת לצאת ממנה לשיוטים אל קרחון קולומביה הסמוך ואל המפרץ זרוע הקרח שאליו הוא מתפרק. למעוניינים, ניתן לצאת כאן גם לטיולי קיאקים מצוינים.

אלסקה
צילום: עופר גלמונד

סוארד

סוארד, בדומה לוואלדז, שוכנת לחופו של פיורד עמוק. כדי להגיע לכאן מוואלדז יש צורך לקחת מעבורת שחוצה את מפרץ הנסיך ויליאם, ולקנח בעוד נסיעה נופית מרהיבה של שעתיים נוספות (אל חשש: הנסיעות רצופות בנקודות נוף שאפשר לעצור בהן לצילומים ולטיולים קצרים, והימים בקיץ האלסקני ארוכים כך שאין לחץ זמן – אפשר לטייל בשקט). סמוך לסוארד נמצאת שמורת קינאי פיורדס, שמורה חופית שהאטרקציה המרכזית בה היא הפיורדים הקרחוניים שמשתפלים לאורך קו החוף אל האוקיינוס הפסיפי.

אם זה לא מספיק, מדובר על אחד האזורים הטובים ביותר באלסקה לפגוש לווייתנים, בעיקר גדולי סנפיר אבל גם קטלנים (orca). המקור שממנו ניזונים הקרחונים באזור הוא שדה הקרח הארדינג (Harding Icefield), משטח קרח עצום שנמצא בהרים מעל סוארד. גם כאן ניתן לטייל, כאשר המסלול הפופולרי ביותר הוא בן כמה שעות לאורך קרחון אקסיט (Exit Glacier) שגולש משדה הקרח לכיוון צפון. באזור יש כמה שבילי הליכה בדרגות קושי שונות, כולם נפלאים – אבל המסלול הגבוה ביותר מגיע לנקודת נוף יפהפייה שמשקיפה על שדה הקרח כולו. נוף שלא רואים כל יום. בסוארד יש גם כמה מסעדות לא רעות בכלל, בעיקר אם אתם חובבי דגים (וספציפית, סלמון והאליבוט) ואפילו כמה בתי קפה חמודים במיוחד. מומלץ.

אלסקה
צילום: עופר גלמונד

הומר

מעבר להיותה עיירה חמודה בפני עצמה, הומר היא גם שער הכניסה לשמורות קטמאי (Katmai National Park) ולשמורת לייק קלארק (Lake Clark National Park), שניים מהמקומות הטובים בעולם לצפות בהם בדובים בטבע. השמורות שוכנות בצידו השני של מפרץ קוק (Cook Inlet), אזור שמושך אליו להקות ענק של דגי סלמון שעולות במעלה הזרם בנחלים לאורך החופים על מנת למצוא את אתרי ההשרצה שלהם. ההגעה לשמורות אפשרית בטיסה בלבד, ובהומר יש מספר חברות תעופה מצוידות במטוסים קלים או במסוקים. היעד המדויק של הסיורים נקבע בהתראה קצרה לפני הסיור, כאשר המטרה היא להגיע לאזורים בהם נמצאים ריכוזי הדובים הגדולים ביותר באותו זמן.

דובים באלסקה
הושט היד וגע בם. כעמטצילום: עופר גלמונד
אלסקה
צילום: עופר גלמונד
אלסקה
צילום: עופר גלמונד

בניגוד לאזורים אחרים באלסקה כמו דנאלי, הדובים כאן מחזיקים בסדר עדיפויות שונה והם אדישים למדי לנוכחות אנשים. זה לא אומר שכדאי לגשת וללטף אותם (זה אף פעם לא רעיון טוב), אבל זה כן אומר שאפשר לבלות מספר שעות במרחקים קרובים מאוד אליהם (עד מטרים ספורים) ולראות אותם בזמן ציד הסלמון. כמובן, לא כל הדובים צדים כל הזמן, ואפשר לראות גם מגוון התנהגויות אחרות – קרבות בין הזכרים על עמדות דייג מובחרות או על נקבות, גורים שלומדים לצוד, או דובים שעוסקים בחפירה בחול במרדף אחרי המעדן השני הכי אהוב עליהם - צדפות. הטיסה בשמי הומר הופכת את העסק לסיפור לא זול, אבל מדובר בחוויה מדהימה ובלתי אמצעית של טבע פראי, ואחד השיאים של כל טיול לאלסקה.

הנה הצעה על מסלול בן 12 יום לאורך הנקודות שהוזכרו. כמו שכבר אמרנו, שימו לב שהמעבורות לא פועלות בכל יום ולכן צריך לתכנן היטב את תאריכי הטיול או לשנות את המסלול בהתאם:

יום 1: נחיתה באנקורג'. מנוחה ופיצה.
יום 2: נסיעה לדנאלי
יום 3: שמורת דנאלי
יום 4: נסיעה עד אמצע הדרך למקארת'י
יום 5: נסיעה עד מקארת'י
יום 6: מקארת'י, קניקוט ושמורת רנגל סט. אליאס
יום 7: נסיעה לוואלדז
יום 8: שיט לקרחון קולומביה
יום 9: מעבורת לוויטייר ומשם נסיעה לסוארד
יום 10: הפלגה לשמורת קינאי פיורדס
יום 11: נסיעה להומר
יום 12: צפייה בדובים בשמורת קטמאי או לייק קלארק
יום 13: נסיעה לאנקורג'
יום 14: סיום הטיול וטיסה הביתה

עופר גלמונד הוא תושב אלסקה לשעבר ובוגר תואר שני מאוניברסיטת אנקורג'. מתמחה בטיולים לאלסקה ולמערב קנדה ובאתר האינטרנט שלו תמצאו מידע נוסף

תגובות