למה האוסטרלים כה מרוצים מהחיים - לחיות נכון - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למה האוסטרלים כה מרוצים מהחיים

לכתבה

מה מביא את אוסטרליה להיבחר שוב ושוב כאחת המדינות הטובות ביותר עבור תושביה ■ מסע בעקבות סוד החיים הטובים ביבשת שנגמר רע, או בעצם טוב, תלוי איך מסתכלים על זה

106תגובות

אחרי חודש וחצי של טיול באוסטרליה, קיבלתי החלטה דרמטית למדי. למעשה לא אחרי, אלא ממש תוך כדי, בתהליך ארוך של התחבטות שבסופו גמלה בלבי ההחלטה להתפטר מעבודתי כעיתונאי במשך יותר מעשור (בעיתון הזה ממש ובעוד אחרים לפניו) ולצאת לדרך חדשה. במחשבה לאחור, אוסטרליה לא היתה רק תפאורה להחלטה הזו, יכול מאוד להיות שהיא גם היתה הזרז עצמו.

עוד נחזור להחלטה שלי, אבל קודם - אוסטרליה. בכתבתה של דפנה מאור במוסף זה, ראיתם את שמה של אוסטרליה מתנוסס בראש מדד Better Life של ארגון ה-OECD, הבוחן את איכות חייהם של תושבי 36 מדינות הארגון. זו לא הפעם הראשונה שאוסטרליה מככבת במצעד איכות החיים העולמי: ב-2013 פיתח המגזין "אקונומיסט" מדד רחב שניסה לענות על השאלה "איפה הכי כדאי להיוולד" - אוסטרליה דורגה שניה אחרי שווייץ; ישראל דורגה במקום ה-20. בהנחה כי תפקידה של מדינה בעידן המודרני הוא בעיקר לדאוג לרווחת אזרחיה, דירוגים אלה מצביעים על המדינות שמצליחות לנהל את עצמן טוב יותר מאחרות. אז מה בעצם הופך אותה למקום שכל כך טוב לחיות בו?

בשש וחצי בבוקר, כשאנחנו נוסעים על הכביש הרחב אחרי שעצרנו למלא דלק, התשובה לשאלה הזו נראית מאוד-מאוד פשוטה. בחוץ השמש כבר עלתה, והנוף מסביב לעיירה אליס ספרינגס שבמרכז היבשת מזכיר מעט את דרום הנגב, אך בהבדל אחד עיקרי: מד המעלות מצביע על מינוס ארבע. המדבר האוסטרלי הוא גרסה נחמדה יותר של הנוף המדברי הישראלי - ירוק יותר, אדום יותר ובחלקים נרחבים מהשנה גם ממוזג יותר.

בעוד רגע נעזוב את נקודת היישוב האחרונה בדרך לסלע האדום בגרסה האוסטרלית, ולפנינו עוד חמש שעות נסיעה לפחות על אחד הכבישים הארוכים והנידחים בעולם - כביש 87 החוצה את היבשת במרכזה מצפון לדרום. לאחר שפנינו מערבה לכיוון אולורו, אנחנו כבר לבד לגמרי. משאיות הענק, או בשמן המקומי "רכבות כביש" (road trains), כבר לא מגיעות לחלק זה של היבשת. רק כביש אינסופי, חיות בר ומטיילים.

אולורו, אוסטרליה
Tchami

אוסטרליה היא לא המדינה היחידה בעולם שניתן למצוא בה מרחבים עצומים, בלי נפש חיה. היא גם לא המדינה המפותחת היחידה שאפשר לחיות בה בריחוק משכנך הקרוב בלי לוותר על רמת חיים גבוהה. אבל מרווח הנשימה שלה הוא קצת אחר.

בכל בוקר מתמלאים רחובות סידני באנשי החליפות הממהרים למשרדיהם, אך הרושם הוא כי מרבית האוסטרלים מעדיפים, באופן מטפורי, את כפכפי האצבע והחולצות הפרחוניות על פני הכסף הגדול. החיים שלהם טובים מספיק גם בלי לקרוע את עצמם בציפייה לשכר גבוה יותר, מעמד חברתי רם יותר או השפעה רבה יותר על חייהם של אחרים. המשפחה, האוכל, הבירה, הטבע ותנאי הגלישה בים חשובים להם יותר.

במהלך הנסיעה הצלחנו לזהות, זוגתי ואני, גם כמה תיירים על הכביש, אך מרבית המכוניות הן של אוסטרלים. ככה סתם, באמצע השבוע, שלושה קרוואנים רתומים לטנדרים חדשים, חונים להם באחד מחניוני ההתרעננות הרבים שלאורך הדרך. שלא כמו תיירים ממדינות אחרות, כמונו למשל, לא נראה שהאוסטרלים ממהרים. הם פשוט שם. יושבים בטבע, שותים בירה ולפעמים גם מנפנפים על ה"ברבי" - כינוי מקוצר לברביקיו שמהווה חלק חשוב בחיי הקרניבור האוסטרלי. "אוסטרלים קודם כל מטיילים באוסטרליה", מסבירים המקומיים. "אנחנו לא ממהרים לנסוע לחו"ל, יש הרבה מה לראות כאן".

צעירים בחוף בונדי באוסטרליה

ביורוקרטיה אהובתי

כדי להבין את סוד הקסם האוסטרלי, אין לי אלא להתבונן עליה דרך משקפיים ישראליים, וכעיתונאי כלכלי, הכלי הטוב ביותר שנמצא ברשותי הוא המדדים הבינלאומיים, שישראל כלולה בהם מאז 2010. אז, בתום מסע שכנועים של 15 שנה, הסכים ה-OECD, ארגון המדינות המפותחות, לצרף אותה לשורותיו. לכאורה הישג מרשים לכלכלה הצעירה, אך דבר לא השתנה במעמדה בעקבות האירוע. נהפוך הוא, האפשרות להשוות בין ישראל ליתר המדינות החברות בארגון רק חשפה את עומק הבעיות. אמנם גילינו כי הכלכלה הישראלית יציבה יותר מכלכלות אחרות ונהנית מיצוא טכנולוגי שנמצא בחזית העולמית, אך היתרונות הכלכליים האלה לא שיפרו את מדדי איכות החיים: הכלכלה פורחת (וגם זה, תלוי את מי שואלים), אבל היא לא מספקת איכות חיים כמו במדינות מפותחות.

ברור כי תנאי הרקע שונים בכל מדינה, ויש להתחשב בנטל הביטחוני הגדול הרובץ על הכלכלה הישראלית, אך בעולם שבו תנועת ההון האנושי קלה הרבה יותר, והגירה כבר אינה תהליך כה טראומטי, בנושא זה יש לישראל בעיה קשה. הכלכלה המקומית אמנם מנוהלת טוב יותר מבעבר, אך היא עדיין אינה מוכוונת דיה ליעד העיקרי שלה - שיפור איכות החיים המקומית. אוסטרליה עושה זאת טוב בהרבה. היא משלבת היטב בין עושר כלכלי לאושר אישי, תוחלת חיים ושוויון.

טיילת אדלייד בשקיעה
Les Haine

הרבה גורמים מסבירים את איכות החיים האוסטרלית: המרחבים, הטבע המדהים, מזג האוויר הנוח והבשר האיכותי (לאוכלי הבשר כמובן) הם חלק מזה, אך ההסבר העיקרי לדירוגה העקבי של אוסטרליה בראש מדדי איכות החיים הוא ההון החברתי שלה. ובתחום הזה יש לנו עוד הרבה מה ללמוד. "ההון החברתי מתייחס למידה שבה פרטים בקהילה פועלים יחד על מנת לקדם את המטרות המשותפות, בהתבסס על רשתות חברתיות, ערכים משותפים ורמה של אמון בין חברי הקהילה ובינם לבין המערכת השלטונית", כך על פי ויקיפדיה. ואם לזקק זאת למילה אחת: אמון. עד כמה האזרח מאמין שהמערכת הציבורית, כלומר המדינה, באמת פועלת במטרה לדאוג לשלומו ולשפר את חייו.

נועה (שם בדוי), ישראלית לשעבר, חיה עם משפחתה באזור פרברי לא הרחק מאחד החופים היפים ביותר באוסטרליה, ביירון ביי - בפינה הצפון-מזרחית המרוחקת של מדינת ניו סאות ויילס, במזרח היבשת. לפני 11 שנה היא נסעה עם בן זוגה ושני ילדיהם לטיול של שלושה חודשים, במטרה "לנער את שגרת החיים האינטנסיבית", כדבריה, ושנה וחצי לאחר החזרה לשגרה היגרה המשפחה לאוסטרליה. הסיבה, אומרת נועה, היא שהם חיפשו סביבת חיים רגועה יותר. "רמת האמון שלי במערכת האזרחית האוסטרלית גבוהה מאוד, כולם מקבלים כאן את אותו היחס", היא אומרת. "כישראלים אנחנו צוחקים הרבה על הביורוקרטיה במדינות אחרות ועל הקשיחות שלה, אבל אני מוכנה שיחמירו אתי ומוכנה לסבול את הביורוקרטיה המסובכת שיש פה כל עוד אני מרגישה שאני לא מופלית לרעה. אין דרכים לקצר, אין אנשים מועדפים, כל אחד, לא משנה מאיפה הוא בא ואת מי הוא מכיר, יידרש לעמוד באותם התנאים. זו תחושה של שוויון שיוצרת שקט נפשי. זה חוסך את המאבק ההישרדותי השוחק של 'לא לצאת פראייר'.

"גם בנושא המסים זה מורגש. אנשים פה משלמים מסים בלי שכלל עולה על דעתם להעלים מס. זה מצביע על רמת האמון הגבוהה שהם רוחשים למערכת הממשלתית", מוסיפה נועה, ומספרת כי לפני כמה שנים צברה משפחתה חוב לא מבוטל לביטוח הלאומי האוסטרלי. כשניגשה להסדיר את הנושא, התפלאה לפגוש מערכת ממשלתית שעשתה הרבה מאוד כדי לעזור לה. "הם הציעו פתרונות רבים והסכימו להקל עלינו באמצעות פריסת החוב. לא היו מלחמות ותסכולים. פשוט הרגשנו שעובדים יחד אתנו במטרה לעזור".

האמון שנועה מדברת עליו חורג ממערכת היחסים שבין האזרח למדינה. "לפני כמה שנים רכשנו קרוואן משומש באינטרנט", היא מספרת. "זו היתה עסקה של כמה עשרות אלפי דולרים, אך לרגע לא חששנו שיעבדו עלינו. היה ברור לנו שהקרוואן, שלא ראינו אותו כלל לפני שרכשנו, יגיע לידינו בדיוק במצב שבו תואר באתר המכר. ככה זה פה. אני לא צריכה לחפש כל הזמן היכן דופקים אותי. זה מאוד מרגיע את החיים. אין פרנויות ולא צריך לחפש מלכודות כל הזמן".

גבר יורד אל הסירה שלו בפרברי סידני
בלומברג

כולם בכפכפים

אחרי שבועיים של טיולים ברחבי המדינה, היכתה בנו לפתע ההכרה: אנחנו לא מצליחים לזהות על פי סממנים חיצוניים מיהם העשירים ומי העניים. פרט לספקי השירותים המחויבים לקוד לבוש, רוב האוסטרלים שפגשנו, בערים, בעיירות, בחיק הטבע, העדיפו כפכפי אצבע ובגדים פשוטים. אולי זה נשמע כמו אבחנה אופנתית שולית, אבל היא מרמזת על דבר מה עמוק הרבה יותר: אחד הגורמים שמשפיעים בצורה דרמטית על ההון החברתי והיקפו הוא הפערים החברתיים - ככל שהם גדולים יותר, כך נפגעים אותם אמון ולכידות חברתית שהם הבסיס לחיים רגועים יותר. ישראל, לדוגמה, סובלת מפערים נרחבים בין קבוצות אוכלוסייה - פערי ההכנסות כאן הם מהגדולים בעולם, ופערים תרבותיים מבדילים בין קבוצות אוכלוסייה רבות. עשירים, עניים, מזרחים, אשכנזים, דתיים, חילונים, ערבים ויהודים - החברה הישראלית משוסעת במישורים רבים כל כך, שקשה מאוד ליצור כאן לכידות חברתית. גם באוסטרליה קיימות כיום הרבה קבוצות אתניות, אך הכבוד למערכת האזרחית ולחוק מאחד כנראה את כולן.

לא תמיד התייחסה אוסטרליה באופן שווה למהגרים. עד אמצע שנות ה-70 שררה בה מדיניות מפלה, יש שיגידו גזענית, שבמסגרתה הועדפו מהגרים ממדינות מערב אירופה וחבר העמים הבריטי (ה-Commonwealth) על פני מהגרים ממזרח אירופה, ובעיקר על פני אלה שמדרום-מזרח אסיה ויפן. גם תושבי המקום ההיסטוריים, האבוריג'ינים, לא זכו ליחס אוהד, בלשון המעטה, מהמהגרים הבריטים, ורק ב-1967 הוסדרו זכויות האזרח שלהם. אך בשנות ה-70 שינתה אוסטרליה את גישתה המתבדלת והפכה את תנאי ההגירה אליה למבוססי יכולות ולא מוצא אתני. כיום היא נחשבת למדינה סובלנית יחסית לתרבויות מגוונות.

אמנות רחוב במלבורן, אוסטרליה
Andrew

אולי זה רק אני, כתייר, שמחמיץ איזה סממן סמוי שמבדיל בין עשירים לעניים, אבל נועה מאשרת את אבחנתי: "המודעות לריבוי תרבויות גבוהה כאן מאוד. אמנם מרבית המהגרים עדיין חיים בסמיכות זה לזה במסגרת קהילות, אך המדינה מנסה לצמצם את הפערים בין התרבויות השונות. גם במישור הכלכלי, הפערים לא מאוד ברורים. קשה לזהות על פי ההתנהגות או המראה החיצוני מיהו איש עשיר ומי עני. האנשים כאן מתייחסים בכבוד זה לזה, ללא הבדל מעמד כלכלי".

התרשמותה של נועה עולה בקנה אחד עם נתוני ה-OECD, המדרגים את אוסטרליה כמדינה המובילה מבחינת מעורבות חברתית. 92% מהאוסטרלים שהשתתפו בסקר דיווחו כי יש להם קרוב משפחה או חבר שהם יכולים להסתמך עליו בזמן משבר, ו-93% מהנשאלים הצביעו בבחירות האחרונות. לשם השוואה, במדד זה דורגה ישראל במקום הרביעי מהסוף, עם ציון נמוך פי 4 מזה שהשיגה אוסטרליה.

כצפוי, גם בתחושת הביטחון האישי קיים פער גדול בין אוסטרליה לישראל. אך הפער אינו נובע רק מהפחד הישראלי המובן מפני אירועי טרור לאומניים. תחושת הביטחון האישי של האוסטרלים מתבססת בין השאר על האמון שהם רוחשים למי שאמונים על אכיפת החוק והשירות לאזרח - אנשי המשטרה. "הנושא של גניבות ופגיעה ברכוש פרטי כמעט לא מטריד אותנו. אנחנו לא נועלים את הבית ולא את המכונית", אומרת נועה. "גם אם ננעל את הבית, אפשר לפרוץ אליו בבעיטה קלה בדלת. פשוט אין פריצות כאן. אין לנו בעיה לתת לילדים לחזור הביתה בחושך, אפילו שאין תאורה בכל הרחובות. למשטרה יש נוכחות מרגיעה ברחובות. הם לא יהיו הכי נחמדים בעולם, אבל ברור לנו שנקבל מהם יחס מקצועי וקורקטי. הם נצמדים לחוקים ואין גמישות. אם עברת על חוקי התנועה תקבל קנס ואין טעם בכלל לנסות לשכנע אותם להתגמש. חלק מהאנשים אולי לא יאהבו את זה, אבל אני חושבת שזה יוצר אמון בין האזרח למערכת, אמון שמחזק את המערכת, וזה טוב".

על הפוליטיקה המקומית נועה מעדיפה לא לדבר. היא לא מעורבת בה, הסבירה, ומבחינתה חוסר המעורבות הזה מפחית את הלחץ בחיים. אם כבר, היא אומרת, הפוליטיקה הישראלית מעסיקה את חבריה הישראלים הרבה יותר. אבל ציפי רוטברט, שהיגרה לאוסטרליה בגיל 60 בעקבות ילדיה וגרה בה בחמש השנים האחרונות, מתרשמת שגם במקרה זה מדובר במערכת שזוכה לאמון הציבור. "רמת האתיקה של הפוליטיקאים האוסטרלים גבוהה יותר", היא אומרת. "לא בחרנו בממשלה השמרנית שזכתה בבחירות האחרונות באוסטרליה, אבל יש לנו אמון במערכת עצמה ובפקידות שהם לא מושחתים. שהם ימשיכו לדאוג לאזרחים".

הפארק הלאומי פורנולולו באוסטרליה
Michael Theis

ב' זה בלי בעל בית

בזמן שדפני ליף הקימה את האוהל הראשון בשדרות רוטשילד, המשיכו הצעירים האוסטרלים בשגרת חייהם. ולא בגלל שמחירי הדיור באוסטרליה נוחים יותר. למעשה, בנושא הזה האוסטרלים והישראלים נמצאים באותה סירה: בשתי המדינות חלה עלייה מהירה במחירי הדיור בשנים האחרונות, וההוצאה על דיור הגיעה בשתיהן לכ-20% מההכנסה הפנויה, כך על פי מדד Better Life.

אך למרות זאת, יש הבדל גדול בין ישראל לאוסטרליה. דלילות האוכלוסין האוסטרלית, והמרחבים הפנויים, מאפשרים בנייה אחרת. בעוד הישראלים מסתפקים ב-1.2 חדרים לנפש בממוצע, באוסטרליה מספר החדרים לנפש עומד על 2.3, שני בעולם רק לניו זילנד וארה"ב. האוסטרלים מוציאים כמו הישראלים על דיור, אך הם מקבלים הרבה יותר תמורת כספם.

גם בעולם השכירויות המציאות שונה לגמרי: באוסטרליה זוכים השוכרים להגנה אקטיבית, בניגוד מוחלט לשוק הפרוץ המקובל אצלנו. רוטברט, שהתגוררה עם בעלה במלבורן בשנים האחרונות ולא מזמן חזרה לישראל, מספרת: "מרבית שוכרי הדירות באוסטרליה לא מתנהלים כלל מול בעל הנכס עצמו אלא מול חברת ניהול. הערבות שמספק השוכר מוחזקת על ידי חברה ממשלתית, שמגשרת בין השוכר ובין בעל הנכס במקרים של סכסוך. הכל מאוד מסודר וחלק".

גם יעל מנור, המתגוררת עם משפחתה במלבורן כבר 14 שנה, מתפעלת משוק הנדל"ן המקומי: "זה שוק מסודר. מערכת היחסים בין בעל הנכס ובין השוכר היא מקצועית בלבד. זה מוציא את הרגש מהמשוואה ומקל את ההתנהלות, כי מי שמנהל את זה הן סוכנויות הנדל"ן".

את הישראלים שגרים באוסטרליה יש עוד נושא שמרשים במיוחד: מערכת החינוך המקומית. "אני נפעמת ממנה בכל פעם מחדש", מודה נועה, ששולחת את ילדיה למערכת החינוך הציבורית המדורגת על ידי ה-OECD כשלישית הטובה ביותר בעולם. ישראל, כידוע, נמצאת הרחק במורד הטבלה, במקום ה-28. "חלק ניכר מחוזקה של המערכת נובע מהמורים. הם מרוויחים שכר טוב מאוד ויכולים לפרנס בכבוד את משפחתם. גם מורה שהוא מפרנס יחיד יכול להחזיק משפחה, כך שהמקצוע מושך אנשים איכותיים".

מבין כל הקטגוריות המרכיבות את מדד החיים הטובים, היחידה שישראל ואוסטרליה קרובות בה מאוד זו לזו היא קטגוריית הבריאות. תוחלת החיים הממוצעת בישראל ובאוסטרליה עומדת על 82 שנה, ושתי המדינות מדורגות בשליש העליון בדירוג הגלובלי. "מערכת הבריאות באוסטרליה אינה טובה יותר מהישראלית", מעריכה רוטברט, אחות במקצועה, ומוסיפה כי "אם כבר, אז מערכת הבריאות באוסטרליה מופרטת יותר מזו הישראלית, והתחושה היא כי אחד הדברים העיקריים שמניעים את הרופאים זה כסף. במקרים רבים זה פוגע בחולים".

גולש בחוף קולנגטה באוסטרליה
eGuide Travel

חזרה לשגרה

עוד יום שמש נאה של חודש ספטמבר, ואנו מטיילים לאורך אחד החופים הרבים סביב סידני. השעה שעת בוקר מוקדמת יחסית, אבל החוף מלא במתרחצים מקומיים - תלמידי בית ספר, משפחות וגם סתם מבוגרים. יש חג, אנחנו מתעניינים, יום חופש? לא, סתם יום של חול באמצע השבוע. "כנראה היו גלים טובים לגלישה", צוחקת נועה כשאני מספר לה. "תרבות הפנאי היא משהו מקודש כאן, וגם מקומות העבודה מודעים לכך ולא יכעסו אם עובד שהוא גולש אדוק לא יגיע לעבודה ביום של גלים טובים. בהתחלה זה הרגיז אותנו, כי פתאום חשמלאי או טכנאי יכול לא להגיע אפילו שקבעתם, ואנחנו רגילים לדרוש שהכל יקרה כאן ועכשיו, אבל מהר מאוד מגלים שהחיים ממשיכים וזה לא נורא. הלחץ לא יעזור. עדיף לזרום עם זה ולתת כבוד לפנאי של אחרים".

ולמרות חיבתם העזה של האוסטרלים לפנאי, הם עדיין לוקחים ברצינות רבה את פרנסתם. כ-14% מהם עובדים יותר מ-50 שעות בשבוע, לעומת 13% בממוצע בכלל מדינות ה-OECD ו-16% בישראל. אז האוסטרלים עובדים קשה יותר מרוב אזרחי העולם, אבל אם תשאלו אותם מהו הדבר החשוב ביותר לאיכות חייהם הם ישיבו: איזון בין חיים לעבודה, כפי שענו לסקר ה-OECD על השאלה מהם הפרמטרים החשובים להם ביותר בחיים.

שאלת האיזון בין חיים לעבודה שמעסיקה מאוד את האוסטרלים ניקרה גם בי לאורך כל אותו טיול באוסטרליה. כמי שחי את טירוף המערכות הישראלי על בסיס יומי אני נוהג מדי פעם לעצור, לצאת החוצה לעולם, לראות נופים מדהימים שניתן לשאוב מהם קצת אנרגיה כדי להמשיך במלחמת ההישרדות. אבל הפעם זה נגמר בכי רע. או בעצם בכי טוב, תלוי איך מסתכלים על זה: החוויה האוסטרלית לא הצליחה לחדש לי את מאגרי האנרגיה כדי לחזור למרוץ העכברים, אבל היא כן הצליחה להמחיש לי שהחיים יכולים להיראות אחרת, אם לא של המדינה כולה, לפחות אלה שלי. עם שובי לארץ הודעתי על התפטרותי מהעבודה ופניתי לדרך חדשה. זו רק ההתחלה ועוד אין לי מסקנות, אבל גם כעת אני ממשיך לחלום על חולצות פרחוניות, כפכפי אצבע וברביקיו ברצועות חוף נטולות דאגות.