המקרה המעניין של נהמה הכלואה באדם

רגע היווצרות הטראומה כולל מגוון של רגשות ותחושות, שבין השאר מבוטאים כהחזקה כרונית של הגוף. גופנו למעשה קפא בזמן בנקודה מסויימת בעבר הרחוק. ננסה לשפוך אור על התופעה

יובל רומיק
יובל רומיק
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ילדה מתוסכלת
קרדיט: אווה לונג
יובל רומיק
יובל רומיק

גישות שונות בטיפולי גוף-נפש מתארות את החוויה המרכזית שאליה יש לשאוף בזמן טיפול שכזה: איך ירגיש אדם בזמן שטראומה משתחררת מגופו? מהו תהליך הריפוי כפי שאמור המטופל לחוות אותו? יש האומרים שעל המטופל להזדהות עם החוויה הטראומטית כדי להביע אותה, ואחרים דוגלים בחוויית אי-הזדהות. יש גם מטפלים שמודעות המטופל לתהליך אינה בראש מעייניהם. גאוותם היא כשמתרחש תהליך ריפוי מהותי, שעל אף משמעותו הרבה בחיי הנפש של המטופל הוא חומק לו מתחת לרף המודעות וחוסך ממנו התמודדות מחדש עם אירוע לא נעים.

הפעם רציתי לחלוק אתכם תהליך "שחרור", או ריפוי, של טראומה שהיתה אירוע משמעותי בחייו המוקדמים של אדם. יש מטופלים עם מעט חסימות "אנרגטיות" (או שיבושים נוירולוגיים, תלוי את מי שואלים) יחסית, שמגיעים לרבדים עמוקים מאוד של נפשם כבר בטיפולים הראשונים. אצל אחרים הגישה לאותם המקומות היסודיים, שסביבם התמצקה נפשם בשנים הראשונות לחייהם, מתאפשרת רק כשהם נכנסים לתהליך טיפול מתוך התמסרות טוטאלית, בפרט בשיטות טיפול כמו ריברסינג (נשימה מעגלית) ותטא הילינג, שדורשות אקטיביות רבה מהמטופל. שיטות אחרות, כמו תהליכי גוף מבית Access Consciousness, נוגעות בתחתית החבית של נפש האדם דרך יצירת רגיעה עמוקה אצל המטופל. היתר נאלצים לחשוף אט אט שכבות, בתהליך שלעתים נמשך כמה שנים, לפני שיגיעו למקום שבו מתאפשרת התמודדות עם רמות מצוקה ועוצמה רגשית שמאפיינות את השנים המוקדמות לחייהם.

נקודת המבט של תהליך השחרור שאתאר כאן היא של המטפל. בתפקידי כמשקיף מבחוץ, התיאור שלי אינו מתיימר להקיף את סך הממדים של חוויית הטראומה. בוודאי שאין כאן המחשה מלאה של כל מה שחווה פעוט במצב מצוקתי בסדר גודל של סכנת חיים. במקום תיאור רב-ממדי מלא, נתמקד בממד יחיד: הממד התחושתי של התכווצות הגוף נוכח משבר, ברגע מסוים בזמן שבו שרירים רבים מוחזקים כמקשה אחת. דרך חוויית הגוף שקפא במתח ואימה בעבר הרחוק, מטפל מיומן יניע בטיפול את הטראומה בחזרה אל ההווה וייתן לה להשתחרר. על סמך ההבנה של המאפיינים התחושתיים באותו הרגע נוכל גם להסיק על המקרה הכללי של יסודות בניין הנפש, אותן הטבעות פסיכולוגיות קריטיות המתוארכות לשנים שזיכרונן איננו עוד עמנו.

הנהמה שחולצה מגוף של מטופל, שעליה ברצוני לספר לכם, עלתה באופן ספונטני ובשקט, ולא כללה צליל נהמה ממש. במהותה התחושתית היא הזכירה לי יותר מכל סצנה שכיחה מגינת כלבים: כלב קטן נכנס לגינה. כלב גדול מגיע אליו ונוגס בו באופן סמלי כדי להבהיר לו שהוא בצרות. הכלב נלחץ. הכלב הגדול מניח את ראשו על עורפו של הכלב הקטן בהפגנת דומיננטיות. גוף הכלב הקטן קופא, והוא נוהם בשקט. בנהמה הזו מגולמת עמדה פסיכולוגית כלפי האיום שמגיע מהעולם החיצון, וגם התכנסות הגנתית כלפי פנימה שמבוטאת במתח שרירים גבוה. ולבסוף, מצב חירום של מוכנות לשלב הבא בעימות - בו במידה והאיום לא יוסר תתרחש בחירה בין מלחמה למנוסה (רפלקס Fight or Flight).

כשהנהמה החלה להשתחרר בטיפול, שרירי מרכז הגב של המטופל רפו בהדרגה. גל הרפיה זה "טייל" כלפי מעלה אל הגב העליון, שהתרווח. משם המשיך לעורף, ואז למפרקי הלסת ולאוזניים. כשההרפיה בחלק העליון של הלסת העמיקה, שרירי תקרת הפה רפו, ובהדרגה התרחשה עזיבה והארכה של שרירים עמוקים בעורף, שהיו קפואים במצב חצי-תפוס, הקרוי מצב ספאסטי. אלו השרירים הסאב-אוקסיפיטליים, שמכתיבים לראש את המנח שלו על הצוואר. לרובנו יש ספאסטיות מסוימת בשרירים אלה. משם השחרור שינה כיוון ושב לנוע כלפי מטה, לעבר שכבת רקמה עמוקה יותר במרכז העורף. שם נמצא מקום בעל חשיבות נוירולוגית רבה, שביוגה מתקרא האספקט האחורי של צ'אקרת הגרון. זהו חדר המלחמה של הגוף מבחינה "אנרגטית", המקום שפעיל כשאנחנו חווים דריכות. השחרור המשיך משם כלפי מטה, לזרועות, והסתיים כשאצבעות כפות הידיים הפכו נינוחות. תהליך טיפול זה נמשך שעה וחצי. בעקבותיו נחוותה תחושה של חיבור פנימי עמוק ושקט נפשי.

האם כולם צריכים טיפולים כאלה? אילו נהמות אנחנו מחזיקים בתוכנו? שערו בנפשכם. חוץ מבסיטואציה שלפני עימות, אנחנו בהחלט יכולים לדמיין נהמות אחרות, לדוגמה כשכבר פגענו ביריב ואנחנו יודעים שהכעס והכאב המניעים אותו כבר לא מאפשרים לנו מרחב תמרון רב. ומה עם נהמה המתרחשת כשאנחנו נאחזים במקומנו ונתלשים ממנו בכוח? או בזמן ניסיון להגן על חפץ שברשותנו? כמו כן, יש החזקות בשכבות הרקמה העמוקות בגוף שאינן קשורות לעימות, אלא להתכווצות כחלק מהתמודדות עם כאב, כמו בזמן הלידה, או אף כטראומה רגשית - לדוגמה חוויה של נטישה.

עלינו להבין שנזק נפשי בילדות נגרם ברגע נתון. רגע שבו הכיווץ כה עז, שהרפיה מלאה כבר לא התאפשרה בעקבותיו מאז אותו רגע - ועד היום! עשרות שנים אחר כך עלינו לכלכל בתבונה את צעדינו כאנשים בוגרים, והידיעה שאנחנו במיטבנו כשאנחנו רגועים ובתחושת רווחה צריכה לשמש נר לרגלנו. אנו חיים בתקופה ייחודית בהיסטוריה האנושית. בימינו, הבוץ הטובעני של משקעי עבר פסיכולוגיים הוא אדמה מוכנה לחריש. הרפואה האלטרנטיבית כולה נערכת למאמץ איתנים לשפר את איכות חיינו, דרך שינוי מהיסוד של מה שאנחנו נוטים לכנות בפשטות "המצב האנושי". מניסיוני, השינוי העמוק ביותר באיכות החיים של אדם בתהליך התפתחות אישית מתרחש בעקבות ריפוי של אירועים מהסוג שתואר כאן.

יובל רומיק

יובל רומיק | |רגוע מכדי לדאוג

מטפל אלטרנטיבי ומורה למדיטציה ולהילינג. מטפל באמצעות תריסר שיטות טיפול אלטרנטיביות במחלות פיזיות, במצבי חוסר איזון נפשי, ובאנשים שמעוניינים להאיץ את תהליך האבולוציה הטבעי של הנפש. בעל ניסיון בתהליכי איזון ושיקום של מגוון בעיות מורכבות כגון סרטן, אלצהיימר, פרקינסון, HIV, סכיזופרניה ופוסט-טראומה.

לאתר של יובל

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ