סיפור בריאת העולם מתוך היקום הרב-ממדי

מהי המסגרת שמעניקה הקשר היסטורי לרוחניות המודרנית? החיפוש אחריה ייקח אותנו לעולם אגדה, המתאר אנושות תבונית שהתעוררה לחיים מתוך חלום אלוהי

יובל רומיק
יובל רומיק
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ספיריט - יוג'יניה לולי
קרדיט: יוג'יניה לולי
יובל רומיק
יובל רומיק

ננסה להבין לעומק את סיפור הבריאה של העולם הפיזי מתוך האלוהות, כפי שהוא קבור עד עמקי צוואר במסורות השונות. כל ענף של העץ המוזר שהוא העידן החדש מנסה לתקשר את תורתו האידיאולוגית מתוך אמונה שתורה זו היא מבוססת הקשר, וברוב המקרים אלו גרסאות מדוללות. חלקן סותרות, כמובן, אך לרובן יש מוטיבים משותפים ובאופן מרתק חפיפות רבות, כמו מושג הנשמה שכולנו שמענו עליו. ניתן להתייחס אליו כאל סיפור דתי אף שאינו מוגדר ככזה. גם כסיפור לפני השינה הוא מעניין, ובעיקר הוא מייצר הקשר לעמדתם של המונים בעת הזאת בקשר למשמעותם הרוחנית של החיים. בספריה של ג'יין רוברטס, משוררת ומדיום שבשנות השבעים והשמונים הכתיבה בטראנס את ספרי "סת מדבר" (חלקם יצאו בעברית בהוצאת מרקם), נתונה הגרסה המקיפה ביותר של הסיפור, שהולכת בערך כך:

בראשית היו רסיסי תודעה, שהיו קיימים כחלק מתבנית פסיכולוגית אלוהית, ובעלי יצירתיות בלתי נתפסת שכן נבעה מישות כה נשגבת. הם החלו בעצמם ליצור, לחקור, ולהגשים ערכים פנימיים אלו שאפיינו אותם. מונחים על ידי חוסר המנוחה היצירתי שלהם, ואף מוכוונים על ידי הצמא ליצירתיות שאינו יודע שובע של הבורא עצמו, הם החלו בפרוייקט שהביא לכדי קיום את הזמן והחלל ואת כל היקום שלנו. הם היו הישויות הראשונות במרחב, אם כך. אנא דמיינו סיטואציה בה יש כח פסיכולוגי שתכונותיו כוללות את היכולת לפעול סימולטנית ברמה המיקרוסקופית ביותר וברמה המאקרוסקופית ביותר; שיכול ליצור בתוך עצמו מיליון זהויות נפרדות יחידניות, ושיכול לפעול כחלק מאותן זהויות, וגם כמכלול שהוא המקור שלהן.

רסיסי התודעה בנו את עולמנו מבחוץ פנימה. כברואים פיזיים, הם מיקדו עצמם במה שאנו מחשיבים זהויות פיזיות: יצורים נפרדים עם תכונות שונות, להם הוענקו ואריאציות מקוריות של תודעות בעלות מקוריות ופוטנציאליים יצירתיים, עם אפשרות לחוויה ייחודית לחלוטין, ועם נקודת מבט או פלטפורמה מהן יכלו להשתתף במציאות - מציאות אשר ברמה זו לא הייתה יכולה להחוות בדרך זו על ידי שום פרט אחר. זוהי החוויה הישירה, הפריווילגית, שתמיד מתחדשת, שהיא פרטית ומיידית - של כל פרט מכל מין ומכל סוג עת הוא פוגש את היקום האובייקטיבי.

המיקוד העיקרי עוד לא היה פיזי במושגים שלנו. מה שאנו חושבים עליו כעל מצב חלימה היה מצב הערות, שכן הוא עדיין נשא תכונות של פעילות תכליתית, יצירתיות ועוצמה. מצב החלום ממשיך להיות הקשר בין עולמנו למציאות הרב-ממדית, וכמין בני האדם ממש למדו ללכת על ידי הליכה תוך כדי שינה. הלכנו בשנתנו. חלמנו את השפות שלנו. דיברנו בזמן שחלמנו ומאוחר יותר רשמנו את האלפבתים השונים - והידע והאינטלקט שלנו תמיד תודלקו, הושחזו והונעו על ידי המציאות הפנימית האדירה ממנו הכרתנו נבעה. יש לנו מציאות פנימית רוחשת פעילות, שדה כביר של יצירתיות רב-ממדית, בורא שהופך לחלק מכל ברואיו, ועדיין בורא שהוא יותר מסך חלקיו: בורא שיכול לדעת את עצמו כעכבר בשדה, או כשדה, או כיבשת שהשדה שוכן עליה, או ככוכב שהיבשת היא חלק ממנו, או כיקום שבו נמצא הכוכב - כח מושלם אך ניתן לחלוקה, שהוא אחד או רבבה, כח שהוא בו בזמן נצחי ובן תמותה, כח הצולל לתוך אגם היצירתיות שלו עצמו, יוצר את העונות וחווה אותם בו זמנית, חוגג אינדיבידואציה, אך תמיד מודע לאחדות שבתוך ומאחורי ודרך כל חוויות הפרט.

חלומות האדם תמיד סיפקו לו את התחושה ממנה יצר ציוויליזציות. ההיסטוריה האמיתית של העולם היא ההיסטוריה של חלומות האדם, שכן הם היו אחראים במידה זו או אחרת לכל ההתפתחויות ההיסטוריות. הקידמה הטכנולוגית של ימינו יכולה להיות מתוארכת למכבש הדפוס הראשון ולהמצאותיו של אדיסון, שהיו הבזקי אינטואיציה, השראת-חלום. אך אם נכונה גרסא זו, שעולמנו הוא עולם החלומות, ודאי שהכוונה היא למשהו מאוד שונה מההגדרה המקובלת של מציאות חלום. אפשר היה לבחור מינוח שונה. אך יש לשים דגש על המגע האינטימי שיש לכל אדם עם מציאות אחרת, שאכן מתרחשת במה שאנו חושבים עליו כעל מצב החלימה.

בסיפור בראשית האלטרנטיבי שלנו, בכל אופן, עוד יש לנו יקום פועם שמופיע ונעלם - שבהדרגה, במונחים אלה, מתגשם לפרקי זמן הולכים ומתארכים. מה שבפועל היה בהתחלה אלו דימויים חסרי צורה, שלאט לבשו צורה, מהבהבהים לתוך הקיום, ואז מתייצבים לצורות שעוד לא היו פיזיות לחלוטין. אלה קיבלו את כל המאפיינים של מה שאנו מחשיבים עתה כחומר פיזי. אין מקום או שלב בו התודעה פוסקת והעולם שסביבה מתחיל, או ההפך. כל צורת חיים נוצרת ביחד עם כל צורה אחרת - העולם והאורגניזמים שבתוכו יוצרים במונחים אלה זה את זה. 

לאחר שהדימויים התבוניים שהם רסיסי הנשמה עטו כסות של פיזיות מלאה כל המינים עוד תפקדו כסהרוריים במשך מאות רבות. בתקופה זו המיזוג הקיים היום בין חומר לתודעה שאינה פיזית הושלם. אפקט כח הכבידה, לדוגמא, התייצב. העונות קיבלו עליהם את המחזוריות המתאימה לברואים במקומות השונים. הסביבה והיצורים החיים התאימו עצמם זה לזה. אין הכוונה לומר שנשמת האדם מבורכת בשעה ששאר האדם אינו כזה, אלא שבמובן המדובר הכל, בלי קשר לגודל או למורכבות, עשוי מ"חומר נשמה". לכל חלק יש זהות ויש תקפות - ואף חלק לעולם אינו מושמד. רק צורתו עשויה להשתנות.

העולם וכל היצורים שעליו התקבצו כמו קומפוזיציה מוסיקלית נצחית שהולחנה בספונטניות, בו התוים עצמם חיים ומנגנים את עצמם, כך שהמוסיקאי והתוים אחד הם, המטרה וההתרחשות אחד הם, כשכל תו שמתנגן ממשיך להדהד את כל גרסאותיו המסתברות, ויוצר את כל הלחנים המסתברים. זאת עת הוא לוקח חלק בכל המנגינות, המלודיות והתוים של הקומפוזיציות האחרות - עד שכל תו, פועם, מגדיר את עצמו, וגם קיים בתוקף מקומו בקומפוזיציה כמכלול. ההכרה המודעת לא יכולה להתמודד עם סוג זה של יצירתיות רב-ממדית, אך היא יכולה להתרחב לתוך סוג חדש של הכרה כשהיא נישאת, תוך שמירה על זהותה, על ידי המנגינה שלה עצמה.

יובל רומיק

יובל רומיק | |רגוע מכדי לדאוג

מטפל אלטרנטיבי ומורה למדיטציה ולהילינג. מטפל באמצעות תריסר שיטות טיפול אלטרנטיביות במחלות פיזיות, במצבי חוסר איזון נפשי, ובאנשים שמעוניינים להאיץ את תהליך האבולוציה הטבעי של הנפש. בעל ניסיון בתהליכי איזון ושיקום של מגוון בעיות מורכבות כגון סרטן, אלצהיימר, פרקינסון, HIV, סכיזופרניה ופוסט-טראומה.

לאתר של יובל

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ