החיים כרצף של רגעי שיא

תיאוריות שונות מנסות להסביר איך אפשר לשנות את הגישה לחיים כדי שנרגיש נפלא. הנה אחת השאפתניות שבהן למי שלא נרתע מחוצנים

יובל רומיק
יובל רומיק
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רגעי שיא
קרדיט: אלכסנדרה לנץ
יובל רומיק
יובל רומיק

לכולנו יש רגעי שיא. הרגע שבו משאירים מאחור את שער הבסיס בדרך לחופשת שחרור. הפעם הראשונה שמביטים בעיניים של מישהו ויודעים שהוא האדם הנכון. תיאוריה רוחנית תמציתית שדנה באפשרות שניתן לחוות רגעי שיא אלה כרצף אקסטטי שנמשך כל החיים הפציעה בארה"ב בשנות השמונים וקיבלה הדים רחבים דרך יוטיוב. היא פופולרית למדי בחוגי הניו-אייג' העולמיים היום, והנה היא מוצגת לכם כמתווה רוחני לזמנים קשים.

התיאוריה פשוטה למדי, והחלק הפיקנטי שלה עוסק במקום ממנו היא מגיעה, דהיינו דרך תקשור מסרים במצב טראנס. דריל אנקה, בן-דודו של כוכב העבר, הזמר פול אנקה ("שימי את ראשך על כתפי"), מתיישב על כסא מול קהל, נכנס למצב מדיטציה, ונושא בעיניים עצומות ובקול תקיף דרשות רוחניות בעוד הוא מציג את עצמו כחייזר בשם "בשאר" המגיע מכוכב הנמצא 500 שנות אור מאתנו (לא מלמק!), המשתמש בדריל אנקה כ"טלפון ביולוגי". גם בשאר (במהלך הדרשות) וגם דריל עצמו (בשאר הזמן) מפצירים בנו להתרכז במסרים עצמם ולקחת מה שמתאים לנו מחבילה לא שגרתית זו.

לב הענין מסתכם בנוסחה: כדי להגיע לחוויית אקסטזה עליך להתחבר לתשוקה שלך, למצפן הפנימי, וללכת בעקבותיו כמיטב יכולתך בכל רגע ללא התעקשות על תוצאה מסויימת. מה שאתה צריך לדעת, או אולי אמור לדעת, אתה תדע, ומאחר ומה שאינך אמור לדעת ברגע נתון אתה לא יודע - אין צורך להתאמץ יותר מדי לחתור לחוויה של ידיעה ברורה בנושא בו היא אינה קיימת ברגע נתון. אם ידע ברור צריך לבוא – הוא יבוא ללא מאמץ. זיכרון, לפי התיאוריה הזו, נוצר מההווה, והתקפות שלו כשהוא נחווה היא בהווה. והווה זה, כאמור, יש לחוות בתשוקה ולא בהתנגדות לחוויית אי-הידיעה של דבר זה או אחר במידה וזו עולה.

לא כל אחד מרגיש באופן ברור את המצפן הפנימי. זהו המכשול הראשון, ומסתנכרנים עם הכלל הזה עם הזמן. אצלי זה קרה כשהחלטתי לאכול רק אוכל ממש טעים כשאני אוכל בחוץ. מאחר ואני גר במרכז תל אביב זו אינה משימה מסובכת במיוחד, וכך הבנתי מה אני רוצה ברגע נתון דרך הבטן. משם כבר אימצתי את העיקרון לשאר החיים. כל אחד מוזמן כמובן למצוא את דרכו הייחודית. מעניין לציין שתהליך זה התרחש אצלי לאחר שקראתי ספר רוחני מפורסם, "לחיות מתוך שמחה" של סאנאיה רומאן (בהוצאת "מרקם"), שקווי הדמיון בינו לבין הנוסחה של בשאר רבים. כל הדרכים מובילות לרומא.

הנקודה הבאה שראוי לדון בה היא עניין הוצאת התשוקה לפועל על פי יכולתך ותוך הכרה במגבלותיך. "אל תקפוץ מצוק ללא מצנח!", מתריע בשאר. זה נכון להחלטות ספונטניות כמו גם לבחירה של כיוון בחיים, כמו החלפת מקצוע לכיוון עליו תמיד חלמת באופן שמחייב פרידה ממקור פרנסה קיים. ממאות שעות של שאלות ותשובות של בשאר עם מאזיניו בסדנאות שהאזנתי להן, נושאים כאלה עולים שוב ושוב וההנחיה של בשאר היא תמיד, לאחר שהתשוקה מתבררת, לחדד את התחושה של מה אפשרי עבורך לרמה של חוויית ידיעה או אמונה מלאה.

הנקודה החשובה האחרונה היא הפעולה בהתאם לתשוקה. אקט זה סוגר את המעגל והופך את הנוסחה לתהליך חי ופועם שארוג שתי וערב במרקם החיים. הפעולה מקרקעת את התשוקה במציאות, ומאפשרת לתשוקה של הרגע הבא לנבוע. כשיש התמסרות תהליכית כזאת לנוסחה הנ"ל כל רגע ורגע יספק אופק רגשי מלהיב חדש, וייתן מקום לחוויית רווחה אדירה ולחיים שהם חגיגה.

יובל רומיק

יובל רומיק | |רגוע מכדי לדאוג

מטפל אלטרנטיבי ומורה למדיטציה ולהילינג. מטפל באמצעות תריסר שיטות טיפול אלטרנטיביות במחלות פיזיות, במצבי חוסר איזון נפשי, ובאנשים שמעוניינים להאיץ את תהליך האבולוציה הטבעי של הנפש. בעל ניסיון בתהליכי איזון ושיקום של מגוון בעיות מורכבות כגון סרטן, אלצהיימר, פרקינסון, HIV, סכיזופרניה ופוסט-טראומה.

לאתר של יובל

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ