כך אנשים שונים חושבים

סגנון המחשבה שלנו הוא חלק בלתי נפרד מהזהות שלנו, ואנו נוטים להניח שיש דרך מסויימת לחשוב. למעשה יש שלושה סגנונות מחשבה מובהקים, שלכל אחד מהם רמת אינטנסיביות שונה

יובל רומיק
יובל רומיק
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אדם חושב
"הפסק לחשוב, וחסל סדר בעיותיך" -לאו טצוקרדיט: הנאדז פרשפוטו
יובל רומיק
יובל רומיק

בספרו פורץ הדרך "כוחו של הרגע הזה", פותח המורה הרוחני המהולל אקהרט טולה את המניפסט שלו על חיים שהם "כאן ועכשיו" בפרק ראשון העוסק כולו בחוויית השקט בראש. בפרק הזה הוא מבאר מימד נטול-מחשבה זה, שכן חוויית השקט בראש היא נדבך מרכזי בשינוי העמוק שחווה כשעבר הארה ספונטנית בגיל 29. זה לא היה שינוי של מה בכך, וכחלק מתהליך ההסתגלות לחייו החדשים טולה התנתק ממסגרות חייו, ובילה שנתיים בפארקים הציבוריים של ונקובר, קנדה, בישיבה על ספסלים במצב של שמחה עצומה. "שהיתי במצבים של קדושה וחסד בלתי ניתנים לתיאור", הוא מספר.

"כוחו של הרגע הזה" היה לרב-מכר היסטרי, תורגם ל-30 שפות והעלה את הרף עבור ספרות רוחנית עכשווית, שכן תיאור הנפש המוארת בו משכנע ומפורט ביותר. תעיד על השפעתו המופלגת, בין השאר, רשימה ארוכה של ידוענים שהצהירו ששינה את חייהם. אופרה וינפרי, לדוגמא, הפיקה לטולה סמינר מקוון בן עשרה שבועות, בו כל שידור הוקדש לפרק אחר בספר. פריס הילטון לקחה אותו איתה כשנכנסה לכלא. ועבור הזמרת אנני לנוקס זה הספר שתבחר לפרוש איתו לאי בודד.

הספר ניגש לנושא הכאן-ועכשיו מכמה זויות, ובפרט הפרק הראשון שלו פותח צוהר לעולם שרוב בני האדם לא שיערו שקיים. זוהי הצצה לעולמו הפרטי של האחר: האם חוויית זרם המחשבות הפנימי שלי היא אוניברסלית? ואם לא, איך זה נראה אצל אנשים אחרים? אם תקחו דף ריק ותרשמו את זרם מחשבותיכם יתקבלו שלושה סגנונות עיקריים שיוסברו להלן.

ב"כוחו של הרגע הזה", אקהרט טולה מתאר שני מצבים שעבר בחייו: את חוויית ההמולה המנטלית, של זרם מחשבות בלתי פוסק, שהיה אופן מחשבתו בנעוריו. נתחיל בלהרחיב קצת על החוויה נטולת השקט הזו. יש כאן למעשה שני סגנונות מחשבה ששקט אינו דבר הנגיש להם באופן טריוויאלי, וכדאי להבין אותם ולהבין מה מבדיל ביניהם. נקנח בתיאור המצב השלישי, הלא הוא השקט הרועם של הכאן-ועכשיו. כשאדם עם סגנון מחשבה כזה יתבקש להמתין לזרם מחשבות ולרשום אותו כשהוא מגיע, לרוב הדף יישאר ריק. הוא הרי התבקש להמתין, לא לחשוב.

אדם החושב ללא הרף, כמו שהיטיב אקהרט טולה לתאר, חווה מעין תחנת רדיו שמתחילה לשדר בראשו כשהוא קם בבוקר. שידוריה של תחנה זו נמשכים, בהפוגות אקראיות קצרות, עד רגע השינה. לעיתים משתררת בראש הפוגה קלה, לדוגמה אם אותו אדם מופתע כשמכר טופח על כתפו מאחור ברחוב, או כשהוא מתפעל משקיעה רבת הוד. רגע כזה של שקט נחווה כמצב של צלילות, של שחרור מכבלי השפה המשעבדים את החוויה להוויה שהיא לעיתים נוירוטית, שכן היא ארוגה שתי וערב עם נוכחותן הרציפה של תבניות מילוליות. מחשבות אלה מאלצות פרשנויות שונות למה שאדם עובר בחייו, ויוצרות בכך מסגרת התייחסות כובלת דרכה נחווים החיים, התלויה בהגדרות של המילים המרכיבות את המחשבות.

סגנון המחשבה הראשון המובהק הוא כשאדם חווה באופן כמעט-רציף כזה תוכן מחשבתי, כשהוא מעורבב בשני סוגים של מחשבות. חלקו הקוהרנטי של התוכן המחשבתי מייצג תהליכי התדיינות פנימית רצוניים, ויש לשצף הזה מידה לא מבוטלת של הגיון פנימי גם ברגעים בהם יש קפיצה מנושא לנושא, השכיחים מאוד אצל אנשים עם הפרעת קשב. כשיש הפרעת קשב, פעמים רבות מחשבה חדשה צצה ודורסת מחשבה אחרת לפני שזו הסתיימה. אך דבר זה לא אומר, בפני עצמו, שהמחשבה החדשה נטולת הקשר או שאינה רלוונטית.

חלקו האחר של התוכן המחשבתי בסגנון המחשבה הראשון הוא התגשמות כמחשבה של מה שהיו קודם תהליכי מחשבה תת-הכרתיים מופשטים, לא מנוסחים ועל פי רוב לא מודעים. כשמסיבה זו או אחרת האנרגיה המנטלית שמפרנסת אותם הגיעה למסה קריטית – תהליכים אלה יפרצו את סף השפה ויופיעו כמחשבה. לצורך הדיון, נקרא לכזו מחשבה "מחשבה שנחשבת מעצמה". כלומר אנשים עם סגנון המחשבה הראשון חושבים באופן מעורבב, כמו שני נחלים שנפגשים לנהר אחד. חלק מהמחשבות שלהם מגיעות מתהליך רציונלי וניתן לייחס אותו לתהליך מנטלי שהוא "שלהם", והחלק האחר "נחשב מעצמו" בספונטניות.

אנשים אלה יהיו על פי רוב מעט מבולבלים יחסית לשאר האוכלוסיה. במחשבות ש"נחשבות מעצמן" יש רמה גבוהה של חזרתיות (repetition), ואותה מחשבה טורדנית יכולה לצוץ עשרות ואף מאות פעמים ביום. דרך תירגול מדיטציה להפסקת מחשבות, ניתן להפריד בנקל בין שני זרמי המחשבה הנ"ל. הרבה פעמים שמעתי מתלמידים שלי שהם גילו לתדהמתם ש-90%-95% מהתוכן המחשבתי שלהם הוא כזה ש"נחשב מעצמו".

למרבה הצער, הנטיה של אנשים לספח לזהות העצמית שלהם את מלוא רצף המחשבות שלהם לא מאפשרת להם לבור את המוץ מהבר, וההזדהות עם התוכן ש"נחשב מעצמו" מייצרת עירבוביה גדולה בנפש. הדבר משפיע מאוד על העולם הרגשי שכן מחשבות "שנחשבות מעצמן" מנמקות בנדיבות הרבה חוויות משבריות שיש לנו ואת התחושות הקשות שיש לנו בעקבותיהן, ומקשות על הבניה חיובית של המציאות בנוכחות רגשות שליליים, נניח אם מישהו עקף אותי בתור בדואר, או כל אירוע אחר הדורש גמישות מחשבה מסויימת. פיתרון קונפליקטים פנימיים כרוניים גם הוא קשה יותר, כי המחשבות הסוררות מתחזקות מבנים נפשיים נוירוטיים. נוירוזה היא מצב "תקוע", אסטרטגיה להתמודדות עם מציאות בעייתית שיש רמה מסויימת של כפיה להשתמש בה על אף שאינה אפקטיבית מספיק כדי לרדת לשורש הענין.

סגנון המחשבה השני הוא אצל אנשים שתהליכים תת-הכרתיים ספונטניים אינם מוצאים אצלם את דרכם לעולם המילולי – זאת עקב חוסנה של הנפש מבחינת איכות הבנייתה את המציאות. אדם כזה יהיה צלול, עם עולם מושגי מוגדר היטב. הוא לרוב יהיה מסוגל לא לחשוב (ולחוות שקט) לתקופות קצרות, שאורכן תלוי במידת המתח הנפשי שלו, באיכות עולמו הרגשי, וברמת הרווחה שמתאפשרת מכך. לבסוף, קיומה או העדרה של הפרעת קשב הינו גורם מכריע בנטיה של נהר המחשבות הרצוניות שלו לזרום או לשקוט. ייתכן ואדם כזה יהיה מיוסר מאוד יום אחד, ויחשוב ברציפות כל אותו יום. ביום אחר, אולי למשך מספר שעות בהם התנאים האובייקטיביים של חייו משופרים, יהיה עם שקט בראש ובשליטה טובה על הבניית תפיסת המציאות שלו, כפי שזו מתבטאת בתהליכים מנטליים מילוליים פנימיים. בהרבה מקרים אדם כזה יהיה מסוגל לרוקן את ראשו ממחשבות באם הוא נדרש לכך על ידי הפעלה של כח הרצון. לדוגמא כאשר הוא מקשיב לאדם אחר.

אצל אנשים החושבים בסגנון זה שיש להם הפרעת קשב, מרחב התמרון מוגבל מעט יותר. הפרעת קשב היא עניין יחסית קבוע. אבל גם במקרה של הפרעת קשב, בו חלק מהמחשבות אינן מגיעות לידי מיצוי ונדרסות על ידי תחילת מחשבה חדשה, רצף המחשבות עדיין יהיה יותר קוהרנטי ויותר מדוייק מבחינת השימוש בשפה לצורך תיאור של המציאות - שכן מחשבות ש"נחשבות מעצמן" פשוט אינן נוכחות.

סגנון המחשבה השלישי קיים אצל אנשים ללא הפרעת קשב ועם עולם רגשי נטול טראומות - מודחקות או מודעות - יוצאות דופן. אנשים אלה יחוו באופן יומיומי שקט בראש כחוויה שהיא ברירת מחדל. ירצו - יחשבו. לא ירצו - לא יחשבו. זה מצב נעים מאוד, ובשביל לחוות אותו לא צריך להיות מואר. אקהרט טולה מגדיר הארה כשקט אליו מתלווה גם איכות מרהיבה של חויית אחדות עם הקיום. זאת מקנה שלווה עמוקה המאפשרת את חשיפתו של רובד עמוק אותו הוא מכנה הוויה. זה בודאי מצב נפלא - אך הוא עדיין נדיר יחסית בימינו. רוב האנשים להם סגנון מחשבה של שקט כברירת מחדל הם אלה שבשנותיהם הראשונות (עד גיל שש-שמונה בערך) לא היו טלטלות פסיכולוגיות קיצוניות. אך גם מי שילדותו המוקדמת לא הייתה כליל השלמות יכול להגיע למצב של שקט כברירת מחדל, על ידי עבודת התפתחות אישית הכוללת פיתרון קונפליקטים יסודיים משנות החיים הראשונות.

יובל רומיק

יובל רומיק | |רגוע מכדי לדאוג

מטפל אלטרנטיבי ומורה למדיטציה ולהילינג. מטפל באמצעות תריסר שיטות טיפול אלטרנטיביות במחלות פיזיות, במצבי חוסר איזון נפשי, ובאנשים שמעוניינים להאיץ את תהליך האבולוציה הטבעי של הנפש. בעל ניסיון בתהליכי איזון ושיקום של מגוון בעיות מורכבות כגון סרטן, אלצהיימר, פרקינסון, HIV, סכיזופרניה ופוסט-טראומה.

לאתר של יובל

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ